גן קסום, קשתות וקירות מאסיביים בדירת קרקע משופצת באלנבי

"תוך שנייה אתם עוברים מפה", הזהירו חבריהם של בני הזוג, ברגע ששמעו מהם כי רכשו דירת קרקע ברחוב אלנבי בתל אביב. עברה יותר משנה והם עדיין פה, גרים בכיף עם שלושת בניהם (2.5, 8 ו-9) ונהנים מהרחוב הסואן, מהשכנים ובמיוחד מהגינה הגדולה הצמודה שלהם.

לאורך הרחוב המרופט והמפויח, בן 109 השנים, נראים ניצנים של שינוי והתחדשות עם אוכלוסייה חדשה שנמשכת אליו, רמזים ראשונים לעתיד הצפון בו. מבנים היסטוריים, רובם אקלקטיים משנות ה-20 של המאה הקודמת, זוכים לשחזור ולשימור, וחזיתותיהם הססגוניות מעטרות את מה שהיה רחוב-דגל מפואר בעיר העברית הראשונה עד שהוזנח. 

היא גדלה בניו יורק, הוא גדל בתל אביב. התגובה הראשונית שלהם לדירה הייתה מנוגדת: היא התאהבה במבט ראשון; הוא התנגד בתוקף. "כשנכנסתי לדירה הרגשתי שהיא שלנו", נזכרת האם. "אני רגילה לגיוון באנשים, לקצת לכלוך ברחוב, וזה לא הבהיל או הפחיד אותי, בטח שלא בישראל. לעומת זאת, בן זוגי לא הבין איך אני רוצה לגור עם ילדים ברחוב הזה".

לנוכח אי-ההסכמה, הם המשיכו לחפש. במשך לא פחות משנתיים "ראינו הרבה דירות. אף אחת לא הגיעה לקרסוליים של זו באלנבי", היא טוענת. למזלם, הנכס עדיין עמד למכירה כשהחליטו לעשות פניית פרסה, והפעם כבר רכשו ללא היסוס. "היא חיכתה לנו", מחייכת האם.

את הבניין האקלקטי משנות ה-20 תכנן האדריכל אלכסנדר לוי, שיצר כמה מהבניינים המזוהים עם העיר באותו עשור, כמו בית הפגודה ובית אוסישקין. בעיצוב המבנה נראות השפעות מהאר-נובו (מעקות מסולסלים, עמודי לוטוס ותבליטי טיח בשלל מוטיבים), לצד אלמנטים ניאו-קלאסיים (כגון עמודים מחורצים).

גב הבניין, בסגנון אקלקטי שמערב השפעות מהאר-נובו ואלמנטים ניאו-קלאסיים(צילום: רחלי גרף-רחים ואורית זינגר)

דירת הגן העורפית – 139 מטרים רבועים עם גינה של 300 מ"ר – נמצאת בקומת המסד, שבמקור יועדה למחסנים ובהמשך הפכה למסחרית. היא מתוכננת בצורת האות ח' ומחולקת לחדרים רבים, רבועים ויחסית קטנים. תקרותיה, עשויות בטון ורלסים של ברזל, נשענות על קירות עבים במיוחד – 55 סנטימטרים מלבני סיליקט (ולכן שטח הדירה ברוטו הוא 170 מ''ר). בתכנונה שולבו גם קשתות מאסיביות, הנושאות את הקומות העליונות.

לתכנון והעיצוב החדש שכרו בני הזוג את שירותיהן של האדריכלית אורית זינגר והמעצבת רחלי גרף-רחים (סטודיו ma-deux). הם ביקשו זרימה וקשר בין החדרים, צבעוניות וחומרים טבעיים, מטבח הממוקם במרכז, פינות אינטימיות, ארבעה חדרי רחצה ובקשה לא שגרתית אחת: שיהיה ניתן לראות את כל הקירות, כדי לגלות נזילה גם בשלביה הראשונים.

מימין: התקרות המקוריות נחשפו בשיפוץ. משמאל: לפני(צילום: רחלי גרף-רחים ואורית זינגר)

זינגר וגרף-רחים שמרו, חיזקו והבליטו עד כמה שניתן את התכנון המקורי. "בדירה לשימור המטרה היא קודם כל לא להרוס", מסבירה זינגר. "העבודה צריכה להיות זהירה וענווה". הן אימצו את החלוקה לחללים הקטנים, שהתאימה לרצונותיהם של בני הזוג; חשפו את תקרת הרלסים והקשתות, שחלקן הוסתרו עם השנים, ואת קשרי המבט בין החללים יצרו באמצעות פתחים במקומות "אסטרטגיים", כגון הפתח בין המטבח לפינת האוכל. "יש המון אפשרויות בתוך הבית", אומרת האם על התוצאה, "כל אחד מאתנו נמצא בכל פעם במקום אחר, ולכל אחד יש גם הפינה שלו".

בתוכנית נראים היטב העמודים והקירות העבים, שנשארו כשהיו. הדירה כמעט מעגלית, והמטבח מוקם במרכז, במעבר בין שני חלקיה(תוכנית: Ma-Deux Studio)

המטבח תוכנן בלב הדירה, במעבר שמקשר בין חדרי הילדים לסלון ולחדר ההורים. "בדקנו הרבה חלופות לחלק הזה", משחזרות המעצבות. "ברגע שמיקמנו בו את המטבח הכל נפתר והוא הפך למרכז הבית, שכל הזמן עוברים דרכו".

מול המטבח ארון גדול עם שתי יציאות החוצה, וספסל ישיבה(צילום: איתי בנית)

גם מטבח, גם מעבר(צילום: איתי בנית)

העיצוב האקלקטי של המבנה חודר פנימה. זינגר וגרף-רחים שילבו בין חומרים מסורתיים ועכשוויים, בין פרטי נגרות נקיים ומודרניים בהזמנה מיוחדת ובין רהיטים חדשים וישנים מרחבי העולם. "הדירה היא מקום מפגש בין שימור לעדכניות", הן אומרות. על הרצפה הונח עץ אלון גושני בדוגמה של אדרת דג (זיכרון ילדות של בעלת הדירה), הקיר שבגב המטבח כוסה בפליז (שממשיך ומציץ לחלל הכניסה), משטח העבודה עשוי דקטון וחדרי הרחצה כוסו בטדלקט, טיח מרוקאי מסורתי אטום למים. שולחן האוכל הגיע מהודו, גוף התאורה שמעל מפריז, ומאחורי ספת הקטיפה הכחולה והחדשה ניצב ספסל מתכת ישן, שהביאו מדירתם הקודמת.

קשת בין הסלון לפינת האוכל(צילום: איתי בנית)

מבט מהסלון אל פינת העבודה(צילום: איתי בנית)

הקשר בין החללים נשמר באמצעות פתחים שונים(צילום: איתי בנית)

הארונות מודרניים: בחדרי הרחצה הם פתוחים ועשויים מתכת בצבעים שונים, כדי למנוע עובש ורטיבות; למרחבים הציבוריים הוזמנו ארונות לבנים ונקיי מראה, מחורצים בפסים עדינים, המאזכרים את עמודי הבניין; ובחדרי השינה הותקנו ארונות צבעוניים, או מעץ.

חדרו של הבכור, בן 9(צילום: איתי בנית)

חדרו של הבן הקטן הוא הקרוב ביותר לסלון ולהורים(צילום: איתי בנית)

בחדרי הרחצה של הילדים ארונות ברזל צבעוניים ואווריריים(צילום: איתי בנית)

נישה חבויה בארון ההורים(צילום: איתי בנית)

חדר ארונות בצבע סלמון מצדה השני של המיטה(צילום: איתי בנית)

כמענה לחשש מנזילה, גב הארונות עשוי פרספקס שקוף. כך אפשר לראות דרכו את הקיר, ואפילו חלק מקשת שהוסתרה:

זוהי לא מראה בגב הארון, אלא פרספקס, שחושף את הקיר (כולל קשת ישנה) שמאחור(צילום: רחלי גרף-רחים ואורית זינגר)

מבט אל אגף ההורים מכיוון מבואת הכניסה(צילום: איתי בנית)

מבעד לדלתות ולחלונות הרבים מציצה גינה מטופחת. שביל עץ מתפתל בין חלקיה, לצדיו צמחייה ועצי פרי (לימון, ליים, רימון, תות, דולבני, פג'ויה ועוד). "רצינו טבע ואנחנו מטפחים את הגינה כמו ילד רביעי", אומרת האם. "לילדים זה עולם אחר". גם בית עץ יש בגינה: "זה חדרו השני של הבכור", היא מחייכת.

''מטפחים את הגינה כמו ילד רביעי''(צילום: רחלי גרף-רחים ואורית זינגר)

"הדירה היא חלום שהתגשם", היא מסכמת. "אנחנו מאוהבים בה ומצאנו פה את הפינה שלנו. גם הרחוב מתחיל להשתנות. עדיין יש הומלסים ונרקומנים", היא מודה, "אבל גם כשגרנו ליד כיכר רבין היו לא מעט. את עומס התנועה לא מרגישים בדירה, ובגינה אנחנו יכולים לעשות כמה רעש שנרצה. בקורונה הרגשנו בני מזל. סבלנו מהמצב בארץ ובעולם, אבל גם ממש ממש נהנינו".

-------------------------------------------------------

לחצו על התמונה לדירת 50 מ''ר בבניין ישן שנבנה סביב חצר פנימית:

תכנון חכם של 50 מ''ר. לחצו לכתבה (צילום: טל ניסים)

-------------------------------------------------------

• אדריכלות ועיצוב פנים: ma-deux studio
• קבלן: אלמוג ארז פרויקטים
• נגר: אביגדור 4
• מסגרות: סטודיו יפרח בן צבי
• אמנות בפינת האוכל: אורית חביב, סטודיו סלאש
• אמנות בחדרי הילדים: גלי יודילביץ'
• וילונות: חיים גולן
• פרקט: דקו פלוס
• כלים סניטריים: חזי בנק
• טדלקט: סטודיו שש
• ייעוץ אמנותי ואיסוף פריטי וינטג': אורית חביב, סטודיו סלאש
• תאורה: גדעון קלאס אומני תאורה
• פרזול ואביזרי אמבטיה: א.ישראלי
• ספה, מיטה, כורסאות ושולחנות סלון: פנטהאוז, פנטהאוז בייסיק
• אדריכלות נוף: כפיר פישר