יש מצב שהיום, כשאנחנו בעיצומו של משבר שטרף את כל הסדרים הקיימים, ביטל את מסגרות הלימוד והותיר הורים וילדים בכל הגילאים מסוגרים יחד בבתים - הדבר האחרון שאתם חושבים עליו עכשיו הוא איך לחנך את הילדים. ובכל זאת, דווקא עכשיו, בעת המשברית הזאת, אולי זה בדיוק הזמן לבחון מחדש את המטרות ההוריות שלכם ולבדוק אם אתם באמת מעניקים להם את הכלים שיעזרו להם לפתח את יכולות החיים שלהם, כדי שיוכלו לצלוח בהמשך דרכם זמנים טובים - וגם משבריים. לדברי לאה שטרן, מרצה ומנחת הורים במכון אדלר, כדי להשיב לעצמכם על השאלה הגדולה הזאת, כדאי שתשאלו את עצמכם את עשר השאלות הבאות ותפנימו את התובנות שעולות מהתשובות.
1. האם אני הורה מעודכן שמתווך לילדים את המציאות?
האחריות ההורית שלנו היא לדעת מה הילד שלנו עושה, איפה הוא מבלה ולאילו תכנים הוא נחשף. זהו תפקיד חשוב שאין להקל בו ראש ומחייב אותנו לשמור על קשר קרוב עם הילדים. עלינו לספק לילדים מידע אמין באשר למציאות שהם נחשפים אליה, כמו שאנחנו ההורים רוצים שהם יתפסו אותה.
בתכל'ס: כך למשל, בכיתה ד' אפשר להסביר להם מה זה פורנו. בכיתה ז' אפשר לדבר איתם על הסכנות שבאלכוהול. הביאו בחשבון שאין לכם שליטה אלא רק השפעה עליהם, לכן חשוב להבהיר את עמדתכם ולהסביר את הסכנות, אך לדעת שהדברים שלכם ישפיעו אולי רק בהמשך ולא באופן מיידי.
2. האם אני מפתח אצל הילד חשיבה כלכלית?
בין יתר התפקידים שלנו כהורים עלינו ללמד את הילדים להתמודד עם תחושות תסכול ולמנוע ממשפטים כמו "לכולם יש ורק לי אין" לחלחל ולנהל את ההחלטות בבית.
בתכל'ס: למשל, אם הילד מבקש לרכוש ג'ינס ממותג שעולה 500 שקל כי "לכולם כבר קנו", כדאי להבהיר לו שזה לא שיקול מבחינתכם. מצד שני, אם אתם רוצים לחזק אותו בקבלת אחריות ובהפעלת שיקול דעת, תוכלו להציע לו את הסכום המבוקש לג'ינס אבל להבהיר לו שאתם סומכים עליו שיעשה בכסף שקיבל את הבחירה הנכונה לו (לקנות ג'ינס אחד יקר או כמה פחות יקרים).
3. האם אני מתערב לילד בחיים החברתיים?
לא תמיד הילדים שלכם מסתובבים עם חברים שמוצאים חן בעיניכם, אבל כדאי לזכור שככל שתעצרו אותם, ובעיקר בגיל ההתבגרות, כך הם ימרדו. החוכמה היא להביע את העמדות שלכם, לדבר על ההשלכות ולהתערב רק כשיש סכנה ממשית לביטחונם.
בתכל'ס: אם הילד מסתובב עם חברים שלא מוצאים חן בעיניכם, אפשר לומר לו: "אנחנו דואגים לך כשאתה מסתובב עם החבר המסוים הזה, אבל אנחנו גם סומכים עליך שתדע מתי לעצור או להתרחק". ככל שהיחסים ביניכם ובין ילדיכם יהיו פתוחים יותר, וככל שיבינו שההסבר שלכם נובע רק מדאגה לשלומם, כך הם עשויים להיות קשובים יותר לדבריכם.
4. האם אני מחזק אצל הילד שלי חוויה של הצלחה?
ככל שהילדים יצברו חוויות של הצלחה, כך האמון ביכולות שלהם ילך ויגבר. למדו אותם להיות עצמאיים ולהשתתף במשימות הבית מהרגע שהם עושים את צעדיהם הראשונים. אולי הם לא יבצעו את המטלות כמו שאתם רוצים בקצב ובזמן שלכם, אבל זכרו שהמטרה היא לשכלל את היכולות העצמאיות שלהם.
בתכל'ס: בגיל טרום הליכה אפשר לבקש מהפעוט לזרוק את הטיטול לפח, בגיל שלוש - לשים עגבניות בשקית בעת הקניות בסופר, בגיל ארבע - לחבר זוגות גרביים, בגיל חמש - להשקות עציצים, בגיל שש - לסדר את המיטה, בגיל שבע - להכין את התיק למחר, ובהמשך פעולות כמו: לשטוף כלים, להוציא את הכלב לטיול או לקפל כביסה.
רוצים שהילד יצליח יותר בלימודים? בקשו ממנו לשטוף את הרצפה בבית >>>
5. האם אני מקבע דפוסים שליליים?
פעמים רבות, ברגעי כעס, הורים מוציאים מהפה משפטים שעלולים לקבע אצל הילדים התנהגויות לא רצויות. אם למשל נאמר להם שהם אנוכיים, מבולגנים או חסרי אחריות, הם עלולים להתחיל להאמין שהם באמת כאלה ולא יעשו דבר להשתפר. האתגר ההורי הוא לתת כמה שפחות מקום להתנהגות השלילית ולחזק יותר את ההתנהגות התורמת והמועילה.
בתכל'ס: למשל, כשהילד נוהג בביישנות ונצמד לכם לרגל, במקום להגיד לו "די להיות ביישן", תוכלו לומר לו: "זה בסדר שאתה אומר שלום רק למי שאתה מכיר". כך הוא לא "יינעל" על ההתנהגות הביישנית, ובהדרגה הוא אף עשוי להשתחרר ממנה.
6. האם אני מגונן מדי?
הורים רבים רוצים להבטיח לילדים עולם נטול דאגות וסכנות ולכן הם לוקחים על עצמם משימות רבות הנוגעות לחייהם. למשל, הם יישבו להכין איתם שיעורי בית, יתקשרו למורה לדבר על הציון שהילדים קיבלו, או יתקשרו לאמא של החברה שהתנהגה לא כל כך יפה עם בתם.
בתכל'ס:
ככל שתמנעו מהילדים להתמודד בעצמם עם מצבים מסוימים, כך תקטינו את היכולת שלהם להתמודד עם המציאות. זכרו שהתפקיד שלכם הוא ללוות אותם ולהעביר את השרביט אליהם, להסביר להם מתי עליהם להכין שיעורים, לאפשר להם לפנות אליכם לקבלת עזרה ולחשוב איתם על פתרונות, אבל בטח לא לעשות כל דבר במקומם.
7. האם אני סתם משבח או באמת מעודד?
כשהילדים עושים פעולה חיובית ואנחנו רוצים לומר להם מילה טובה, אנחנו ”נופלים” הרבה פעמים לתגובה האוטומטית ואומרים להם מילות שבח כמו "נהדר", "כל הכבוד", "אלופים". אבל מה הם באמת לומדים על היכולות שלהם ממילות השבח?
בתכל'ס: אם אתם מזהים את עצמכם בסיטואציה, זה הזמן להמיר את מילות השבח במילות עידוד. יש לכם מילה טובה? נמקו אותה. למשל, אם הילד תלה כביסה ביוזמתו, במקום לומר לו "כל הכבוד" תוכלו לומר לו: "איזה יופי שלקחת על עצמך יוזמה והקלת עלי ביום שאני כל כך עמוס". כך תחזקו אצלו תכונות כמו התחשבות, אמפתיה ויוזמה.
8. האם אני משקיע יותר בציונים של המתבגר או ביחסים איתו?
הילדוּת והנערוּת במעגל החיים הן פרקים קצרים מאוד, ורוב החיים נהיה הורים למבוגרים. לכן חשוב יותר לבסס יחסים טובים עם הילדים ולשאוף להיות עבורם דמות משמעותית מאשר לדאוג לציונים בתעודה. כך, כשהם יעזבו את הקן, הם עדיין ירצו להיות איתנו בקשר חם וקרוב.
בתכל'ס: אם אתם מרגישים שהילדים מזלזלים בלימודים והציונים שלהם יורדים בהתמדה, תוכלו לעשות איתם שיחת תיאום ציפיות. תוכלו לומר להם שאתם מבינים שהם בתקופה שבה מתחשק להם יותר לבלות עם חברים ושהיחסים שלכם איתם מאוד חשובים לכם, לכן אולי כדאי לחשוב על פתרון משותף. למשל, לבחור 2־3 מקצועות שהם לוקחים עליהם אחריות לשמור על ההישגים, ובשאר המקצועות אתם מתחייבים לא ללחוץ עליהם.
9. האם אני מהווה דוגמה טובה עבור הילד?
להיות הורה זה כמו לחיות בתוך הבית של "האח הגדול" - גם אם נראה לכם שהם "לא סופרים" אתכם, העיניים נשואות אליכם כל הזמן. לכן, לא משנה אילו אמירות אתם משחררים לילדיכם, בסוף הם לומדים מההתנהגות שלכם ומהדרך שבה אתם מקבלים החלטות, מגלים אחריות ומנהלים את אורחות חייכם.
בתכל'ס: השתדלו מדי פעם לעצור ולשאול את עצמכם: האם ההתנהגות שלנו עולה בקנה אחד עם הערכים שאנחנו רוצים להקנות להם? האם אנחנו מבקשים מהם לנהוג ביושר, אבל מצד שני למשל מבקשים מהם לשקר בגיל כדי ליהנות מהנחה מסוימת (כמו כניסה חינם לפארק שעשועים)? ככל שתהיה הלימה בין הערכים שאתם רוצים להקנות לילדיכם להתנהגות היומיומית שלכם, כך תגדילו את הסיכוי לגדל ילדים ערכיים יותר.
10. האם אני רואה את הדרך ולא רק את התוצאה?
הנטייה שלנו כהורים היא להסתכל על השורה התחתונה, אבל חשוב לציין דווקא את הדרך שהם עושים. למשל, אם הילד קיבל ציון לא מספיק טוב וזה מכעיס אתכם כי אתם מאמינים שהוא יכול היה להשקיע יותר, נסו לשקף לו את היכולות שלו כדי לחזק אצלו את האמונה שלו בעצמו והשתדלו לגרום לו להאמין שהוא מסוגל לקבל ציון גבוה יותר בפעם הבאה.
בתכל'ס: במקום לומר משפטים מקטינים כמו "לא למדת מספיק" או "אם היית קצת יותר מתאמץ", תוכלו לומר משפט כמו: "היית כל כך עייף אתמול ובכל זאת לא ויתרת לעצמך ועברת על החומר. כל הכבוד לך על זה".
הצצה לעולמם המורכב של המתבגרים החדשים בני דור ה-Z, הקליקו על התמונה:
