ביקור בית: בלופט האקלקטי והמואר של מעצבת האופנה יעל שנברגר

הטלוויזיה בדירת הלופט של מעצבת האופנה יעל שנברגר דלוקה כל הזמן. "אני מכורת טלוויזיה, לכן הטלוויזיה עובדת כל הזמן. אני אוהבת רעש של טלוויזיה". אולי כי בדירת הלופט רחבת הידיים שלה בבניין תעשייתי בשכונת פלורנטין בתל אביב, רעש הטלוויזיה מסיח מרסיסי הרעש מבחוץ. שנברגר היא המעצבת של המותג אתא שהוקם מחדש לחיים בשנת 2016 ("המיילים הראשונים החלו כבר ב-2011", מגלה שנברגר), ובמקביל מעצבת תלבושות לפרסומות (סודה סטרים, מפעל הפיס, שטראוס), טלוויזיה וקולנוע (החמישייה הקאמרית, התפרצות X, צעד קטן). בנוסף, עיצבה תלבושות לעבודת וידאו ארט של האמנית יעל ברתנא, וכן הציגה עבודות משלה בתערוכה "האדם המתלבש" במוזיאון חיפה.

דירתה המעוצבת ללא מחיצות בחלל (למעט הווילון השחור בחדר השינה) היא מכלול של טעמים, סגנונות, תשוקות ואהבות שליקטה לאורך השנים: עבודות אמנות של חברים קרובים כמו הצלם ואמן דוד עדיקא; חפצי האמנות של אמנית הטקסטיל תמר מוגנדורף; צלחות מצוירות של השכן ממול, האמן ניסים בן אדרת; ויצירות של יאשה צירינסקי, שעבודה שלו תלויה על אחד הקירות, וגם עיצב את שולחן העץ בפינת האוכל הסמוכה למטבח; ארון בגדים והדום המכוסים בדים אפריקאיים שאספה; ומבחר גדול של רהיטים שליקטה מבני משפחה או מחברים שהשאירו בסטודיו שלה ברחוב התושייה בדרום תל אביב רהיטים גדולים למשמר ובינתיים אומצו ("הולאמו", מחדדת בעלת הבית), כמו ספה ושולחן של חברתה מעצבת הפנים גבי גור.

"חשוב לי אור טבעי, ולכן יש לי המון חלונות"(צילום: ענבל מרמרי)

מפתה לקשר בין השפה העיצובית של אתא לבין הבית שבו מתגוררת המעצבת, אך מאחר ששנברגר לא הקימה את המותג אלא מפרמטת בארבע השנים האחרונות את השפה העיצובית שלו, אפשר לזהות הקבלה בין המהות של המותג לאופי הדירה: פונקציונאליות, מקומיות ונינוחות.

"אני רוצה לעשות בגדים שברגע נתון הייתי רוצה ללבוש בחיים שלי", היא מסבירה את הרעיון שעומד מאחורי עיצוביה, "ועם זאת, אני מרגישה מאוד מחויבת לאתא. לשמר משהו זה לא לשחזר אותו, אלא לפרש אותו ולתת לו תוקף מחודש – ותוקף הוא תמיד פרשנות של מי שעושים את זה. אני מניחה שאם זה היה מישהו אחר, הפרשנות היתה שונה. ההצלחה שלי היא לגרום לאנשים שלא ידעו עד היום מה זה אתא, להכיר את המותג. גם אם זה בקטן. כשנכנסת נערה בת 17 לחנות ומבקשת זוג מכנסי חאקי וקוראת על המותג בקצרה, מבחינתי זה ההישג הכי גדול שלנו".

הנכס: דירת לופט בגודל 100 מ"ר.

השכונה: פלורנטין, תל אביב.

הדיירת: יעל שנברגר, 55, מעצבת מותג האופנה אתא.

ותק בדירה: עשר שנים.

"אין אצלי הבחנה בין חוץ ופנים, בוקר וערב – אבל אני אדם עם משמעת: מתעוררת בבוקר ומתלבשת, מגדירה את הגוף שלי בתוך בגד"(צילום: ענבל מרמרי)

מי עיצב את הבית? "עיצבתי את הדירה בעצמי וגם קיבלתי מבעל הבית אישור לשבור את הקירות העגולים שחתכו את החלל והפריעו לי בעין. תמיד גרתי בלופטים, כי אני אוהבת לראות את כל הבית כיחידה אחת. החיסרון היחיד הוא שאין איפה להחביא את הבלגן. אם תשים לב, יש פרט חשוב מאוד בדירה שאומר עליי הרבה: אין לי ארון בגדים גדול ואין לי הרבה בגדים".

מה היה חשוב לך במיוחד בעיצוב הבית? "אור טבעי, ולכן יש לי המון חלונות. כמו כן, שלא יהיו בחלל קירות ודלתות. לאורך השנים שאני גרה בלופטים, הבנתי שאני יכולה להגדיר חלל ואזורים בבית באמצעות רהיטים בלבד. שלא במודע, שחזרתי חוויית ילדות מהבית של סבא וסבתא שלי, שגרו בדירה שבה שברו את כל הקירות ברחוב שלמה המלך בתל אביב. פינת האוכל הכחולה שלהם – שהיא מאוד מאוד נמוכה – משמשת אותי היום כשולחן מחשב. בכלל, כל הרהיטים שלהם בדירה נבנו על ידי נגר, וכשהדירה פונתה ונמכרה, הרהיטים עברו אל אמי. כשאמי נפטרה לפני 15 שנה, הכל עבר לסטודיו שלי. חלקם פוזרו בין חברים, חלק נותרו אצלי".

"האסתטיקה לא כופה את עצמה על מי שלובש אותם". קולקציית ג'ינס של אתא(צילום: דודי חסון)

האם יש קשר בין סגנון עיצוב האופנה שלך לסגנון העיצוב של הבית? "אני מניחה שבאיזשהו רובד בלתי נראה, יש נקודות מפגש: בעיצוב הבית ובבגדים של אתא מתקיים מרחב אנושי שמאפשר לאנשים להתרווח בו. זה בית שלא כופה את עצמו על המבקר: אתה יכול לשבת היכן שבא לך, להניח את הרגליים אם אתה רוצה, זה חלל שאתה יכול להיות בו, מרחב מוגן ומאפשר. אני מתייחסת לבגדים באותה צורה: האסתטיקה לא כופה את עצמה על מי שלובש אותם".

עבודות אמנות של חבריה של שנברגר פזורות בדירה(צילום: ענבל מרמרי)

איך את מתלבשת בבית? "אין אצלי הבחנה בין חוץ ופנים, בוקר וערב – אבל אני אדם עם משמעת: מתעוררת בבוקר ומתלבשת, מגדירה את הגוף שלי בתוך בגד. אני לא יכולה לעבוד בבית לבושה בפיג'מה, אלא ממש צריכה להתלבש, להיכנס ל'סטייט אוף מיינד' של אדם עובד. גם בקורונה מעולם לא נשארתי בטרנינג: התעוררתי, התקלחתי, התלבשתי והתחלתי את היום. הבגדים שאני לובשת ומעצבת מלווים אותי לאורך כל היום. מישהו אמר לי פעם שהוא אוהב את הבגדים של אתא כיוון שהוא לא מרגיש צורך לפשוט אותם כשהוא מגיע הביתה. הרי באיזשהו שלב של היום, אתה חש את הבגד שעל הגוף ורוצה להשיל אותו מעליך ולעבור לבגד של בית. בבגדים של אתא, כך אמרו לי", היא מחייכת, "אתה לא חייב. אתה יכול לחיות בתוך הבגד הזה לאורך זמן".

מה הפינה האהובה עלייך? "הספה האפורה מול המיטה, או הספה הרחבה בסלון השני מול הטלוויזיה".

היכן את נוהגת להירגע בבית? "שוכבת על המיטה מול החלון הפתוח שממול, מסתכלת על העץ שבחוץ".

שתי פינות ישיבה מחלקות את החלל(צילום: ענבל מרמרי)

היכן את נוהגת לשתות את הקפה בבוקר? "על הספה האפורה בסלון".

עד כמה הדירה משקפת את אישיותך? "אני חושבת שהיא משקפת אותי באופן מלא".

האם יש לך חדר ארונות? "ביחס למקצוע שלי כמלבישה וכמעצבת – יש לי ארון בגדים קטן. גם כי אני לא נקשרת לבגדים, וגם כי יש לי סטודיו גדול כבר 18 שנים ברחוב התושייה. בכל פעם שאני מואסת בבגדים שלי, אני מעבירה אותם לשם".

על מה את מעדיפה לבזבז יותר: כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה? "אני בזבזנית גדולה, אבל לא קונה דבר למעט בגדי ספורט שאני ממש אוהבת. הכסף שלי מתבזבז על הזמנת חופשות. ואז על ביטולן".

ומה גילינו בדירה המשפחתית של חיה מיכלסון סמולרצ'יק?

בבניין שבו מתגוררים מעצבת האופנה, בעלה השחקן עמי סמולרצ'יק וילדיהם, חי בעבר המשורר אברהם שלונסקי. מה גילינו בתוך הדירה היצירתית, המשלבת חדש וישן? לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: ענבל מרמרי)