פרויקט "לנוקס-נחמני" הוא אחד היוקרתיים בתל אביב. ישראלים עם כסף ישן וחדש, לצד יהודים אמידים מחו"ל, רכשו - לפעמים כמה בני משפחה זה ליד זה - דירות פאר בתוך מתחם לשימור בלב העיר הלבנה. מדובר בשני בניינים, ששביל מוצנע עובר ביניהם ונסתר מהרחוב. הוא אמנם הוגדר כשביל פתוח לציבור (זיקת הנאה), אך מאחר שתוכנן ללא מקומות ישיבה, הוא עושה את עבודתו נאמנה בהרחקת הציבור מהשטח.
בשבועות האחרונים מרחיקים את התושבים גם ממגדל המים ההיסטורי של תל אביב, שדירות היוקרה נצמדו אליו.
אחוזי בנייה תמורת שימור ופתיחת שביל
מתחם המגורים האקסלוסיבי ממוקם בפינת הרחובות אחד העם ונחמני, צמוד למלון "נורמן". כאשר יצא לדרך לפני כ-13 שנים, הוא היה אחד הסממנים הראשונים לגל העושר שישטוף את הבלוק העירוני שבו הוא נמצא: בנייני יוקרה מוקפדים, מלונות בוטיק מרהיבים ומתחם מגדלים עצום שעומד לקום בסמוך לו.
לב המתחם הוא בניין מגורים בסגנון אקלקטי, שנכלל ברשימת השימור העירונית. את "בית נושא חן" תכנן האדריכל יוסף ברלין ב-1925 בעבור משפחת ציפורן. היזמים ביקשו להוסיף לבניין הוותיק קומת מגורים, ולצדו לבנות שני בנייני מגורים חדשים עם 18 דירות, שיצטרפו לשש הקיימות בבית ציפורן.
לטובת איחוד החלקות ומימוש התוכנית, ערכה העירייה ב-2008 תב"ע (תוכנית בניין עיר) ייחודית למתחם. בתמורה להענקת היתר הבנייה המבוקש והשימוש בקרקעות ציבוריות, דרשה העירייה מהיזמים לתכנן בלב הפרויקט שביל למעבר הציבור (זיקת הנאה). השביל נועד להבטיח מעבר פתוח בין רחוב אחד העם לרחוב מזא"ה ולמגדל המים ההיסטורי, שניצב בעורף הפרויקט. כמו כן כללה העירייה את מגדל המים, שמוגדר כמבנה ציבור, בתוכנית הפרויקט ודרשה מהיזמים לשקם ולשמר אותו.
מגדל המים ברחוב מזא"ה הוא נקודת ציון עירונית. הוא השני שנבנה בעיר וניצב בנקודה הגבוהה ביותר בתל אביב של אותם ימים. ארפד גוט, מהנדס יליד הונגריה, בנה אותו ב-1924 מבטון מזוין ולבני סיליקט והפך אותו לסמל עירוני. בראש המגדל הוצבה חנוכייה, שהודלקה בימי החנוכה במערכת שמן מיוחדת, ושממנה יצאה תהלוכת הלפידים של ילדי העיר.
במרוצת השנים יצא המגדל מכלל פעילות, ננטש והוזנח. אף ששופץ בקפידה לפני כמעט עשור בקדחת השימור שעברה על תל אביב, דלתותיו נותרו נעולות והוא מעולם לא נפתח לקהל. שלל הצעות יצירתיות להשמשתו, החל מגלריה וכלה בחנות לממכר עוגיות, נמוגו; תושבי השכונה והתיירים נאלצו להסתפק בפיתוח נופי יפה ובשביל ספירלי, שמטפס על גבעת כורכר אל בסיס המגדל הנעול. למעשה, רק לפני שנתיים העירייה הוציאה מכרז להפעלת בית אוכל במגדל המים - אך זנחה את הרעיון. ייתכן שההסבר לכך קשור בלחץ השכנים.
שער ברזל ומנעול ללא הודעה מוקדמת
לאחרונה, אפילו המעט הזה איננו עוד. בוקר אחד, ללא הודעה מוקדמת, רותך שער ברזל גדול על שביל הגישה ומנע מהתושבים את העלייה למגדל. כעבור כמה ימים, ננעל השער במנעול בולט. שכנים שניסו לברר את פשר הדבר לא הצליחו לקבל תשובה.
לשאלת ערוץ האדריכלות של Xnet מדוע ננעל המגדל, השיבה העירייה תשובות חלקיות וסותרות. תחילה, טענו שם כי המבנה ננעל משום שאין לו רישיון שימוש, וכתוצאה מסיבות בטיחותיות. אלא שבניגוד ל"לבניה" של בתי הזיקוק בחיפה, מגדל המים עבר שימור וחיזוק לפני פחות מעשור, ותושבים פוקדים אותו מאז ללא כל בעיה. הוא אינו בסכנת קריסה ואינו מוגדר כמבנה מסוכן. בקשה לראות דוח של קונסטרוקטור על בעיה בטיחותית חדשה - לא נענתה מצד העירייה.
התשובה השנייה של העירייה כבר הייתה אחרת: "סגירת מגדל המים נעשתה לאחר מספר מקרים של פלישות דרי רחוב שנכנסו למתחם ואף עלו לקומה העליונה. מאחר ויש חשש בטיחותי ואחריות של העירייה מבחינה זו, החליטה למנוע את הכניסה למקום עד להודעה חדשה".
לא נותר אלא לגשת לפרויקט המגורים, כדי לברר מה הסיבה האמיתית. הצגנו את עצמנו כתושבי האזור, המעוניינים לבקר במגדל עם קבוצות ותיירים בודדים. "אסור לעלות", ענה לנו מי שהציג עצמו כנחמני משה, מנהל בנייני הפרויקט. לדבריו, החודשיים האחרונים, בעיקר בתקופת הקורונה, היו סיוט בעבור דיירי מתחם היוקרה, שמרפסותיהם נושקות למגדל. "מלא הומלסים מגיעים לפה, פורצים ומתקלחים. הם לוקחים את צינור ההשקיה שלנו ואז בבוקר כל זה מלא במים", הצביע על הלובי של המבנה. לטענתו, בחודשים האחרונים פרצו מחוסרי דיור לא פחות מארבע פעמים למגדל המים כדי לישון בו. האחרון שבהם התקלח בעירום ונפל ממקום גבוה. "יש פה ילדים קטנים, זה טראומה", הסביר נחמני.
הוא הוסיף, כי הגישה למגדל ננעלה בעקבות תלונות הדיירים לחברת הניהול, וזו לחצה על העירייה לפעול. "חבל שסגרו", אמר נחמני, "אבל אני גם שמח שסגרו כי אנשים לא יודעים לכבד מקומות: לכלוך, אנשים יושבים שם ומשאירים זבל וצואת כלבים".
זה המקום להזכיר, כי זהו שטח ציבורי ולא פרטי, וכי האחריות לנקיונו מוטלת על העירייה ולא על יזם פרטי. צריך גם לציין את הנוכחות האינטנסיבית של פקחים וסיירי סל"ע כל שעות היממה, שאמורה לנטר בעיות כאלה, אם בכלל התרחשו.
''העירייה לא תתן לך מפתח''
מה שלא ברור הוא אצל מי נמצא המפתח של השער הנעול. איש חברת הניהול טוען שהמפתח אינו בידו כרגע, אך מאמין שהעירייה תעביר לו עותק בעוד חודש, כש"אנשים והדברים טיפה יירגעו". אם כך אמנם יקרה, יהפוך משאב ומבנה ציבורי, שהקמתו של פרויקט יוקרה אושרה בעצם שיפוצו, לשטח פרטי דה-פקטו.
"טכנית זה לא שטח ציבורי. מי ששיפץ את זה זה אני, השקעתי 2.5 מיליון ש"ח כדי לשפץ את המקום", התרברב מנהל הפרויקט. "באנו לעירייה ועשינו איתם הסכם שאנחנו משפצים: אני משלם מסים, גננות, הכל. זה לא ציבורי". התב"ע, כאמור, מוכיחה אחרת.
מכל מקום, בקשתנו לסייר במגדל נגעה ללבו של מנהל הפרויקט, והוא הציע לסייע בקידומה מול גורמים בעירייה. "אני יכול לארגן לך. תגיד לי מתי ואני אדבר איתם", הציע. "העירייה לא תתן לך מפתח. אני מנהל הבניינים, אז לי יש יותר קשר עם העירייה מאשר כל אדם אחר שיתקשר אליהם, אתה מבין? הם מכירים אותי ואם אני אבקש את המפתח (...) תגיד לי פחות או יותר מתי אתה מגיע?"
כשניסינו להבין באיזו שעה של היממה נוכל לתאם, דרכו, את הביקור במגדל, הוא שאל "באיזה שעה אתה רוצה לעלות?"; אמרנו שנרצה להגיע בתשע בערב, ונתקלנו בסירוב מיידי: "בערבים לא יתנו לך להיכנס. אין סיכוי, משמונה בערב אמור להיות פה סגור". אין חוק כזה, אלא אם הוא נוסח על ידי מי מהדיירים. מה הסיבה, שאלנו, האם זה מפריע לדיירי הפרויקט? "כן, בדיוק. זה מול הפרצוף שלהם", נאמר.
נדמה שמנהל הפרויקט לא מבחין בהבדל בין השקעה בגינון ובפיתוח סביבת מגדל המים, לבין תחושת בעלות על האתר ההיסטורי. "אני אישית השקעתי בשטח שבין בית הספר (הסמוך, מ"ב) לבין הפרויקט מעל מיליון וחצי שקל", אמר נחמני. "טוב לי לעזור. יש פה דיירים שפונים אלי, הם משלמים פה כל כך הרבה כסף שיהיה להם שקט. אתה לא יכול שב-12 בלילה יהיה רעש".
פנינו בפעם השלישית לעירייה, כדי לברר מי מחזיק במפתח, ומדוע אם היו באמת הומלסים שסיכנו את עצמם - לא הגיעו פקחים וסיירים כדי לטפל בבעיה הנקודתית. השאלות הללו לא נענו, והתשובה שנמסרה היא: "מגדל המים הינו מבנה המיועד לשימור ועיריית תל אביב- יפו השקיעה רבות בשיפוצו ודואגת לתחזוקתו. נדגיש כי המגדל הינו מבנה השייך לעירייה ואין בכוונתה להעבירו לאף גורם אחר. במשך שנים רבות ניסתה העירייה לקדם רישיון להפעלת המקום ונתקלנו בהתנגדויות של התושבים הסמוכים לרבות ועדות ערר והנושא עדיין בהליך משפטי. העירייה פועלת ותמשיך לפעול למצוא שימושים טובים ונכונים למגדל לרבות רישיונות הפעלה. נציין כי המגדל הינו מבנה היסטורי בפני עצמו ואין כל חובה שתיערך בו פעילות במגבלות התכנוניות הקיימות. סגירת המקום נובעת משמירה על המקום וכן מסיבות בטיחותיות".
זיקת הנאה היא לא המצאה תל אביבית. תראו איך מסתירים גינה ציבורית בירושלים:
