"במגרש הזה הייתי צריך יצירתיות", אומר בני קליין, שיזם את הקמתו של בניין דירות בשכונת רמב"ם במזרח ראשון לציון. מגרש צר וארוך הציב בפניו אתגר אחד; השני היה לשווק את הדירות לאנשים שמאפיינים את סביבת המגורים הזו.
פעם הייתה כאן מושבה עם פרדסים, שבתים קטנים משובצים ביניהם. על אחד המגרשים, שממוקם בין הרחובות המקבילים בלפור ומולכו, עמדו שני בתים כאלה; הקדמי היה בית מגורים משפחתי (אל הצאצאים נגיע בהמשך), ומאחוריו פעל גן ילדים. שניהם נהרסו לטובת הפרויקט של קליין, ששאף למקסם את זכויות הבנייה, להציע לרוכשים הפוטנציאלים דירת חמישה חדרים במחיר של דירת ארבעה חדרים, ולשפר את החזות המקובלת של הבניינים שמוקמים בראשון לציון.
ליזם הזה יש 24 שנות ניסיון בעיר, "ואני מכיר את כל האדריכלים ה'ראשונים' ויודע שהם לא אדריכלי-על. אז התייעצתי עם מי שהיה אדריכל העיר, אבנר אקרמן, והוא המליץ לי על האדריכל דניאל אזרד ואמר שהוא איש יצירתי ובא עם ראייה שונה".
כאמור, המגרש המלבני היה אתגר לא פשוט. 75 מטרים אורכו, 19 מטרים רוחבו, ושטחו הכולל 1.2 דונם. לכן, בשלב הראשון נערך שינוי תב"ע (תוכנית בניין עיר), כדי לצמצם את המרווח בין חזית הבניין לבין גבול המגרש ולהרוויח עוד שטח בנוי לטובת הדירות.
כאן נכנס האדריכל לתמונה. הוא הציע להימנע מבניין ארוך וקופסתי, ולפצל לשני בניינים שיצמחו מתוך קומת מסד משותפת. כך יתאפשר למקם שתי דירות בכל קומה, ולהעניק לכל דירה שלושה כיווני אוויר המעניקים תחושת רווחה - וגם אוויר ואור שמש במשך רוב שעות היום. יתרון נוסף בפיצול הוא שכל בניין קטן יחסית, מה שמדלל את צפיפות הדיירים ואת החיכוכים ביניהם.
להגדיל אחוזי בנייה - ולהעביר רבע מהדירות להגרלה
היזם אהב את הרעיון אך גם רצה למקסם את זכויות הבנייה, ופנה לעירייה בהצעה: במקום 15 הדירות שאפשר להקים על המגרש – תנו לי 25 דירות, ובתמורה אמכור שש מהן (כרבע מהפרויקט) במתכונת של דיור בר-השגה. העירייה הסכימה ושלחה שמאי כדי לקבוע את מחיר השוק לאותן דירות, לפני שתגריל אותן בהנחה של 25%. בהגרלה הורשו להשתתף צעירים שהתגוררו בראשון לציון לפחות 10 שנים, שירתו בצה"ל ולא החזיקו בבעלותם דירה.
בבתי הספר לאדריכלות בישראל קשה למצוא מורים טובים שהם גם אנשי מקצוע פעילים ומנוסים. אזרד שייך לזן הנדיר הזה, כמורה מוערך בבית הספר באריאל במקביל לעבודתו השוטפת. תוך כדי סיור בבניין, שאלנו אותו היכן האקדמיה השפיעה על הפרויקט שלפנינו – אם היא יכולה להשפיע בכלל על בניין קבלני כזה. לדבריו, אפשר למצוא אותה כבר במפלס הרחוב, שם יצר שביל הליכה שמקשר לשתי הכניסות של הבניין, שביל שגם מחבר את שני הרחובות המקבילים. את השביל מיקם בסמוך לדופן המגרש, ללא גדרות או חסמים, כך שלא ישרת רק את הדיירים אלא ייתן ערך מוסף לתושבי השכונה כקיצור דרך.
"קופסה שחורה", מתאר אזרד את חזות הבניין, שאותו בחר לצבוע בשחור ולעטוף אותו באופן חלקי בשכבת אבן דקה. כאשר מתקרבים על האבן מבחינים בשני סוגי העיבוד שנבחרו בעבורה – עיבוד גס בשורות התחתונות, לעומת מרקם חלק בשורות העליונות. "הדברים הקטנים עושים את ההבדל", מנמק האדריכל. "בגלל התקציב המוגבל כמעט ואין פרטים בבניין, והטיפול בפרטים האלה מעלה את כל הבניין מדרגה".
צבעה השחור של החזית מדגיש את הבניין בסביבתו, וממשיך להופיע במשטחים הגדולים בקומת הרחוב, שם הוא מכסה את העמודים ואת התקרה של החניון הפתוח. כאשר נכנסים לשתי מבואות הכניסה, מתגלה תקרה שאף היא צבועה בגוון לא שגרתי: גוון כתום נבחר ללובי הראשון, וצהוב-חרדל ללובי השני.
"רציתי שגם הקירות יהיו צבועים ולא רק התקרה כי אני אוהב צבע", מתוודה אזרד, "אבל הקבלן אמר שזה יותר מדי ושלדיירים יהיה קשה לקבל את זה". האדריכל גם רצה חלונות בחדרי המדרגות, כדי לעודד את השימוש בהם ולהפעיל את השרירים, אלא שחוקי הבנייה העדיפו אחרת: בתחלואת הבנייה הישראלית הסטנדרטית, גם כאן חדרי המדרגות הם חללים סגורים, חיוורים ולא מזמינים.
קשר משפחתי
ביקרנו בשלוש דירות. הראשונה נמצאת בקומה החמישית ומתגוררים בה בני הזוג סם ויהודה, בני 29, עם בתם שיה, בת שנה וחצי. עד לאחרונה גרו אצל הוריה של סם בחולון, שם היא עובדת כמורה, בעוד שיהודה יליד העיר עובד בבית השקעות בתל אביב. הם מציינים לטובה את הסביבה הרגועה, הקרבה המיידית למרכז העיר, ומרחק ההליכה הקצר (כרבע שעה) לתחנת הרכבת. את הדירה, שמחירה 1.7 מיליון שקלים, הם השיגו לא מעט בזכות העובדה שהמגרש המקורי היה שייך לאביו של יהודה. תיכף נגיע גם לדירתו של האב.
סם, יהודה ושיה גרים בדירת חמישה חדרים ששטחה 101 מטרים רבועים. בסטנדרט הבנייה הישראלי של ימינו, שטח כזה מספיק לארבעה חדרים בלבד. מהסלון יוצאים למרפסת רחבה, שבה הותקן מסך טלוויזיה כדי לצפות בו בשעות הערב הנעימות, וסם אוהבת לשכב כאן גם בצהריים ולהשתזף. נופה הבנוי של העיר נשקף מהמרפסת, ומתברר שאנחנו נמצאים בבניין הכי גבוה באזור. מבעד לבתים הקופסתיים מסביב, מתבלט שבניין הכיתות החדש בבית הספר הוותיק "חביב", מבנה שנחנך השנה בתכנון משרד האדריכלים אפרת-קולבסקי.
כדי למקם חמישה חדרים בשטח של ארבעה חדרים, החליט אזרד לבטל את המסדרון שמקשר בין החדרים – אותו שטח מבוזבז בהרבה דירות ישראליות – ולהשתמש בשטח שהתפנה לטובת חדר נוסף.
על מבואה קטנה הוא לא ויתר, כי חשוב לו שבכניסה יהיה נתק קטן בין החוץ ובין הפנים, כזה שיעניק פרטיות וימנע מכל מבקר-של-רגע (למשל שליח אוכל) להשקיף על כל בני הבית שנמצאים באותו רגע בסלון ובמטבח. אזרד גם נוהג לקבוע חדר אחד צמוד לדלת הכניסה, שיאפשר לשכן בו סטודיו, קליניקה או חדר לנער מתבגר. "בגלל הקורונה עבדתי בחדר הזה שלושה חודשים והיה מאוד נוח", מעיד יהודה על התוצאה.
לדברי האדריכל, הוא מנסה לתכנן דירות מתוך מחשבה קדימה, כדי שדיירים לא ייאלצו להזמין מעצב שיצטרך לתכנן את הדירה מחדש ולהזיז קירות, רק משום שהתכנון המקורי לא התאים לצרכיהם. "כשאתה מתכנן משהו הגיוני בלי חללים מבוזבזים, התוכנית מצליחה, אבל אם הדייר צריך להביא מישהו לשפר את הדירה, לשנות ולהזיז קירות, אז יש פה כישלון של האדריכל", הוא מבקר את עבודתם של קולגות.
סם בחרה לעצב את הדירה לבד. "ההשראה באה מדברים שראיתי באינסטגרם", היא מספרת. "עקבתי אחרי כל מיני פרופילים מהארץ ומחו"ל וחיברתי את הסגנון שמתאים לי - מודרני עם הרבה לבן וגם קצת שחור ואפור". את המטבחים סיפקה חברת "דה-קוצ'ינה" בהחלטת היזם, וסם בחרה לשפר את הסטנדרט. "הריצוף נשאר סטנדרטי וחבל שלא שיפרנו", היא מסכמת, "אבל בחדרים עשינו פרקט".
מתחת לסם ויהודה מתגורר יובל (33), רווק ואיש הייטק, יליד ברית המועצות שגדל ברחוב המקביל ויש לו סנטימנטים לשכונה. עד לאחרונה התגורר בשכירות במושב ניר צבי, ולאחר התלבטות בחר להשקיע 1.5 מיליון שקלים בדירת שלושה חדרים בבניין - 80 מ"ר שטחה, עם 10 מ"ר מרפסת ומקום חניה אחד.
בניגוד לסגנון המודרני והצחור של סם, יובל העדיף דירה צבעונית, והסתייע עיצובית בגלית שבת, שעבדה מול הרוכשים מטעם היזם. "מצאתי ברשת תמונות שהתחברתי אליהן והראיתי לה את הסגנון שמוצא חן בעיני", הוא מספר. "חיפשתי משהו בין מודרני ורטרו, עם צבעים כמו כחול ולבן". אירוח חברים אהוב עליו במיוחד, ו"יחסית לדירת שלושה חדרים בסביבה עירונית הדירה היא גדולה". הוא משער שאם וכאשר יקים משפחה, סביר להניח שעם הולדת הילד השני יעזוב לדירה גדולה יותר.
יובל מתלונן שהקבלן הזניח את החצר שנקבעה על גג הקומה הראשונה, שמשותפת לשני הבניינים אך משרתת בפועל את שתי הדירות הצמודות. קליין מסביר, שבהתחלה פרס שם יריעות של דשא סינתטי, עד שפקיד עירייה בדק ומצא שאין מספיק שטח מגונן אמיתי כפי שנקבע בהיתר הבנייה, ו"לכן רכשתי 7.5 קוב אדמה קלה ושתלתי צמחייה חוסכת מים, כי אין גישה לגינה ורציתי שייראה יפה". אלא שבחורף נסחפה האדמה, לטענתו, והגינה נהרסה. הדיירים נאלצו לפנות את שרידי הגינה ולפרוס מחדש את יריעות הדשא המזויף.
פנטהאוז עם כניסה מלמעלה, ולא במקרה
סיימנו בדירת הגג. כאן מתגוררים ירמיהו אקווה (67), שפרש לאחרונה מחברת "אינדיגו" שבקרית גת, ואביבה אשתו (63) שעובדת בארגון י.ע.ל. במרכז הרפואי "אסף הרופא", ששוכן רק כמה דקות נסיעה מכאן. לירמיהו יש ההיכרות הממושכת ביותר עם המקום: מאז גיל שלוש הוא גדל כאן, בבית הקטן של פעם, אחרי שהוריו רכשו את המגרש שמאחוריו היה פרדס הדרים. אחרי מותם של הוריו, גיבשו האחים עסקה עם היזם קליין, ובמסגרתה כל אחד מהאחים קיבל דירה – ודירה נוספת נמכרה כדי לכסות את הוצאות המס. יהודה מספר שהוא מאושר מהדירה החדשה, ומבחינתו הוא "חזר למקורות", אחרי שהתגורר ברחוב סוקולוב הסמוך.
כמו בנו, הוא דאג להתקין במרפסת הגדולה מסך טלוויזיה, ומעת לעת הוא מארח את חבריו לצפייה משותפת במשחקי כדורגל ואירועי ספורט שונים. את עיצוב הפנים לקח אקווה על עצמו ("אני איש טכני ובמהלך חיי תכננתי אולמות ייצור, אז היו לי רעיונות בראש"), והוא גאה במיוחד בכך שהצליח לחסוך את השטח של פינת האוכל, שרגילים להשתמש בה במקרה הטוב פעם אחת בשבוע. ואכן, אין בדירה פינת אוכל לאירוח משפחה וחברים. ירמיהו קם מכיסאו, ניגש לשולחן הקפה הנמוך בסלון, ובפעולה פשוטה השולחן מתרומם ונפתח לכדי שולחן רחב. "את הכיסאות אני שומר למטה", הוא מתייחס לפרט החסר, שהופך את הסלון לחדר אוכל כדת וכדין.
דירות הגג בנות חמשת החדרים, כמו זו של ירמיהו ואביבה, הן דו-קומתיות ומשתרעות על פני 120 מ"ר שטח בנוי ועוד 40 מ"ר מרפסות. סלון, מטבח ומרפסת גדולה נמצאים בקומה העליונה, שדווקא בה נקבעה הכניסה, וחדרי השינה (את אחד מהם הפך ירמיהו לחדר כושר) ומרפסת בקומה התחתונה. אזרד החליט למקם את הכניסה למעלה, משום שבדירות גג רבות, צריך לעבור דרך אזור חדרי השינה כדי להגיע למרפסת הגדולה.
כדי להימנע מהתנועה הבלתי רצויה, תכנן האדריכל את המעלית כך שתגיע לקומה האחרונה, שם מיקם את החללים הציבוריים והמרפסת הגדולה. חדרי השינה נסתרים מהעין, אלא אם ממש מבקשים להגיע אליהם. יש כאן עוד יתרון מבחינתו של ירמיהו: ביום מן הימים, אם יתקשה בתנועה, הוא יוכל לפתוח פתח אל פיר המעלית ולאפשר לה לעצור גם בקומה התחתונה. כך תהיה גישה אוטומטית לשתי הקומות של דירתו, מה שלא היה יכול להתבצע בדירת גג רגילה.
מארגנטינה לבאר שבע, מכפר סבא לאריאל
דניאל אזרד (59) פתח את משרדו ב-2015 ומאז הוא מתמחה בתכנון בתי מגורים ומבני ציבור. הוא יליד סן חואן, ארגנטינה, וממניעים ציוניים לא היסס להגר לישראל באמצע תקופת לימודי האדריכלות בבואנוס איירס. כאן נאלץ להתרגל מהר לחום הישראלי: הוא למד עברית באולפן בבאר שבע, בזמן שהתגורר ב"שיכון רבע קילומטר" שתכננו האדריכלים אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני בשכונה ה', אחד מסמליה של האדריכלות הברוטליסטית הישראלית.
"אהבתי את האסתטיקה של הבניין עם הבטון החשוף וגם אהבתי את הדירה הדו-קומתית", הוא נזכר, "אבל הגמר היה מאוד פשוט וישנתי על מיטת סוכנות, ולידה היה כיסא חצי מתפרק. החום היה נוראי, למרות שאני בא מאזור בארגנטינה שבו האקלים חם ויבש כמו בבאר שבע". את לימודיו האקדמיים השלים בטכניון. "היו לי הרבה ציפיות מהטכניון, אבל זה לא היה מה שחשבתי. היו הרבה דיבורים, מעט מעשים, ולפעמים הסטודנטים הובילו את המרצים".
בתום לימודיו עבד שנתיים וחצי על תוכניות בית המשפט העליון במשרדם המשותף של רם ועדה כרמי, שהיה לדבריו בית הספר האמיתי לאדריכלות. לאחר מכן היה לאחד משני העובדים הראשונים שעבדו במשרדו התל-אביבי של האדריכל משה צור, שם התמקד בקניון ערים בכפר-סבא, העיר שקרובה במיוחד ללבו - זה שנים שבה הוא מתגורר עם משפחתו. לאחר מכן פתח עם שותפים את "סטיו אדריכלים", עד שפרש ופתח את משרדו העצמאי.
"אני מתחבר לאדריכלות ספרדית ופורטוגזית וגם להעזה שיש בצרפת", הוא משתף את טעמו המקצועי. "אני אוהב את החופש שיש לאדריכל סטיבן הול, את הדרך שבה האדריכל פטר צומטור נוגע בחומר, מהאיפוק של דיוויד צ'יפרפילד ואני מתרגש מהבניינים של לה קורבוזיה". אזרד מתכנן בעזרת סקיצות ידניות, שבהן הוא ממלא את ספרי הסקיצות שמלווים אותו לכל מקום. מהסקיצות נולד גם הצבע, שימצא את מקומו בבניינים שלו.
"הוא עקשן ונודניק ועומד על שלו", מתאר בני קליין את העבודה עם אזרד. "הוא צעק לי פעם אחת 'אתה מסרס אותי', כשהצעתי לו משהו אחר שהיה נראה לי שיעבור לאנשים יותר קל בגרון, אבל בסופו של הדבר הקשבתי לו והתוצאה יצאה יפה לעין. בתפישה שלו, הוא ניצח אותי בהרבה מקרים. עכשיו אני עובד על בניין אחר עם אדריכל מראשון, ומרגיש שעשיתי טעות שלא עבדתי שוב עם דניאל, אבל אני בטוח שאעבוד איתו שוב בעתיד".
- צוות תכנון: דניאל אזרד, הילה דוד (אחראית פרויקט), קרן גבסו, תמי בסל ויוליה ליפקין
-------------------------------------------------------------------
לחצו על התמונה לעוד בניין חדש שתוכנן מחוץ לקופסה, בשכונת בת גלים בחיפה:
