מגיל 12 עשתה אווה גלאס הכל כדי להרוס לעצמה את החיים, אבל רק לפני שנתיים, כשהגיעה לנקודת שפל קשה, היא הבינה שהיא מכורה ליצר ההרס העצמי שלה. "מעולם לא תיארתי לעצמי שיש התמכרות כזו, עד שנקלעתי במקרה להרצאה ב'מכללת טאותרפיה ללימודי התמכרויות'", מספרת גלאס בהתרגשות. "מבחינתי, באתי ליום כיף עם ידיד שלי, אבל לאט־לאט הדברים ששמעתי הצליחו לחדור אליי. ראיתי אור, ראיתי אמונה, ראיתי אהבה, זו הייתה חוויה חזקה, לא ידעתי להגדיר אותה במילים וגם לא ידעתי מה משך אותי באותו רגע, אבל זה נגע בי כי הייתה בזה הרבה תקווה".
היום גלאס (29) היא סטאז'רית לפסיכותרפיה במכללה, שעושה צעדים ראשונים בשיטה המיוחדת לטיפול בהתמכרויות, שהמציא ד"ר אברהם מזרחי, נרקומן לשעבר שהשתקם ומאז מקדיש את חייו לעזרה לאחרים. מזרחי, בעל תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית מהאוניברסיטה העברית בירושלים ודוקטורט מאוניברסיטת אצטקה במקסיקו, המציא שיטת טיפול המבוססת על תורות רוחניות ופסיכולוגיות, בין היתר, על שיטת 12 הצעדים (ראו בהמשך). "כל התנהגות מזיקה שאנחנו חוזרים עליה שוב ושוב במעגלים ומצפים לקבל תוצאה שונה, היא התמכרות", מסבירה גלאס.
"דבר משוגע שגדל להם בבית"
גלאס היא הבכורה מבין חמשת ילדיהם של שמואל ולורן (51), שעלו מאירלנד, כל אחד בנפרד. הם הכירו בתיכון בדבלין, ובגיל 18 החליט אביה להתגייס לצה"ל כחייל בודד. כשאמה עמדה להגיע לביקור בארץ היא התבקשה למסור לו חבילה ממשפחתו, והם התאהבו. לורן כבר החלה להתקרב לדת, שמואל הלך בעקבותיה, והשניים קבעו את ביתם במושב השיתופי־קהילתי כרמל שבהר חברון. היום האב מנהל את הרפת השיתופית במושב והאם מטפלת בתינוקות.
מאז שגלאס זוכרת את עצמה, היא הייתה ילדה בעייתית עם קשיי התנהגות שלוו בתוקפנות, כעסים וחרדות. בגיל 12, כשהמצב בבית הפך בלתי נסבל, היא הופנתה בפעם הראשונה לטיפול פסיכולוגי. "הרגשתי שלא אוהבים אותי, שלא עושים עבורי, שאין לי מקום", היא אומרת. "וזה הציף רגשות נורא קיצוניים. לא הייתי ילדה מוזנחת, קיבלתי הכל מבחינה חומרית, אבל הייתה הזנחה רגשית, לא קיבלתי אהבה ותשומת לב.
"תמיד הרגשתי שונה. בבית דיברו אנגלית, לבשתי כל מיני מותגים שההורים שלי קיבלו מהמשפחות שלהם באירלנד, וחלום חיי היה ללבוש בגדים מ'תמנון' כמו כולן. לא ידעתי להגיד מה אני מרגישה, הרגש היחיד שהכרתי היה כעס. הכעס שמר עליי חזקה. אם מישהו היה מעליב אותי, ישר הגבתי בתוקפנות".
איך התבטאה התוקפנות?
"הרבה הרס. הרבצתי, שברתי דברים. להוריי היה חוסר הבנה מוחלט לגביי, לא ידעו מה לעשות עם הדבר המשוגע הזה שגדל להם בבית. הייתי אלימה, היו לי התפרצויות מאוד קשות, אני זוכרת שפעם העפתי מרק רותח על אבא שלי, פעם אחרת דחפתי את אמא שלי במדרגות, שברתי צלחות. התנהגויות של חוסר שליטה. לא זכור לי יום אחד שלא היה כאוס סביבי. גם בבית הספר לא הצלחתי להחזיק את עצמי, הרבצתי, קיללתי. היה הרבה תסכול, התקשיתי להתרכז. מי שהצילה אותי הייתה ציפי דויטש, המחנכת שלי בכיתה ז'. היא הייתה המלאך הראשון שלי, האמא הראשונה שלי, ככה אני מגדירה אותה עד היום. היא נתנה לי את החיבוק הראשון שלי".
לא חיבקו אותך בבית?
"אותי לא, את האחים שלי כן. הייתי ילדה מאוד קשה ותוקפנית, מלאה בקוצים. היום אני יודעת להגיד שאמא שלי מאוד פחדה ממני, לא העזה להתקרב אליי פיזית. היה לי נורא קשה לקבל מגע, הייתי נרתעת. ציפי המורה העלתה את הרעיון ללכת לטיפול פסיכולוגי והסכמתי רק כי היא הבטיחה שתבוא איתי. איתה הרגשתי בטוחה, הנסיעה לטיפול הייתה מבחינתי יום כיף עם אמא".
מה היה בה שגרם לך להרגיש ככה?
"היא נתנה לי חום, היא לא פחדה ממני. כעסתי נורא שההורים שלי פוחדים ממני, זה גרם לי להרגיש שאני מפלצת. ציפי ראתה אותי, הוריי לא. הם, למשל, היו מדברים עליי בנוכחותי, מעל הראש שלי, כאילו אני לא קיימת".
שניהם פחדו ממך?
"אבא שלי היה יותר חם ומחבק, אמא שלי בדיוק חזרה בתשובה וכל האיסורים של הדת פשוט השתלטו עליה. לא הבנתי למה אסור כל דבר, הייתי עושה דווקא. דווקא שותה מים לפני קידוש, דווקא מדליקה אור בשבת. היום אני מבינה שרציתי קצת שליטה על החיים שלי, ניסיתי לפרוץ כל גבול אפשרי. מגיל מאוד צעיר נסעתי בטרמפים לירושלים, לא משנה מי עצר לי – יהודים, ערבים – הייתי עולה. לא היה לי כסף, אז גנבתי כל דבר שרציתי מכל חנות אפשרית. ניסיתי למלא את הצרכים הרגשיים שלי בדברים חומריים. בשלב הזה גם התחלתי לשתות אלכוהול, להסניף דבק, ללכת עם גברים מבוגרים".
איפה הכרת אותם?
"בטרמפים, ברגע שהבן אדם מבין שיש לו עסק עם ילדה תלושה, הוא מציע קצת כסף ולאט־לאט זה מתפתח. לא שכבתי איתם, אבל היו הרבה הטרדות מיניות שלא הבחנתי בהן אז. לא הרגשתי שום דבר".
הטיפול הפסיכולוגי לא עזר לך?
"בעקבות הטיפול האלימות שלי בבית פחתה, אך היא התחלפה באלימות כלפי עצמי והרעבה עצמית. הייתי על הגבול שבין אנורקסיה ובולימיה, היו הרבה אלכוהול וסמים, והכל בגיל מאוד צעיר. הרסתי לעצמי כל דבר טוב, שברתי קשרים, ניתקתי חברויות, שכבתי עם גברים שלא היה לי אליהם שום רגש, הייתי מנותקת מעצמי".
"לא הצלחתי לעזוב אותו"
בגיל 18 התנדבה גלאס לשירות לאומי ועבדה עם נוער בסיכון בויצו חיפה ("הזדהיתי איתם"), אך גם שם היו בעיות משמעת סביב אלכוהול ופגישות עם גברים, שהביאו להשעייתה כמה פעמים. "סבלתי מהפרעות אכילה, היה לי קושי עם איך שאני נראית, אז פגעתי בעצמי. הברזתי הרבה פעמים ולא דפקתי חשבון", היא אומרת. "חזרתי על אותו דפוס התנהגות שוב ושוב, למרות שזה לא עשה לי טוב. הרסתי לעצמי כל פעם מחדש, אבל לא הצלחתי אחרת. גם כשהיה לי טוב במקום מסוים, לא הצלחתי לעשות פעולות אחרות מאלה שמוכרות לי. בשלב מסוים החלטתי לנסות משהו חדש וללכת ללמוד".
היא נרשמה לקורס להשלמת בגרויות באוניברסיטה העברית, שם הכירה את בן זוגה הראשון, שאיתו יצאה חמש שנים וחצי (לסירוגין) וסבלה מאלימות פיזית ונפשית. "הוא היה מאוד כריזמטי, אהוב על נשים, הייתה לנו התחלה טובה, אבל גם לשם הבאתי בסופו של דבר את עצמי, וגם שם ניסיתי להרוס לעצמי את החיים", היא מספרת. "התקשיתי להיות נאמנה, פלרטטתי עם גברים בברים, אפילו עם המורים שלי הייתי מתחילה. גם הוא לא טמן ידו בצלחת, הוא היה כל הזמן עם נשים אחרות וזה יצר המון פיצוצים. הוא היה טיפוס נרקיסיסטי, הרחיק אותי מחברות שלי, אסר עליי ללבוש בגדים מסוימים, באוויר תמיד ריחף איום סמוי שאם לא אעשה מה שהוא רוצה, הוא לא יתחתן איתי. היה שם משהו נורא חונק, ובכל זאת הייתי מכורה לו ולסבל שהוא הסב לי. לא משנה אם הוא השאיר לי סימנים כחולים או נעל אותי בבית, לא משנה כמה היה לי רע, לא יכולתי לעזוב אותו".
למרות כל הסבל.
"באחת הפרידות שלנו הוא התקשר וביקש להיפגש, באותו לילה נכנסתי להיריון. הייתי בת 25 והחלטתי לשמור את התינוק. אמרתי לו: 'יש לי סבל גדול איתך, אבל את התינוק שלך אני רוצה'. זה היה החלום שלי, שיהיה לי אותו בקטן לנצח, שגם אם הוא ילך, יישאר לי משהו ממנו. הייתי תלויה בו, הוא היה האלוהים. אבל גם הוא לא היה יציב, מין מצא את מינו. היינו אותו דבר, הוא בגבר ואני באישה. מצאתי את המראה שלי".
בכל זאת הפסקת את ההיריון.
"הוא הצליח לגרום לי לוותר על ההיריון. הוא אמר שבגלל ההיריון הוא ניסה להתאבד, שאני הורגת אותו ושאם הוא יצליח זה יהיה על המצפון שלי. זה שבר אותי. הבנתי שאני באמת אפס, כמו שהוא אמר, ובאמת לא ידעתי איך אצליח לגדל ילד. אמרתי לו: 'טוב, אל תתאבד, אני אוותר', למרות שהכי רציתי את התינוק".
ההורים שלך היו בתמונה?
"הם לא סבלו אותו, תמיד אמרו לי שאם אני אתחתן איתו, הם ינתקו איתי קשר, ולא היה אכפת לי. כל מה שרציתי היה להתחתן איתו. הם ראו אותי דועכת שם, הייתי באפס אנד דאונס מטורפים בהתאם ליחס שלו כלפיי. הייתי כבולה בתוך הקשר, ללא יכולת לצאת".
איך השתחררת ממנו בסוף?
"אחרי ההפלה הוא נפרד ממני. הגעתי לדירה שלי בשעה אחת בלילה, בלעתי 45 כדורים עם בקבוק יין וכתבתי סמס לפסיכולוגית שלי שאני לא יכולה יותר לשאת את הכאב ושאני רוצה להיפרד ממנה. בשלוש בלילה היא ראתה את ההודעה, שלחה ניידת מד"א ופינו אותי להדסה ירושלים. משם הגעתי לבית החולים הפסיכיאטרי 'איתנים'. הייתי שם כמה ימים והחלטתי לעזוב. נסעתי בטרמפים לירושלים לדירה שלי והשותפות שלי טיפלו בי. ממש עשו עליי משמרות. הן גם עזרו לי להירשם ללימודי עבודה סוציאלית במכללת תל־חי. שכרתי דירה במטולה, למדתי חצי שנה ועזבתי".
למה עזבת?
"לא באמת התכוונתי ללמוד עבודה סוציאלית, הייתי רק צריכה לברוח הכי רחוק שאפשר. כשהפסקתי לבכות כל לילה זה היה סימן בשבילי לחזור לירושלים, לחיים".
"החזיר לי את האמונה בגברים"
גלאס חזרה לירושלים והתקבלה לעבודה כמדריכה במעון "מסילה" לנערות בסיכון. שיחה מקרית שקיימה עם מנהל המעון, מאיר ישראל, סייעה לה להפסיק לכעוס על עצמה. "הוא אמר לי: 'אל תכי על חטא, עשית הכי טוב שיכולת עם הכלים שהיו לך באותו רגע', וזה שינה לי את התפיסה וגרם לי לחשב מסלול מחדש".
ואז, כאמור, נקלעה ליום הפתוח במכללת טאותרפיה בתל־אביב, שבעקבותיו החליטה לעשות את קורס "12 הצעדים". שם לראשונה צפו כל הזיכרונות שהדחיקה מהתקופה החשוכה של ילדותה. "הבנתי שאני מכורה להרס עצמי, וכשאני מגדירה את זה ככה, אני קודם כל מודה שאני בחוסר אונים, בכך שאני לא מצליחה לנהל את חיי ושאני לא יכולה להתגבר על הצורך לחזור לאותו מעגל הרסני שוב ושוב", היא אומרת. "בעזרת 12 הצעדים למדתי מה לעשות כדי לצאת מהמעגל הזה. היום אני עובדת כמנהלת מכון כושר לנשים בירושלים ומצליחה לשמור על הגבולות הפנימיים שלי. אני כבר לא הורסת, לא מתפטרת כל שני וחמישי, לא קמה והולכת, לא רבה עם אף אחד, יש לי קשרים מעולים עם הצוות, משהו שלא היה לי אף פעם".
כדי להגדיר אדם כמכור, אין צורך באבחנה קלינית?
"לא. אני יכולה להגדיר את עצמי כמכורה, אבל אני לא יכולה להגדיר אף אחד אחר. אף אחד לא אמר לי שאני מכורה, הגעתי למסקנה הזאת בעצמי כי היום אני מחוברת לעצמי יותר, הצלחתי לטעום גם את הטוב, למדתי להרגיש. גם כשכואב לי אני קמה כל בוקר בהכרת תודה. בפעם הראשונה שהודיתי בפני עצמי שהרסתי לעצמי את החיים, זה כאב, אבל ברוך השם הגעתי למקום טוב. יש לי דברים שלא חלמתי שיהיו לי, למשל, היכולת להחזיק מערכת יחסים זוגית. יש בי הכרת תודה ענקית על הגבר שנמצא איתי היום".
לגבר הזה קוראים יגאל דהן (48), מדריך במכללת טאותרפיה ומטפל בפסיכותרפיה. הם הכירו במעון "מסילה" בירושלים, שם הוא היה מדריך ורכז, והם כבר שלוש שנים וחצי ביחד. "יגאל החזיר לי את האמון בגברים, הוא החבר הכי טוב שלי", היא אומרת.
פער הגילים לא מפריע לך?
"פשוט לי מאוד להיות עם גברים מבוגרים, אין לי בעיה עם זה. אולי זה סוג של פיצוי על חסך בילדות, אני לא מתכחשת לזה. בהתחלה הוא היה בשבילי דמות מגינה, מלווה ועוטפת, ועם הזמן התאהבתי בו. הוא הכיל אותי והצליח לנהל את הרגשות שלי. הוא לא נבהל ממני, וזה הדבר הכי טוב שיכולתי להתפלל לו בגבר".
איך היום הקשר שלך עם הורייך?
"הם יודעים מה קורה איתי ביומיום, הם אוהבים אותי ומאמינים בי. ההורים שלי מודים שהמכללה הזאת הצילה את הבית שלנו".
לא מפריע להם שאת חיה עם גבר שהוא כמעט בגילם?
"הם רואים איפה הייתי ואיפה אני היום ויודעים שיש לו חלק עצום בזה. הוא לא מה שציפיתי כשחלמתי על גבר החלומות שלי, אבל הוא גבר חלומותיי".
אז תהיה חתונה?
"אני רוצה את השמלה הלבנה אבל מפחדת מהתחייבות לנצח, למרות שהטאותרפיה מזכירה לי: 'הכל רק להיום'".
להתנקות ב־12 צעדים
===============
מכללת טאותרפיה (טאו - דרך בסינית) עלתה לאחרונה לכותרות במהלך ריאיון של הזמר שולי רנד לתוכנית "המקור" (רשת 13), שבו טען כי היה גבר מוכה. כשנשאל על ידי הכתבת חן ליברמן למה לא עזב קודם לכן, ענה שרק כשהתחיל ללמוד במכללה הוא הבין שהוא מכור לסבל. כלומר, שלמרות שהוא מצא את עצמו נפגע שוב ושוב הוא לא עשה כלום כדי להיחלץ.
המכללה, שנוסדה על ידי ד"ר אברהם מזרחי, מאכלסת סלבס כמו אביתר בנאי, ששירו המצליח "אני מכור", נכתב כשלמד במכללה. גם צופית גרנט, שהודתה כי היא מכורה לקורבנוּת, היא תלמידה מן המניין. כאן, אגב, הכירה את שולי רנד והשניים הפכו לזוג. "התלמידים שלנו לא רק רוכשים ידע אקדמי, הם יוצאים למסע שבו הם מטפלים בעצמם תוך כדי", אומר ד"ר מזרחי. "הם לא עובדים רק דרך השכל, אלא גם דרך חוויה והתנסות אישית. חצי מהתלמידים הם מכורים לשעבר, אנשים שהגיעו מהתהומות, שלקחו את הניסיון שלהם כמכורים והפכו אותו לכלי טיפולי".
שיטת 12 הצעדים, שתופסת מקום מרכזי בתוכנית הלימודים של המכללה, היא גישה רוחנית לטיפול בהתמכרויות, שלפיה על אדם מכור המעוניין להיגמל לנקוט 12 צעדים, שעיקרם הודאה בהתמכרות, רצון לשינוי, הכרה בפגיעה באחרים ובקשת סליחה.
התפיסה מאחורי השיטה מתייחסת להתמכרות כאל מחלה כרונית, עם תסמינים של חוסר משמעות, ריקנות, בדידות וחוסר תפקוד. השיטה פותחה בשנות ה־30 של המאה שעברה על ידי קבוצת אלכוהוליסטים ועזרה להם להחלים. כיום מתקיימות אלפי קבוצות טיפול בעולם, שאימצו אותה לטיפול בכל סוגי ההתמכרויות.
