היה קשה בסגר עם המשפחה, אך אנו רוצים להיות איתה יותר ולעבוד פחות

עצים, מרחבים, חברים ומשפחה אי אפשר להשיג באינטרנט או עם שליח. זאת אחת התובנות משאלון סגר הקורונה, שהתפרסם בערוץ האדריכלות של Xnet אחרי חודש וחצי של הסתגרות בבית. זאת הייתה סיטואציה חדשה וחסרת תקדים ביחסים שלנו עם הסביבה ועם עצמנו וקרובינו.

מאות ישראלים השתתפו בשאלון, ורובם המכריע גם הרחיב בתשובות אישיות לשאלות פתוחות. הגיל החציוני של המשיבים הוא 48, עם מגוון מצבים משפחתיים ומגוון סוגי יישובים (21% יישובים כפריים, 28% עיירות וערים מבודדות וערי שוליים במטרופולין, 51% ערים בלב מטרופולין והערים הגדולות). נעדרו תשובות מהמגזר הערבי, וייצוג החרדים היה זעום ולא מידתי.

אז איך חווינו את הסגר? הנה הממצאים הבולטים.

סבלנו מהריחוק, התנחמנו בטבע

הגורם המשמעותי ביותר שהציל לרובנו את שבועות הסגר, הוא המרחבים הפתוחים והירוקים שקרובים לבית: 68% מהמשיבים ציינו זאת כגורם החיובי ביותר בעיניהם, ברדיוס ההגבלות של היציאה מהבית. לכפריים שבינינו היה קל יותר לנצל את המרחבים החקלאיים והנוף הטבעי שמסביב, כמו גם את החצר הפרטית בבית; לעירוניים נותרו מקומות המפלט של הגינות והפארקים הציבוריים, ובמידה מסוימת השטחים המשותפים בבניין (חצר או גג), למי שעדיין נותרו כאלה. 

רק 8% מהנשאלים ציינו את הרחוב והארכיטקטורה כגורמים שהעניקו להם שביעות רצון בימי הסגר; הנה עוד הוכחה לאפקט העוצמתי של עצים על תחושת הטוב, הרבה יותר מעיצוב בניינים וחתכי רחוב. "שיש תחושת טבע על סף ביתי, שיש לי חברה טובה שני בניינים ממני ואפשר היה לראות אותה במקרה כשיורדים עם הזבל ולדבר כמה דקות ממרחק, שיש לי גינה גדולה שהצילה את בריאות נפשי, שיש לי מסלול הליכה שחזרתי עליו מאות פעמים ויש בו עליות ראויות, שיש לי מכולת מול הבית"', כתבה אם בת 43 מחיפה.

מה עוד רצינו ליד הבית? בעיקר מקורות מזון סמוכים כמו סופרמרקט, מכולת או פיצוציה: רבע מהמשיבים ציינו אותם כחיוניים. כשאנחנו נדחקים לפינה, די ב-Bare Necessities להסב לנו עונג.

המרחבים הפתוחים, הנוף הירוק והגישה לטבע היו חסרים לרבים מהישראלים, בעיקר למי שהקפיד על הוראות מגבלת המרחק ולא נהנה ממרחב ירוק ליד הבית. מהתגובות לשאלון עולה שעצם הגבלת התנועה והחופש באופן כללי היו קשים, וגרמו תחושות מחנק ואווירה קודרת (10% מהמשיבים ציינו זאת מפורשות). במיוחד היה חסר לרבים הים, או גישה למקווה מים בכלל (צוין על ידי 9% מהמשיבים). גם סגירת בתי הקפה מנעה מאיתנו מקום מפגש חברתי, ורבים מהנשאלים ציינו זאת כחיסרון מורגש. "הים. המים הכחולים האלה שיודעים להשרות שלווה בשהייה בקרבתם. לא הייתי מרוצה שהגבילו את הקירבה אליו", כתבה חיפאית בת 63.

ואולם הקושי הגדול ביותר שחווינו בסגר נוגע לריחוק מהחברים (27% מהמשיבים ציינו קושי זה) ולריחוק מהמשפחה (33% מהמשיבים ציינו זאת). רבים מהנשאלים הרחיבו וכתבו, במלותיהם, על המחסור העז בקשר הפיזי הבלתי אמצעי, ועל הצורך שלהם במפגש, במבט, במגע ובחיבוק. "להיות לבד יום אחרי יום ולילה אחרי לילה. הקירות כבר דיברו אלי", כתבה תושבת נהריה בת 67 שמתגוררת לבד.

ממצאים אלה מחזקים את מה שאנחנו כבר יודעים על עצמנו – האדם הוא יצור חברתי.

ובאמת, החזרה המהירה להתקהלות בחוץ מראה שהחיים החברתיים חזקים מכל. צעירים שחיים לבד ובני גיל שלישי שחיים לבד התלוננו על הבדידות וההסתגרות (14% ו-24% מהמשיבים בהתאמה). "לא לראות ולחבק את המשפחה (...) לא לראות את האחיינית החדשה (...) החוסר במגע", כתבה בת 31 מהוד השרון. "הנתק מהילדים שלי מוציא אותי משיווי המשקל. זה שהם לא מגיעים לארוחת שישי, שאני לא יכולה לגעת בהם, למרות שהם כבר הורים בעצמם, לתת חיבוק, להחזיק את הנכדים על הידיים, להקריא סיפור. זה נורא קשה", כתבה בת 65 מטירת הכרמל.

בוגרים שחיים עם ההורים, וגם הורים לילדים ונוער שנשארו איתם בבית ללא מסגרות חינוכיות, התקשו להמשיך עם הצפיפות והבית ורבים מהם התלוננו על תחושת ה"אין רגע לעצמי".

כמה מהישראלים דאגו מהמחלה עצמה? אף שהסגר נבע מאיום בריאותי חמור, רק 3% מהמשיבים הביע חשש מנושא בריאותי. כ-5% מהנשאלים ציינו חשש נפשי (אי-ודאות ופחד), וכ-4% הביעו חוסר אמון בשלטון ובהסברה שלו. "האווירה הקודרת, התחושה שמשהו בחופש נלקח ממך", כתבה בת 39 (בזוגיות) מקיבוץ בעמק המעיינות.

רוב ההורים לילדים שיקפו את האתגר של ניהול משפחה בסיטואציה אינטנסיבית ולחוצה. רבים מאותם הורים כתבו שזה יצר אצלם תמריץ להוריד קצב ולשנות הרגלי עבודה, כדי להשביח את אורח החיים המשפחתי בעתיד. "השהות הממושכת עם אותם בני משפחה, החיכוך המתמיד אפילו עם הילדים, עיצבן את כולנו (...) פסיכולוגיות העיקו עלי יותר מן הסגר הפיסי. וכמובן חרדה מן המצב הפוליטי בארץ והשפעת הקורונה עליו", כתב אב בן 49 מהרצליה.

הסגר כהזדמנות לעשייה

השאלון מגלה, כי רבים מאיתנו ניצלו את הסגר לחדוות גילוי עם הסביבה הקרובה, בשני תחומים בולטים: האנושי – היכרות עם השכנים והקהילה בשכונה (14% מהמשיבים ציינו זאת); והפיזי - גילוי מקומות חדשים לשוטטות ולפעילות גופנית, וספציפית מה שאפשר לכנות "מקומות אינטימיים ביישוב" - שבילים, סמטאות, כניסות חבויות, מעברים ופינות.

אם בת 42 ממרכז תל אביב כתבה, כי גילתה "את שכניי על הגגות. יש פה אנשים עם גגות מטורפים". "דברים קטנים, כניסות חבויות, יציאות נעלמות לנוף החיפאי", כתב חיפאי בן 58 על הגילוי שלו. "מעולם לא שמתי לב שיש כל כך הרבה שבילים שעוברים בין בתים ובניינים", כתבה אם בת 37 ממרכז ראשון לציון, "כי תמיד לקחתי את הרכב לכל מקום".

רבים מאתנו היו פעלתנים במיוחד בימי הסגר. עשינו יותר פעילות גופנית - גם בחוץ למי שהתאפשר (24% מהמשיבים), וגם בבית, בסיוע מאמנים על המסכים (19% מהמשיבים). תחום שני לפעלתנות היה הניקיון, הסדר והתחזוקה בבית (15% מהמשיבים). נראה שזאת הייתה השעה היפה של נבירה במחסנים, בשידות נידחות ובמגירות מאובקות עם דיסקים קשיחים מחלידים. "הכנתי קלסר המאגד בתוכו את כל מה שנחוץ, אם אלך לעולמי מכל סיבה שהיא", התוודתה בת 72 מתל אביב. "צוואה, חלקת הקבר, ניירת החשבונות ומה להקריא מעל הקבר".

הייתה זו גם שעת הזהב של הקולינריה הביתית (13%) מול התנור והמחבת. "בזכות הסגר יצא שבישלתי הרבה יותר ואכלתי בריא, לפני כן הייתי מזמינה הרבה טייק-אווי מחוסר זמן", סיפרה בת 31 מהוד השרון.

והיו כמובן גם רביצה מול המסך (13%), ולמרבה השמחה גם אמנות ועבודות יצירה (9%). אצל בעלי משפחות עם ילדים ניכרה הפעלתנות עם הילדים – גבוהה יותר ככל שהילדים צעירים יותר. רבים מהמשיבים בחרו להדגיש פעילויות שעשו עם עצמם בלבד, גם אם הם חיים עם עוד בני משפחה בבית. ייתכן שהשהות המלחיצה והממושכת גרמה לנו לפרוש לפעילויות עם עצמנו יותר מבימי שגרה.

נו, ונשנה משהו בחיים?

כאן עולה תמונה מגוונת. חלק מאתנו רצה פשוט לשוב לשגרה (7% מהמשיבים). זה בלט במיוחד אצל בני הגיל השלישי (18% מהם). חלקנו לא ידעו להגדיר מה יהיה השינוי שעשוי להתרחש בחיינו אחרי הסגר (8%). בקרב אלה שכן צופים שינוי בחיים, הנושא הבולט ביותר הוא שינוי הרגלי עבודה (18% מהמשיבים): יותר עבודה מהבית, וגם שאיפה להוריד היקף משרה, לעבוד פחות שעות או לשנות כיוון תעסוקתי. האמירות בנושא זה היו מאוד ברורות, והתייחסו לרצון לעבוד מהבית כדי ליהנות יותר מהמשפחה ולבזבז פחות זמן בנסיעה לעבודה. "רוגע ובילוי זמן עם המשפחה, ובתקווה יותר עבודה מרחוק", כתב תושב מודיעין בן 47, נשוי ואב לארבעה.

מה עוד נרצה לשנות בחיינו בעקבות הקורונה? להגביר אורח חיים מקיים ולצמצם צריכה (10%), וגם להגביר פעילות גופנית ולשנות הרגלי תזונה. לא מעט משיבים כתבו לנו, כי לדעתם מי שחי חיים שקטים וצנועים לא הושפע יותר מדי מהסגר, וגם לא ישנה את חייו יותר מדי לאחר הסגר. "לא יהיו (שינויים, ג"ש) כי גם ככה אני אדם צנוע שנהנה מהטבע", כתבה בת 47 מקיבוץ רוחמה.

חלק ניכר ממשתתפי השאלון הפיקו תועלת מהסגר, חוו אותו בצורה חיובית או מקווים להפיק מתובנותיהם שינוי בחיים. "כן! אפשר לעבור ליד הקפה מבלי לקחת אמריקנו, והיום נראה אותו דבר!" כתב בן 36 מתל אביב. אנחנו לא יודעים, כמובן, עד כמה יוכלו לחולל את השינוי ברגע שיחזרו לשגרה הבועטת.