בשנים שבהן נדדו בין דירות שכורות, בני הזוג לא צפו שכמשפחה עם שלושה בנים הם יגורו דווקא בקיבוץ בשרון שבו גדלה האם, בבית של 75 מטרים רבועים. "הסבים שלי הם ממקימי הקיבוץ, אבא שלי מבניו הראשונים, אבל כמו הרבה צעירים אחרים, עזבתי אחרי הצבא ולא האמנתי שאחזור לכאן. ואז נולד לנו הילד הראשון וכל התפיסה שלי השתנתה", נזכרת האם. "חשבתי על דברים שלא עניינו אותי קודם: החינוך, הקרבה להורים ולמשפחה שלי".
את הצעד הם עשו לפני כעשר שנים, ממש ברגע האחרון. "הספקנו לחזור לפני שסגרו את השערים בפני חברי קיבוץ חדשים", היא מוסיפה. "התקבלנו לחברות וקיבלנו בית, שהיה בעצם חדר בן 20 מטרים רבועים". בבית הקטנטן הזה נולד בנם השני, היום בן 6, ואז נסעו לשליחות של כמה שנים בארצות הברית.
כשחזרו לקיבוץ שודרגו לבית בן 55 מ"ר ליד הכביש ההיקפי של הקיבוץ, באזור של מבני חינוך לשעבר, שהפכו לבתיהם של סטודנטים וצעירים. המשפחה קיבלה חצי ממבנה רכבת ישן, ששימש במקור ככיתה והוסב לשתי דירות קטנות בגלל מצוקת הדיור בקיבוץ. על השיפוץ שילמו בעצמם, למרות שזהו בית זמני, עד שהקיבוץ יעבור הפרטה ושיוך חלקות.
בתחילה חלמו להגדיל את הבית. כשהתברר שהדבר בלתי אפשרי מבחינה חוקית, "הבנו שזה מה שיש ועם זה נעבוד. אנחנו במצב טוב ביחס לאחרים", אומרת האם. "יש פה מצוקת דיור אמיתית. הקיבוץ אינו בונה יותר לחברים. הוא נותן לזוגות הצעירים דירות קטנטנות קיימות, שאסור להגדיל, וכך זוגות עם שניים ושלושה ילדים גרים בבתים של 20-55 מ"ר".
החיסכון היה בהלבשה
יחד עם המעצבת שיר שטייגמן הם החלו את תהליך התכנון. במעטפת כמעט ולא נגעו, פרט לפתיחת ויטרינה אל החצר האחורית וסגירת מרפסת, שהגדילה את השטח ל-75 מ"ר ובה מוקם המטבח החדש. רוב העבודה התמקדה בתכנון ובעיצוב הפנים.
דלת הכניסה נפתחת אל החלק הפרטי של הדירה דווקא – מסדרון שמצדיו חדר רחצה משותף ושני חדרי שינה: האחד מרווח, להורים ולתינוק (שכבר נולד כאן), והשני קטנטן, עם מיטת קומתיים לשני הבנים הגדולים. כשהתינוק יגדל, תיבנה בחדר מיטה מדורגת לשלושה. בסופו של המסדרון הקצר נמצא החלק הציבורי של הבית: מרחב משותף ובו מטבח לא גדול, מוצנע מעט מהעין, וסלון מרווח שנפתח בוויטרינה גדולה אל מרפסת דק מוגבהת בחצר.
התקציב, כמו הבית, היה מצומצם, כ-350 אלף שקל. "היינו צריכים להחליט במה להשקיע ואיפה לחסוך", מסבירה המעצבת. "בהלבשה חסכנו. כל עוד הבסיס הוא נכון ועובד, זה פחות משנה אם יהיה פה שטיח כזה או ספה אחרת". על הרצפה פרקט אלון כהה, קירות המטבח וחדר הרחצה חופו באריחים לבנים ופשוטים, בשילוב רובה שחורה. החלונות הוחלפו במסגרות אלומיניום שחורות, ונוספו להם תריסים נאספים חיצוניים. כל הארונות בבית חופו בפורמייקה בהירה, עם ידיות עדינות.
ארון אחד שעושה את ההבדל
האלמנט הבולט ביותר הוא קיר ארונות שרץ לאורכו של האזור הציבורי ומשרת את חלקיו השונים: הוא מתחיל במטבח, ממשיך כרקע לפינת האוכל וממסגר נישה עם יחידת מדפים קלילה ומסך טלוויזיה. המהלך הזה לא שגרתי לדירה קטנה, ומסייע לאשליית המרחב: הארון מאחד ומארגן את החלק הציבורי, מאפשר מקום עצום לאחסון ונותן תחושה של המשכיות, בחלל הלא גדול.
שולחן האוכל נייד, ומאפשר גמישות בשימוש. המעצבת תכננה אותו כך שהוא נשען בצד אחד על רגלי ברזל מתקפלות ובצדו השני על סולם המדפים הקליל, המקובע בנישה שבארון. כך, בקלות ובפשטות, ניתן לקפל ולאחסן אותו במחסן שמחוץ לבית. ממילא, מעידים בני המשפחה, הם סועדים רוב ימות השנה במרפסת.
החצר הגדולה מוקפת גדר במבוק, שיחים ועצים ותיקים, שמעניקים מעט פרטיות בתוך השכונה הצפופה. מרפסת הדק עם הפרגולה שמעליה משמשת כהרחבה של הבית. "חוץ מחודשיים בשנה, בחורף, אנחנו פה רוב הזמן", מספרת האם.
אז אפשר לגור עם שלושה ילדים ב-75 מ"ר?
"לגמרי. בסופו של דבר אנחנו רוצים שזה יהיה מאוזן, לא גדול מדי ולא קטן מדי. יש מלא אחסון, המטבח נוח ויעיל ואנחנו חיים המון בחוץ. עוד חדר אחד לילדים, זה הדבר היחיד שהייתי רוצה לשנות. ואז הייתי לגמרי מבסוטה".
"וכמובן שהכל יחסי'', היא מוסיפה. ''חברים שלנו מתל אביב אומרים 'וואו, איזה מרחב', וחברים מהדרום לא מבינים איך אנחנו מסתדרים".
להפוך דירה מדכדכת לבית מעוצב - במו ידיך:
- תכנון ועיצוב פנים: שיר שטייגמן
- קבלן: דודו צדוק
- נגרות: רוני ג'ורג'י
- פריטי נוי: prat living, נושקה, ה. חבושה
- תאורה: אליטה גלרי
- מרצפות, אריחים קיר, כלים סניטריים: ספדה
