מלי לוי על השתלת הריאות שאמה ממתינה לה: "אף פעם לא עישנה"

במאי האחרון מלאו למלי לוי 40. "בגלל הסגר, לא חשבתי שאוכל לחגוג", היא מספרת, "אז אמרתי לשמעון (בעלה, שמעון גרשון, י"מ) שאשאר עוד שנה בת 39. בונוס".

שווה האמת.

"לגמרי. אבל אז הסגר הוסר, ושמעון ארגן לי הפתעה מטורפת. נסענו עם הילדים למלון בירושלים, שם הפתיעה אותי כל המשפחה שלי. אז לא נשארתי בסוף בת 39, אבל זה היה ממש מדויק וכיף".

"שמחה לשחק בפרויקטים שיש בהם אמירה חברתית"(צילום: שי פרנקו, סגנון: לימור ריחנה)

אלמלא הקורונה הייתה לוי אמורה להגשים חלום בימים אלה ולשחק לראשונה בתיאטרון הרפרטוארי, במחזה "פנתר כפול" של תיאטרון בית ליסין, המבוסס על סיפורה של תנועת הפנתרים השחורים. עד תחילת מרץ עוד הייתה עסוקה בחזרות להצגה שהייתה מתוכננת לעלות במאי.

לשמחתה, היא עדיין עסוקה מספיק ומצטלמת לשתי סדרות: לעונה השנייה של "מלכות" (HOT) ולסדרה חדשה המבוססת על ספרה של שרית ישי לוי, "מלכת היופי של ירושלים" (yes). בנוסף, היא עובדת על השקת אתר בשם M Like Mali.

לקראת המפגש איתה פנינו לכמה קולגות מפורסמים שלה וביקשנו מהם לתרום שאלות לריאיון, והם זרמו עם ההצעה.

ציפי פינס רוצה לדעת: לוהקת להצגה "פנתר כפול" שעוסקת בתנועת הפנתרים השחורים. האם חומרים פוליטיים־חברתיים מעניינים אותך?

"אני מאוד שמחה לשחק בפרויקטים שיש בהם אמירה חברתית. לפני שנתיים גילמתי פעילה חברתית בסדרה 'עיר מקלט'. במסגרת ההכנות נסעתי למקלטי פליטים בדרום תל־אביב, וזה ממש פתח אותי לעולמות אחרים. גם במסגרת ההכנות ל'פנתר כפול' התוודעתי לדברים שלא הייתי מודעת להם. אני מאמינה ששחקנים יכולים לעורר מודעות בקרב הצופים, לתת עוד דרך הסתכלות ולעורר שינוי". 

עפר שכטר מברר: במהלך השנים עברת כמה פעמים בין מלי השטותניקית שאני אישית מאוד אוהב למלי הרצינית. עכשיו את שוב בדמות מלי השטותניקית. מה הסיבה למעברים, ואת מי את מחבבת יותר?

"אני חושבת שעפר מדבר על הסרטונים שהתחלתי להעלות לאחרונה לאינסטגרם. כשהתחילה הקורונה, אני ושמעון יצרנו סדרת סרטונים בכיכובה של אלמוגית, דמות הומוריסטית שהמצאתי לפני שנים. תמיד היה בי צד קומי, ולדעתי עפר מתכוון לזה שעכשיו הצד שהוא מכיר יצא החוצה. מצד שני, זה לא שעשיתי רק תפקידים רציניים. ב'עממיות' או ב'זינוק בעלייה' גילמתי דמויות קומיות. אני מזל תאומים ואוהבת לקפץ בין הצדדים'".

"אוהבת לקפץ בין הצדדים"(צילום: שי פרנקו, סגנון: לימור ריחנה)

ליאור סושרד תוהה: איפה את רואה את עצמך עוד 20 שנה, כשכבר לא נהיה רלוונטיים?

"ליאורי, אני לגמרי מתכוונת להיות רלוונטית גם עוד 20 שנה. אני רואה את עצמי בעולם שכבר אין בו קורונה, עושה תפקידים מלאי בשר בתיאטרון וממשיכה לשחק בסרטים ובסדרות. במקביל אעסוק בקריירות של הילדים שלי".

"לפני שנה מאוד רציתי, אבל שמעון אמר, 'די, זה הזמן שלנו עכשיו'. הייתי יכולה להתעקש, אבל לא התעקשתי. מצד שני, אני עדיין לא יכולה להגיד שזה לא יקרה. יש מצב. רק צריך ששמעון יסכים".

"אני בת זקונים למשפחה בת חמישה ילדים. לאבא היה מוסך, ואמא הייתה עקרת בית. שניהם בני 75. לפני חמש שנים אמא התחילה להשתעל, ואבחנו אצלה IPF (פיברוזיס ריאתי אידיופתי), מחלת ריאות קשה. לפעמים הגורם לה הוא עישון, אבל אמא שלי אף פעם לא עישנה. בשנה האחרונה היא מחוברת למכל חמצן 24 שעות ביממה. היא זקוקה להשתלת ריאות ונמצאת ברשימת המתנה. זו אותה מחלה שהייתה לנחמה ריבלין ז"ל. כשנחמה עברה את ההשתלה כל כך שמחנו, וכששמענו שהיא נפטרה, זה היה שוק ועצב גדול. ההורים שלי גרים בירושלים, ואני משתדלת לבקר את אמא כמה פעמים בשבוע. אני דואגת לעניינים הביורוקרטיים, נמצאת בקשר עם הרופאים שלה ועם מרכז ההשתלות. מצב ההשתלות בארץ עגום כי לא מספיק אנשים חותמים על כרטיס אדי. אני מודה שלפני כל מה שקרה לאמא, גם אני לא הייתי חתומה, כי לא ידעתי עד כמה זה חשוב. היום אני מנסה כמה שיותר להעלות את המודעות לעניין".

מנסה להעלות מודעות לכרטיס אדי(צילום: שי פרנקו, סגנון: לימור ריחנה)

גם לאמא, לילי לוי, יש שאלה: במה אנחנו דומות כאמהות?

"כשהייתי ילדה יכולתי לספר לאמא שלי הכל, ואני רוצה שגם הילדים שלי ירגישו שהם יכולים לספר לי כל דבר. בנוסף, שתינו אמהות שנותנות לילדים את התחושה שהם יחידי סגולה".

• הראיון המלא עם מלי לוי מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים