יש למישהו גפרור, במקרה? הנעליים שפותרות בעיות יומיומיות

נתינע, נטע גולדברג, שנקר. מנחה: ברק אשר

הפרויקט של נטע גולדברג בוחן בדרך לא שגרתית את הרצון שלנו לתת ולקבל במטרה ליצור חברה שיתופית, הדדית ופתוחה יותר. נתינע מציע הזדמנות לאינטראקציה, לשיח אקראי המתבסס על המחווה האנושית הבסיסית של נתינה. גולדברג בחרה להתרכז בשלושה חפצים שאנשים נוהגים לשאול זה מזה גם ללא היכרות מוקדמת: גפרורים, טמפונים ושקעי USB להטענת הטלפון.

ארבעה חוקים ליוו אותה בתהליך העבודה:

1. שהאובייקטים יהיו גלויים ומוחצנים, מעין תמרור המסמן "מוזמנים לגשת".

2. שהאובייקטים ישפיעו באופן ישיר על עיצוב החפץ הנושא אותם.

3. שיהיו זמינים בכל זמן, בכל מקום, תוך כדי תנועה.

4. שהחפץ הנושא יכיל כמות נדיבה מהם.

התוצאה – שלושה זוגות נעליים יוצאות דופן ומושכות למראה, המעוררות חיוך וממצבות את הנתינה והפתיחות בתודעתם של הנועלים ושל האנשים סביבם.

כך גולדברג מדמיינת את המפגשים:

לחצו על התמונה לפרויקט הגמר של חברה לספסל הלימודים, אורי שיפרין ענבי (צילום: מיכאל שבדרון)

Cocoon, אייל שושן, בצלאל. מנחה: דב גנשרוא

בעולם שבו ילדים דבוקים למסכים, פרויקט הגמר של אייל שושן מציע כלי שבעזרתו יוכלו לחבור למציאות הפיזית, ועדיין להישאר בעולם של טכנולוגיה ומשחק. "גולם" הוא פלטפורמה שמאפשרת לילדים להדפיס לעצמם את המשחק שלהם, כשעל הדרך הם לומדים את עקרונות הדפסת התלת-ממד בצורה מהנה, רותמת ומתפתחת.

את יחידת המשחק הבסיסית עיצב שושן כצעצוע בדמות זחל, שיכול – כמו הזחל בטבע – להתפתח לכיוונים שונים בזכות תוספות שונות. בבנק האביזרים הנלווים שעיצב שושן אפשר למצוא מעמד לזחל, כנפיים שידגימו את גלגולו לפרפר, ואביזרים הומוריסטיים העוזרים ליצור לצעצוע אופי ודמות – משקפיים, שפם, שערות. יש גם מחברים לעפרונות כדי שרגלי הזחל יוכלו לצייר, ולוח אלקטרוני עם מקום לחיבור פאנלים סולאריים ומטען אלחוטי, שיאפשר בהמשך לחשוף את הילדים לעקרונות האלקטרוניקה.

כמעט תמיד, אומר שושן, ילדים מקבלים צעצוע מוגמר, על אף שהם מאוד אוהבים להרכיב. במחקרו נתקל במאמר של דן אריאלי, שמצביע על כך שכאשר אנחנו מעורבים בצורה אקטיבית בהיווצרות של אובייקט, החיבור שלנו אליו חזק הרבה יותר. מכאן היה לו חשוב לחבר את הילד.ה לתהליך הייצור.

קווים של ציור ביד חופשית. הפרויקט של אייל שושן(צילום: הגר עמיבר, אביב טישלר)

בעיצוב הזחל שמר שושן על זרימה של קווי המתאר, ממש כאילו היו מבוססים על ציור ביד חופשית, ותהליך ההדפסה הוא כזה המחייב את הילד.ה להתערב בייצור, להוציא חלקים שונים מהפלטה המודפסת ולהכניס אותם זה לזה. בעתיד, הוא מקווה, יעוצבו אקססוריז נוספים ויתווספו פיתוחים חדשים, שיעוצבו – בעזרת מערכת של קוד פתוח – בידי חברי קהילת משוגעים-לדבר, שתתגבש סביב המשחק.

Re Denim, דניאלה אפרת, HIT. מנחה: אילונה לב

פרויקט הגמר של דניאלה אפרת מתייחס לתעשיית הג'ינס, הנחשבת לאחת המזהמות הגדולות בעולם. מיליוני קילומטרים של בדי ג'ינס מיוצרים מדי שנה, היא מספרת, ורובם ארוגים משילוב של סיבי כותנה טבעיים וסיבים סינתטיים – שילוב שמקנה לג'ינס אלסטיות ומאפשר לו להתמתח, אבל אינו מאפשר למחזר את הבד. בסוף השימוש מגיעים הג'ינסים למטמנות או למשרפות טקסטיל, כשהם פולטים רעלים מזהמים.

אפרת פיתחה שיטה שמאפשרת שימוש חוזר בהררי הג'ינסים: הבגד עובר פירוק ונטחן בחזרה לסיבים שמהם מיוצרת יריעה חדשה, בטכניקה של ייצור נייר (רשתות בתוך בריכות מים).

צפו בתהליך הייצור:

את היתכנות המיחזור של בד הג'ינס הציגה אפרת באמצעות שני תיקים אופנתיים. חלקם התחתון מיוצר מהיריעות המחודשות בתוספת דבק מעמילן תפוחי אדמה, והוא מעט יותר קשיח, וחלקם העליון נתפר מהיריעות כמו שהן.

שני תיקים לדוגמה. הפרויקט של דניאלה אפרת(צילום: שלו אריאל)

מופע ייצור, עדי קופמן וקמע דיבון, בצלאל. מנחים: טל גור, ספי חפץ

עדי קופמן וקמע דיבון עובדים ביחד על פרויקטים משנה ב', והיה להם ברור שבפרויקט הגמר ירצו לרתום כלים טכנולוגיים ועיצוביים כדי ליצור חוויה אמנותית חדשה, כזו שתשתף את תהליך היצירה בזמן אמת, ותסחוף את הצופים לתוכה.

את ההשראה שאבו בין היתר מסרטו האלמותי של צ'רלי צ'פלין "זמנים מודרניים"; מעבודותיו של אוסקר שלמר, הצייר, הפסל, המעצב והכוריאורגרף שנחרת בתודעה בזכות מופעיו כמנהל סדנת התיאטרון של הבאוהאוס; מכתב התנועה שחיברה נועה אשכול ומעבודות המחול של הרקדן והכוריאוגרף ויליאם פורסיית'.

בין פרפורמנס לעיצוב. פרויקט הגמר של עדי קופמן וקמע דיבון(צילום: דניאל מקמל)

פרויקט הגמר של השניים הוא פרפורמנס המחבר בין עיצוב, מחול ואמנויות הווידאו והבמה; בין אדם, מכונה וחפץ; ובין מכניקה, סאונד, וידאו, תוכנות עיצוב, תנועה ורגש. בין כל אלה נבחנים יחסי הגומלין בין משתתפי המופע – בני האנוש והמכונות.

על קצה המזלג נאמר ששלוש רקדניות (ליהי פאול, שחר פרי, ויעל וכמן) נעות על הבמה. תנועתן מתורגמת בזמן אמת למידע דיגיטלי. המידע מפעיל מכונה, שתוצריה (מעין גדר ממוטות מתכת ורצועות עץ) מייצגים את תנועת הרקדנים, ובו-בזמן משפיעים על המשך המחול. המהלך המעגלי הזה מתרחש באופן רציף, ואליו נוספים מוזיקה מקורית (סמפולים של אברהם קובר ועמית דגים), וידאו ותכנון מעולם העיצוב הפרמטרי. לאתר של "מופע ייצור" לחצו כאן.