לזמרת מריאן פיית'פול יש כנראה תשע נשמות. הדיווחים על אשפוזה של הזמרת בעלת הקול החרוך בבית חולים בלונדון, לאחר שנדבקה בנגיף הקורונה, תפסו את מעריציה בכוננות: פיית'פול בת ה-73 החלימה ב-2006 מסרטן השד וסבלה מבעיות בריאות רבות כתוצאה מהתמכרותה לסמים ואלכוהול, מה שהפך אותה לחולה בסיכון גבוה. חברתה של פיית'פול, פני ארקייד, אמרה לאתר רולינג סטון כי הזמרת פיתחה "משהו שנדמה כצינון" בזמן ששהתה בסגר בלונדון. בשבוע שעבר נודע כי פיית'פול שוחררה מבית החולים לאחר 22 ימי אשפוז ומצבה טוב. בכל זאת, מי שחתומה על הציטוט "סוסי פרא לא יוכלו לגרור אותי מכאן" לאחר שהתעוררה מתרדמת בעקבות מנת יתר של הרואין – אחת השורות היפות מהשיר Wild Horses של להקת הרולינג סטונס – צריכה יותר מנגיף מסתורי כדי להשתיק אותה.
הפעם האחרונה שבה נראתה פיית'פול בציבור לפני שנדבקה בקורונה, היתה בשבוע האופנה של פריז. חמושה במשקפי וינטג' כהים, שמלת מקסי לבנה ומעיל צמר שחור, היא התארחה בשורה הראשונה של בית האופנה קלואה, לצד השחקנית לוסי בוינטון ועורכת ווג אנה ווינטור. פיית'פול היא דיירת קבע בשורה הראשונה בשבועות האופנה של פריז, אליהם היא מגיעה פעמים רבות עם חברתה הטובה קייט מוס, איתה גם הסתכסכה לאחר שטענה ב-2009 כי מוס היא "ערפדית שגנבה את הסטייל שלי". הן השלימו לאחר שפיית'פול התנצלה על אותו ציטוט. עד לשנים האחרונות, הצטרפה אל השתיים גם אניטה פלנברג, דוגמנית ואגדת רוק'נרול נוספת אשר כנראה המציאה בדמותה את התואר איט גירל, שהלכה לעולמה לפני שלוש שנים. השילוש המקודש של רוקנ'רול, סמים וגרופיות מעולם לא נראה פוטוגני יותר.
פלנברג ופיית'פול הכירו באמצע שנות ה-60 דרך חברי להקת הרולינג סטונס: פלנברג ניהלה מערכות יחסים עם שלושה מחברי הלהקה ולבסוף היתה בת זוגו של הגיטריסט קית' ריצ'רדס ואם שלושת ילדיו; פיית'פול התפרסמה בעקבות רומן מתוקשר שניהלה עם סולן הלהקה מיק ג'אגר. בשנת 1967 פשטה המשטרה על ביתו של ריצ'רדס בחיפוש אחר סמים ומצאה את פיית'פול כשלגופה שטיח בלבד. שנה לאחר מכן הפילה פיית'פול את העובר שנשאה ברחמה. עם החמרת התמכרותה של פיית'פול לסמים, נפרדו ג'אגר והיא אך השפעתה על הלהקה בלטה בשירי האלבום Beggars Banquet שיצא בשנת 1968.
הרבה אלכוהול וסמים עברו בגופה של פיית'פול מאז פרצה לעולם עם להיטה המתקתק As Tears Go By – שהפך את הזמרת הצעירה לכוכבת ונכתב על ידי ג'אגר, ריצ'רדס ומפיק הרולינג סטונס אנדרו לוג אולדהם – ועד שחזרה בסוף שנות ה-70 מגמילה עם קול צרוד באלבומה המכונן Broken English משנת 1979.
"הייתי זרוקה בצד הכביש הראשי, ואף אחד לא עצר להסתכל אפילו", סיפרה בראיון לבועז כהן ב"חדשות" ב-1989. התמכרותה לסמים הובילה אותה לחיות ברחוב במשך תקופה ארוכה, אך בהשקת ספר על חייה ב-2014 במוזיאון ויקטוריה & אלברט בלונדון טענה במפגש עם קוראים כי "הרואין הציל אותי. אם לא הייתי מזריקה הרואין, הייתי מתה. הייתי הורגת את עצמי. אני חושבת שהוא הגן עליי מגורל גרוע יותר ממוות. תודה, הרואין. אני לא אומרת שזה רעיון טוב. זה היה דבר מאוד מסוכן, אבל היה לי מזל".
משנות ה-80 ואילך נסקה קריירת השירה והמשחק של פיית'פול. היא שחררה מספר אלבומי מופת כמו A Secret Life מ-1995, Vagabond Ways מ-1999, Give My Love to London מ-2014 ו- Negative Capability, אלבומה האחרון מ-2018, שעליו העידה כי הוא האלבום הכנה ביותר שיצרה. בשנת 2007 שיחקה בסרט הקולנוע "אירינה פאלם" ואף היתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה בטקס האוסקר האירופאי, אך הפסידה את הפסלון לטובת הלן מירן שגילמה באותה שנה את המלכה אליזבת השנייה.
לאורך השנים ביקשו יוצרים רבים לעבד את סיפור חייה לסרט עלילתי, חרף סירובה של פיית'פול. "אני לא רוצה שיעשו סרט על חיי. לעולם לא!" אמרה בראיון לטיים אאוט לונדון ב-2016. "היו ניסיונות, ושמעתי שמועות כי מפיקים סרטים על חיי, אבל הסיפור שלי כנראה לא מספיק גרוע עבורם: לא הייתי זונה, לא נאנסתי, לא מתתי. זה יקרה על גופתי המתה".
לצד השפעתה המוזיקלית על יוצרות רבות שבאו בעקבותיה (פי ג'יי הארווי היא רק אחת מהן), סללה פיית'פול את דרכה גם כאייקון אופנה. בתחילת הקריירה שלה עם קול הפעמונים, היא נחשבה לאייקון יופי שניסח בלבושו ובמראהו את שנות ה-60 עם השיער המוחלק עד קו הכתפיים ועיני השקד, אך אלה נעלמו לאחר ששבה מהשאול מחוספסת יותר עם קול סדוק.
"יופי הוא נשק רב כוח, כשאת צעירה וטיפשה ומשתמשת בו. עכשיו אני כבר לא יפה חיצונית, אבל אולי השגתי איזשהו יופי של הנשמה", אמרה אז בראיון ל"חדשות". הופעותיה לאורך השנים שמרו תמיד על סגנון מדויק שתאם את המוזיקה שיצרה: בשנות ה-60 היה לה דימוי בוהמייני, בשנות ה-80 היא הובילה מראה מחוספס שזכה לחיזוק בדמות חליפות עור הדוקות, ובשנות האלפיים, כאישה מבוגרת בשנות ה-60 וה-70 לחייה, אימצה חליפות מחויטות שאורזות אותה באלגנטיות, כשמתוך השרוולים מבצבצים קעקועים שמפארים את ידיה.
עד היום היא נחשבת מוזה לצלמי אופנה (בעבר נלחמו רוברט מייפלתורפ, דיוויד ביילי ואחרים על הזכות לצלם אותה) ולמעצבי אופנה כמו אנטוני וקארלו (בבית סן לורן) והדי סלימאן (אקס דיור גברים וסן לורן, כיום בסלין), שמזמינים אותה בקביעות לתצוגות של בתי האופנה. לא פלא שקייט מוס ניסתה לשחזר את הסגנון שלה, והיא כמובן לא היחידה. נערות רוק רבות, או כאלה שרוצות להיראות כך, רואות בה מודל לחיקוי בזכות הדרך שבה היא נושאת את עצמה במרחב: לבושה בסגנון נינוח, עם הסיגריה הבוערת בפה שלא חושש לומר את האמת. רוקנ'רול אף פעם לא היה מבוסס על מראה, אלא על גישה לחיים. בגיל 73, מריאן פיית'פול ממשיכה להוכיח כי היא יודעת להשתמש בו כנשק נגד כל מה שינסה להכניע אותה.
ומי הישראליות שכיכבו על שערי מגזין ווג לאורך השנים?
