יעל גינזבורג חושפת חיים מורכבים, ומגלה: "אסתי ועדי לא ברחו מהארץ"

אחרי קריירת דוגמנות קצרה, יעל גינזבורג עבדה כמעצבת בעסקי הנדל"ן של הגיס, עדי קייזמן. לפני כשנה עזבה הכל, והפכה למאמנת יוגה: "המעבר שלהם היה מתוכנן"

יעל גינזבורג. "היוגה מחזקת אותי מבפנים, בעזרתה אני מצליחה לנקות את כל השכבות הטראומטיות שעברתי" (צילום: דנה קופל)
יעל גינזבורג. "היוגה מחזקת אותי מבפנים, בעזרתה אני מצליחה לנקות את כל השכבות הטראומטיות שעברתי" (צילום: דנה קופל)
 "פעם הייתי תמיד במאבק לרזות, ואין ספק שהעיסוק של אחותי בדוגמנות עוד יותר השפיע עליי" (צילום: דנה קופל)
"פעם הייתי תמיד במאבק לרזות, ואין ספק שהעיסוק של אחותי בדוגמנות עוד יותר השפיע עליי" (צילום: דנה קופל)

"בתקופת הצבא נתקלתי בידיד שלי", מספרת יעל גינזבורג. "הוא שאל אותי לאן אני הולכת ואמרתי לו: 'לפסיכולוגית שלי'. אחרי שהלכתי הוא שאל חברה משותפת: 'בשביל מה יעל צריכה פסיכולוגית?' הוא היה בשוק. כמו רבים, גם הוא חשב שהחיים שלי מושלמים".

 

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת 

 

קשה להאמין שהחיים של יעל גינזבורג, אחותה הצעירה של אסתי גינזבורג, היו רחוקים מלהיות מושלמים. היא נולדה להורים משכילים ואמידים, גדלה בשכונת צהלה היוקרתית, ואחותה, שהייתה מגיל צעיר אחת הדוגמניות המצליחות בישראל, שמחה תמיד לצרף אותה לנסיעות הנוצצות שלה ברחבי העולם.

 

אחרי כמה שעות של שיחה עם הצעירה המתוקה והעדינה, מתברר שמאחורי כל הזוהר התחבא תמיד גם כאב: השוואה בלתי פוסקת בינה ובין האחות המפורסמת, מריבות קשות של ההורים, התפרצויות מלחיצות של האב, "מראות וחוויות שילד לא צריך לראות", היא אומרת.

רק היום, כשהיא בת 26, מתרגלת יוגה בקביעות (תחביב שאותו הפכה למקצוע בשנה האחרונה), היא מרגישה שסוף־סוף היא יכולה לומר שהחיים שלה טובים. "היוגה מחזקת אותי מבפנים, בעזרתה אני מצליחה לנקות את כל השכבות הטראומטיות שעברתי. היום אני בהחלט יכולה להגיד שאני חיה בשמחה ובאושר, משפט שעד לפני שנה וחצי לא יכולתי להוציא מפי".

 

"לא עזבו בחטף"

גינזבורג נולדה לאדריכל אריה גינזבורג ולד"ר לגרונטולוגיה אדריאן וולטר, שעלתה בגיל 38 מארצות־הברית. "מאז שאני זוכרת, המצב בבית היה רע", היא אומרת. "בגלל בעיות מסוימות של אבא שלי היה קשה מאוד להתמודד איתו. היו רגעים ומצבים שנחוו כטראומה עבורי. לכן אני ואסתי היינו תמיד קרובות מאוד, נאחזנו אחת בשנייה".

"מאז שאני זוכרת, המצב בבית היה רע. בגלל בעיות מסוימות של אבא שלי היה קשה מאוד להתמודד איתו. היו רגעים ומצבים שנחוו כטראומה עבורי. לכן אני ואסתי היינו תמיד קרובות מאוד. נאחזנו אחת בשנייה"

 

כשיעל הייתה בת 11, אסתי בת ה־14 החלה בקריירת דוגמנות ובן־רגע תויגה גינזבורג הצעירה כ"אחות של". "זה נהפך לעוד משהו בחיים שלי שלא אני בחרתי בו", היא מודה. "היו הרבה מצבים של השוואות ביני ובינה. זה קורה גם ככה בין אחים, אבל במקרה שלנו אחותי הייתה דוגמנית מפורסמת, כך שההשוואה הייתה הרבה יותר נוכחת".

 

עד כמה הפריע לך שמשווים ביניכן?

"אני חושבת שכמעט כל אח קטן רוצה להיות כמו אחיו הגדול. אז גם אני הערצתי את אסתי ורציתי להיות כמוה. ובכל מצב שאת רוצה להיות מישהו אחר, אף פעם לא תצליחי, כי את יכולה להיות רק את עצמך".

 

רצית להיות דוגמנית מצליחה כמוה?

"יכול להיות. בעיקר בגלל שראיתי את כל ההטבות שהיא מקבלת, כמו בגדים וטיסות לחו"ל. אגב, היא דאגה שגם אני איהנה מההטבות האלה. פעם, למשל, היא הזמינה אותי להצטרף אליה לסיור אודישנים בפריז. טסנו רק אני והיא, בלי ההורים, וזו הייתה חוויה מדהימה".

 

האחיות גינזבורג בילדותן. "הערצתי את אסתי ורציתי להיות כמוה" (צילום: אלבום פרטי)
    האחיות גינזבורג בילדותן. "הערצתי את אסתי ורציתי להיות כמוה"(צילום: אלבום פרטי)

     

    יעל הייתה בת 15 כשהוריה התגרשו. האם חזרה לניו־יורק ולקחה את בנותיה איתה. "בהתחלה אסתי גרה איתנו, אבל גם בגלל הקריירה שלה וגם בגלל שהייתה צריכה להתגייס, היא חזרה מהר לארץ", מספרת גינזבורג. "לפני המעבר תמיד היה לי חלום לגור בניו־יורק, אבל בפועל זה היה פחות כיף. למדתי שם בבית ספר מעולה לאמנויות, אבל לא כל כך התחברתי לאמריקאים. אחרי שאסתי חזרה לישראל היה לי ממש קשה. נשארנו רק אני ואמא והרגשתי בודדה. בתקופה הזו התחלתי לסבול מדיכאון".

    "אבא שלי  גר בפלורנטין ואני נפגשת איתו די הרבה. ולמרות שאמא שלי ואחותי לא בקשר איתו, אכפת להן. הן דואגות לו דרכי, שואלות אותי לשלומו ותומכות בי בכל מה שאני עושה בשבילו"

     

    איך התבטא הדיכאון?

    "בעיקר בחוסר מוטיבציה, לא היה לי רצון לעשות כלום. היו רגעים שלא הבנתי מה מטרת החיים, שממש שאלתי את עצמי: 'למה אני פה בעצם?'"

     

    גם הניתוק מאביה, ובעיקר הדאגה שחשה כלפיו, העצימו את ההתמודדות. "היה לי קשה מאוד עם הידיעה שכל המשפחה שלו עזבה אותו והוא נשאר לבד. היום ברור לי שזה לא תפקיד של ילדה, שההורה הוא זה שצריך לדאוג ולשמור על הילד שלו ולא להפך. אבל עד עכשיו אני מרגישה שזה התפקיד שלי. ברגע שנפרדתי מהציפייה שהוא ידאג לי, זה נהיה יותר קל".

     

    כיום יעל היא היחידה שמצויה בקשר עם האב. אמה חיה עם בן זוגה וולטר במיאמי. הם היו בני זוג במשך שנתיים, מגיל 16 עד 18, ואז נפרדו דרכיהם. שנתיים לאחר שהיא התגרשה ו־45 שנים לאחר רומן הנעורים ההוא, הוא איתר אותה בפייסבוק ומאז הם יחד. אסתי ניתקה קשר עם אביה לפני שבע שנים, לאחר שתבע אותה ואת בעלה, איש העסקים עדי קייזמן, בטענה שלא שילמו את מלוא התמורה על הווילה שרכשו ממנו בצהלה.

     

    אסתי, האם אדריאן ויעל. "היה לי קשה מאוד עם הידיעה שכל המשפחה עזבה את אבא  והוא נשאר לבד" (צילום: מתוך האינסטגרם של yaelginzburg@)
      אסתי, האם אדריאן ויעל. "היה לי קשה מאוד עם הידיעה שכל המשפחה עזבה את אבא והוא נשאר לבד"(צילום: מתוך האינסטגרם של yaelginzburg@)

       

      זה נטל לא פשוט עבור בחורה צעירה לקחת אחריות על אביה.

      "ברור שזה קשה, הייתי מעדיפה שגם אחותי תהיה איתו בקשר. על אמא שלי אני כבר לא מדברת. היא ואבא היו צריכים להיפרד הרבה לפני שנפרדו. אבל אני מקבלת שזה המצב. אני שמחה שלפחות יש לו אותי ואני מנסה לעשות עבורו כל מה שאני יכולה. הוא גר בפלורנטין ואני נפגשת איתו די הרבה. ולמרות שאמא שלי ואחותי לא בקשר איתו, אכפת להן. הן דואגות לו דרכי, שואלות אותי לשלומו ותומכות בי בכל מה שאני עושה בשבילו".

      "לפני שאסתי ועדי עברו נפגשנו המון. הייתי לוקחת את הילדים  לעשות כל מיני דברים כיפיים, כמו ג'ימבורי או גני שעשועים. אני מאוד מתגעגעת"

       

      ועכשיו, כשאסתי ומשפחתה עזבו לארצות־הברית, זה בטח לא נהיה קל יותר.

      "כן. לפני שהם עברו נפגשנו המון. הייתי אצלם לפחות פעמיים בשבוע אם לא יותר. הייתי לוקחת את הילדים (רפאל בן החמש ומיכאל בן השנתיים) לעשות כל מיני דברים כיפיים, כמו ג'ימבורי או גני שעשועים. הם קוראים לי 'דודה יעלי', ואני שרופה עליהם ומאוד מתגעגעת. אני מקווה שכל המגבלות של הקורונה יסתיימו בקרוב ואוכל לטוס לבקר אותם".

       

      האם הסתבכות כלכלית גרמה לעזיבה החפוזה שלהם ?

      "השיקולים למעבר הם שלהם, אני לא רוצה להרחיב. אבל אני כן יכולה להגיד שהם לא ברחו וגם לא עזבו בחטף. הם דיברו על זה תקופה ותכננו לעזוב עוד לפני הקורונה. זו הייתה נסיעה מתוכננת".

       

      אסתי מתכננת להמשיך לדגמן משם?

      "אני לא ממש יודעת, היא בעצמה עדיין בוחנת את האפשרויות".

       

      מעצבת בגיל 20

      אחרי שסיימה את לימודי התיכון בניו־יורק, חזרה גינזבורג לארץ כדי להתגייס ושירתה בחיל המודיעין. תחילה גרה עם אביה אבל אחרי כמה חודשים עברה לגור לבד והוכרה כחיילת בודדה. ב־2014, אחרי השחרור, הייתה לה התנסות קצרה בעולם הדוגמנות, שכללה שני קמפיינים ל"פרסייס" ו"רנואר". "בגיל 20 פתאום נגמרו לי המסגרות", היא מסבירה את הרצון להיכנס לתחום. "סיימתי תיכון, סיימתי צבא, ופתאום מצאתי את עצמי בלי מסלול. באותה תקופה עשיתי גם בדיקות דם תקופתיות וגילו שאני סובלת מסוכר גבוה. הרופא אמר שאני חייבת להפסיק לאכול מתוק ולקחתי את זה נורא ברצינות. שיניתי את התזונה, התחלתי לעשות ספורט ורזיתי משמעותית. אחותי ואני מגיעות ממשפחה שרזון לא בא לנו באופן טבעי. כשהייתי ילדה תמיד היה לי אישיו עם המשקל, הייתי עולה ויורדת. ופתאום בגלל הסוכרת מצאתי את עצמי במשקל הכי נמוך בחיי. כשהייתי ילדה תמיד השתעשעתי ברעיון לדגמן ואז שאלו אותי אם אני רוצה, וחשבתי שלא יזיק לנסות".

      "אחותי ואני מגיעות ממשפחה שרזון לא בא לנו באופן טבעי. כשהייתי ילדה תמיד היה לי אישיו עם המשקל. ופתאום בגלל הסוכרת מצאתי את עצמי במשקל הכי נמוך בחיי"

       

      והניסיון לא הצליח?

      "דווקא זכיתי להצלחה בזמן הקצר שעשיתי את זה. קיבלתי הרבה מחמאות. אבל כנראה זה פחות בער בי. מצד אחד רציתי להיות כמו אחותי, ליהנות מכל הבונוסים שהיא זוכה להם, מצד שני היה לי קשה לחשוב שהמראה החיצוני שלי יגדיר את השווי שלי".

       

      כתבו אז ב"פנאי פלוס": "היופי של יעל צונן ואמנותי ושל אסתי סקסי ומתוק".

      "אני לא זוכרת את הציטוט הזה, אבל אני מסכימה איתו לחלוטין. היו שאמרו לי: 'את יותר יפה', ואני בטוחה שגם לה אמרו: 'את יותר יפה', אבל אף אחד לא אמר לי בפניי: 'אסתי יותר יפה ממך'. אני חושבת שמה שבעיקר הפריע לי זה שהרגשתי שבעיסוק הזה אני לא יכולה לבטא את עצמי. מצד שני, להגיד לך שהבחירה להפסיק לדגמן הייתה בחירה מודעת שלי, זה גם לא יהיה נכון".

       

      בקמפיין לחברת הקוסמטיקה "פרסייס" (צילום: עידו לביא)
        בקמפיין לחברת הקוסמטיקה "פרסייס"(צילום: עידו לביא)

         

        אז למה הפסקת בעצם?

        "כשהייתי בצבא, עדי (קייזמן, י"מ) אמר לי שאחרי השחרור, אם ארצה לעבוד איתו, הוא יותר מישמח. באותה תקופה הוא קנה ושיפץ דירות בברלין והיה צריך מישהו שירהט אותן. הוא אהב מאוד את הטעם שלי והציע לי את העבודה. אז החלטתי לנסות את זה במקביל לדוגמנות. אמרתי: 'נראה מה יהיה. אם זה לא יצליח או אם לא יהיה לי כיף, אחזור'. אבל העבודה בברלין הפכה מהר מאוד לכל כך גדולה ומשמעותית והרגשתי שאני מעדיפה להתמקד בה. ומאחר שכבר לא הייתי בארץ ולא הלכתי לאודישנים, קריירת הדוגמנות התפיידה מעצמה".

        "כשהייתי בצבא, עדי אמר לי שאחרי השחרור, אם ארצה לעבוד איתו, הוא יותר מישמח. באותה תקופה הוא קנה ושיפץ דירות בברלין והיה צריך מישהו שירהט אותן. הוא אהב מאוד את הטעם שלי והציע לי את העבודה"

         

        עדי הפך אותך למעצבת הפנים של חברת הנדל"ן שלו, כשהיית בת 20 וללא כל ניסיון.

        "נכון. לא רק שמעולם לא למדתי עיצוב פנים, גם מעולם לא עיצבתי דירה לפני כן. אבל בתיכון בניו־יורק למדתי עיצוב אופנה וגם לקחתי כמה קורסים באוניברסיטאות שם. לאט־לאט היקף העבודה שלי בברלין התרחב. הפכתי לאחראית על כל מחלקת העיצוב של החברה, הייתי מעורבת בשיפוץ הדירות ועבדתי צמוד לאדריכלים. הייתי שם ארבע שנים וחצי ולפני שנה וחצי חזרתי ארצה".

         

        אם כל כך הצלחת, למה חזרת?

        "כי התחלתי להרגיש לא מסופקת. הרגשתי שהגעתי לשם מהסיבות הלא נכונות, יותר בגלל שאמרו לי שזה יהיה רעיון טוב מאשר משהו שבחרתי בעצמי".

         

        האם העובדה שקייזמן נקלע לחובות, נתבע על ידי רוכשים ומכר את עסקי הנדל"ן למשקיע זר, קשורה בהחלטה לחזור לארץ?

        "אני מעדיפה לא לענות".

         

        אסתי ועדי כשעוד גרו בישראל (צילום: אמיר מאירי)
          אסתי ועדי כשעוד גרו בישראל(צילום: אמיר מאירי)

           

          אהבה דרך המרפסת

          לפני ששבה לארץ החליטה לעשות גיחה להודו. "בגלל שפחדתי לטייל שם לבדי, חשבתי שיהיה רעיון טוב אם אזמין קורס למדריכי יוגה בגואה שיעניק לי סביבה בטוחה", היא מספרת. "נרשמתי לקורס של חודש שסיפק גם מקום מגורים. בסיומו טסתי עם כמה חבר'ה שהכרתי שם לסרי־לנקה והגעתי להוסטל שהציע לי ללמד יוגה תמורת מגורים. כל כך נהניתי מזה, שהחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות גם בארץ".

          "לאט־לאט היקף העבודה שלי בברלין התרחב. הפכתי לאחראית על כל מחלקת העיצוב של החברה, הייתי מעורבת בשיפוץ הדירות ועבדתי צמוד לאדריכלים"

           

          היום גינזבורג עובדת כמדריכת יוגה בכמה סטודיות ("אור היוגה", "באלי", "לוקר רום"), ומעבירה גם שיעורים פרטיים בגינה הצמודה לדירתה המהממת. אגב, בדירתה השכורה ברחוב הירקון בתל־אביב גר בעבר מאיר אריאל עם משפחתו, ובגינה הזו כתב את רוב שיריו הגדולים.

           

          לאחרונה פתחה גינזבורג גם ערוץ יוטיוב לתרגול יוגה בהנחייתה, והיא בעיצומה של השנה השנייה ללימודי תזונה טבעית במכללת רידמן. "נרשמתי ללימודים לא כדי להפוך לתזונאית", היא מדגישה. "יותר בשביל להרחיב את הידע הכללי שלי. אני צמחונית הרבה שנים ורציתי לדעת איך לאכול נכון. כרגע אני אוספת כל מיני חלקים, אבל עדיין לא יודעת איך להרכיב את הפאזל. אני רואה את עצמי עוסקת בתחום הלייף־סטייל שתכליתו ליצור מציאות שאתה נהנה בה".

           

          יעל מתרגלת יוגה

           

          כמו המציאות שלך היום?

          "בדיוק. אני רואה את עצמי כמישהי שהצליחה לבנות לעצמה חיים שהיא אוהבת, למרות כל הקשיים שהיא עברה. החוויות הפכו אותי לאדם החזק שאני היום. אני יכולה לומר שבגיל 26 אני עצמאית, עוסקת במקצוע שאני אוהבת, מתעוררת בתחושה טובה כל יום, אוהבת את האנשים שמסביבי ומרגישה שאני גם מסוגלת לעזור לאנשים אחרים".

           

          "מתעוררת בתחושה טובה כל יום" (צילום: דנה קופל)
            "מתעוררת בתחושה טובה כל יום"(צילום: דנה קופל)

             

            והכל בזכות היוגה?

            "מובן שהיוגה ליוותה את השינוי שעשיתי, אבל המהפך האמיתי הגיע משינוי תפיסת המציאות שלי. היוגה לא רק מחזקת פיזית, אלא בעיקר מנטלית, תודעתית ורוחנית".

            "הגוף הוא רק הבית של מי שאני באמת. עכשיו למשל אני ממש לא רזה כמו בתקופה שבה דגמנתי, אבל אני חיה עם זה בשלום. אני מרגישה שאני הכי יפה כשטוב לי עם עצמי"

             

            גינזבורג מוסיפה שהיוגה גם שמה קץ לתסביכי המשקל שהיו לה בעבר. "פעם הייתי תמיד במאבק לרזות, ואין ספק שהעיסוק של אחותי בדוגמנות עוד יותר השפיע עליי. אבל ככל שהתחלתי לחקור את עצמי מבפנים, הבנתי שהגוף הוא לא מי שאני. הוא לא זה שמגדיר אותי. הגוף הוא רק הבית של מי שאני באמת. עכשיו למשל אני ממש לא רזה כמו בתקופה שבה דגמנתי, אבל אני חיה עם זה בשלום. אני מרגישה שאני הכי יפה כשטוב לי עם עצמי ושאני מעניקה לגוף שלי את מה שנכון לו".

             

            גם בחיי האהבה שלה עשתה גינזבורג שינוי בריא. עד לפני שנתיים הייתה בקשר בשלט רחוק שנמשך ארבע שנים עם ישראלי בן 37 שמתגורר בסלובניה ובעל עסק בתחום הקנאביס. "מדובר בעסק חוקי, הוא לא סוחר סמים", היא צוחקת. "יש לו משתלה מאוד גדולה לקנאביס לצורך מחקרים באוניברסיטאות".

             

            למה נפרדתם?

            "גם בגלל שלא ראיתי את עצמי עוברת לגור בסלובניה וגם בגלל שהרגשתי שהזוגיות שלנו לא בריאה. היא קצת הזכירה לי מאפיינים בזוגיות של ההורים שלי, דבר שתמיד רציתי להימנע ממנו".

             

            "החוויות הפכו אותי לאדם החזק שאני היום" (צילום: דנה קופל)
              "החוויות הפכו אותי לאדם החזק שאני היום"(צילום: דנה קופל)

               

              היום יש לה אהבה חדשה, בת חודשיים, עם אדריכל בן 30 שגר ממש מולה, שניצתה בזכות הקורונה.

              "הוא שאל: 'איך קוראים לאחותך? אולי אני גם מכיר אותה', אמרתי לו: 'אתה בטוח מכיר'"

               

              "כשאסור היה ללכת לים, לוסי, השותפה שלי לדירה ואני, השקפנו עליו מהחניון של הבית ממול. בשלב מסוים רציתי להעלות תמונה של הים לאינסטגרם ולוסי הציעה שאבקש מהדייר של המרפסת מלמעלה לצלם מהדירה שלו. צעקתי לו מלמטה ושאלתי אם אני יכולה לעלות אליו רגע לצלם, והוא אמר: 'בטח, תעלי'. במקרה הוא התגלה כרווק וחתיך הורס. הקשר בינינו התקדם בהילוך ממש מהיר כי בגלל הסגר גם ככה אי־אפשר היה לעשות כלום חוץ מלהיות בבית".

               

              הוא ידע מי אחותך?

              "לא. הוא גילה רק אחרי שבועיים, כשהזכיר שם של חבר שלו. אמרתי לו שגם אני מכירה את החבר הזה דרך אחותי. הוא שאל: 'איך קוראים לאחותך? אולי אני גם מכיר אותה', אמרתי לו: 'אתה בטוח מכיר'".

               

              הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
              הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
               
              הצג:
              אזהרה:
              פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד