"אתה רואה את כל הדברים שמדינת ישראל מתמודדת איתם, אבל לא מהכיוון של המהדורה של שמונה, אלא הכל נקי", מספר לי גיא חזות, מח"ט חברון. "אחד הדברים המבאסים בלהיות קצין בצבא, זה שבמקצוע שלי, אתה לא יכול להיות בת יענה". גיא ואני חברים מגיל 13. גדלנו יחד ביבנה. אחרי הצבא אני נסעתי, והוא נשאר. בצבא. עכשיו הוא מח"ט חברון. מסוג החברים שתמיד כשנפגשים אתם כאילו לא עבר זמן. שמרנו על קשר לאורך השנים, לפעמים יותר, לפעמים פחות. כשגרנו בגליל המערבי הוא עשה תפקיד בצפון וגר לידנו במצפה הילה, אחר כך הם נסעו לשליחות בלונדון וחזרו לבית שבנו בשכונה חדשה בקיבוץ נגבה.
חנינו אצלם לסופשבוע. הילדים התרוצצו וקפצו על הטרמפולינה הענקית שהם הביאו איתם בחזרה מאנגליה. עדיין מוזר לי לראות אותו עם דרגות אל"מ. גם אבא שלי היה אל"מ ואני מכיר טוב את ההוויה של "בית בצבא קבע". חיים כפולים, עם ריחוק וקושי וסכנה. איך שלא נהפוך את זה. קצין בכיר במערך הלוחם, במציאות של ימינו, זה לא דבר פשוט. בבוקר יום ראשון, תוך כדי שהוא מארגן את הילדים, דיברנו קצת על העתיד שלהם. לפני שהוא נסע הוא הזמין אותנו לחברון, לראות את הדברים מקרוב.
הבטחתי לו שבדרך חזרה מהדרום נכנס. כשהוא נסע, נזכרתי באבא שלי ז"ל, אל"מ במילואים מרדכי שלו, שנפטר מסרטן בזמן שהיה מנכ"ל יד לבנים. אבא היה איש רגיש ומופנם שאהב אדם ולא ידע להגיד לא. הקרבה היתה מנת חלקו וככל שעובר הזמן נראה לי שהסרטן הוא מנת חלקנו, כי חברה שבה כל חלק וחלק דואג לעצמו ועושה למגזרו, היא חברה שחלקיה מתנהגים כמו תאים סרטניים.
אני מאחל לכל בית ישראל, לזכור בימים אלו את הדברים ה"תלושים" וה"גבוהים" האלו שנקראים ערכי יסוד – אחווה, רעות, ערבות הדדית – ולהפנים את העובדה שרק אם נשתדל בכל כוחנו, כולנו יחד, לשים אותם בראש, להשריש אותם מחדש בתקשורת, בחינוך, במערכת הכלכלית, בכל וכל – אז נרגיש אולי מהי עצמאות חדשה, עצמאות של חברה שמתעלה מעל הפערים בתוכה ומתחברת לחברת אחת, חברת מופת, עם סגולה.
עוד פוסטים בפרויקט "משפחה בדרך":
• אריזת לחץ: משפחה בדרך - תיכף יוצאים
• יוצאים לדרך: נמאס לנו להיות עבדים מודרנים
• יעל בחרדה: 5 נפשות בחדר אחד? אין סיכוי
• עמית שוקע: אנחנו אלופי העולם בייבוש ביצות, לא?
• יעל מפנימה: לא גומרת את החודש. החודש גומר אותי
היכנסו לעמוד הפייסבוק שלנו: משפחה בדרך .
