בתוך סמסטר אקדמי שרובו התנהל ב"זום", הרחק מהסדנאות של המכון הטכנולוגי חולון, ניסו הסטודנטים מהמחלקה לעיצוב תעשייתי לפתח בחודשים האחרונים מוצרים יומיומיים לחיים לצד נגיף הקורונה.
בתרגיל האקדמי, שהחל בתקופת הרגיעה שבין גלי התחלואה, המשימה הייתה לפתח מוצרים שיסייעו לציבור בשמירת ההיגיינה במרחב הציבורי. "קראנו לתרגיל אסטרטגיית יציאה", מספרת המעצבת טל צור, מרצת סטודיו במחלקה לעיצוב תעשייתי. "ביקשנו מהסטודנטים לזהות צרכים למוצרי חיים בצל הקורונה. הבנו שזה לא הולך להיגמר לגמרי, אלא להשתנות". לדבריה, הסטודנטים נדרשו לזהות הזדמנויות ולפתח מהן קונספטים. "בעיניי, למעצבים טובים יש כמו משקפיים שהם מתבוננים דרכם על העולם, מסתכלים על תרבות אנושית ומנסים להבין איך נכון להנגיש את הסיטואציה לאנשים".
בחרנו להציג עבודות נבחרות מסקרנות, שאמנם נמצאות בשלב גולמי, אך עם פיתוח אינטנסיבי ועבודה נכונה עשויות להגיע בתוך זמן קצר אל מדפי החנויות או לאתרי גיוס המונים.
לא לגעת בפנים!
"Touchy", של חן בראונשטיין (26), הוא חיישן רוטט שמזהיר מפני מגע של הידיים בפנים. "זה בא לענות על אחת הבעיות המרכזיות בתקופה הזו ובכלל", מספר בראונשטיין. המוצר שלו הוא סט של טבעת וסיכה, והוא מתריע באמצעות רטט לפני שכפות הידיים נשלחות מבלי לדעת אל האף, הפה, הלחיים ושאר חלקי פנים.
"למוצר הרבה היבטים רפואיים וקוסמטיים", סבור בראונשטיין, "אומרים שזו הסיבה המרכזית להידבקות במחלות, לקמטים ולפצעים". כרגע מדובר רק בהדמיות ממוחשבות, ובראונשטיין מתלבט אם להשקיע בפיתוחו לכדי אב-טיפוס שיוביל למוצר מסחרי.
מטהר מסכות קורונה
"Purity", מטהר המסכות של עדי טולידנו (27), בא לעולם מתוך צורך אישי. "בזמן הקורונה התגלגלתי לעבוד במשלוחים", היא מספרת. "רכשתי ותפרתי מסכות רב-פעמיות מבד, והן התלכלכו. כיבסתי אותן והן לא התייבשו לי מספיק מהר, וככה חשבתי על פיתוח המוצר".
טולידנו מתפתחת מכשיר חיטוי חשמלי, מבוסס קיטור (חצי ליטר מים) בטכנולוגיה דומה לזאת של סניטייזרים ממוצרי התינוקות, והיא מבטיחה באמצעותו חיטוי וניקוי של המסכה בתוך שש שניות, עד כדי 99.9% מהבד. הגם שהנתון טרם נבדק במעבדה, ומסתמך על נתוני מוצרים דומים, טולידנו בטוחה שהטכניקה תוכיח עצמה גם במקרה הזה. צפו:
המוצר אינו מתאים לחיטוי מסכות חד-פעמיות, היא מדגישה, משום שהן מכילות פלסטיק בכותנה, אך לדעתה גם האופציה הזו עשויה להתאפשר בעתיד. בימים אלה היא מנסה להתקבל לתוכנית יזמות אקדמית, שם אמור צוות מהנדסים לסייע לה להפוך את ההדמיות למוצר אמיתי שאפשר לייצרו.
כולם נגעו לפניך בכספומט
גם מתי ואן-שפיר (29) פיתח מוצר מתוך בעיה שמוכרת לו היטב: "יצא לי לבקר בבית חולים, ומצאתי את עצמי נאלץ לגעת וללחוץ על המון כפתורים ומסכים. כדי להימנע מהמגע, השתמשתי בכל פעם בחתיכת נייר או במרפק".
הפתרון המאולתר לא הניח את דעתו, ולכן פיתח את "Alcopen". מדובר בעט קטנה, המכילה מחסנית אלכוהול לחיטוי, וכך לוחצים על העט בכל פעם שצריך לגעת בכפתורים ובמסכים - ממעליות וקודני אינטרקום ועד כספומטים - מבלי שאצבעות הידיים יבואו במגע עם המשטח המזוהם. צפו:
"אין צורך לחטא אותו", מבטיח ואן-שפיר, מאחר שקצה הטוש ספוג באלכוהול. המוצר הקטן נכנס לכל כיס ויכול להשתלב במחזיק המפתחות, וכדי שהמוצר יתאים גם למסכי מגע, הוטמע בו אלמנט מתכתי שיגרום להפעלתם.
"אני בדיוק בתקופת מבחנים", מספר ואן-שפיר על התקדמות הפיתוח, "אבל אני מתכוון להמשיך לעבוד על זה".
כרטיס אשראי מתפצל
עוד הצעה בולטת היא זו של ירדן ג'ינו, שמציעה כרטיס אשראי מתפצל: במקום המגע הכפול והמזהם בין הלקוח לזבן בכל עסקה, כרטיס האשראי מתפרק - החלק שלו שמכיל את אמצעי הזיהוי והסליקה מוגש למוכר, בעוד שחלקו הקבוע נשאר בידי בעל הכרטיס. זהו מוצר חביב, שעשוי להיות שימושי במיוחד בישראל, משום שבמדינות רבות משתמשים בטכנולוגיית NFC, שבה מקרבים את הכרטיס למכונה או סולקים אותו עצמאית במסוף שמוגש לקונה. בישראל, למרות הבטחות שונות, זה כמעט ולא קורה. צפו:
הילה כהן מאפשרת לשמור על מנהגי דת ומסורת בימי קורונה. לא חשוב אם אתם נמנים על שומרי המסורת שמנשקים קודם את המזוזה או את היד, עכשיו זאת פעולה מסוכנת. כהן פיתחה דיספנסר אוטומטי ומעוצב לחיטוי הידיים והמזוזה, שמותקן על משקוף הדלת בסמוך למזוזה עצמה. נגיעה במזוזה מפעילה את החיישן, שמתיז חומר חיטוי על היד ועל המזוזה, לקראת המנשק הבא. צפו:
אלון למדני פיתח צמיד לילדים ומבוגרים, המכיל מחסנית אלכוג'ל שניתנת למילוי. לפני היציאה מהבית יידרשו המשתמשים לחבר את בקבוק האלכוג'ל לצמיד באמצעות פיה מיוחדת, ולמלא את המחסנית. בעת הצורך - למשל באימון גופני במתקני כושר ציבוריים או כאשר ילדים משתעשעים במתקני משחקים - לוחצים על המחסנית והיא משחררת את התמיסה מתוך הצמיד כדי לשפשף בה את הידיים. כך לא צריך לשאת את בקבוקון האלכוג'ל לכל מקום, ולילדים זהו משחק נחמד שמעודד אותם לחטא ידיים.
ויש גם כפפות מיוחדות לנסיעה באוטובוס, שעיצב יובל שטייגל:
ואיך לומדים עיצוב תעשייתי בבית בלי סדנה, קבוצות למידה ומרצים? בראונשטיין מסביר כי בכל הנוגע לתקופת הפיתוח, הלימוד מרחוק לא נפגע במיוחד: "ככה העולם עובד היום, הרבה פחות אב-טיפוסים. זה מורכב, שונה ומותאם למצב". צור, עם ניסיון של עשור בהוראה, אומרת שהיא ועמיתיה אותגרו לשכלל את כלי הלימוד שהורגלו בהם, במצב חדש של למידה מרחוק, "ואני חושבת לאקדמיה יש עוד כמה תפקידים חוץ מלהעביר חומר. יש לה גם תפקיד בהווי של להיות סטודנט".
ומה לגבי הסדנאות? אפשר ללמוד הכל מהמחשב בבית?
"אני חושבת שהם עבדו על כלים אחרים, שהם לא עבדו עליהם עד עכשיו. הסדנה זה כלי, בדיוק כמו כל כלי אחר, והאמת שהוא בעיקר חברתי. הרבה פעמים, כשמסיימים ללמוד אין את הסדנה הזו במציאות. לא יורדים למטה ובונים מודל, וזה מפתח אצל הסטודנטים כלים אחרים"
סטודנטים שירצו להמשיך ולפתח את מוצריהם יוכלו לעשות זאת במסגרת "מאיץ מוצרים" שמפעיל המכון בחולון. אם יתקבלו לשם, הם יקבלו סיוע מצוות מומחים לקראת ייצור המוצר.
הוא המודל: בוגר של HIT הפך את פרויקט הגמר שלו למוצר שגרף 6 מיליון דולר
