את שלבי בנייתו של בניין ToHa בתל אביב ליווה כל מי שחלף בנתיבי איילון בשנתיים האחרונות. אי אפשר היה שלא לבהות בענק המתרומם, יוצא דופן בממדיו ובפרופורציות שלו, בצד המזרחי של מחלף השלום, מול מגדלי עזריאלי. הדעות עליו נחלקו בקיצוניות: ''אייקון או עב''ם'', כתבנו כאן כשהחלה הבנייה, והוויכוח נמשך גם עכשיו, משהושלם.
יש שאומרים מרשים ויוצא דופן, אחרים טוענים כוחני ולא מתחשב בסביבה – בכל מקרה זהו בניין שהולם את ישראל 2019, מפגן כוח לא מתנצל, מבפנים ומבחוץ. כשברקע ידיעות מטרידות על חוסנה הכלכלי, זהו גם מפגן כוח של רשת המשרדים הבינלאומית WeWork, שפתחה בו היום את סניפה העשירי, והגדול ביותר עד כה, בישראל. היא תופסת שש קומות בבניין (מהקומה ה-11 ומעלה), 18 אלף מטרים רבועים בסך הכל, כשליש מהבניין.
ביום חמישי האחרון העבודות עוד נמשכו במלוא עוזן בחניון, בלובי ובקומות המשרדים, וכך היה גם במשך סוף השבוע, מסביב לשעון. הבוקר נפתחו שערי הלובי לראשונה, ונכנסו אליו שוכרי WeWork, העובדים הראשונים בבניין.
המשרדים בהירים ויפים, מעוצבים היטב, ונהנים מהיתרונות התכנוניים של המבנה: אטריום עצום במרכז, שמאפשר אור מכל הכיוונים וגם מבטים לגובה הקומות, דרך הקירות השקופים; עמודי תמך עגולים ומרשימים, שחוצים את המשרדים באלכסון והופכים גם את הבנאליים שבהם למעניינים יותר; ונוף מלא אל העיר, שנותן תחושה שהעולם פרוש למרגלות המתבונן, כמו הבטחה מתוקה ומעודדת.
המחירים בהתאם. זהו סניף WeWork היקר בישראל (פי שניים ממחירי הסניף ברחוב הזרם שביפו, למשל). 2,000 שקלים לעמדת עבודה בודדת, עד 2,500 שקלים לעמדת עבודה במשרד, תלוי בגודלו. יש כאן כמעט 2,900 שולחנות במשרדים בגדלים שונים, שמשקיפים אלה אל אלה דרך קירות זכוכית עצומים.
בכל קומה יש מרחבים משותפים – מחדרי ישיבות רשמיים יותר או פחות (כולל חדרי ישיבות בעמידה, המיועדים לסיעור מוחות ענייני), מרבצים סלוניים, שולחנות אוכל ומטבחים פתוחים, כולם מזמינים ומעוצבים היטב. בין היתר עובדת החברה עם המותג הדני המצליח HAY, שמספק לה את כיסאות האוכל הקלילים. תאי טלפון פרטיים וססגוניים במסדרונות מעודדים שקט במשרדים, ומוזיקה בחדרי השירותים מאפשרת פרטיות.
הצבעים רכים ועליזים, ''uplifting'' – כפי שאומרת ליאה רייס, מנהלת הקריאייטיב בארצות הברית, מזרח קנדה וישראל, שהגיעה לתל אביב לקראת הפתיחה. רייס מסבירה שסקרי החברה העלו שהצבעוניות הבהירה והעליזה גורמת לעובדים להרגיש בנוח יותר, ולסניפים להצליח יותר. זאת, בניגוד לסקלת הצבעים של תחילת הדרך, שבה בלטו שחור ואפור, עץ ומוטיבים תעשייתיים.
כך עוצב הסניף הראשון של WeWork בישראל, ברחוב דובנוב בתל אביב. מאז הפיקו ברשת לקחים, גם על צבעוניות משמחת וגם על קהל היעד: מגוון העצמאים והסטארט-אפיסטים הצעירים שמילאו את סניף דובנוב בראשיתו כבר לא שם, והוא מושכר בשלמותו לחברת מייקרוסופט; גם בסניף החדש ב-ToHa מיועדים כ-30% מהמשרדים לחברות גדולות ומבוססות.
עובדי הרשת מונחים לדבר על קהילה וקהילתיות, בסגנון תאגידי מרומם ומוכר: החברה היא ''קהילתית'', עם ''מנהלי קהילה'' ו''ערכים'' משותפים לסניפיה ברחבי העולם (425 סניפים ב-27 מדינות – הגדול שבהם בסין; כ-400 אלף חברים ברחבי העולם, שיכולים להיכנס לכל אחד מהם ו''להרגיש בבית'').
חלק מיתרונות הקהילה, הם אומרים, הוא התקשורת בין חבריה, שמתייעצים זה בזה ומוזמנים לשכור את שירותיהם אלה של אלה. אבל כשזה מגיע לעיצוב המשרדים החדשים, אף לא אחד מחברי הקהילה התבקש לתת את שירותיו, אפילו לא ברמת ההדפסים היפים שנבחרו לקירות. ככה זה כשתאגיד: הכל נעשה בחטיבת העיצוב, ''אין-האוס''. אולי ישכרו שירותי קייטרינג של אחד השוכרים לאירוע מסוים, אם יסתדר, או ישתמשו במפיצי ריח וסבונים של אחר (אם יתאים).
גם כשמדברים על ''שכבות מקומיות'' שנוספו לעיצוב, כמו שטיחים אתניים או אריחי הטראצו שבהם רוצפו המטבחים, מגלים שזו שכבה דקה במיוחד, ושהמראה של הסניף החדש בתל אביב דומה מאוד לזה של הסניף בסן פרנסיסקו. כי ככה זה כשתאגיד.
איפה נעשו התאמות? בחומריות הבדים, למשל. לא יעשו בישראל שימוש בצמר, מסבירה עדי רוטר, המעצבת המקומית, בגלל מזג האוויר החם. מאותה סיבה גם לא יכבידו עם יותר מדי אדום. וכמו בהודו, מוסיפה רייס, בישראל אזורי אכילה משותפים הם חובה. זו התרבות, היא מסבירה. בארצות הברית, לעומת זאת, אכילה משותפת אינה מקובלת. גם בחדרי המדרגות מושקעת מחשבה; גם שם עובדים נפגשים ומתמנגלים.
אז השפה מתייפייפת, תאגידית. לגישה קהילתית יש יותר כיסוי במקומות עירוניים, פחות מעוצבים, שם יש מרחב ועמדות עבודה – בחינם. אפשר לוותר על המלים הגבוהות: גם בלעדיהן WeWork מציעה אחלה משרדים.
