כאשר פרץ משבר הקורונה, ניסתה אילנה שושן, שמתגוררת היום במרכז תל־אביב, לעלות על טיסה ללוס־אנג'לס כדי להיות עם בנה ובתה המתגוררים בעיר המלאכים. אבל אז היא גילתה שהטיסה התבטלה, ואחריה עוד אחת ועוד אחת. "המרחק מהילדים שלי, בגלל משבר הקורונה, קשה לי", היא אומרת. "הילדים שלי כפו על עצמם ריחוק חברתי גם אחד מהשני, כך הם שומרים על עצמם. הטיסות היחידות שיש היום הן רק דרך ניו־יורק וזה מסוכן. זה קשה לי מאוד, אבל אני מתאפקת".
איך אתם שומרים על קשר?
"אנחנו מדברים בפייס־טיים כל יום, אבל ההרגשה שלא ברור מתי המשבר הזה ייגמר היא מתסכלת. כבר הייתי רחוקה מילדיי בעבר, אבל תמיד הייתה לי אפשרות לעלות על טיסה ולהגיע. היום אין לי את האופציה, ומה אם יקרה משהו?"
מה עוזר לך להישאר רגועה בתקופה הזו?
"עד שהכניסו אותנו לבתים, הלכתי בכל ערב עשרה קילומטרים במסלול הקבוע שלי מהבית בצפון הישן של תל־אביב ועד יפו, עכשיו אני עולה במדרגות עד הדירה שלי בקומה 6, או שמה מוזיקה ורוקדת".
אילנה שושן, 59, ממלכות היופי המפורסמות ביותר בישראל, גרושה (פעמיים) ואם לשניים, היא עורכת דין ואשת עסקים הפעילה כיום להעצמת נשים. גדלה בצריף בחולות כפר־סבא למשפחה בת תשע נפשות, אבא פועל ואמא מחלקת תה, שעבדו בפרך כדי להעניק חינוך לילדיהם. שושן התחנכה בתוכנית למחוננים של פנימיית בן שמן, שירתה בחיל האוויר, וביום שבו מלאו לה 19 נבחרה למלכת היופי של ישראל לשנת 1980.
לאחר שחרורה עסקה בדוגמנות ושיחקה בסרטים, נישאה לחבר שלה, איש העסקים האמיד מריק עפרון ובתוך שנה התגרשה. בשנת 1984 עזבה את הארץ, דגמנה בצרפת ועקרה לניו־יורק, שם גם למדה משחק בבית הספר של לי שטרסברג. את בן זוגה דאז, מפיק הקולנוע משה דיאמנט, הכירה בלוס־אנג'לס. לאחר גירושיו נישאו השניים והקימו את חברת הסרטים "סיגנצ'ר פיקצ'רז", שהפיקה בין היתר את "גיבורים דמיוניים" מ־2004 עם סיגורני וויבר, שהיה סרטה האחרון של החברה.
עם הילדים מייקל ואלי (אלכס)
בשנת 2011, לאחר גירושיה מדיאמנט, חזרה שושן ארצה ופנתה ללימודי משפטים, תואר ראשון ושני. קדם לכך ניסיון לחיות כאן עם הילדים, אך הוא לא הצליח. שושן חיה היום בישראל. הבן מייקל, 28, הוא עורך דין "שכרגע עובד מהבית". הבת אלי (אלכס), 26, היא דוקטורנטית לביולוגיה משמרת סביבה ב־UCLA. "היא ילדה מדהימה עם מצפן פנימי וחיבור לטבע ולחיות. כבר שנים היא אומרת לי, שיש צפיפות אוכלוסין וזוהמה בכדור הארץ, והנה, הדברים שהיא דיברה עליהם קורים עכשיו. אני גאה מאוד בילדיי. בחרתי את מסגרות החינוך הטובות ביותר עבורם. תמיד הקפדתי להיות שם, וכשהם למדו באוניברסיטה נסעתי לבלות איתם את החגים ולבשל להם ארוחת חג. רציתי שיהיו להם כלים וערכים להחליט לבד נכון, כשאני לא אהיה שם".
בעצם חזרת לכאן לבד. איך הייתה הנחיתה בארץ?
"חמה מאוד. אני ציונית בכל נים בגוף שלי. עזבתי כי נסעתי לעבוד בחו"ל, אחרי שהגעתי לתקרה בארץ. השאיפה שלי תמיד הייתה לחזור. אמרתי לילדים, 'כשאתם תלכו לקולג', אחזור לישראל'. שמרתי על קשרים עם חברות מעולם האופנה. גם מהפנימייה יש לי חברים קרובים. דאגתי להשקיע בחברים, ובכל פעם שהגעתי לארץ לזמן קצר פגשתי חברה שלא ראיתי. יש לי גם חברים חדשים כאן. הרבה זוכרים לי חסד נעורים ואני זוכה לאהבה בכל מקום שאליו אני הולכת. בסוף בימי קורונה, מה נשאר? רק האנשים שאתה מחובר אליהם".
הילדים שלך מכירים את הארץ?
"בוודאי. היה לנו כאן תמיד בית ב'סי אנד סאן' והגענו לחופשות. הם מאוד מחוברים לארץ, דוברי עברית ועושים הסברה לישראל באופן לא רשמי".
לקנות ולמכור דירות
בשנים האחרונות מחלקת שושן את זמנה בין ארצות־הברית לישראל. "אני עושה חיבורים עסקיים לאנשי עסקים ישראלים או אמריקאים שצריכים את הייעוץ שלי. הם קוראים לי THE RAIN MAKER בגלל החיבורים שאני עושה. אני גם עוסקת בנדל"ן. זה תחביב שלי מגיל צעיר. בכסף הראשון שהרווחתי קניתי להורים שלי דירה בשנת 1984 ולעצמי קניתי דירה בשנת 1986. ומאז מכרתי וקניתי כמה פעמים".
שושן מייצגת היום נדל"ניסטים, והצטרפה אל משרד עורכי הדין של דרור מנשל ויהודה ויינשטיין. היא מייצגת גם את חברת Nostromo הישראלית, שהוציאה פטנט על ייצור אנרגיה מקרח, ומנהלת את קשריהם העסקיים בארצות־הברית. "במיוחד עכשיו כדור הארץ שלח לנו מסר לשמור עליו. אגירת אנרגיה דרך סוללת קרח היא זולה, ידידותית לסביבה וגם חוסכת בחשמל", היא אומרת.
שושן הגיעה לישראל בחודש מרץ, אחרי ארבעה חודשים באל־איי, כדי להעביר פה את חודש האישה הבינלאומי. "היו מתוכננים פאנלים עם המגישה מירי מיכאלי והבמאית איילת דקל, ורציתי לדבר על אלימות נגד נשים. הוזמנתי גם לדגמן בערב הפתיחה של שבוע האופנה הישראלי שמפיק מוטי רייף. כל האירועים בוטלו. אני עסוקה בלהציף את נושא האלימות כלפי נשים בדרכים אחרות, כתבתי טור לעיתון ומכתב לראש הממשלה. דווקא כשאנחנו כולנו בבידוד, סיר הלחץ של הבית הוא מקום להתפוצצויות של לחץ ואלימות. הנושא הוא בנפשי".
את רואה את עצמך משתלבת בפוליטיקה?
"כן. אני רוצה להשתלב במקום שבו אני אוכל להשפיע. הסתכלתי על המפה, על המפלגות שקמו וירדו בשנים האחרונות וזו אכזבה גדולה. כולן מרימות את הדגל, 'באנו לשנות', ותוך כדי הופכות להיות כולן אותו הדבר".
להתמודד עם משברים
לפני כמה חודשים נפרדה שושן מבן זוגה, שלו התארסה בסוף שנת 2015. הפרידה מלמדת אותה, ממש תוך כדי תנועה, על עצמה. "הפרידה הייתה כרוכה בשברון לב ואכזבה עמוקה מהתנהלותו של בן זוגי בחמש שנים של זוגיות צמודה ומתוקשרת. זה רק עושה את זה קשה יותר. הייתי מאוד ברורה בסימון הקווים האדומים שלי, בלי ציניות, כי זה פוגע בכבוד ההדדי, ובלי צעקות, כי אני לא מוכנה להכיל זעם. אני הכלתי כי אהבתי אבל לא יכולתי להתחייב להיות שם לתמיד ברגע שהקווים האדומים שלי נחצים. זו הייתה החלטה קשה. אני צריכה להתחיל מחדש וזה לא פשוט.
"אי־אפשר לחיות בלי לתת אמון. אני מאוד חזקה, אבל גם אנושית ורגישה ומוכנה לקחת סיכון ולהתמסר לאהבה. כשאני עם בן זוג, אנחנו צוות לטוב ולרע. בעולם שאני גדלתי בו, עם אמא עיראקית, המילה שלך היא הכל. אני לא נותנת אמון באנשים, אבל אם אני מחליטה לתת אמון, ובן זוגי נלחם לקבל את אמוני ואחר כך לא נמצא שם, זה מערער את העולם שלי. היו לנו בעיות, והוא התהפך והתנכר לי. יחסים נמדדים באיך אתם עוברים משבר".
את בשלה לזוגיות חדשה?
"אני צריכה קצת זמן, לעשות ניקוי, אני לא עוברת מהר מזוגיות אחת לשנייה".
איזה קשר יש לך היום עם משה דיאמנט, בעלך השני ואבי ילדייך?
"אנחנו בקשר טוב, הוא מגיע לארץ פחות מאז שאביו ואחותו נפטרו. אני לא התחתנתי עם מפיק עשיר, בנינו יחד את הדרך שלנו, היינו צוות. כשהלכנו להתגרש, ישבנו עם עורך הדין כדי לפרק את החבילה, והוא אמר, 'משה מוכן לתת לך את זה ואת זה', ואני אמרתי, 'הוא לא נותן לי כלום, כי הוא לא יכול לתת לי משהו שהוא גם שלי'. ומשה אמר, 'נכון'. התחלקנו בכל ועורכי הדין ירדו מהעצים. מעולם לא ביקשתי ממנו דמי מזונות".
את מתגעגעת לפעמים לחברים בהוליווד, לעשייה הקולנועית?
"כן, לגמרי. אף פעם לא הייתי רק אורחת בתעשייה. פסטיבל קאן היה בשבילי פול טיים עבודה. מכרתי את הסרטים שלנו. גם היום המקצוע שלי הוא מפיקה, לקחת רעיון ולממש אותו. אני עושה את זה היום בעולם העסקים".
להיכנס לבגדים הישנים
בשנה האחרונה שושן המציאה את עצמה מחדש, ושבה אל מסלול הדוגמנות ואל עולם הבמה. היא השתתפה לאחרונה בסרטוני פרסומת בחו"ל ונרשמה לסוכנות 'קארין מודל' בפריז שפתחה מחלקה לדוגמניות מבוגרות והחתימה אותה לצד מוניקה בלוצ'י.
"השלתי לאחרונה את עודפי המשקל שהצטברו עליי בתקופת הלימודים. כשחזרתי לארץ והלכתי ללמוד משפטים, יצא שעשיתי את בחינות הלשכה פעמיים, וזה אומר שבמשך שנה ישבתי משש בבוקר עד עשר בלילה ללמוד ועליתי במשקל. אין מה לעשות, זה קורה כשאת צריכה אוכל מנחם בדרך. עליתי שישה קילוגרמים, מ־58 ל־64 ק"ג. כולם אמרו, את נראית טוב, אבל ידעתי שאהיה חייבת להוריד את מה שעליתי, אחרת אצטרך לקנות בגדים חדשים ולא בא לי. אני אוהבת את הבגדים שלי. לכן בארבעת החודשים האחרונים שלי, מדצמבר עד מרץ האחרון, כשהייתי בלוס־אנג'לס, חזרתי לאכול נכון".
למה בחרת להצטלם להפקת אופנה עם בגדים ישנים מהארון שלך?
"מאז שירדתי במשקל, נכנסתי שוב לתוך הבגדים שלי, כולל חליפה של טיירי מוגלר שנמצאת אצלי כבר 20 שנה ונרכשה בסוף עונה. בכל פעם שנסעתי לפסטיבל קאן, כשעבדתי כמפיקה ומלהקת בהוליווד, רכשתי פריטים מיוחדים שג'ורג'יו ארמני מחזיק בחנות שלו שם, ולא נמכרים בשום מקום אחר. הייתה לי שם הנחה מיוחדת כי פעם דגמנתי לו. כשהגעתי לפריז באמצע שנות ה־80 והמעצב אזאדין אליה רק התחיל את דרכו, קניתי פריטים שלו ושמרתי הכל. היום אני עושה שופינג אצלי בארון, וזה גם המסר שלי לנשים: תקנו חכם וטוב בסוף עונה. זה מה שתמיד עשיתי. את הכסף חסכתי לדירה".
