במרכז הסטודיו הלבן עומדת מירי מסיקה במצב רוח מצוין ובמה שנראה כמו חליפת וואנזי שחורה למבוגרים שיצאה מכלל שליטה. "אני לא בהיריון", היא מכריזה בזמן שמאפרים אותה ומסדרים לה את השיער. "פשוט אתמול חגגתי עם הסופגניות. אין, אני הכי מוגזמת שהייתי אי־פעם". מסיקה היא דיווה בכל רמ"ח איבריה, אבל בניגוד לנשים אחרות, שדואגות לתפעל תדמית גדולה מהחיים, היא גם אחת הנשים הנעימות, הנגישות והמצחיקות שהצטלמו לשער "לאשה" – לא לוקחת את עצמה ברצינות, מתענגת על גחמות הסטיילינג של הסטייליסטית שלה ומאפשרת למעצב אלון ליבנה להפוך אותה ליצירת אוריגמי אנושית.
"תמיד שנאתי אוריגמי", היא אומרת לו בזמן שהוא מהדק אליה דפי סול בשחור ולבן. "לא התחברתי לזה. אבל זה נראה טוב. אתה מחבר את זה אליי בסלוטייפ, שאני אבין?". מאוחר יותר תשגר את התמונות מהסט היישר לבעלה אורי ותמטיר על הצלם חובש הכיפה, טל עבודי, מחמאות על הגישה שלו. "אורי מת על זה! הוא תמיד פוחד שאשלח לו תמונות שלי מסטים כשאני רק בתחתונים או בגרבוני רשת וזהו. הוא אומר שתמיד הוא פוחד לפתוח את התמונה, אבל זה מדהים בעיניי. זה יותר סקסי ממה שאני מצטלמת בדרך כלל. זו שונה".
מסיקה מגיעה ל־2021 עם אלבום חדש (שיוצא ב־5.1), אחרי שנים שבהן הוציאה רק סינגלים או שיתפה פעולה עם אחרים. את הבחירה באלבום שלם היא תולה בשינויים הטכנולוגיים של השנים האחרונות, שנותנים כבוד לאלבומי אמנים. "זה בזכות ספוטיפיי ואפל מיוזיק ודומיהם. אם אני מחפשת שיר של לנה דל ריי ומקבלת את כל האלבום שלה, למה שזה לא יעבוד גם אצלי? זה מאפשר לי לעשות סדר בשירים שלכאורה אין ביניהם קשר - שירים מתקופות שונות, שיר מפרויקט עפרה חזה שעשיתי ונקרא 'בכרם תימן', שיר עם מיקה משה, עם נרקיס, ואיכשהו כשאיגדתי את כולם ביחד, זה נשמע שלם, כמו על במה כשהאור נדלק והכל מסתדר. כששמעתי את כל האלבום ברצף צרחתי מהתרגשות".
איך את, שניזונה מהופעות ומאהבת הקהל, מסוגלת להוציא אלבום חדש בלי אופק של הופעות?
"אני לא יודעת איך זה לחיות בלי הופעות. בנוגע לשירים שהוצאתי מתחילת הקורונה, אין לי בהם אחיזה, אין לי את הדופק שלהם. מדי פעם, בהופעות קטנות בבתים, ואני עושה מאוד מעט הופעות כאלה, מישהו מבקש ממני שיר חדש, ואני אומרת לעצמי, 'אה, אז כן מכירים אותו'. יש אמנים שהחוויה של היצירה מאוד חשובה להם. לי חשוב הקהל. זה כמו קולנוע מול תיאטרון. אני, מהרגע שיצאתי לאוויר העולם כזמרת, האולפן היה עבורי רק כלי, לגמור את זה כדי להופיע על הבמה. גם בעלי אורי וגם אני, כשאנחנו עושים סדר באלבום, אנחנו בונים הופעה.
אבל יכול להיות שהגישה שלי תשתנה, יש עכשיו סטרימינג, העולם הווירטואלי מתחזק, גם לזה יש ערך. פתאום יש לי זמן ליהנות מההפקה, לשבת על עיבוד. אין ברירה, את באולפן כל היום. אבל הבמה, כמו התיאטרון, תמיד תהיה האהבה הראשונה שלי".
את כועסת על ההפקרה של עולם התרבות, שנזנח כמעט לגמרי בכל מתווה אפשרי?
"כועסת? אני רותחת. אתמול ראיתי תמונה של שדה התעופה שלנו. מאתיים אנשים דחוסים אחד על השני. באולמות שלי, גם לפני הקורונה, יש מרווחים, החלל ענק, כולם מסתכלים קדימה. ופה, שלוש מאות איש דחוסים במטוס? באמא שלכם? אני מניחה שאין מה לעשות, אבל אני שמחה שזה קרה בקורונה. הרי מה שקורה עכשיו רק מציף את תהליך קבלת ההחלטות וההתנהלות של המשרדים השונים. אני מדברת עם הרבה אנשים שנמצאים בפנים, אין להם מושג מה הם עושים. זה כאוס מוחלט. עכשיו הכל צף, רואים ששום דבר לא עובד. יש שם הרבה גאונים, אבל זה לא מנוהל נכון".
הקמת קרן הדסטארט בתחילת המשבר לתמיכה בנגנים ובצוות שלך.
"הקרן שלנו מאוד הצליחה. בזכות זה יצא לי להופיע בבתים ונשארו לי עוד כמה התחייבויות, כמו לחתן זוג. תביני, אני מעולם לא חיתנתי! לא הופעתי בחופה! והנה, הופעתי בבית בלי הגברה, רק אני והגיטרה. התקופה הזו העניקה לי חוויה בלתי אמצעית בשם הנתינה לצוות. הרגשתי שהשכר ששולם אולי לא היה גדול, אבל השכר האישי שלי היה ענקי. זה יצר גיבוש, הכרת תודה, הכרת הטוב בכל הדבר הזה. את מגלה במי את מוקפת. כמו שכל החרא צף, גם הרבה טוב יוצא החוצה. המון אנשים תרמו והתנדבו. רק איכשהו החוק להוריד את שכר חברי הכנסת לא עבר. מלא חוקים קטנים הצליחו לעבור, אבל זה לא. חבל שבכנסת לא נותנים דוגמה אישית".
מה תאחלי לעצמך לשנת 2021?
"שכולם יהיו בריאים, שהשירים שלי ייגעו בלבבות של אנשים, שאני אזכה להופיע על במה, לגעת, לחבק, לעשות אהבה עם הקהל. ובבקשה, אם אתם שומעים את האלבום שלי, תשמעו אותו לפי הסדר".
בגדים: אלון ליבנה, ויוי בלאיש, דרור גבע. תכשיטים: נוריתמי
איפור: הלן אמויאל. שיער: אדיר יעקב. ע' סגנון: מאור שביט
- הראיון המלא עם מירי מסיקה בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
