בזמן שהעולם כולו, בוודאי העולם המדעי, נמצא במירוץ נגד השעון לפיתוח חיסון לקורונה, נדמה שמחלות מסוכנות אף יותר נעלמו מהשיח הציבורי בשנה האחרונה.
הן לא הסתלקו לשום מקום, כמובן. מקרי התפרצות של אלצהיימר, פרקינסון ומחלות עצביות אחרות רק גוברים, בד בבד עם העלייה המתמדת בתוחלת החיים. לצד פריצות דרך משמעותיות בתחום חקר המוח ומדעי העצב ב-15 השנים האחרונות, חלקן מאותן מחלות קשות נשארו חשוכות מרפא.
למעשה, במכון ויצמן ברחובות יש הסבורים, כי חברות התרופות הרימו ידיים והפסיקו ב-30 השנים האחרונות לפתח תרופות חדשות לאותן מחלות, בין השאר בגלל חוסר כדאיות כלכלית. בניסיון להדביק את פערי המחקר, החליטו במכון להקים מרכז נוירו-ביולוגי רב תחומי, שמתמקד בפיתוח פתרונות למחלות של מערכות עצבים.
תחרות סגורה ותקציב נדיב במיוחד
מכון ויצמן למדע שרוי בקדחת בנייה ושיפוצים בלתי פוסקת. יותר מ-300 מבנים נמצאים בבעלותו, כ-70 מהם משמשים למחקר מדעי. אחת לכמה חודשים, מבשר המכון על שיפוץ אחד המבנים ההיסטוריים או על הקמתו של בניין חדש, וטוב שכך. מדובר לא רק במוסד האקדמי הישראלי הגבוה ביותר בדירוג העולמי, אלא גם בגוף עשיר בנכסיו ובתיק ההשקעות שלו. להקמת המרכז החדש הוקצה תקציב בסך כ-400 מיליון שקלים.
ביוני האחרון פנו אנשי המכון לשישה משרדי אדריכלים מובילים, והזמינו אותם להתמודד בתחרות סגורה למוזמנים. מבין הצעותיהם של המשרדים קימל-אשכולות, זרחי, חיוטין, יסקי-מור-סיוון ומילוסלבסקי, נבחרה ההצעה של סקורקא - משרד האדריכלים של רועי סקר ועידו זמיר. מדובר בפרס ניחומים נאה לצמד האדריכלים, שהעפיל לשלב האחרון בתחרות שנערכה במקביל - תכנון בית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב - אך לא זכה בסופו של דבר.
עם השלמתו של המרכז, הצפויה להתרחש ב-2026, יאוגדו בו כ-30 קבוצות של חוקרי מדעי המוח, שפזורים כיום במעבדות שונות ברחבי הקמפוס. "כל המחלקות של אותה פקולטה חוות מצוקה של שטחים", מספרת שרון גלוטר, אדריכלית מכון ויצמן, על המציאות שהובילה להחלטה. "המבנה החדש הוא אינטגרציה של מספר מחלקות בקמפוס, שפועלות בבניינים נפרדים, והוא אמור ליצור אינטראקציה בין הדיסציפלינות".
בית החיות הישן ייהרס, הניסויים לא יפסקו
כדי להקים את המבנה, שישתרע על פני כ-25 אלף מטרים רבועים, ייהרס בית החיות הישן (״בית הנדיב״). זהו בניין דו-קומתי ושטוח, עם מעטפת לבנה פשוטה ופונקציונלית מאוד. מנקודת מבט אדריכלית, המבנה שייהרס, בתכנונו של האדריכל משה זרחי, נאה למדי ושימושי לייעודו. מנקודת מבט מוסרית, אותו ייעוד היה שנוי במחלוקת: המחלקה הווטרינרית של המכון שיכנה כאן את בעלי החיים שבהם בוצעו ניסויים מדעיים.
הריסת בית החיות אינה מבשרת על סוף עידן הניסויים המדעיים בבעלי חיים במכון ויצמן. אלה יימשכו בבניין חדש אחר, ובמקביל נדרשו המתמודדים בתחרות להתייחס לאפשרות של הקמת אזור נוסף במרתפי המרכז החדש.
בתחקיר שהתפרסם ב״ידיעות אחרונות״ ב-2007, פורסמה חקירה סמויה שערכו ב"תנו לחיות לחיות" במחלקה לנוירוביולוגיה במכון, ואז תועדו ניסויים שנערכו בשמונה קופים ובחתולים. החשיפה עוררה מחאה של מאות פעילי זכויות בעלי חיים מול שערי המכון.
נקודת ציון חדשה במכון
במכון מעוניינים שהמבנה החדש יהיה נקודת ציון בולטת, אך לא בולטת מדי, לבל יתחרה חלילה במאיץ החלקיקים והמגדל הסולארי של האדריכל משה הראל. "בניין בקמפוס, לפי השקפת העולם שלנו, צריך לתת מעשר", אומר רועי סקר בשיחה עם Xnet אדריכלות בעקבות הזכייה. "הארכיטקטורה צריכה לתת משהו גם למכון, ולא רק לעצמה. זה נכון לכל פרויקט ציבורי, ופה מבחינתנו זה בא לידי ביטוי בקומת הקרקע".
השאיפה היא שהמבנה ימשוך אליו מבקרים, שאינם נמנים בהכרח על סגל החוקרים שיגיע למעבדות מדי יום, וזאת גם בזכות חצר מוצלת בקומת העמודים. יהיו בה קפטריה, פסל מים ואודיטוריום עטוף בקירות זכוכית. מעל קומת הקרקע והחצר ימוקמו ארבע קומות המחקר, שיכילו מעבדות, אזורי עבודה ומשרדים לחוקרים. לצד המערכות שימוקמו בקומת הגג, יהיו מרפסות להתכנסות ולאירועים, ואילו בקומות התת-קרקעיות יהיו מכשירי MRI, חניון ובית חיות (החלטה על הקמתם של שני האחרונים תתקבל באופן סופי בהמשך).
לפני שהמתמודדים בתחרות החלו לשקוד על הצעותיהם, הבהירו להם המזמינים כי מרכיב קריטי בהצעה יהיה מקסום האינטראקציה בין קבוצות החוקרים. לשיטתם, הקשר ההדוק בין החוקרים חיוני להפריה מדעית, וזו הייתה סוגייה כה מהותית מבחינת החוקרים, עד שצוות הפרופסורים שאמורים לנהל את המעבדות שלחו לאדריכלים שרטוט מעשה-ידיהם של הפרוגרמות, כפי שהם סבורים שהבניין צריך להיות מתוכנן. באותה רוח, נדרשו המתחרים לוותר על מרפסות קומתיות, ובמקומן לאגד את האזור הציבורי של כל קומה בחלל אחד, כדי לעודד את אותם מפגשים בין החוקרים.
מבני מדע דורשים גמישות מבנית
קליטת מדענית או מדען חדש במכון נעשית אחת לשנתיים, בממוצע, ולעתים עיסוקו יהיה שונה לחלוטין מזה של המדען הפורש. עובדה זו, יחד עם טכנולוגיות שמתעדכנות ללא הרף, דורשת מהמכון לעדכן במהירות את המעבדות הקיימות. בכל זמן נתון, מבצע אגף הבינוי של המכון שיפוצים באחת מהמעבדות הפזורות בו, והבניין החדש אמור לאפשר את הגמישות המבנית.
"המבנה שהצענו בנוי כמו מכונה", מסביר סקר, "וכמו מכונה, הוא צריך לקבל שינויים בקלות ובמהירות. המבנים בעלי הערך במכון הם לא 'מעטפות לבנות' שיכולות להיות כל דבר. זה קצת הולך בנתיב של Form Follows Function - הם משקפים בחזית ובסטרוקטורה את השימוש בהם".
בחזית המבנה של סקורקא חמישה נפחים. בהסתמך על ההסבר שסיפק סקר על הצורה והתפקוד, לכל אחד מהם אמורה להיות פרוגרמה שונה שתתפרש על פני כמה קומות בקשר אנכי. זאת החלטה שמנותקת מהאדריכלות ההיסטורית של הקמפוס, אדריכלות שמדגישה את הממד האופקי של המבנים. כך, למבנה החדש עשויה להיות נוכחות בולטת על רקע שכניו המפורסמים והוותיקים ממנו, אך נדמה שהוא יתקשה להיטמע בטבעיות ביניהם.
גלוטר מוצאת בכך יתרונות: "ההצעה שנבחרה נתנה פתרון יפה לפנים הבניין וקישוריות יפה בתוך ובין הקומות, וגם גרם מדרגות הוא חלל מפגש. כל החדרים הירוקים, הלא פורמליים, מחוברים בקשר ורטיקלי. כלפי חוץ יש לבניין פוטנציאל להפוך למשהו ששואף למשוך מבקרים ומדענים. יש קומה מונמכת עם עמודים ובריכה, וזה עשוי להפוך למקום שנעים לשהות בו, כשהשילוב של שני הדברים הופך את המבנה ליותר אטרקטיבי".
- ההצעה של קימל-אשכולות אדריכלים, אחת מאלו שהתמודדו ולא נבחרו:
תוכנית-אב קצרת מועד
המבנה אמור לקום בסמוך לגדר הצפונית של מכון ויצמן, ליד מרכז הקמפוס שתכנן האדריכל רפי לרמן (שמת בפתאומיות בזמן פגישה שערך במכון לפני כשנתיים), וכיכר היובל של אדריכל הנוף דן צור. המבנה רחוק מהעין הציבורית ומוקף בשדות, אך תוכניות הבנייה המקודמות באזור כולו יהפכו אותו בעוד כמה שנים לחזית שנראית היטב מהמבנים שייבנו בסמוך.
"השלמנו לאחרונה את תוכנית האב של המכון", מציינת אדריכלית המכון. "מכיוון שהמדע במכון ויצמן לא קובע לעצמו יעדים ארוכי טווח, וזו גם האג'נדה של המכון, אז גם התוכנית-אב היא לעשור בלבד". גלוטר מספרת, כי כחלק מתוכנית האב החדשה תקודם הקמת מבנים נוספים לפקולטות לפיזיקה, כימיה וביולוגיה, אך היא מסרבת לפרט מה הן התוכניות המדויקות בשלב זה.
"אנחנו מתייחסים לכל מה שקורה בהיקף המכון״, היא אומרת. "יש לנו ממזרח את תוכנית מזרח רחובות, ממערב את קו המטרו, ומצפון את תוכניות הפיתוח של הרכבת ופארק המדע של רחובות. אנחנו הופכים להיות מובלעת ירוקה בתוך העיר, לעומת קמפוס שהוא בקצה העיר. ומה עם הגדרות המקיפות את המכון המוריק? אלו עתידות להישאר במקומן לפחות עד תוכנית-האב הבאה. כדי ליהנות מהמרחבים הציבוריים האיכותיים, מהמבנים המרשימים, מהמדשאות ומשדרות העצים, ייאלצו תושבי הסביבה להמשיך ולעבור בידוק בשערי הכניסה גם בעתיד הנראה לעין.
