השילה 59 קילו בעזרת ניתוח שרוול וגילתה: "לאנשים כואב שרזית"

כשאבישג זכריה שקלה 118 קילו היא החליטה שלגיל 30 היא תגיע קלילה. היא רק לא שיערה שהתגובות יהיו כ"כ מרושעות: "מעליבים אותך גם כשאת רזה וגם כשאת לא"

אבישג זכריה מינוס 59 קילו. " יש כאלה שאומרות לי עכשיו: 'מסכנה, את הרבה פחות שמחה, מסכן בעלך, בטח אין לו מה לתפוס'"  (צילום: אלכס קולומויסקי)
אבישג זכריה מינוס 59 קילו. " יש כאלה שאומרות לי עכשיו: 'מסכנה, את הרבה פחות שמחה, מסכן בעלך, בטח אין לו מה לתפוס'" (צילום: אלכס קולומויסקי)
אבישג לפני הניתוח, במשקל 118 (צילום: אלבום פרטי)
אבישג לפני הניתוח, במשקל 118 (צילום: אלבום פרטי)

אם יש משהו שאבישג זכריה מתגעגעת אליו, זה סודה. לפני שעשתה ניתוח שרוול (להקטנת קיבולת הקיבה), היא הייתה מכורה למשקה התוסס. אבל עכשיו אסור לה לגעת במשקאות מוגזים.

 

עוד משהו שאת מתגעגעת אליו?

"לארוחות הגדולות של החגים ושל שישי. אהבתי לאכול, מה־זה אהבתי. הייתי משמיעה קולות של: 'וואו, כמה זה טעים'. עכשיו, אחרי עשר שניות סיימתי לאכול. אבל לא נורא, אני נהנית להביט במראה וזה שווה לי הכל".

 

זכריה (31), מחנכת ומורה ממצפה־יריחו, נשואה ואמא לשלושה, עברה לפני כשנה וחצי את הניתוח שבזכותו רזתה 59 (!) קילו. אבל כמה שהיא אוהבת את עצמה במראה החדש שלה, ככה היא מתבאסת מחוסר האהדה של הסביבה.

 

את היציאה מארון המרזות והנעלבות עשתה בקבוצת הפייסבוק "מאמאצחיק" עם תמונת הלפני והאחרי המתבקשת. זכריה ביקשה מחברות הקבוצה לעזור לה לענות להערות מעליבות שמוטחות בה מאז שרזתה.

"בכל ביקור אצל רופא העירו לי על המשקל" (צילום: אלכס קולומויסקי)
    "בכל ביקור אצל רופא העירו לי על המשקל"(צילום: אלכס קולומויסקי)
     

     

     

    איך מתבטא חוסר הפרגון?

    "כואב לאנשים שרזית. זה בדרך כלל נשים, מקנאות למות. אומרות לי: 'רזית יותר מדי, את רזה מגעיל' או 'כן, עכשיו את מחייכת, נדבר עוד שנה, נראה אם הצלחת לשמור'. יש מורות בחדר המורים שהן ממש בוטות. אומרות לי: 'נו, תרימי, תראי לנו את הבטן, בטח כל העור שלך מידלדלים'. תגובות הכי מגעילות. אני מבינה שקשה לכן, בסדר, אבל למה בפנים שלי?"

    "כואב לאנשים שרזית. זה בדרך כלל נשים, מקנאות למות. אומרות לי: 'רזית יותר מדי, את רזה מגעיל' או 'כן, עכשיו את מחייכת, נדבר עוד שנה, נראה אם הצלחת לשמור'

     

    זכריה מספרת, "תמיד הייתי בחורה סבבה, לא רזה ולא שמנה. אבל כל היריון הוסיף לי עשרה קילו. הגובה שלי הוא 1.70 מ' ובשיא המשקל שלי הייתי 118 קילו. אבל לא התנהלתי בעולם כשמנה. גם חברות שלי אמרו לי: 'וואלה, לא תפסנו אותך כשמנה'. הייתי קלילה".

     

    אז למה לעבור ניתוח?

    "בכל ביקור אצל רופא העירו לי על המשקל. כאבה לי האצבע - 'תורידי במשקל', נתפס לי הצוואר – 'זה כי את שמנה'. לא משנה שהיום אני שוקלת 59 קילו ועדיין נתפס לי הצוואר. הייתי הולכת לרופאת משפחה בגלל שפעת והיא אמרה לי שאני שמנה. מה הקשר, נשמה? אבל כשאת שמנה, זה מה שרואים עלייך, ככה מזהים אותך, לא מתייחסים אלייך ברצינות. הרגשתי שהרופאים לא מטפלים בי. היו גם הערות מהסביבה, שאלו אותי מתי אני צריכה ללדת. ותמיד הייתי עונה להם, אני לא בהיריון, אני סתם שמנה. תמיד עניתי, אני לא שותקת. אבל התחלתי לפחד מבעיות הבריאות שבאות עם המשקל. דוד שלי נפטר מסיבוכים של סוכרת. חוץ מזה, התחלתי לפתח חלום: בגיל 30 אהיה רזה!"

     

    ניתוח שרוול כרוך בסיכונים, למה לא לנסות דיאטה?

    "את חושבת שלא ניסיתי? תזרקי שם של דיאטה, עשיתי אותה. חלי ממן, פליאו, שיטת הנקודות, ניקוי רעלים. אבל הייתי צריכה להוריד 60 קילו. הייאוש הגיע הרבה לפני הרזון".

    "יש מורות בחדר המורים שהן ממש בוטות. אומרות לי: 'נו, תרימי, תראי לנו את הבטן, בטח כל העור שלך מידלדלים'. תגובות הכי מגעילות. אני מבינה שקשה לכן, בסדר, אבל למה בפנים שלי?"

     

    איך בעלך הגיב על ההחלטה לעבור ניתוח?

    "הוא הכיר אותי מלאה, הוא אוהב אותי שמנה ולא רצה שאעשה את הניתוח, זה הפחיד אותו. גם אמא שלי שהיא רזרוזה (רזה מאוד, ה"ר) ממש התנגדה. היא אמרה שזה מסוכן, אבל לא היה לי אכפת. רציתי, החלטתי. חששתי להישאר שמנה ומתתי לראות את עצמי אחרת, רזה. אני זוכרת שהייתי בסניף הדואר וראיתי בזכוכית החלון השתקפות שלי - ראיתי את עצמי רזה והייתי בהלם. אמרתי לעצמי: 'יואו, זה נראה עליי טוב'".

     

    אבישג בתקופה השמנה (צילום: נוה בן שמואל)
      אבישג בתקופה השמנה(צילום: נוה בן שמואל)

       

      כשהגיעה זכריה לבית החולים לצורך הכנות לניתוח, היא התבשרה שמישהו ביטל את התור שלו, ושהיא תוכל להתנתח למחרת, אם תרצה בכך. "צעקתי על הרופאה: 'בטח שאני רוצה!' וישר עברתי לסידורים – מי יהיה עם הילדים, מי ייקח מהגן ועוד. התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה: 'יאללה, הניתוח מחר. מהר לוופל בר, ארוחה אחרונה!', אבל מרוב לחץ לא הצלחתי לאכול כלום. שתיתי רק לימונדה גרוסה. אל תדאגי, נהניתי כל החיים, זה בסדר שהארוחה האחרונה הייתה ככה".

       

      איך הייתה ההחלמה?

      "אחרי הניתוח סבלתי במשך יומיים מבחילות. אני לא יודעת להקיא, אלה הבחילות הכי גרועות, ואז נכנסתי למשטר אימונים כבר בבית החולים. החלק הכי מסוכן הוא ליפול לדיכאון אחרי הניתוח ואני אמרתי לעצמי שזה לא קורה. הייתי לוקחת בנות שהיו איתי במחלקה ואומרת להן: 'יאללה, היום עושים זומבה, היום ספינינג', רק להזיז את הגוף. כשחזרתי הביתה, הילדים שלי אמרו: 'אמא, לא אמרת שאת עושה ניתוח להיות רזה? איך זה שאת ככה?' הייתי עומדת מולם על ההליכון והם היו בוהים בי: 'נו, מתי תהיי רזה כבר?'"

       

      בשילוב של אימוני ספורט ואיבוד התיאבון ("לא הייתי רעבה מאז הניתוח") היא השילה כאמור, 59 קילו, וחצי שנה לאחר הניתוח נראתה אדם אחר לגמרי. אז הגיעו התגובות הקשות. "פגשתי מישהי שלא ראיתי מלא זמן, אני מדברת איתה והיא אומרת לי: 'סליחה, אני לא מזהה'. אני אומרת לה שזו אני והיא אומרת לי: 'לא, מה פתאום? את היית היפופוטם, היית ענקית, זו לא את'. תודה באמת.

      "גם אנשים קרובים וגם כאלה שלא מכירים אותך מרגישים שהם חייבים לעקוץ. הייתה מישהי שאמרה לי: 'את היית ענקית, לא היה לך צוואר, לא היו לך עיניים!' מה את עונה לדבר כזה?"

       

      "עם המורות זה בכלל סיפור. אנחנו כל הזמן מתעסקות בחדר המורים במה הבאנו לאכול היום, איזו דיאטה אנחנו עושות והן מתחילות עם: 'וואי, את רזה שזה כבר מגעיל, את חיוורת, הפנים שלך מקומטות, היית יותר יפה אז'. אין לך איך להתחמק מזה, מעליבים אותך גם כשאת רזה וגם כשאת לא".

       

      איך את מסבירה את זה?

      "לאנשים קשה עם רזים. גם לי היה קשה כשהייתי שמנה. הייתי רואה מישהי רזה ואומרת: 'איך, יימח שמך, את אוכלת ואת כל כך רזה?' אני מבינה את זה. אבל אנשים, גם אנשים קרובים וגם כאלה שלא מכירים אותך, מרגישים שהם חייבים לעקוץ. הייתה מישהי שאמרה לי: 'את היית ענקית, לא היה לך צוואר, לא היו לך עיניים!' מה את עונה לדבר כזה? מצד שני, יש כאלה שאומרות לי עכשיו: 'מסכנה, את הרבה פחות שמחה, מסכן בעלך, בטח אין לו מה לתפוס'".

       

      ואיך באמת הוא מגיב לשינוי הדרמטי?

      "הוא שמח שטוב לי ושאני רזה, אבל הוא היה שמח אם הייתי עולה עוד כמה קילו. גם מפריע לו שאני פחות חזקה מקודם, אבל קצת ספורט וגם הכוח יחזור אליי".

       

      "לא הייתי רעבה מאז הניתוח" (צילום: אלכס קולומויסקי)
        "לא הייתי רעבה מאז הניתוח"(צילום: אלכס קולומויסקי)

         

        70% מהמנותחים הן נשים

        ===================

         

        ד"ר שי מרון אלדר, מומחה לטיפול ניתוחי בהשמנת יתר בחטיבה הכירורגית של בית החולים איכילוב, מסביר שניתוחי שרוול וניתוחי מיני־מעקף בקיבה הם הנפוצים ביותר בארץ ובעלי התוצאות הטובות ביותר במקרים של השמנת יתר קיצונית.

         

        לא כל אחת מתאימה לניתוח שרוול: "האינדיקציה להתחיל בתהליך הערכה לקראת ניתוח, היא BMI (מדד מסת גוף) מעל 40 או מעל 35, במקרה שיש מחלות רקע הקשורות להשמנת יתר, כמו סוכרת, כבד שומני, דום נשימה בשינה, יתר לחץ דם, עודף כולסטרול ואפילו בעיות פוריות אצל נשים".

         

        הניתוח אפקטיבי מאוד: "כמעט כל מי שיעבור אותו ירזה דרסטית בתוך חצי שנה עד שנה. השמירה על ההישג תלויה במנותח ובהקפדה על הנחיות תזונה והרגלי חיים. חלק מהמטופלים עולים במשקל בהמשך, כיוון שאפקט חוסר התיאבון נחלש ככל שמתרחקים מהניתוח והם לא משכילים לסגל הרגלי חיים בריאים".

         

        הסיכונים בניתוח: "ההליך מבוצע בהרדמה כללית, שהיא סיכון בפני עצמו, ויש סיכונים נדירים יחסית, כמו דליפה ממערכת העיכול לחלל הבטן, שעלולה לסכן חיים, דימומים פנימיים וקרישי דם שעלולים להוביל לתסחיף ריאתי. יותר מ־95% מהמקרים עוברים ללא סיבוכים".

         

        הנתונים הסטטיסטיים: "75-70 אחוז מהמנותחים בעולם הן נשים שגילן הממוצע הוא 40. מי שצריך להוריד עשרות קילוגרמים עודפים, הסיכוי שיצליח לעשות זאת בעזרת דיאטה הוא מתחת לשני אחוזים".

         

        חשוב להבין: "מי שמשקלו 40־50 קילו מעל המשקל התקין הוא אדם חולה שמצוי בסיכון גבוה למחלות קשות ואפילו מגדיל את הסיכון שלו לחלות בסוגים שונים של סרטן".

         

        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: מזל חסון)
        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: מזל חסון)
         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד