98 בוגרים סיימו השנה את לימודיהם במחלקות האופנה באקדמיות המובילות בישראל: שנקר, ויצו חיפה ובצלאל. כמעט מאה, אבל מי סופר, שיוצאים בימים מורכבים אלה לשוק העבודה הקורס של תעשיית האופנה הישראלית, שחווה בשנתיים האחרונות מכה קשה: החל בסגירת בתי אופנה ומותגים ותיקים, דרך הצטמצמות למינימום של מעצבים פעילים ועד מעצבים צעירים שמתקשים למצוא עבודה.
כעת מצטרפים לענף האופנה הישראלי 98 חלומות חדשים. אולי כבר פחות. מלבד העתיד המדאיג, הם התמודדו בחודשים האחרונים עם יצירת פרויקט גמר באקלים חדש שטרם נתקלו בו, כמו גם הגשת פרויקט גמר שהורכב משלוש עד חמש מערכות לבוש (במתווה שיצרה כל מחלקה). במקרים רבים, מהלך זה עשה רק טוב לפרויקטים שבעבר הגיעו עד 11 מערכות לבוש שהתפזרו בעודפות מיותרת.
בתוך כך, בוטלו באופן גורף גם תצוגות הגמר, מה שדרש משלוש המחלקות לגלות דרכים יצירתיות להציג את הפרויקטים המסכמים. אלא ששלושתן לא הצליחו לצאת מגבולות המחשבה הצרה לטובת דרך אמנותית וחדשה להצגת בגדים: בשנקר יצרו תערוכה על קולבים שלא עשתה חסד עם רוב הפרויקטים (נעילה: 16.8), בוויצו יצרו תערוכה (נעילה: 14.8) וסרטון וידאו, ובבצלאל צילמו את דגמי כל הפרויקטים לטובת תיק עבודות לבוגרים, אולי ההחלטה השקולה והנכונה ביותר.
מעז יצא מתוק, וביטול תצוגות הבוגרים השנתיות החזיר את מחלקות האופנה אל הקרקע. כך, כששוטטנו ביום הפתיחה של בוגרי המחלקה בשנקר וראינו את הבגדים מקרוב ולא על מסלול מרוחק, ניתן היה להבחין מי יודע לתפור בגדים ולייצר אוסף בעל כתב יד, סיפור וחומריות מסקרנת – לבין מי שהעדיף ליצור פרויקטים שייראו טוב על המסלול ובאינסטגרם, אך על הקולב מזכירים יותר תחפושת.
מאחר שאופנה היא אמנות זמן חולפת המושפעת ממגמות חברתיות, פוליטיות וכלכליות בעת מסוימת – 13 הפרויקטים שלפניכם הם המסקרנים והרלוונטיים שראינו מבין כל העבודות השנה. מן הסתם, היו פרויקטים אחרים מרשימים, מורכבים עיצובית, תיאטרליים ופיוטיים יותר – אבל אלה שלפניכם מצליחים, לטעמנו, לחדש ולסקרן, בין אם על ידי שפה עיצובית מעניינת כפי שיוצר, למשל, המעצב אחמד טויל מבצלאל או הפרויקט היפהפה של נוי פוליבה משנקר; או לדון בסדר היום בישראל על ידי טיפול בנושאים אקטואליים ואישיים, כמו בחירתה של שרה שואח מוויצו חיפה לעסוק מבחינה עיצובית בחוק הלאום שמפלה אותה כאישה דרוזית שכולה, לאחר שאביה מת על קידוש האדמה הזאת, והעבודה המאתגרת של תומר בן ארי משנקר, שעוסק במחאה הישראלית ומלבד שיח פוליטי וחברתי, מעלה שאלות על המעבר בין כרזה מודפסת בדו-ממד לבגד בתלת ממד.
ומה קרה למעצבת שהתקבלה לעבוד בזארה בתקופת הקורונה?
