כשאבא שלי נפטר, עמדתי ליד הקבר, ושם, לראשונה בחיי, הבנתי משהו", אומרת שחר הדר, לשעבר אשת יחסי ציבור לעורכי דין ובעלת משרד לניהול משברים משפטיים. "הבנתי שהחיים קורים כאן ועכשיו, שהכל זמני וקצר ובעיקר הפכפך ובלתי צפוי, וכמה טיפשי יהיה מצדי לדחות רצונות, להיכנע לנוחות שלי, לפחדים שלי או לחכות לאיזה רגע מתאים שיבוא".
החלטת לא לחכות יותר.
"כן. ידעתי שאם לא אזום את השינוי ואצור את המציאות שלי, כלום לא יקרה מעצמו, ומאותו יום החלה ההבנה שאני הולכת לשנות את חיי. סרטן הלבלב האכזרי שאבא שלי קיבל טלטל את עולמי. הוא היה איש פעלתן שכל חייו היה בקבע, סיים את השירות כאלוף משנה וטס לטייל בעולם, איש של החיים הטובים. במהלך הטיול הוא חלה. מוות הוא חוויה מטלטלת שמקדמת הגשמת חלומות".
מה היה החלום שלך?
"לכתוב שירים. את המשרד שהיה לי אהבתי אהבה גדולה, אהבתי את העיסוק המרתק, את הלקוחות ואת הנושאים הרגישים שטיפלנו בהם, אבל תמיד ידעתי ששום דבר לא משתווה לתחושת הסיפוק והשמחה שבה אני מתמלאת בעת כתיבת שירים".
שחר הדר (40) כתבה את המילים ללהיטים "בין קודש לחול" ו"אבא" של אמיר דדון, וצפויה לשחרר השנה שירים שכתבה לאמנים כמו רמי קלינשטיין ("בפעם הראשונה שקיבלתי מרמי סקיצה לטקסט שכתבתי רצתי בכל הבית וצרחתי"), מירי מסיקה, אריק סיני, רבקה זהר ("היא לגמרי אחת בדור, בעיניי") והראל סקעת.
בגיל 36, כאשר נפטר אביה, היא הייתה מהנשים האלה שחיות את הקריירה שלהן. היה לה משרד, "הדר קריאייטיב", שהעסיק שישה עובדים, טיפל בעורכי דין בכירים וניהל משברים משפטיים. בין היתר טיפל משרדה במשפטו המתוקשר של החייל אלאור אזריה. "ליווינו את צוות ההגנה ופעלנו לשינוי הנרטיב הכללי", היא אומרת. "אלה לא היו רק שירותי דוברות אלא יצירת מערך תגובות מסביב לשעון, וחלק מן הדברים נשארו מתחת לרדאר. נגענו בכל תחום שמשפיע ישירות על החברה הישראלית".
האם פעלת מתוך הזדהות אידאולוגית?
"ההתייחסות הייתה מקצועית פרופר. רגיש ומורכב ככל שהנושא היה, הבנתי שמדובר בעבודה שמשפיעה על חייהם של רבים. במהלך כל שנות פעילות המשרד לא היה תחום שסירבנו לטפל בו, מלבד מקרי אונס ועבירות מין שהיוו קו אדום".
במקביל לניהול משברים גדולים היא הקימה עסק צדדי בשם "טקסטורה מילים של אהבה", שבו שימשה כותבת צללים של ברכות חתונה או הספדים. אבל את מה שהיא באמת רצתה לעשות - לכתוב שירים - לזה היא לא מצאה זמן. היא נהגה להגיע למשרד בשמונה בבוקר ולנעול אותו בעשר בלילה. והיא גם הרוויחה הרבה כסף. לוותר על כל זה היה נראה טירוף. לקח לה זמן להבין איך היא הולכת ליישם את כל מה שנשבעה לעצמה מעל קברו של אביה בשנת 2016. "נדרשו עוד שנתיים שבהן עיכלתי את הרעיון וגידלתי אומץ", היא מודה. "זה היה עסק שפרנס אותי. זה לא שירדתי מהפסים, אבל קיבלתי החלטה מדודה ושקולה".
מה היו התגובות שקיבלת כשהודעת על סגירת המשרד?
"היו כאלה שצקצקו, שחשבו שאני חסרת אחריות, שבגילי לא מתחילים מאפס בתחום זר לחלוטין, או לכל הפחות לא מוותרים על הקיים לטובת חלום שאולי לא יניב דבר. לקוחה אמרה לי שאני חתיכת משוגעת ושאדם שפוי לא מתנהג ככה, שאני מסודרת כלכלית ולמה לי לצאת להרפתקאות. חשבתי לעצמי שזה הסיפור שלה ותפיסת העולם שלה וזכותה לחיות את חייה כפי שהיא חושבת שנכון וצריך. לחיות בתחושת החמצה או פספוס זה הדבר העצוב ביותר שיכול לקרות לאדם, ולא הייתי מוכנה לעשות את זה לעצמי".
שיר הוא מתנת נצח
הדר, ילידת רמת־גן, בתם של שרה, אשת יחסי ציבור לשעבר העוסקת כיום בחינוך, ושל רן, אלוף משנה במיל', מפקד יחידת הפוליגרף של צה"ל, שירתה במודיעין, למדה פסיכולוגיה (לא סיימה את התואר), והקימה את המשרד שלה בגיל 26. בגיל 38 החלה בשלבים ראשונים של סגירת העסק, ונפרדה בהדרגה מלקוחותיה ומעובדיה.
למה לא לשלב את כתיבת השירים עם המשרד שפרנס אותך?
"האמנתי, ואני עדיין מאמינה, שמיקוד וחריצות הם הדרך להצלחה ושאי־אפשר לכתוב רק כשיש פנאי. בשביל לעבוד בכתיבה ולהיות כותבת טובה צריך לכתוב המון, וכן, צריך גם להחליט לעשות ויתורים ולהתחייב להחלטה".
מה זה אומר?
"החלטתי ליזום שעות פנאי, וליקטתי כל מיני מספרי טלפון של מבצעים. פניתי והצגתי את עצמי בהמון נימוס ואסרטיביות, אמרתי שאני כותבת ואשמח לחלוק את הטקסטים שלי ולהראות אותם".
הייתה היענות?
"אמיר דדון בהתחלה נפנף אותי. הוא אמר, 'תודה, אני מסודר עם שירים, את כותבת יפה, ביי'. כעבור שמונה חודשים פניתי שוב, הוא ענה לי
אותו דבר. לא התייאשתי. חצי שנה אחר כך פניתי שוב, אמרתי לו, 'אולי בכל זאת תסכים להעיף מבט?' הכל התנהל בווטסאפ בפניות מאוד מנומסות ולקוניות, ובסוף הוא אמר, 'שלחי משהו ונראה מה את שווה'. המילים של 'בין קודש לחול' דיברו בעד עצמן. הוא התאהב בהן.
"אני לא יודעת מה באשר אליי ולקסם האישי שלי, שפחות בא לידי ביטוי בווטסאפ (צוחקת), הוא פשוט נתן פתח קטן של 'בואי נראה מה את יודעת לעשות' ושלחתי. הוא קרא וכתב, 'וואוו, איזה טקסט מדהים'. בבוקר למחרת כבר הייתה לי סקיצה ראשונה של המוזיקה בווטסאפ, סקיצת בוסר עם גיטרה בחצר, ומשם הכל התגלגל די מהר. שמונה חודשים אחר כך יצא השיר לרדיו והפך ללהיט מעל לכל הציפיות שהיו לי. אמיר הוא פריק של שירים טובים. לא חשוב לו מי עומד מאחוריהם. יש אמנים שכתפיסה הם מאוד קנאים לתהליך ועובדים לבד, ואמיר הוא איש מאוד משוחרר שהמטרה לנגד עיניו, שיר שירגש אחרים".
"בין קודש לחול" צבר כמעט עשרה מיליון צפיות ביוטיוב, הגיע למקום 12 במצעד השנתי של גלגל"צ, מקום רביעי במצעד השנתי של "כאן" ומקום ראשון במצעד של "כאן מורשת". "'השיר הזה הוא ללא ספק נשיקה בפה מהיקום", היא אומרת, "בחלומות הכי פרועים שלי לא ידעתי לדמיין שהשיר יושמע כל כך הרבה פעמים ברדיו, בטקסים, ואפילו יהפוך לצלצול בבתי ספר. עוד בשלב הסקיצה, כשהשיר התנגן רק אצלי במכונית, הייתה לי תחושה שמדובר בשיר מרגש במיוחד, כי אמיר ושולי רנד זמרים פשוט מדהימים".
גם "אבא", שיצא באוגוסט האחרון, מושמע בלי הפסקה. "כתבנו את השיר יחד לזכרו של אבא שלי, רן, ולזכרו של ויקטור, אבא של אמיר. אבא של אמיר נפטר לפני שנתיים, אבי לפני ארבע שנים. זה ממש שיר זיכרון וגעגוע".
איך אביך נפרד מהחיים?
"הוא נלחם במלוא כוחותיו, וכל עוד נפשו בו לא ויתר לרגע. אבא שלי שירת את מרבית שנותיו כקצין בצבא, וגם בסוף ימיו התנהג כמו לוחם בקרב. הפרידה ממנו הייתה עצובה ומורכבת, ולוותה בימים קשים של גסיסה שבמהלכם לא משנו ממיטתו. ביומו האחרון ישבתי לידו וליטפתי לו את היד. "מאז שהוא נפטר רציתי לכתוב לו שיר, לתת לו מתנת נצח, ובעיניי שיר הוא הדבר הכי קרוב לזה. שיר הוא אלמותי, אין לו תאריך תפוגה, והוא אפילו לא מתיישן רגשית. שיר הוא אנרגיה שחוצה גבולות וזמנים, ונחמד לי לחשוב שהיא מגיעה עד לאי שם, למקום האחר הזה שאולי אבא שלי ממשיך להתקיים בו".
גבר שמביא קפה למיטה
עד לפני שנה היא גרה "בבית קסום וציורי ביפו מול הים, שם הכל התחיל ומשם מגיעה ההשראה. כשחיסלתי את העסק הבנתי שיש לזה השלכות כספיות אדירות. עברתי ליישוב חריש, והחלטתי שאני לוקחת שנה־שנתיים כדי לאזן את חיי. היום אני גרה בפנטהאוז של חמישה חדרים בחריש, והוא חדש ומפנק, אבל זה חור כזה. אנחנו שני אנשים. לי יש חדר עבודה משגע ורחב ידיים עם כל מה שחשוב לי, בן זוגי בשבע השנים האחרונות, התמקם בחצי השני של הבית, ויש לי את כל השטחים שאני אוהבת. השירים שלי תלויים על הקירות, ובכל מקום יש לי תזכורת של מה שעושה לי באמת טוב".
איך נראה יום בחייך?
"אני עובדת רק מהבית בלכתוב, לשווק את השירים, וגם מטפלת ביתרת לקוחותיי שהולכת ומדללת. אני אוהבת יקיצות טבעיות, ויש לי גבר
שמביא קפה למיטה וטקסים של נסיכות. אני קוראת המון, מאמינה שקריאה היא כלי לכתיבה, אי־אפשר לכתוב טוב בלי לקרוא, זה לא יכול לעבוד, את חייבת להעשיר את אוצר המילים שלך, להכיר צירופי מילים הזויים של אנשים אחרים. אני שומעת המון מוזיקה, דברים שמרחיבים לי את הלב, ובחדר שלי יש לוח השראה ירוק כמו בכיתת בית ספר, ואני מעלה ממנו המון דברים לפייסבוק.
"תראי, אני בת 40, לא נשואה ואין לי ילדים, וגם לא יהיו לי כנראה, זה לא מעניין אותי. אני גם לא מרגישה שום סוג של החמצה. יש לי אחיינים, אני שותה את החוויה איתם, ואז רוויתי ממנה ואני חוזרת לביתי. חיי מתנהלים בעצלתיים, ואני מאוד אוהבת את זה, שלא כמו בעבר, שהכל היה בעוצמות מאוד גבוהות. החלטתי להוריד הילוך, כמעט לכבות".
אבל בטח נאלצת לעשות ויתורים.
"לא ויתרתי על כלום. הבית ביפו? זה כולה בית. המקום לא מגדיר אותי. אני אוכלת במסעדות, הכל בסדר. להפך, אם יש לי משהו עכשיו זה כסף, כי יש לי פחות הוצאות. עשיתי מהלך מאוד גדול. החלטתי שאני מכווצת את חיי, ובכיווץ הזה יש הרבה מאוד ברכה, כי אני כבר לא לוקחת על עצמי הוצאות מטורפות. אז אני לא מוצאת ויתור, גם אם אני מפשפשת ממש טוב".
התחלת להתפרנס מהשירים?
"כן. אנשים פרטיים או זמרים שרוצים לפרוץ פונים אליי. אני גובה 3,000 או 6,000 שקל על הזמנת טקסט, אחרי שאני שומעת את המוזיקה ואת הסיפור. כשאני כותבת למירי מסיקה או לאמיר דדון אני לא גובה כסף, כי אני נהנית מהתמלוגים. 'בין קודש לחול' כבר הכניס לי 12 אלף שקל. אבל זה זוטות. הרווח שלי הוא קודם כל בסיפוק שההצלחה מביאה איתה, ויש לזה מעגלים אינסופיים בקשר שלי עם בן הזוג שלי, עם אמא שלי ועם הכלבה שלי. זה משליך על הדברים הקטנים, וזה האושר הגדול".
עצה למי שרוצה להגשים חלומות?
"ברמה הפרקטית ניקיתי רעשי רקע, ייצרתי מיקוד, חריצות אין קץ, קמתי בכל בוקר לכתוב גם אם לא היה לי מה וגם אם כתבתי מחורבן. הדבר הכי חשוב שהחלטתי זה שבינוניות לא באה בחשבון. זה או שאני הופכת להיות תוך שלוש שנים כותבת השירים הכי מוערכת ומתוגמלת כספית ורגשית בארץ או שזה לא קורה. וזה עוד לא קורה, אבל זה לגמרי בדרך".
יש לך כוונות גם לשיר בעצמך?
"מה פתאום, יש לי קול של עכבר מת".
