את הבוקר האחרון של שבוע האופנה גינדי תל אביב פתחה תצוגת האופנה של לי גרבנאו, כבוד גדול למעצבת הצעירה שרק סיימה את לימודיה בשנקר לפני חודשים ספורים. "אני מתרגשת ושמחה, מנסה ליהנות מכל רגע", אומרת גרבנאו מאחורי הקלעים. "אני לא מאמינה, זה ממש חלום שמתגשם. אני שמחה שנתנו לי את ההזדמנות להציג, אבל מתרגשת בטירוף. אני מקווה להציג מעתה כל עונה".
את הסטיילינג עשתה גרבנאו בעצמה (ואכן היה קשה להתעלם מכך שהדוגמניות כולן סוגננו בדמותה), את אביזרי השיער עיצבה יחד עם תמי בר לב ואת התיקים יצר ליאור לחמן בהשראת הקולקציה של המעצבת. בתצוגה עלו על המסלול 37 דגמים, שאותם עיצבה כהמשך לקולקציית הגמר שהציגה בשנקר ואשר זכתה לביקורות מעורבות. אין ספק שגרבנאו הצליחה לקחת את דגמי הגמר האמנותיים שלה וליצור מהם פריטים קלילים ולבישים, גם אם ניכר שעוד ניסיון יועיל להדק את עיצוביה ולהסיר מהקולקציה קישוטים מיותרים המעמיסים על המראה ודגמים במראה מיושן. כפי שקיוותה המעצבת, בן זוגה עומר דנקנר תפס את מקומו בשורה הראשונה, ואף הגיש לה זר פרחים מפואר בסיומה.
נקודות האור
פיתוח ההשראה. זו קולקציה ראשונה שגרבנאו מציגה לאחר סיום לימודיה בשנקר. בתצוגת הגמר, שאותה סגרה, הציגה דגמים בהשראות יפניות ובשילוב פרחים מפימו וזכוכית, והקולקציה החדשה היא תולדה של אותה השראה אך בתרגום לביש וקליל יותר, שמתאים לאירועי ערב נוצצים. ההתפתחות הזו מעידה על התבגרות של מעצבת צעירה ואיכותית, שאומנם יש לה עוד כברת דרך ללכת אך היא בהחלט בכיוון הנכון. גם אם דגמים מסוימים עדיין נראו עשויים מדי, בהחלט אפשר להצביע על כתב יד ייחודי שהתגבש לכדי זהות של מעצבת.
העבודה בחומר. בגדי הערב של גרנבאו מעידים על יכולת גבוהה לשחק עם בדים, אלמנטים ודיטיילים. שמלות המשי הנשפכות היו מחמיאות ותפורות היטב, ותוספות של עיטורי אבנים ותחרות שהציצו מבין שסעים הוסיפו חדשנות ותחכום לפריטים רבים. מכנסיים ואוברולים עתירי בד שנראו מרחוק כשמלות עם חתכים בצדדים, הצליחו לשלב גזרות נוחות ומראה נוצץ אך בלתי מתאמץ.
נקודות החושך
הרווח בין הדוגמנית לשמלה. בעוד הגזרות הרחוקות מהגוף - שכללו שמלות גלבייה רחבות ונשפכות, מכנסי חצאית אלגנטיים באורכים שונים, חולצות תחרה מתנפנפות וז'קט אוברסייז - הציגו רמת עשייה גבוהה לצד גישה נונשלנטית, הפריטים ההדוקים (למעט זוג מכנסי עור צמודים) נראו עשויים מדי, מתאמצים מדי, שלא לומר מיושנים. שמלות התחרה ההדוקות לא הצליחו לייצר מראה יוקרתי, ואילו השמלות שעוצבו עם חלק עליון קרוב לגוף לא הצליחו ליצור עניין או ייחוד.
המינונים. גרבנאו טובה בדיטיילים, אך לפעמים היא מאבדת את הדרך ונותנת להם להשתלט על הבגד. פחות אהבנו את הפרחים שנולדו מתוך פרויקט הגמר של המעצבת, ונראו טוב יותר כעיטור על הראש מאשר כחלק מהבגד. נראה כי עוד ניסיון ובשלות יעזרו לגרבנאו לסנן מהקולקציה שלה פריטים סטודנטיאליים ומוגזמים, כמו שמלת הכלה שסגרה את התצוגה ונראתה יותר כמו פריט מפרויקט שמלות ערב בשנקר מאשר כשמלת כלה לבישה. אם היתה המעצבת מוותרת על שמלת הכלה ומסיימת את התצוגה עם שמלת הגלבייה הנשפכת והנוצצת שעלתה לפניה, היא היתה מעניקה לתצוגה את השיא הראוי.
הדס שואף
