מועדון הברגהיין, מקדש הטכנו של ברלין, שוב פתוח לקהל, אחרי חודשים שבהם היה סגור במצוות הריחוק החברתי. אלא שעכשיו לא באים בשעריו בליינים מרחבי העולם כדי להיעלם בתוך המוזיקה. 3,500 המטרים הרבועים של רחבת הריקודים הוסבו לגלריה לאמנות עכשווית. ולראשונה, בתורים המשתרכים בחוץ עומדים מי שהזמינו כרטיסים מראש, ללא סלקציה.
הקורונה פגעה קשות לא רק בחיי הלילה של ברלין, אלא גם בתחומי האמנות והיצירה הפוריים שלה. תערוכות רבות שתוכננו לחודשי האביב והקיץ בוטלו, ירידי אמנות נדחו ומוזיאונים סגרו את שעריהם. יוצרים ואמנים מקומיים נותרו ללא פלטפורמות להצגת עבודותיהם.
משום כך חברו יחד שני מוסדות ייחודיים ובולטים בעולם התרבות המקומי – מועדון הברגהיין, שפועל בתוך תחנת כוח לשעבר, ו''הבונקר'', בונקר נאצי עצום לשעבר, שאספני האמנות קארן וכריסטיאן בורוס רכשו לפני כמה שנים והסבו לגלריה לאמנות עכשווית, שבקודקודה דירת הפנטהאוז הפרטית שלהם, תוספת חדשה למבנה.
בתערוכה "סטודיו ברלין", שנפתחה בשבוע שעבר לתקופה שטרם הוגדרה, מציגים 117 אמנים עכשוויים, ביניהם הצלם וולפגנג טילמנס, האמן הדני-איסלנדי הטרנדי אולאפור אליאסון, וגם יעל ברתנא, אמנית וידאו ישראלית-אירופאית. בתערוכה עבודות צילום, פיסול, ציור, וידאו, סאונד, פרפורמנס ומיצבים.
הנה, למשל, עבודה של אליאסון, שהוצגה בשנה שעברה ב''טייט מודרן'' בלונדון:
ועבודה של יעל ברתנא, שצולמה על קו התפר בין ת''א ויפו:
את פני המבקרים מקבל שלט גדול ממדים שנתלה על הבניין, שבו נכתב בגרמנית "מחר זאת השאלה", ולדברי המארגנים – בני הזוג בורוס ומנהלת הקרן שלהם, ז'ולייט קוטה – המטרה היא לשקף את המצב ולתת במה ראויה ליוצרים מקומיים.
נהלי הצפיפות מוקפדים. כרטיס לתערוכה נמכר ב-18 יורו, מראש בלבד ולשעות מוגדרות. נכון לעכשיו, אין דרך אחרת לצפות במוצגים: חוקי המועדון הנוקשים, מתחילת דרכו וגם עכשיו, אוסרים על הצילום מעברה השני של דלת הכניסה.
---------------------------------------------------------------
לחצו על התמונה ובקרו בבונקר הנאצי שהפך לגלריה:
