רובע האוטהאבן (De Houthavens) משתרע בפסטורליות על גדותיהן של לשונות הים הצפוני (IJ), החודרות ליבשה בצפון-מערב אמסטרדם. בתרגום לעברית הוא נקרא "נמל העצים", כתזכורת לעברו התעשייתי כנמל-היעד לאניות עם מטען של בולי עץ, אך אם תבקרו בו היום תמצאו שכונת מגורים מטופחת וחדשנית, הנבנית בהדרגה על שטחו. שורש קסמו של הרובע החדש נטוע לא בסגנונו האדריכלי, העירוני-עכשווי, אלא בעיקר בתפישה האידיאולוגית שעומדת בבסיסו.
האוטהאבן נחשב ל"מחוז אקלים נייטרלי", שכמותו מוקמים בשנים האחרונות ברחבי האיחוד האירופי, ובעידודו הנמרץ. מדובר בבתי מגורים שמערכות התפעול שלהם פולטות כמות קטנה של CO2, לעומת בניינים קונבנציונליים. כמו בפרויקטים דומים, גם כאן חברו יחד כמה משרדי הנדסה ואדריכלות הולנדיים עם מטרה משותפת: לתכנן ולבנות אחרת, לטובת חיים בני-קיימא ומותאמים אישית.
איך עושים זאת? מבחינה אקולוגית, כדי לצמצם את פליטת הגז הרעיל, המבנים חוברו למערכות חימום וקירור מקומיות; החימום הוא תוצר לוואי של אתר סמוך לשריפת פסולת; הקירור נעזר במי הים, שעליו ניצבת השכונה. גם החשמל הוא תוצר של אנרגיה מתחדשת, המנצלת את משאבי הטבע במקום.
השכונה נבנתה על מזחי הנמל לשעבר, ממש על המים: לאורך הלשונות החודרות לים נבנו מבנים ארוכים, צמודים זה לזה כתף אל כתף. כך אפשר היה להקיף אותם ברצועות פתוחות וירוקות. כלי התחבורה נעלמים מהעין בזכות חניונים תת-קרקעיים, והתוצאה היא סביבה אוורירית ונעימה, למרות ההקשר העירוני המובהק.
במערבה בולטים שני מבנים איקוניים – הרחק בקצה נמצא הסילודאם המפורסם של MVRDV אדריכלים, ומזרחה ממנו הושלם באחרונה ה-Pontsteiger, בניין מגורים עצום (הגדול מסוגו בעיר) בתכנון Arons en Gelauff.
הנה הם, זה לצד זה:
כל בניין הוא מנשא
התכנון הירוק בשכונה החדשה לא פסח על רמת הרחוב. התאורה כולה מנורות לד, המדרכות עשויות לבנים ממוחזרות והספסלים מעצים שצמחו ביערות מפוקחים (FSC). החניונים התת קרקעיים מציעים עמדות הטענה חשמליות למכוניות, קטנועים ואופניים, וגם מכלי הפסולת המופרדת לסוגיה נמצאים מתחת לאדמה.
ולבסוף, המבנים תוכננו כ''מנשאים'', כלומר מעטפת שלתוכה יכולים הדיירים ליצוק את חלוקת הפנים המתאימה להם, בעזרת בנייה קלה ואלמנטים פריקים ונוחים לחידוש ולמיחזור. זה מתחיל בקירות הפנימיים, עובר בריהוט ומסתיים במערכות הטכניות. המטרה היא להפחית את הזיהום הסביבתי הנלווה לבנייה סטנדרטית, להקטין את עלויות התחזוקה והשיפוץ ולאפשר גמישות שתתאים לדייריים עתידיים לאורך שנים. לופט בשטח 155 מטרים רבועים, כמו זה שאנחנו מראים כאן, עולה כעת 985 אלף יורו.
דפדפו בצילומים:
מסופר-בלוק לסופר-לופט
''סופר-בלוק'' הוא מונח אדריכלי שמתאר בנייני מגורים עצומים. בהשראתו, החליטו לקרוא לכל יחידת מגורים במבנים האלה ''סופר-לופט''. אחד כזה, שתיכנן ועיצב משרד האדריכלים FABRICations למשפחה הולנדית צעירה, הוא דוגמה מעניינת. "כמו שאר הדירות באזור, גובה החלל שעמד לרשותנו היה 6 מטרים", מתארים המתכננים את האתגר. ''היה עלינו להגדיר חללים פתוחים וסגורים, לתכנן מדרגות ומעברים ולהתייחס לזרימת האוויר. התבקשנו לתת מענה לצרכי משפחה עם ילדים, שנדרשים לה יותר חדרי שינה ורחצה, בלי לאבד את תחושת הקליפה הריקה". לתוצאה נתנו האדריכלים את השם ''הקונכייה''.
מבואת הכניסה מהרחוב היא החדר היחיד בקומת הקרקע, שמשמש כ"כולבויניק": מקום נוח לאופניים, מחסן ובאופן מפתיע – גם חדר אורחים. כאשר פותחים את הארון הגדול שמול דלת הכניסה מוצאים שם מיטת יחיד נדיבה, ובסמוך אליה שירותי אורחים.
בקומה הראשונה מוקמו המרחבים המשותפים – מטבח, סלון ופינת אוכל. העלייה מקומת הכניסה מובילה אל מפלס ביניים שבו שולחן אוכל, וממנו ישירות אל המטבח, שמוקם בצוואר צר יחסית, בדרך אל הסלון. בניגוד לתפיסה הרווחת אצלנו בישראל, לפיה המטבח הוא לב הבית, כאן הוא מוקם באגביות, כמעט כמו שידה במסדרון. גם לא נראה שמחשבות שנוטות להטריד אותנו (''שהאורחים לא יראו את ערימת הכלים בכיור'') היו שיקול בבחירת המיקום. בגב המטבח תוכנן ארון מזווה גדול עם דלתות שקופות למחצה, שמאחוריהן נמצא, בין היתר, המקרר.
הסלון מוקם בהמשך, סמוך לקיר הזכוכית הפונה החוצה. חדר השינה שמעליו משאיר די מקום לחלל בגובה כפול, השוטף את הסלון באור טבעי ומפצה על המטראז' המצומצם. מעבר לשיקולים האסתטיים, מסבירים האדריכלים, התכנון הזה היטיב את זרימת האוויר ועוזר לצמצם את צריכת החימום בחורף הקר והממושך של הולנד. מהסלון יש יציאה לגינה פרטית: הגינות נמצאות בין שתי שורות הבניינים, במפלס שהוגבה ו''יושב'' על קומת החניון.
החללים בקומה הראשונה, שבהם הפעילות משותפת, גדולים משמעותית מחדרי השינה בקומה מעל. האדריכלים מיקמו את חדרי השינה הסגורים כך שיישמרו קשרי עין ותנועה בינם לבין חללים פתוחים. חדר ההורים, למשל, צופה מטה כמו ממרפסת (וילון כהה מאפשר אינטימיות והחשכה). חדר הרחצה היחיד של הבית (מלבד שירותי האורחים בכניסה למטה) נמצא במרכז קומת חדרי השינה – בין חדרי הילדים וחדר ההורים. במסדרון מוגדרת בעזרת קירות רשת פינת עבודה משותפת, מה שהופך אותו למקום שהוא יותר ממעבר. "העיצוב מסתמך על מגוון אסטרטגיות שמטרתן לאפשר פעילויות משותפות ושימוש חופשי", מסבירים המתכננים.
מבחינה סגנונית, לכל מרחב בבית עוצבה זהות חזותית ייחודית במגוון של צבעים, מרקמים וחומרים. רמות שונות של שקיפות, השתקפויות והפרדות מושגות בעזרת רשתות מתכת, עץ, צבע אפוקסי צבעוני ולוחות אקריליים. לבחירה בחומרים לא שגרתיים, כמו שבכות המתכת המשמשות לזיון בטוני, יש ערך מוסף של הורדת עלויות, הקטנת משקל וניצול מיטבי של המרחב.
סופר-לופט יכול להיות בית משפחתי או מבנה ציבורי. כן, זה אומר שהעיצוב שלו פחות חמים; אבל תפישת המבנה היא ארוכת טווח, כזו שמביאה בחשבון גם היבטים חברתיים, אקולוגיים וכלכליים. זאת אחת התשובות האפשריות למשבר האקלים ולביקוש לדיור במחיר סביר: בניינים פתוחים, שנותנים מסגרת יציבה לשינויים והתאמות.
הנה מבנה של סופר-לופטס באוטרכט:
ובדלפט:
