"לתת לנשים קול שהושתק": נופר חתוכה חוגגת את המסורת התימנית

כבת לאב תימני ואם גרמנייה, המעצבת של מותג האופנה קוקי סטודיו מחפשת חיבור לתרבות שממנה הגיעה: "גדלתי בחברה לבנה. לא היו לי חברים מזרחים או תימנים"

איתי יעקב

|

08.07.20 | 08:59

"במשך המון שנים הרגשתי לא שייכת לתרבות שממנה הגעתי, לשם המשפחה התימני שלי". נופר חתוכה (צילום: אלי כהן)
"במשך המון שנים הרגשתי לא שייכת לתרבות שממנה הגעתי, לשם המשפחה התימני שלי". נופר חתוכה (צילום: אלי כהן)
"היום אני גאה במקום שממנו באתי, אבל היה רגע בילדות שהתפתחה אצלי זרות עצמית". עיצובים של חתוכה לקוקי סטודיו (צילום: גיא חביב)
"היום אני גאה במקום שממנו באתי, אבל היה רגע בילדות שהתפתחה אצלי זרות עצמית". עיצובים של חתוכה לקוקי סטודיו (צילום: גיא חביב)
"אני מכבדת אנשים שעומדים עם שלט - זאת דרכי להביע עמדה בנושא" (צילום: נופר חתוכה)
"אני מכבדת אנשים שעומדים עם שלט - זאת דרכי להביע עמדה בנושא" (צילום: נופר חתוכה)

"מה זה חתוכה?" עם השאלה הזאת נדרשה המעצבת נופר חתוכה, בת 29 מתל אביב, להתמודד מאז שהיא זוכרת את עצמה. כבת לאב ממוצא תימני ואם גרמנייה, היא מצאה את עצמה מסבירה תמיד את חוסר הקורלציה בין המראה הבהיר שלה לשם המשפחה המזוהה עם בני העדה התימנית. בהרצליה שבה נולדה וגדלה, היא מספרת, הזרות הזו העמיקה ככל שהתבגרה.

 

"אולי זה נשמע בכייני, אבל לא הבנתי למה מתעסקים בשם המשפחה שלי כשהייתי מציגה את עצמי או כשאבא שלי, 'השחור', היה מגיע לבית הספר". נופר חתוכה (צילום: אלי כהן)
    "אולי זה נשמע בכייני, אבל לא הבנתי למה מתעסקים בשם המשפחה שלי כשהייתי מציגה את עצמי או כשאבא שלי, 'השחור', היה מגיע לבית הספר". נופר חתוכה(צילום: אלי כהן)

     

    "במשך המון שנים הרגשתי לא שייכת לתרבות שממנה הגעתי, לשם המשפחה התימני שלי", היא אומרת. לתחושתה, חוסר השייכות הזה נבע מהסביבה שבה גדלה. "גדלתי בחברה לבנה. לא היו לי חברים מזרחים או תימנים, כך שבחוויה האישית שלי לא הרגשתי חיבור לתרבות שממנה הגעתי", מסבירה חתוכה, "אולי זה נשמע בכייני, אבל לא הבנתי למה מתעסקים בשם המשפחה שלי כשהייתי מציגה את עצמי או כשאבא שלי, 'השחור', היה מגיע לבית הספר".

     

    וזו לא גזענות, לדעתך?

    "אני לא חושבת שזה הגיע ממקום גזעני. אני נוטה לא ללכת למקומות האלה – ילדים יכולים להיות מאוד רעים אחד לשני. שנים אחרי וטיפול פסיכולוגי טוב, משחררים את זה. היום אני גאה במקום שממנו באתי, אבל היה רגע בילדות שהתפתחה אצלי זרות עצמית".

     

    האחים שלך התמודדו עם אותן תחושות?

    "ההתמודדות שלהם היתה שונה. זה לא כל כך עניין אותם. בהשוואה אליהם, אני מאוד רגישה".

     

    "לענוד מסורת זה דבר ראשון להכיר את המסורת, קלישאתי ככל שזה יישמע – כדי להסתכל קדימה, חשוב להבין מאיפה הגעת". קוקי סטודיו (צילום: נופר חתוכה)
      "לענוד מסורת זה דבר ראשון להכיר את המסורת, קלישאתי ככל שזה יישמע – כדי להסתכל קדימה, חשוב להבין מאיפה הגעת". קוקי סטודיו(צילום: נופר חתוכה)

       

      לפני כשנתיים הקימה חתוכה את קוקי סטודיו, סטודיו לעיצוב ואופנה, שחרט על דגלו ליצור "דימוי חדש בראייה היסטורית ותרבותית השואב השראה מהתרבות התימנית". אם למהפכה התימנית של השנים האחרונות שהובילו בני הדור השני והשלישי לעליות מתימן היה קול בזכות משוררים כמו שלומי חתוכה ועדי קיסר, ומוזיקאים כמו רביד כחלני והאחיות חיים בהרכב A-WA – נופר חתוכה מנסחת בדרכה את הלבוש האורבני-עכשווי-תימני של המהפכה.

       

      היא אומנם מסתייגת מהגדרה זו, אך מסכימה שבעיצוביה לקולקציה Yemenism מקיץ אשתקד היא משתמשת בפולקלור מסורתי באופן חדש. "אני לא רואה בזה הגדרה של 'התימני החדש', אלא חזרה אחורה לאותו סגנון של נשים תימניות, שנדרשו להסיר מעליהן כל סממן מזהה כדי להיטמע בחברה הישראלית", היא אומרת.

       

       

      את העיסוק בשורשים החלה עם יציאתה לחילופי סטודנטים בבית הספר לעיצוב BAU בברצלונה. כשחזרה למחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי בחולון (HIT), החליטה להקדיש את פרויקט הגמר שלה למחקר על מעמד הנשים בתימן ומעמדן לאחר העלייה לישראל. השם "תימניזם" שהעניקה לפרויקט הוא, לדבריה, הלחם בין תימן ופמיניזם.

       

      מתוך ספר המחקר של עבודות הגמר "תימניזם" (צילום: נופר חתוכה)
        מתוך ספר המחקר של עבודות הגמר "תימניזם"(צילום: נופר חתוכה)

         

        היא יצרה ספר מחקר לצד קולקציית תכשיטים ובגדים בהשראתן, ואת לוגו המותג שהקימה בתום הלימודים עיצבה בדוגמת תכשיט קמע שנוהגות נשים תימניות ללבוש בטקס החינה. לאורך הדרך גם ליוותה אותה מוזה: נעמי, אחות סבה, אותה לא הכירה. דמותה של נעמי מכוסה מטפחת ראש, מופיעה כהדפס על חולצה בעיצובה של חתוכה.

         

        בקולקציות שהגיעו לאחר מכן – "פרח מן המדבר" שהושקה בימים אלה, ו-Flamism בהשראת בלוני התבערה מרצועת עזה לשטחי ישראל, היא ממשיכה לחקור הקשרים מזרח תיכוניים ואסתטיקה ערבית וישראלית. על אף ההשטחה הוויזואלית המוטמעת מראש ביצירת אובייקטים של לבוש ואביזרים, בטח בעולם האופנה, הנושאים בהם עוסקת חתוכה מבקשים להעמיק.

         

        על הבחירה לעצב את קולקציית Flamism בהשראת נושא פוליטי נפיץ, היא אומרת: "מאז תחילת העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה ב-2018 ועד היום, הפלסטינים שיגרו 'בלוני נפץ' המשמשים לטרור נגד יישובי עוטף עזה. שיגור הבלונים הינו חלק ממכלול אמצעי לחץ, אשר חמאס ממשיך להפעיל על ישראל. בלוני הנפץ אומתו כגורם מרכזי לשריפות בעוטף עזה, נשרפו אלפי דונמים של יערות ושדות חקלאיים, ובנוסף פגעו בשטחים פתוחים נוספים ובבעלי חיים רבים. הקולקציה הינה פרשנות ספציפית וזמנית על אירועי טרור מתמשכים בישראל. הקולקציה מאופיינת בעיקר בצבע שחור, בבדים בעלי אופי כבד ופלסטיק ממוחזר. הלוגו מעט השתנה והתווספו אליו להבות, בתור הארה כי להבות עשויות לשנות מראה חזותי-ויזואלי, אך לא ניתן להבעיר עד כלות את מהותנו וקיומנו".

         

        "לא ניתן להבעיר עד כלות את מהותנו וקיומנו". קולקציית Flamism (צילום: אלי כהן)
          "לא ניתן להבעיר עד כלות את מהותנו וקיומנו". קולקציית Flamism(צילום: אלי כהן)

           

          "נשאבתי לחדשות בנושא כמעט מדי יום והייתי מעורבת בזה רגשית. הקולקציה היא כמו מראה שקטה לזה", היא מסבירה, "אני מכבדת אנשים שעומדים עם שלט - זאת דרכי להביע עמדה בנושא".

           

          "זאת תרבות יפהפייה בעיניי, אבל היום אני רוצה לבקש לעצמי את הדברים שאני רוצה, ולא מה שהסביבה או החברה מצפה ממני" (צילום: אלי כהן)
            "זאת תרבות יפהפייה בעיניי, אבל היום אני רוצה לבקש לעצמי את הדברים שאני רוצה, ולא מה שהסביבה או החברה מצפה ממני"(צילום: אלי כהן)

             

            "שוחחתי עם נשים תימניות רבות בניסיון להבין אם הן חשו דיכוי כשעלו לישראל", היא אומרת, "נעמי, לדוגמה, לא הגשימה את עצמה כאן. הן חשבו שהן יעלו לישראל ויקרה כאן משהו, משהו ביחס אליהן ישתנה".

             

            זאת הנחה. רובן המשיכו באורח החיים שלהן כמו בתימן ולא רצו להשתנות. ההגשמה העצמית של חלקן לא היתה קרייריסטית. הן העדיפו להקים משפחה ולשמור על המסורת.

            "אני מסכימה איתך. אבל תוך כדי המחקר, חלק ענו לי כמוך, שהן רצו לעלות לארץ ולהקים משפחה; אצל אחרות ראיתי בעיניים שהן מרגישות פספוס. ניסיתי להבין האם היה דיכוי? האם זאת היתה תפישה חברתית? האם הן ניסו לפרוץ את המקום שהוכתב להן כנשים תימניות בחברה?"

             

            "שוחחתי עם נשים תימניות רבות בניסיון להבין אם הן חשו דיכוי כשעלו לישראל" (צילום: גיא חביב)
              "שוחחתי עם נשים תימניות רבות בניסיון להבין אם הן חשו דיכוי כשעלו לישראל"(צילום: גיא חביב)

               

              הנשים האלה עברו דיכוי משולש: פטריארכלי, מגדרי וחברתי מהבניית כור ההיתוך הישראלי. מה עניין אותך כמעצבת? 

              "את המנחים שלי עניין רק הפן העיצובי – אני רציתי לתת לנשים האלה קול שהושתק, שלא נשמע. הפרויקט היה מבוסס על תלבושת החינה, שמילדות סקרנה אותי. כל פרט בתלבושות מסמל משהו ופירקתי אותה לגורמים: יש בה תכשיטים שהם ברכה לבן זכר, לפריון, ברכה למשפחה. זאת תרבות יפהפייה בעיניי, אבל היום אני רוצה לבקש לעצמי את הדברים שאני רוצה, ולא מה שהסביבה או החברה מצפה ממני".

               

              ואז עולה השאלה: איך לובשים מסורת תימנית היום?

              "אני מציעה את הדרך שלי. לענוד מסורת זה דבר ראשון להכיר את המסורת, קלישאתי ככל שזה יישמע – כדי להסתכל קדימה, חשוב להבין מאיפה הגעת".

               

              בחודש שעבר צוין יום ההכרה בחטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. הנושא הזה מעסיק אותך כמעצבת?

              "זה משהו שאני מאוד מתעניינת בו, אבל זה נושא רגיש וייקח לי זמן להוציא תכנים הקשורים אליו".

               

               

                 

                ולמה החליטה תאיר חיים מלהקת A-WA לצאת לדרך עצמאית?

                בארון של תאיר חיים: "יש ציפייה בלתי אפשרית מנשים אחרי לידה". לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: ענבל מרמרי)
                בארון של תאיר חיים: "יש ציפייה בלתי אפשרית מנשים אחרי לידה". לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: ענבל מרמרי)

                 

                 
                הצג:
                אזהרה:
                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד