אריק סיני: "בלי ההופעות בבתים לא הייתי מצליח לשלם שכר דירה"
הזמר הוותיק, שלפני כשנה הודיע שהוא בהליך של פשיטת רגל, מוציא שיר חדש ומופיע בחצרות ובסלונים. "בהתחלה התנגדתי, אבל גרושתי שכנעה אותי, ואני אודה לה כל חיי"
בשבועות האחרונים אני מרגיש כאילו התעוררתי לחיים. ההופעות הביתיות שלי עם עדי כהן מחזירות אותנו 16 שנים אחורה, לימי "כוכב נולד" (למי שטרם הצביע, הקווים עדיין פתוחים), ואולי אפילו כמה שנים קודם לכן, לימי התיכון, כשהיינו נפגשים כמה חברים, לנגן ולשיר סתם בשביל הכיף, לפני שהמוזיקה נהפכה למקצוע. עדי ואני זוכים לפגוש אנשים נהדרים, שבאים ליהנות מהמוזיקה ולהתרגש יחד איתנו, והאווירה פשוט מדהימה. המסקנה שלי היא שהמוזיקה באמת מחברת בין אנשים: זאת לא סתם סיסמה שחוקה.
מתברר שהופעות הסלון האלה כבר נעשו טרנד של ממש. אמנים רבים מסתובבים, כמוני, עם גיטרה מוכנה ב"שלוף" ונודדים מחצר לחצר. בשבוע שעבר הופעתי עם עדי בחצר בתל אביב, ומהגינה הסמוכה שמענו קול בריטון עמוק שלא השאיר מקום לספק: אריק סיני, אחד הקולות החמים והמרגשים במוזיקה הישראלית, שבדיוק התחיל את ההופעה שלו לא רחוק מאיתנו. למחרת התקשרתי אליו והזמנתי אותו להופעה משותפת אצלי בסלון. על הדרך הוא אפילו הסכים להגשים לי חלום ולשיר איתי את "דרך הכורכר", שיר שאני אוהב במיוחד אבל אף פעם לא מצליח לזכור את המילים שלו בעל פה.
את הביצוע המשותף תראו למעלה. והנה המקור, מלפני כ-40 שנה:
איך עברו עליך החודשים האחרונים?
“אני גר בדירה קטנה, וחודשיים הייתי לבד בחדר, כי הגיל שלי (71 - ל.ל) די מסוכן, אז הייתי מסוגר בחדר בלי לפגוש את הילדים, בלי לפגוש משפחה. זה לא היה קל, והייתי צריך ללמוד גם לבשל קצת, כי אין מסעדות. בכלל, למדתי בקורונה המון דברים. היא רעה, היא מזיקה, אבל היא פתחה לכולנו את העיניים. יש מצב מסוים, וצריך להתנהג על פי מה שיש".
אתה חושב שנשתנה בעקבות הקורונה?
"לא. אני חושב שהעם הזה, עם כל המכות שהוא חוטף, לא משתנה. אחרי שהכל יירגע, הכל יחזור לסורו. זאת דעתי. הלוואי שאני טועה. אבל בלי קיטורים. יש לי בן שחזר בתשובה, והוא לימד אותי כל מיני דברים, ואני היום מאמין שה' שומר עליי".
ואחרי שהיית נשוי והתגרשת חמש פעמים, אתה עדיין מאמין באהבה?
"אני חבר של כל גרושותיי. פעם האשמתי את עצמי, אבל היום אני לא מאשים אף אחד. החיים הובילו לשם. זה לא היה מבגידות או מהמקומות האלה. הרגשתי שיש רק חברות טובה, ושצריך להמשיך לחפש את המישהי שגם תזיז לך נימים נוספים בלב. אני עדיין מחפש. הכי חשוב, שיש לי חמישה ילדים מקסימים: ים מיפעת, ליהי ותום מטלי, בן משושי ז"ל וגיא מליאורה. הגדול בן 47, הקטן בן 16".
גרושתך האחרונה, יפעת תעשה, היא גם המנהלת האישית שלך. איך זה עובד לכם?
"עם יפעת זה החזיק 20 שנה. ניסינו, באמת שניסינו. התחתנו והתגרשנו פעמיים, וכבר היה לא נעים לפגוע בילד שלנו, שהוא הדובדבן שבקצפת, כי הוא היה פגוע מאוד מההולכים-באים. הייתה צריכה לבוא החלטה, והיא באה. היום כל אחד בחייו, אבל אנחנו עובדים יחד. בהתחלה זה לא היה קל, והיום זה פשוט נפלא. מכל המשרדים שעברתי, חזרתי הביתה ליפעת. שלומי שבת אמר לי פעם: 'גרושתי מנהלת אותי'. אמרתי לו: 'ומה אם היא תיקח קצת?' הוא אמר: 'תיקח לילדים, מה היא תיקח?' אני לא מאשים אף משרד: כולם על הכיפאק, כולם בסדר, אבל יפעת הכי טובה. ככה אני מרגיש".
צפו ב"שיחת נפש" איתם:
איך הגיע הרעיון להופיע בבתים של אנשים?
"יפעת הציעה. בהתחלה הייתה התנגדות מצידי, כי היה לי קשה עם זה שלפני שנה מילאתי את אמפי' שוני, ופתאום אני צריך להופיע בחצר לעשרה אנשים, אבל יפעת שכנעה אותי, ואני אודה לה על זה כל חיי, כי אפשר להתקיים מזה איכשהו. בלי זה לא הייתי יכול לשלם שכר דירה".
הרגשת מבוכה בהופעות הראשונות?
"אני כל כך הרבה שנים בענף הזה, שאני מסתגל. גם בהופעות הראשונות לא התביישתי, מלבד הופעה אחת, שאני מוכרח לספר עליה. יפעת אומרת לי: 'יש הופעה בתל אביב'. מגיעים מתחת לבית. אני שואל את יפעת אם הבחור של הסאונד והגיטריסט הגיעו, והיא אומרת: 'אל תדאג'. עלינו למעלה. פותח את הדלת בחור מאוד נרגש. אשתו לידו. אני מחפש את האנשים – ואין. זאת הייתה הופעה לשניהם: האישה חגגה לבעלה יום הולדת 50. כיבדו אותנו, אכלנו אבטיח ועוגות, היה נהדר. פתאום צריך לשלוף את הגיטרה במרפסת ולשיר להם, הכי אינטימי. זה קרה, וזה היה מרגש. הבחור אפילו הזיל דמעה".
לפני כשנה העלית פוסט בפייסבוק שבו הודעת שאתה בהליך של פשיטת רגל. זה עורר סערה גדולה. מה קרה שם?
"תשמע, יש רגעים שאתה אומר לעצמך: 'וואו, לאן אני הולך מכאן? מה קורה?' אבל לאו דווקא בקטע של רחמים עצמיים. למשל, אחרי שבעל הדירה מתקשר ואומר: 'מה עם שכר הדירה? הצ'ק חזר'. ואז היד נשלחת לפייסבוק, כותבת מה שהיא רוצה, וברגע שלחצת 'שתף', אין דרך חזרה. אתה יכול כמובן למחוק, אבל כולם כבר ראו. וזה מה שקרה. זה היה בלי פרופורציה. התחילו טלפונים מהחדשות, אבל לא הייתי מוכן לענות לאף אחד. אמרתי: 'אוי ואבוי לי'. רציתי לצעוק: לא, לא לזה התכוונתי".
השבוע הוצאת שיר חדש, "האהבה לא תמות", שבו אתה משתף פעולה עם שני מוזיקאים צעירים – מאור ויזל וענת חיטמן. איך נוצר החיבור?
"מאור ויזל מנגן איתי. יום אחד הוא הראה לי את הטקסט הזה, שכתב ישי ויסמן, ומאוד אהבתי אותו. מוזכרים שם מרילין מונרו, ג'ימי הנדריקס, הביטלס. אמרתי: יאללה. זה שיר שנולד מאהבה. שיר קיץ חמוד, קופצני. אבל אני לא מנסה להתחרות בסטטיק ובן אל".
אתה כבר לא מתעניין בפלייליסטים ובהשמעות?
"אני לא מנסה להתחרות באף אחד. אני לא בא מהמקום הזה. כשאני מוציא שיר חדש, אני מקווה שמישהו יאהב, זה הכל. בגילי המופלג אני לא יכול להתחרות בנוער המצוין. אלה שמחליטים מה להשמיע, הם חיילים בצבא, אז לא לשם צריך לשאוף. פחות מעניין אותי אם השמיעו או לא. העיקר שעשיתי".
אתה לא מרגיש שהרדיו לא מספיק מפרגן לאמנים ותיקים?
"אתה רוצה שיקשיבו גם למה שאתה עושה עכשיו, וזה לא תמיד קורה. אבל אני לא מפסיק ליצור. אין זמן להתאבל על שיר שלא הצליח. אתה רוצה לשיר ולעשות? תקליט עוד ועוד".
הקשיבו לשיר החדש:
שמעתי שהשיר "אין לי ארץ אחרת" נכתב במיוחד בשבילך, ואתה ויתרת עליו. זה מטורף. איך פספסת את השיר הזה?
"באתי לקורין אלאל במסגרת חיפושיי אחר שירים. אני קולט אותה במצב רוח נוראי. מתברר שהיא רבה עם חברה שלה, והחברה השאירה לה פתק על הדלת: 'אל תביטי עליי כך, את חונקת את מבטי'. היא מיד לקחה את הגיטרה בשביל להתנחם והלחינה את הפתק. שמעתי את המנגינה והתלהבתי. צלצלתי לאהוד מנור ז"ל כדי שיכתוב טקסט, והוא ביקש שנשלח לו את המנגינה ב'לה-לה-לה' כדי שלא יהיה מובל לשום מקום בכתיבת המילים. זה היה בזמן מלחמת לבנון הראשונה, והוא חזר עם 'אין לי ארץ אחרת', ואני באותו זמן הרגשתי שאני לא מסוגל לשיר את זה. יש מעברים בחיים, שאתה כל כך מאוכזב מדברים שקורים, שאתה לא מסוגל להגיד משפט כזה. יכולתי לשקר, אבל אני לא כזה. אני עומד מאחורי מה שאני אומר בשירים. לואי להב, שאסף איתי את החומרים לאותו אלבום, אמר לי: 'אתה מטורף! זה המנון! אל תוותר על השיר הזה!' אמרתי לו: 'עזוב ,לא רוצה', ונתתי את השיר לגלי עטרי. היא נתנה לי קרדיט 'תודה' באלבום שלה".
ואתה לא מתחרט?
"היום אני יכול לצרוח: 'אין לי ארץ אחרת', כי שום מקום לא יכול לתת לי את מה שאני מקבל פה. זאת הייתה עקשנות. סולו יורמן ז"ל, המנהל שלי באותה תקופה, העביר את השיר לגלי, ותראה מה היא עשתה מזה, ובצדק".
יש עוד להיטים כאלה שהתפספסו בדרך?
"המון. יש לי סיפור שיהודה פוליקר יאהב. הכרתי אותו הרבה לפני שהוא התפרסם, כי שנינו מהקריות. הוא היה מנגן בלהקות רוק שם. יום אחד הוא מצלצל אליי: 'אני בתל אביב, בחזרות עם הלהקה של צביקה פיק. אני יכול לבוא להשמיע לך שירים?' אמרתי לו שאני בדיוק יוצא לכיוון הקריות, והוא אמר שגם הוא נוסע בחזרה לקריות, אז נסענו יחד במונית. בדרך הוא השמיע לי את כל השירים הכי יפים שלו. הוא רצה שאני אשיר את 'פנים אל מול פנים', אבל הראש שלי היה במקום אחר לגמרי, הייתי בלחץ, ולא הגבתי לשירים המדהימים ששמעתי. כמה שנים אחר כך, אחרי שהוא כבר התפרסם ומאוד הצליח, פגשתי אותו במזנון בהיכל התרבות וניגשתי אליו בהתלהבות: 'יהודה!' הוא היה עם פרצוף תשעה באב. שאלתי אותו מה קרה, והוא אומר: 'תגיד לי, אתה דפוק? אני משמיע לך שירים, אז לפחות תגיב'. התנצלתי אלפי פעמים. הסברתי לו שנעלמתי כי אני מעופף, אבל השתגעתי מהשירים. הפסדתי שירים נפלאים".
מה נאחל לך לסיום?
"בריאות, שנעבור את הקורונה הזאת במהירות, ולשרוד. אני רוצה עוד לשיר על כל מיני במות ולהקליט עוד הרבה שירים נפלאים. ויש גם הפתעה מאוד גדולה שאני כרגע לא יכול לדבר עליה".
רמי פורטיס: "העולם הולך להיות שונה מאוד, ואנחנו נצטרך להתרגל לזה". הקליקו על התמונה:
