לרכבת הקלה של גוש דן יקראו דנקל? בואו נראה כמה אנשים ישתמשו בזה

כשאנחנו מוקפים בשמות לועזיים של מותגים מקומיים, הבחירה להעניק שם עברי לרכבת הקלה של גוש דן היא יוצאת דופן. עמוד הפייסבוק של שרת התחבורה הנוכחית, מירי רגב, בישר השבוע (למי שעוקב אחריו, ולא חלילה באופן רשמי שראוי לפרויקט לאומי), כי הרכבת הקלה תיקרא "דנקל" – שילוב בין גוש דן לרכבת קלה. והנה בא לעולם חבר חדש במשפחת סלקל, פלקל וקלקר. לציבור לא הייתה שום יכולת השפעה של השם, שנבחר באופן פנימי במשרד התחבורה, כשהוא גובר על הפיינליסטית "דנית".

אפשר לחבב את השם ואפשר לסלוד ממנו (93% מעוקבי Xnet באינסטגרם הגיבו בשלילה, כמה מהם התקשו להבין מדוע מדביקים לרכבת שם זכרי), אבל בסופו של דבר, שפת הרחוב תהיה חזקה מכל החלטה משרדית ופקידותית. כמו עם הטיוב של לונדון, השנקל והטמבוריה, שלא לדבר על התחביב הישראלי של ראשי תיבות, דווקא שמות החיבה וקיצורי השמות הלא רשמיים נוטים להשתרש ולהיטמע בשפה.

במבט עיצובי, הגופן (פונט) שבו נכתבה המלה "דנקל" קשה לזיהוי, אינו מדויק גרפית, נראה ששובש באופן ידני, ויש לקוות שעדיין לא ראינו את התוצאה הנכונה והסופית. לצדו ממוקם הסמל הגיאומטרי, שנחשף כבר לפני שלוש שנים, כשעדיין חשבו לקרוא לרכבת הקלה "מטרו" (בינתיים בא לעולם חזון המטרו הכולל של מרכז הארץ). הסמל מורכב משני טרפזים חלולים בצבעי כחול ותכלת, השלובים זה בזה במרכזם, כאשר אחד פונה ימינה והשני שמאלה. כמו רוב הסמלים הממלכתיים, אם לא יהיה כאן רמז למגן דוד, מה עשינו.

לפני כשלוש שנים, כשפרסמתי כאן סיכום של מהלכי תקשורת חזותית ב-2017, מיתוג הרכבת הקלה היה המהלך המסקרן והשאפתני ביותר לשנה שבפתח. עברו שלוש שנים, מאות מיליוני שקלים זרמו למנהרות הרכבת הקלה שמבוששת להגיע, ומשום מה אנחנו עדיין מחכים לפרסום רשמי של מהלך המיתוג. מדובר, כזכור, באחד הפרויקטים היקרים ביותר שנעשו בישראל, במימון כספי ציבור, אבל חברת נת"ע לא חושבת שצריך לענות לשאלות פשוטות כמו מי אחראי על המהלך העיצובי ואיך זה ייראה. רק הבלחות בודדות מעמוד האינסטגרם של נת"ע או של שרי התחבורה המתחלפים מצליחות לשבור את מעטה החשאיות, ולספק הצצות חטופות לנראות של מיזם שישנה את פני המדינה, ואת אורחות חיינו.

בזמנו, כשהם נאמנים לאותה חוסר שקיפות, נחשף לפתע הסמל המסתורי במיצב מופרך שהוצב בקצה שדרות רוטשילד בתל אביב. קרון לבן נחת מול תיאטרון הבימה, כמו משיח שבא לבשר על העתיד שנכון לאזרחים עוד רגע, והונח על דשא סינתטי, כשהוא עטוף דגלים לבנים ומציע לילדים ללחוץ על כפתורים ולראות איך עושה רכבת. הסמל נשאר, אבל השם Metro TLV – פשוט, קליט, לא מנסה להתחכם או להמציא את גלגלי הרכבת מחדש – הוחלף.

מאז ועד היום, הומצא המטרו של מרכז הארץ - רשת רכבות תחתיות גדולה בהרבה ויקרה בהרבה משלושת הקווים של גוש דן הפנימי. עוד יתברר אם נזכה לראות בימי חיינו את המטרו הישראלי עובר בין שתי תחנות. התממשות של הקו האדום, אחרי שנים ארוכות של סחבת וניפוחי תקציב, תהיה בעצמה אירוע מכונן. בינתיים, באתר האינטרנט היפהפה של המטרו העתידי, מתנוסס עדיין הלוגו הקודם במצב הצבירה המקוצר שלו – הכלאה מרושלת של האותיות מ"ם ו-M. ומי שרוצה לראות דוגמה מוצלחת ומאוד מקומית לעיצוב טוב, יכול להתענג על הסמל שעיצב דן ריזינגר ב-1990 לכרמלית החיפאית. הסמל בנוי מהאותיות כ"ף ו-C.

ההכרזה הפייסבוקית של רגב על השם הנבחר "דנקל" היא אירוע תקשורתי קטן, אך טיפוסי לפוליטיקאית שנוהגת לעשות רעש. אגב, מישהו יודע איך קוראים לרכבת הקלה בירושלים? (תשובה: סיטיפס, כי זה שם החברה שמפעילה אותה, ואף אחד לא משתמש בשם הזה). שר התחבורה הקודם, בצלאל סמוטריץ׳, ניסה אף הוא באימפולסיביות לאומית להשריש את העבריות עם כניסתו לתפקיד, ולהחליף את השם של שירות התחבורה השיתופית Bubble ל"תיקתק", וגם לעודד נהגים לנסוע בשעות שבהן אין עומס, תחת השם "דרך ערך". כמה הוא השפיע - אנחנו יודעים.