תקופת הסגר גרמה לכולנו להתבונן היטב בסביבה המיידית שלנו: הבית, החצר והרחוב. אך בעוד שהמשבר בשוק המשרדים מסוקר ומדובר, מה עשוי לקרות לבתי המגורים עצמם? איך תשפיע הקורונה על תכנונם ועיצובם, והאם באמת יהיה שינוי - או שהשיגרה תשוב והכל יישאר אותו דבר?
כשמדברים עם אנשי מקצוע בתחום, מגלים שהם צופים שינויים - ומרגישים בעצמם את הצורך. יואב אומן ("טיטו אומן אדריכלים"), שמתכנן לחברות בנייה גדולות כמו ''שיכון ובינוי'', ''אשטרום'' ו''אפריקה ישראל'', סבור למשל שהמעבר לעבודה מהבית ישלוף מהבניינים את חדרי הכושר ואת מועדוני הדיירים, לטובת חללי עבודה משותפים נוסח WeWork: "אחד הדברים הטובים שיצאו מהקורונה היא ההבנה שאפשר לעבוד מהבית באופן יעיל. אני עצמי, אם היית שואלת אותי לפני חצי שנה, הייתי מתנגד גדול לעבודה מהבית, ולא איפשרתי את זה לעובדים שלי. בזמן הקורונה נוכחתי ללמוד אחרת. כבר עכשיו, אפילו במגזר הציבורי, החליטו להעביר את העובדים לעבודה מהבית לכמה ימים בשבוע, ואני מאמין שזו מגמה שתמשיך להתרחב.
1. משרד בבניין
''אני לא יכול לומר לך שבפרויקטים שאנחנו מתכננים עכשיו זה כבר בא לידי ביטוי, אבל מחשבות יש. מאוד יכול להיות שבקרוב מועדון הדיירים הקלאסי יהפוך לחלל עבודה שיתופי, שישמש את כלל השכנים. כל אחד יקום בבוקר וירד עם המחשב האישי שלו לאיזו תחנת עגינה מסודרת עם ווי-פיי ומדפסת משותפת, רחוק מהמולת הבית והילדים''.
2. הסבת חדרים
''אנשים יהיו חייבים פינת עבודה ביתית, כמו שהם חייבים סלון או מטבח. אז אם בדירות יוקרה חדשות נהוג לתכנן 'חדר מתבגר' קרוב לכניסה, עם מקלחת ושירותים – מאוד יכול להיות שהוא יוסב לחדר עבודה. גם מחסנים אישיים בקומות התחתונות יכולים לעבור הסבה למשרדים קטנים. העיקר שיהיו פתרונות עבודה מהבית''.
3. פיזור הבנייה
לבסוף מתייחס אומן לתוכניות הבנייה ברמה הארצית: ''עוד דבר משמעותי שיכול לקרות הוא שאנשים שיעברו לעבודה מהבית כבר לא ייאלצו לגור בדירות עירוניות קטנות, אלא יעדיפו לעבור לחיי כפר, בפריפריה, עם בית גדול יותר. במקום לשלם שכר דירה מנופח הם יעברו לווילה בצפון, יעבדו מהבית ופעם פעמיים בשבוע יגיעו למקום העבודה בתחבורה ציבורית. זה עשוי לחולל שינוי תכנוני גדול בכל הבנייה פה".
''הרגשתי שמגבלות היציאה הן כמו גזר דין''
האדריכלית רוני אביצור מסטודיו XS, שמתמחה בתכנון דירות קטנות ומגורים קומפקטיים, יודעת שאחרי הקורונה רבים מפנטזים על דירה גדולה יותר – אך לא מאמינה שזהו הפתרון: "ברור לי שאנשים הרגישו חנוקים, כי גם אני, שגרה בדירה של 90 מ"ר עם בן זוג ושלושה ילדים קטנים, הרגשתי שמגבלות היציאה הן כמו גזר דין מוות בשבילי. עברנו לגור אצל ההורים שלי בכוכב יאיר, שיש להם שטח גדול וגינה ובריכה. זה היה ברמה של התקף חרדה, הבנתי שאני לא יכולה להישאר בדירה הזו, שבימים כתיקונם טוב לנו בה, אפילו שיש 22.5 מ"ר לאדם.
''הרגשתי צבועה, כי כל היום אני מדברת על חללי מגורים קומפקטיים. אבל אז הבנתי שקורונה היא מקרה קצה, וביום-יום אין שום סיבה שלאדם יהיה חוץ פרטי והמון מרחב. אנחנו צריכים לצרוך פחות ופחות מרחב, אבל בצורה פחות טריוויאלית ויותר מדויקת לפעולות שלנו. בתקופת הקורונה חקרנו את זה במשרד, קראתי הרבה פוסטים של חוכמת ההמונים וגם נוכחתי לראות מה קורה אצלי בבניין. אני גרה בבניין מגעיל על עמודים במרכז ת''א, שבו הדיירים המירו את קומת העמודים לחניות, בגלל מצוקת החניה בעיר''.
4. חצרות וגגות
''פתאום בקורונה השכנים שלי התחילו לצאת ולשבת למטה, ביקשו מאיתנו להזיז את האוטו, הניחו דשא, הורידו כסאות ונדנדות. גם היום, כבר אחרי הסרת המגבלות, הילדים שלי יורדים לשחק למטה. אז המסקנה הראשונה היא שיחסי השכנות והחללים הציבוריים בבניין יקבלו משמעות. שכנות היא ערך מקודש לימי משבר וחירום. גילינו קבוצת קיום קרובה, וזה נעים ונחמד".
גם הגגות הפכו למקום מפגש של השכנים.
"נכון, פתאום ראינו אנשים על הגגות. עשו שם כושר ומפגשים שכונתיים, ובאמת, חבל שהגג המשותף יהיה רק מקום של דוודים. אפשר לנצל אותו לצרכי הדיירים. גם חדר המדרגות הפך לחדר הכושר, כולם עלו וירדו בו במדרגות. עד היום לא היו לו איכויות תכנוניות, וגם זה משהו שיוכל להשתנות אם נשים אליו לב. זה לא רק המקום של שקית הזבל ליד הדלת".
5. הגדלת המרפסות
''גם המרפסת הפכה להיות מאוד חשובה'', מסכמת אביצור. ''היום יש הגבלה תכנונית של עד 12 מ"ר למרפסת. בעקבות הקורונה כדאי לשקול אישור מרפסות גדולות יותר, ואפילו מרפסות היקפיות, כדי ליצור לאנשים אפשרות להיות בחוץ''.
6. פחות טרנדים, יותר צרכים
"בתקופה הזו אנשים שמו לב לסביבה הביתית שלהם. יש כאלה שכבר בזמן הקורונה הגיעו להתעניין בשיפוץ. זה היה בעינינו מוזר שבתקופה כזו, של אי ודאות, אנשים רוצים בזה – אבל הפעם הדרישות היו שונות: אנשים הפסיקו לדבר את הטרנדים והתחילו לשאול מה טוב בשבילם. לא ביקשו דירות נורדיות או פלדה שחורה, והפסיקו לראות את הבית שלהם כחלון ראווה, אלא כמענה לצרכים האמיתיים שלהם. מי שהייתה לו דירה לבנה גילה שזה לא בדיוק משרת את הצרכים של הילדים שלו, מי שהיה לו ריהוט מינימליסטי גילה שמקומות אחסון זה משהו שהוא מאוד צריך, מי שהיה לו חדר משותף לשלושה ילדים גילה שכל אחד מהם חייב איזה מרחב פרטי משלו. אצלנו בבית, לדוגמה, קירבנו את שולחן האוכל אל החשמל, כי הוא הפך גם לפינת העבודה. גילינו ששולחן אוכל במרכז החדר לא מתאים לצרכים שלנו, אפילו שזו תמונה יפה בפינטרסט''.
''כמובן שאזור עבודה בבית הוא קריטי, הרבה אנשים כבר לא יעבדו במשרד כמו קודם. יש לנו עכשיו פרויקט גדול עם חברת יזמות, שעבורה אנחנו מתכננים 50 דירות קטנות, והמצאנו 'חוק קורונה' שאומר שגם אם זו דירת 40 מ"ר חייב להיות בה אזור עבודה. גם אנחנו, במשרד שלנו, גילינו שבתקופת הקורונה קידמנו פרויקטים ורעיונות ששנים ניסינו לקדם ולא הצלחנו, פשוט בגלל שהעובדים היו בבית והיה לנו שקט. כשהם חזרו החלטנו שיום בשבוע כולם עובדים מהבית ויש לנו 'יום שקט' במשרד, כדי לקדם דברים כאלה בדיוק".
גם בדירה הקטנה ביותר אפשר למצוא מקום לפינת עבודה. למשל, בתוך הארון:
או בחדר הארונות:
7. חדרים גמישים
האדריכל ניני ורשבסקי, ראש המחלקה לעיצוב פנים ב-HIT, המכון הטכנולוגי חולון, צופה שינויים בעיצוב הבית בעקבות לקחי הקורונה: "ברגע שנסגרנו בבתים הבנתי שהשינוי הגדול יהיה בתחום הגמישות, כמושג שיתווסף לסל הכלים שלנו. אנחנו רגילים לקירות של בלוקים ולמטבח-סלון-חדר שינה, ועכשיו הבנו שדירה חייבת להיות גמישה לשימושים משתנים. פינת עבודה קטנה בסלון כבר לא תספיק לאדם שעובד מהבית, ויכול להיות שחדר שינה מסוים יהפוך למשרד בשעות היום, באמצעות ריהוט גמיש ומתקפל, כמו מיטה שנסגרת לספה או ארון שנפתח לנישה של פינת עבודה. זה דורש שימוש בחומרים חדשים: לא רק קיר גבס או בלוקים, אלא עבודות נגרות ומסגרות עדינות, שיצרו מחיצות שיוכלו לשנות מרחבים בבית''.
ראו, למשל, דירה קטנה וגמישת-שימושים, שכל קירותיה ארונות (תכנון: Yojigen Poketto):
8. מאה מטרים משמעותיים
''גם המאה מטרים שסביב הבניין הפכו להיות חשובים מאוד'', מוסיף ורשבסקי. ''הרבה אנשים לא ידעו מה יש להם שם, ובחודשיים האלה הם גילו. מבחינה תכנונית טוב יהיה אם הרשות המקומית תדאג שבכל מתחם מגורים, בטווח המאה מטרים, נקבל את כל מה שאנחנו צריכים מבחינה ציבורית: רגע של פנאי, פעילות ספורטיבית, קצת ירוק. לכל איקס תושבים ניצור חדר משחקים לילדים, מרחב עבודה משותף, חדר כושר, כך שגם במגבלות הקורונה נוכל לקבל הכל במרחב הקרוב אלינו. השינוי הזה יחלחל גם לבנייני המשרדים, כי ברגע שאנשים יעבדו מהבית, המגדלים האלה יתרוקנו ויתקשו להחזיק את עצמם, ואז טוב יהיה אם גם הם יפכו לגמישים. מגדל משרדים יכול להסב את עצמו, מעבר לשעות הפעילות, למתחם בילוי עם ברים ומסעדות – ולהפוך לרווחי".
9. קודם כל - שולחנות האוכל והעבודה
ברברה ברזין, בעלת בי''ס לעיצוב פנים והום סטיילינג, חושבת שהשינוי יתמקד קודם כל בפינות העבודה ובשולחן האוכל. "כבר בזמן הקורונה, מלא אנשים התקשרו ורצו שינוי ברמת פינת העבודה. אם עד עכשיו הסתפקנו בשולחן של הבת מכיתה ו' ובכיסא מעוצב ומגניב, פתאום אנשים עברו לעבודה מהבית, או מתווה של שלושה ימים מהבית. זה שינוי שמצריך פינת עבודה כלבבך, שבה התוצרת והפוריות יתאפשרו ויבואו לידי ביטוי''.
''פתאום צריך שתי עמדות עבודה, לשני בני הזוג, וכדאי לחווט את החשמל וחשוב שהחלון לא ישתקף במסך כדי שלא יעייף את העיניים, ושהכיסא יהיה אקסטרה נוח, ויהיו עציצים ירוקים ופורחים ומקום לבלגן של הניירת ולמדפסת. גם במחיר של ויתור על חדר משחקים, אנשים הבינו שהם חייבים מרחב בשביל זה''.
''עוד דבר שפתאום תפס משמעות היא ארוחת הצהריים. ההורים נמצאים בבית ויכולים לקבל את הילדים מבית הספר, להכין ארוחת צהריים ולשבת איתם. פתאום נוצר צורך לא רק בשולחן אוכל גדול לשישי-שבת, אלא בשולחן אוכל יומיומי, שיכיל את כל המשפחה שיושבת יחד, וגם את החברים שהילדים מביאים. ארוחת הצהריים קיבלה נפח ומקום שקודם לא היה לה, וזה מחייב תכנון אחר".
--------------------------------------------
גם אתם שוקלים לעזוב את העיר כמו שחולדאי חושב? לחצו על התמונה לכתבה:
