"הצחקת אותי", אומר האדריכל שמואל גילר, כשהוא שומע שעיריית תל אביב-יפו טוענת שהעבודות העכשוויות שלה בנמל יפו הן עבודות שימור - ולא הריסה ובנייה מחדש. "לפי ההדמיה שהעירייה מציגה", הוא מבהיר. "אין קשר ויזואלי בין מה שהיה למה שנבנה עכשיו מחדש. בתחנת הרכבת בחדרה מסיימים היום שימור של מחסן דומה, שממנו יכלו ללמוד, אבל בעירייה בחרו שלא להתייעץ עם אף אחד". גם תושבים בסביבת הנמל, כמו גם אנשי מקצוע אחרים, המומים מהתנהלות העירייה ומתכוונים לפעול בנושא.
ההרס שמבצעת העירייה בנמל יפו, אתר שהוכרז לשימור, הפך בשנה האחרונה לעניין שבשגרה. תחילה החליטה העירייה, בניגוד לכל חוות הדעת, להרוס את טרמינל הנוסעים. לאחרונה הרסה את שני המחסנים המנדטוריים הגדולים שעמדו בדרום הנמל. אלא שבמקרה הזה התחייבה העירייה כי היא רק משמרת, ואילו התוצאה מצביעה על הרס, תוך בנייה של מבנה אחר בשטח (פרויקט שעליו מופקד משרד האדריכלים היפואי קיסלוב-קיי).
ההיתר שהעירייה קיבלה איפשר לה לבצע שיקום ושיפוץ בלבד, ללא הריסה, בזו הלשון: "השיקום כולל פירוק הגג, קירות חוץ וקירות חלוקה פנימיים תוך שמירה על שלד הבניין ובניית קירות מעטפת וגג חדשים, הכל בהתאם להנחיות השימור". ואולם, לאחר שפורקו הדפנות, הקירות והגגות, ושלד הבניין נחשף, הגיע טרקטור והרס את השלד הוותיק שיועד לשימור.
ייתכן שהיה בעירייה מי שחשב, כי בתקופת הסגר איש לא ירגיש בכך. בעירייה המשיכו וטענו כי לא בוצע כל הרס, אלא רק ניקוי השלד והחלפה של חלקים ממנו. אלא שהמהלך תועד על ידי שכנים, שעקבו אחר העבודות בעניין ובחשש, והתמונות ברורות.
צפו כיצד הורסים את אחד ההאנגרים, בניגוד לטענת העירייה:
הקורות המקוריות והייחודיות הוחלפו בקורות סתמיות
כל מי שביקר במגדל אייפל בפריז או במבני פלדה אחרים בעולם, התרשם מהקורות והעמודים. ליוו אותם שורות של כפתורים, שסוגרים על מסמרי הענק שחוצים אותם ומעניקים להם את יופיים. כאלה ממש היו גם כאן. אלא שמיד לאחר ההריסה, הובאו עמודים וקורת חדשים והורכבו באתר. מהלך כזה מעיד לכאורה על תוכנית מכוונת לפני ההריסה, ולא כתגובה מקרית לתקלה. וכך, קורות ועמודי הפלדה שהתקינו כאן הבריטים, ושבוצעו בטכנולוגיה של מסמרים, הוחלפו בקורות חלקות וסתמיות.
בעקבות פניית ערוץ האדריכלות של Xnet, הבהירו בעירייה כי "בניגוד לנטען, העבודות לא הורסות את המבנים ההיסטוריים, והן מלוות ומפוקחות על ידי גורמי התכנון ומחלקת השימור". בעירייה הוסיפו כי בגלל פגיעה בחלק ממרכיבי השלד, "הוחלט על החלפה מדויקת של האלמנטים הפגועים באלמנטי פלדה זהים, הכל תוך הקפדה מלאה על שחזור כל מרכיבי המחסנים".
תמר טוכלר, מנהלת מחוז תל אביב במועצה לשימור אתרים, האם בעירייה משקרים?
"כן. את מחסן 3 הרסו בבירור, וגם את מחסן 2 התחילו להרוס".
של מי הכשל?
"הכשל הוא בתהליך קבלת ההחלטות, מרמת ראש העירייה שנתן את ההתחייבות לשמור על הנמל, דרך כל הגורמים המאשרים במינהל ההנדסה. אנחנו מתקשים להבין איך הם הגיעו למצב שבנמל יפו הם לא נוהגים כפי שהם נוהגים בתל אביב, ובטח לא כפי שהם דורשים מאדם פרטי. ברגע שהתוכנית השתנתה, נציגי מחלקת השימור היו צריכים לעצור את העבודה ולהביא את הנושא לדיון בפני ועדת שימור עירונית".
רגע לפני שנכנסו הפועלים לעבוד בשטח, גילו תושבי הסביבה על הפרויקט, שבו העירייה לא טרחה לעדכן אותם. קרוב ל-30 תושבים התארגנו והגישו באמצעות אפרת רייטן, כיום עורכת דין, שמתגוררת בשורה הראשונה של הבתים הפונים לנמל ולים התיכון, עתירה לבית המשפט המחוזי. בעקבות העתירה של התושבים הוציא בית המשפט צו מניעה לתחילת העבודות, והעירייה נאלצה להסכים לערוך שיתוף ציבור. אלא שהעירייה מעולם לא כיבדה את צו בית המשפט ולא קיימה את חובתה, לטענת רייטן ותושבים נוספים.
השגריר צבי חפץ נגד העירייה
אחד השכנים המודאגים הוא צבי חפץ, שגריר ישראל בסין, שביתו שוכן ברחוב הסמוך הצופה על הנמל. "לפחות הם הודו שהם עובדים בלי היתר", אומר חפץ, שעוקב באחרונה בדאגה אחרי המהלכים, וחזר ופנה לעירייה בנושא, תוך שהוא משגר אליה מכתבים באמצעות עו"ד שרון פטל, ממשרד עורכי הדין "הרצוג פוקס נאמן". בתגובה למכתב ששלח אליו חפץ, הודה ירמי הופמן ש"אנו עומלים בימים אלה על הכנת היתר שינויים".
חפץ אינו שבע רצון מהווידוי, ודורש לדעת כיצד קרה שהעירייה עברה על החוק, והמשיכה בעבודות הבנייה מבלי להפסיק מיד. "מספרים לנו סיפורים", הוא מתרעם בשיחה עם Xnet. "היה צריך להוציא צו הפסקת עבודה. זו עבירת בנייה והם יכולים להיתבע באופן אישי, אבל בגלל שזו העירייה אז הם מרשים לעצמם לא להפסיק את העבודה. הרי אם אתה חורג בסנטימטר אחד, אתה מקבל צו הפסקת עבודה מיידי. הם מנצלים את הקורונה. יש פה מהלך של עבירה על החוק, זו גניבה לאור יום. הם משקרים לנו בפנים".
חפץ חושש שמה שעומד מאחורי המהלך של העירייה הוא רצון לפתח מסחר ומסעדות בנמל היפואי, תוך הרס התפישה המסורתית של המקום. "התוכניות הן למסעדות ולחנויות, והוסיפו מעליות חיצוניות וגשר בין המחסנים שלא היה", טוען השגריר, ומזהיר כי הניסיונות הקודמים לפתח מסחר ומסעדות בנמל היפואי כבר נכשלו – כפי שקרה גם במתחם התחנה התל אביבי – וכך לדעתו יקרה גם הפעם.
שכן נוסף ברחוב היוקרתי שמשקיף על הנמל הוא סרג' תירוש. לטענתו, העירייה משנה את השימוש במחסנים הבריטיים למסחר ומסעדות ללא כל תיאום עם תושבי יפו. אפשר לראות בכך תלונה בורגנית של מי שלא מעוניין ברעש ובעיות חניה סביבו; מצד שני, בשונה ממתחמים דומים שמרוחקים בדרך כלל מאזורי מגורים, כאן בתי המגורים צמודים לנמל.
"אלה היו מחסנים ששימשו דייגים ומספנות, ורוצים להפוך אותם לעוד קניון", מזכיר תירוש. הוא מתייחס להדמיות שהציגו האדריכלים, וטוען כי "מעולם לא היו כאן מכולות צבעוניות וגן שעשועים עם מזרקה. הם ביקשו היתר לשימור, ובפועל בנו משהו חדש".
"לנגד עיניי העירייה עומד כמה שיותר להביא תיירים ולגבות ארנונה", סבור תירוש. "אנחנו רוצים לשמור על הצביון של השכונה והם בחרו להכניס תוכן מסחרי, וזה מעציב". מה כן צריך להיות שם? לדעתו, צריך היה לשמר את המחסנים, להכניס בהם תכנים של תרבות, גלריות, תיאטרון, מחול, לתת יותר שטח לצופי יפו שלהם הובטחה פינה בניין, ושהמקום יתייחס ליפו ולהיסטוריה שלה.
הוא מציין, כי בעבר הזמינה העירייה את התושבים לצפות במצגת קצרה מבלי להותיר זמן לשאלות, וכבר למחרת החלו העבודות באתר. כעת הוא טוען כי על העירייה להפסיק את העבודות ולשתף את הציבור במהלכים.
רק הבריטים ידעו להקים מחסנים כאלה
הבריטים הקימו את המחסנים, כמו את כל שאר חלקי הנמל, באמצע שנות ה-30. האדריכל שמואל גילר מכיר את הנמל מקרוב. בעבר תכנן את פיתוח חוף גבעת עלייה הסמוך, ובעשורים האחרונים הוא מבכירי החוקרים של תולדות יפו בעת החדשה, כשבימים אלה הוא עורך מחקר באוניברסיטת חיפה על נמל יפו. לדבריו, מחסני הנמל הוקמו בעיקר כמענה לצמיחה האדירה ביצוא התפוזים ("ג'אפה). לצורך כך ייבשו הבריטים חלק מהים, כפי שעשו גם בנמלים אחרים שבהם לא היה מספיק שטח פנוי, ועליהם הקימו מחסני ענק.
מחסנים כאלה, ששטח של כל אחד מהם מגיע לכ-2,500 מ"ר, לא נבנו עד אז בארץ. לכן, הופקד תכנונם בידי המהנדס פרדריק פלמר, שותף בחברת המהנדסים הלונדונית "רנדל פלמר וטריטון", שלבד מנמל יפו תכנן גם את נמל חיפה, שנחשב בשעתו לאחד הפרויקטים ההנדסיים הגדולים במזרח התיכון. כפתרון הנדסי הם בחרו בבניית שלד פלדה.
הופמן, מנהל מחלקת השימור של עיריית תל אביב-יפו, אומר כי העירייה מפרקת חלקים, בודקת אותם בידי מהנדס מומחה ומחזירה אותם למקום. "החלפנו יותר ממה שחשבנו", הוא אומר. "חלק שולבו כבר בשטח, וחלק הוצאנו כדי לטפל בהם. זה פרויקט בתהליך".
"או שאין לו מושג על מה הוא מדבר", אומר גילר על דבריו של ראש מחלקת השימור, "או שהוא מתבלבל, כי הבניין פורק לחלוטין וכל החלקים חדשים לחלוטין. ממחסן 3 המקורי לא נותר זכר ומחסן 2 פורק ב-80%, וגם שם הכל הולך להיות חדש. הם זורים חול בעיניים, זה בלוף".
אז הם משקרים?
"בוודאי, ולא רק לך. הבניין נפל וסילקו אותו כמו ערימה של גרוטאות. מישהו כאן התרשל. בכל העולם משמרים היום מחסנים בנמלים ומשמישים אותם, אבל כאן זה כבר אבוד ואי אפשר לחזור אחורה. זה לא שיחזור, אלא בנייה חדשה, ואת הניחוח של הבנייה ואת היופי של הקונסטרוקציה עם הכפתורים של המסמרות איבדו כאן לגמרי".
ייתכן שיהרסו להם סופית
מבנים שנהרסים אינם יכולים להיות היסטוריים. עכשיו, אחרי שברור כי לא מדובר במבנים המקוריים, וכי העירייה פעלה ללא היתר לעשות זאת, היא עשויה לבקש היתר חדש. במקרה כזה, היא תצטרך להביא את הפרויקט לאישור הוועדה הארצית להגנת הסביבה החופית (ולחו''ף), ושם עשויים לדרוש מהעירייה לבנות את המחסנים אחרת - או לבטל את מהלך השימור כולו ולקבוע כי לא מדובר ממילא בשימור.
וכך נראית הדירה של קאסי, הבת של שרי אריסון, המתגוררת ממש בסמוך:
