מלי לוי משתפת בתובנות שצברה בעשרים שנות קריירה, ומסמנת את המטרה הבאה: הוליווד.
מי אני
מלי לוי, 36, שחקנית וזמרת. נולדה וגדלה בירושלים.
התחילה לדגמן בשנת 1996. בשנים האחרונות שיחקה בשורה של סדרות טלוויזיה ("החברים של נאור", "מסודרים", "ג'וני ואבירי הגליל", "עממיות", "המשרד", "סרוגים", "החשודה"), והפכה לכוח עולה בקולנוע הישראלי, עם תפקידים בסרטים "התאבדות", "זינוק בעלייה" ו"פלאפל אטומי", שעליו הייתה מועמדת לפרס אופיר.
בימים אלו משחקת בשני סרטים חדשים, "ציפורי חול" ו"ילד טוב ירושלים" (שיעלה למסכים ב־21 באפריל), ובעונה השנייה של סדרת הנוער "אלישע" בערוץ הילדים. נשואה לשמעון גרשון, אמא של נועם (10) והיאלי (6) ומצפה לבן נוסף. גרה בשכונת צהלה בתל אביב.
1. הכל מתחיל מחלומות. "מאז שאני ילדה אני מסתובבת עם המבט למעלה ומעזה לחלום. היה לי את המזל להיוולד למשפחה שנתנה לי להיות פנטזיונרית".
2. את חייבת לזוז כל הזמן קדימה. "הקריירה שלי בנויה משינויים ותנועה קדימה. אני לא מסתפקת במה שיש לי, תמיד שואפת ליותר. כשהנחיתי את 'אקזיט' ושיחקתי ב'אהבה מעבר לפינה', נחשבתי לכוכבנית, אבל רציתי יותר. אמרתי לסוכנת שלי: 'אני רוצה לשחק ב'בטיפול'. היא אמרה, 'אבל לא רוצים לראות אותך באודישן'. אני זוכרת שנעלבתי, אבל אמרתי לעצמי, 'אוקיי, מה אני צריכה לעשות כדי שכן ירצו לראות אותי?' נקודת המפנה הייתה התפקיד בסדרה 'המשרד'. משם כבר הגיעו עוד תפקידים מאתגרים".
3. מורה טוב זה נכס לחיים. "כשפגשתי את ערן פסח, המורה שלי למשחק, הוא ראה אותי מעבר לכל החיצוניות. הוא לימד אותי שכדי להיות שחקן טוב אתה צריך את האומץ להראות את המקומות החשופים, הרגישים והפתטיים שלך. זה היה תהליך שלקח זמן והיה קשה נפשית. אני שומרת תסריטים שהגיעו אליי בתחילת הדרך, וערן כתב לי עליהם 'נתראה בפרסי אופיר'. לא פגשתי רנטגן כמוהו. כשאמרתי לו שאני רוצה לשחק ב'בטיפול', הוא אמר, 'את תעשי הרבה יותר מזה, את תהיי השחקנית הכי עסוקה בארץ'. אני זוכרת שחשבתי, סוף סוף מישהו שלא חושב שאני חיה בסרט".
4. ממש לא מומלץ להסתמך על היופי שלך. "ביום שהפסיקו להגיד לי שאני יפה, הבנתי שאני עושה משהו טוב. את מדברת עם בחורה שכל הזמן אמרו לה, 'איזו יפה את!'. כבר ארבע שנים שאני לא שומעת את המשפט הזה, וזה הישג אדיר בשבילי. יותר ממלא אותי כשמחמיאים לי על המשחק שלי".
5. את חייבת לדעת מתי להגיד לא. "כשהחלטתי שאני רוצה לעשות קולנוע, ידעתי שאני חייבת למדר את עצמי. קיבלתי הצעות להנחות תוכנית בפריים טיים, ולא הבינו למה אני אומרת לא, כי מבחינתם עדיין הייתי במקום של מי שעושה את הדברים האלה. אבל אני ידעתי שאני צריכה לשמור על עצמי כדי לקבל את העבודות שאני רוצה. היום לא תראי אותי במקום שלא קשור לעשייה שלי".
6. ילדים לא מעכבים את הקריירה. להפך. "הבנתי שאני צריכה ילד באמצע תרגיל בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. משהו בער בי. הרחם שלי צעק. לא פחדתי שאני הולכת לעצור את הקריירה שלי. האימהות נתנה לי מקום רגוע ושלו, ואחר כך הייתי פנויה למשחק מבחינה נפשית. כבר לא הייתה לי רשימת MUST HAVE. נרגעתי. הרגשתי שיש לי משהו בטוח, בית".
7. לתמרן בין קריירה למשפחה זה אפשרי. "כשיש לי חודש צילומים הילדים רואים אותי פחות, ואז יש חודש שאני פחות עובדת, ואני מפצה אותם. גם בזמן צילומים, אני יודעת מה קורה איתם בכל דקה. הסוד הוא למצוא את האיזון שנכון לי, והחוק הוא שיש שעה בשבוע לנועם ושעה להיאלי, שבה אני איתם לבד, בלי טלפונים ומיילים. בסך הכל שעה, אבל לילדים זה משמעותי".
8. אם זה לא קשה, זה לא שווה. "אני לא מפחדת מעבודה קשה. במקומות שבהם קל לי אני מתעצבנת, אני מבינה שיש פה משהו שלא עשיתי בסדר, שהתפשרתי עליו. את רוב התפקידים שלי אני מסבכת, עושה אותם מאתגרים יותר; חושבת איך אני יוצאת מגדרי, איך אביא משהו שאפילו הבמאי עוד לא יודע על הדמות".
9. הצלחה מפחידה יותר מכישלון. "יש לי חלום להגיע להוליווד, אבל זה מקום שאני עדיין שמה בו לעצמי רגל. שם הפחד כן משתק אותי. כשעשיתי אודישן בזמנו לסרט עם בראד פיט, זה כאילו זרע בי נבט קטן. אני צריכה להיות מוכנה מנטלית. אם אחליט שאני הולכת על זה, אני לא מתכוונת לחזור הביתה אחרי סרט אחד".
10. לקנא בהצלחה של אחרים זה חסר טעם. "יש את גל גדות, אורי פפר, אושרי כהן שקיבל עכשיו תפקיד מטורף בהוליווד. אלה אנשים שגורמים לי להגיד, העולם קטן והכל אפשרי. אני לא מקנאה, כי כשאני אכוון לשם, זה יגיע. פעם כן קנאתי, וזה לא לקח אותי לשום מקום, רק תקע אותי. להסתכל על משהו ולהגיד 'אין לי', זה לעשות לעצמך הפחתת ערך. היום, אם אני מסתכלת על אחרים, זה רק כדי לקבל השראה".
- הרשימה המלאה של מלי לוי בגיליון "לאשה" החדש - השבוע בדוכנים
>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק
>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG
>>> להורדת האפליקציה של "לאשה"