הסיפור של דורון גנון (25) נחרט בתודעה הישראלית. ב־28 במארס 2015, כשהייתה חיילת בחיל המודיעין, יצאה לבלות במועדון הפורום בבאר־שבע. כשישבה על ספה במועדון, נפל מבמה אחד הבליינים ופגע בצווארה. היא פונתה לבית החולים במצב קשה, הובהלה לניתוח בן תשע שעות ונותרה משותקת עם 100 אחוז נכות.
איך נראית השגרה שלך כרגע?
״אני קמה כל יום לאימון, פיזיותרפיה, בריכה ופסיכולוגית. אני לא יכולה סתם ככה לצאת לחופשה עם חברות. הכל צריך להיות מתוכנן, אין ספונטניות. אני מתמודדת עם חרדות. לקחתי כדורים פסיכיאטריים והפסקתי. אני צריכה להיות מאוד חזקה כדי להתמודד עם כל זה. הפגיעה שלי היא מהצוואר ומטה. יש לי תפקוד של 20 אחוז בריאות, את יד שמאל אני מזיזה אבל את כף היד לא, יד ימין בתפקוד מלא אבל אני לא יכולה להרים אותה עד הסוף, רגל ימין השתפרה, שמאל לא. אני לא יכולה להתקלח ולהתלבש לבד. פעם הייתי מדברת על זה בצער, מסתירה ומתביישת, שלא ידעו מה זה מלווה ואוי ואבוי. אבל אני לא מוכנה עוד יום אחד בחיי להרגיש שאני צריכה להתנצל כי זו לא אשמתי. שנים הרגשתי אשמה שזה קרה לי, אשמה שהמשפחה שלי צריכה להתמודד עם זה".
באוקטובר 2015, חצי שנה לאחר התאונה, התראיינה דורון גנון ל"לאשה" לצד אורי מיטמיגר, החבר שלה דאז, שאותו הכירה במכון כושר לפני הפציעה. כעבור שנה הם נפרדו. "היינו ילדים. מי יודע להתמודד עם דבר כזה? אנשים נשואים מתגרשים אחרי דקה, והוא לא עזב אותי, היה שם כל היום בשבילי. נראה לך שיכולתי להכיל מישהו, אחרי שעברתי דבר כזה גדול? כעסתי כל היום. לא עשיתי שום טיפולים. היום אי־אפשר להשיג אותי, אני כמו ביבי. טלפונים, באה, נוסעת".
למה זה נגמר?
"הייתה תקופה שלשנינו היה קשה אחד עם השני. אני התבגרתי בבום, לא הסתכלתי על העולם כמו שכולם הסתכלו. לא התאמנו יותר כבני זוג, זה הרגיש הרבה פעמים יותר כמו חברים. בשלב מסוים לקחנו שבוע של הפסקה, ואחריו נפרדנו ולא דיברנו מאז יותר מדי. הקשר הסתיים באווירה טובה. אם את אוהבת מישהו, שחררי אותו כשצריך".
היו לך מערכות יחסים מאז?
"לא היה לי חבר רציני, אבל כן יצאתי פה ושם, חודשיים-שלושה. אני לא מריה הקדושה. נראה לכם שאני לא יוצאת עם בנים בגלל הכיסא? עוד לא הייתה לי אהבה מטורפת, אבל תהיה, ואף פעם לא היה לי ספק בזה. בחודשיים הראשונים חשבתי, אני לא רוצה ולעולם לא אהיה עם אף אחד, אבל הזמן מרפא. מתחילים איתי אינספור פעמים, לפעמים גם חתיכים ברמות, והיו אנשים שאמרו לי אחרי כמה דייטים, ׳גדול עליי, את יפה ואת מצחיקה, וכשאני איתך אני לא מרגיש את הכיסא, אבל אני לא יכול לתת לך את מה שאת רוצה׳. מרוב שזה קרה לי כל כך הרבה, זה לא נוגע בי. בסוף יהיה אחד שיראה אותי".
גבר שיושב על כיסא גלגלים בא בחשבון מבחינתך?
"אני יכולה להתייפייף ולומר לך, כן. הרי אם אזלזל באדם כזה, כנראה אזלזל גם בעצמי. אבל אני ריאלית, לחיים שלי לפחות. יהיה לי קשה להיות עם מישהו כמוני כי אני רוצה איזון וגבר שיתן לי להרגיש, 'מה הבעיה? הכל את יכולה לעשות'. ואם אהיה עם מישהו על כיסא, יהיו יותר קשיים. אני מרגישה כל כך חזקה באישיות שאני יכולה להרים מישהו אחר, אבל עם מישהו על כיסא, יהיו דברים שלא אוכל. רוב הנכים שתדברי איתם, זה מה שהם יגידו".
בשנה שעברה דגמנה בתצוגת אופנה לבעלי מוגבלויות. כיום היא רוצה לשמש כפרזנטורית לחברות ביוטי ואופנה אמיצות, לחולל שינוי ולהוכיח שיופי יכול להגיע בכל מיני צורות. לאחרונה הייתה שותפה לפיתוח של ערכת איפור מיוחדת למי שיכולים להשתמש רק ביד אחת. העניין שלה באיפור החל לתפוס נפח לאחר הפציעה שלה. ״הייתי מתאפרת כדי להסתיר את עצמי, את הצלקות. הרגשתי הכי מכוערת בעולם״, היא מודה.
איך הצלחת להתאפר אחרי התאונה?
"ישבתי כמו בול עץ. היו מאפרים אותי, האחיות בבית החולים היו מסדרות לי את האיפור, תשמעי, גרתי שם, הייתי הכי קטנה במחלקה, כמו ילדה שלהן. היו גם חברות, אמא, המלוות שלי. בשלב מסוים רציתי להתאפר לבד, כמו שאני אוהבת. כיום אני מזיזה את יד ימין ומצליחה״.
כנכת צה"ל נפגשה גנון עם עמותת "ריסטארט", שמסייעת להגשים חלומות באמצעות המיזם Makers for Heroes. ״את מעלה אתגר, והם מוצאים לך את האנשים הנכונים להגשים אותו״, אומרת גנון. אנשי ״ריסטארט״ פנו לדניאל טופז (בנו של דודו טופז) ואלון לוי, בעלי "דרימרס - הגשמת חלומות", שהיא עמותה חברתית המסייעת להגשמת חלומות בעזרת משפיענים וחברות מסחריות. הם עשו את החיבור עם חברת האיפור איל מקיאג' ועם החברה הביטחונית־ממשלתית "תומר". יחד עם מהנדסי החברה פיתחה ערכת איפור לבעלי מוגבלויות, שחברת איל מקיאג׳ הביעה בה עניין ובוחנת אפשרות לייצור המוני.
״ידעתי לאפר את עצמי ממש יפה ביד אחת, אבל אמרתי שאני צריכה ערכה שאוכל להניח עליה את מוצרי האיפור ושאוכל לפתוח את המוצרים ביד אחת", היא אומרת. כך תוכנן מתקן איפור שכולל מגנטים רבי עוצמה (על חלק מהפטנטים היא רשומה), המאפשרים לפתוח מוצרים ביד אחת, ולצדם סטנד עם מסקרה שנשארת במקום. "לפני כן הייתי שמה את המסקרה בפה כדי לפתוח אותה", היא מגלה. "לקבל את הערכה הזו היה יום ממש מרגש בשבילי, להרגיש שיש לי כוח מסוים לעזור למישהו אחר".
כבר לפני כמה חודשים, מספרת דורון, היא אמרה למלווה שלה שהיא רוצה להופיע על שער "לאשה". "והנה, זה הגיע אליי, כי זה אמור להיות שלי. אני מאחלת לעצמי שזו תהיה רק ההתחלה. לא יודעת מה צופן לי העתיד, אבל אני עושה המון. מה שמפחיד אותי היום זה לא להגשים את החלומות שלי".
- הראיון המלא עם דורון גנון מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
