בית החלומות שבנה למשפחתו
מרט גרצמן, חולה בניוון שרירים

זו הייתה הגשמת חלום: לפני חמש שנים החל מרט גרצמן, גאון מחשבים בן 31, חולה במחלת ניוון שרירים גנטית (דושן) המרותק לכיסא גלגלים, לרקום במוחו את התוכנית. הוא רצה לבנות למשפחתו את הבית המושלם, זה שעליו לא חלמו הוריו גם בחלומותיהם הוורודים ביותר.

מרט, בחור מבריק ואופטימי, הוא בנם הצעיר של זוג עולים מרוסיה, המטפלים בו ובאחיו (39), החולה באותה מחלה, בשלב מתקדם שלה. דושן היא מחלת ניוון שרירים מולדת וחשוכת מרפא. היא מאובחנת אצל תינוקות וילדים, מחמירה בהדרגה, ופוגעת בעיקר בבנים. האב והאם התמודדו, בו בזמן, גם עם קשיי העלייה וגם עם בריאותם המאתגרת של ילדיהם.

במשך חודשים ישב מרט מול המחשב, ולמד באתרי אינטרנט שונים את כל מה שאפשר היה ללמוד על אדריכלות, בנייה ועיצוב, קרא את כל מה שאפשר היה לקרוא, התעכב על הפרטים הקטנים, ורכש ידע בחידושים בתחום. לבסוף הזמין את שירלי דן, הנדסאית אדריכלות המתמחה בווילות יוקרה, כדי לאפשר לרעיונות שאסף לצאת מן הכוח אל הפועל. בני משפחתו, אביו הרופא, אמו ואחיו, המחובר למכונת הנשמה, אִפשרו למרט לקחת את הפיקוד.

הכניסה נטולת מדרגות. לייסטים מחפים מבחוץ(צילום: שי אדם)

טפטים מאפיינים מבפנים(צילום: שי אדם)

התוצאה היא בית ענקי באופי אירופי קלאסי, שנמצא ביישוב וילות במרכז הארץ. 450 מטרים רבועים שטחו, הבנויים בצורת האות H על מגרש של חצי דונם. לייסטים מחפים אותו מבחוץ וטפטים מאפיינים אותו מבפנים.

מעלית חיונית לשני הבנים

מבואה עם פטיו מתגלה בכניסה, האזור הפרטי נמצא מימין והאזור הציבורי משמאל. מעל קומת מרתף מרווחת, קומת הכניסה נועדה לאירוח והיא כוללת סלון, פינת אוכל ומטבח כפרי עם מכשירי חשמל שחורים בסגנון רטרו. הרצפה עשויה לוחות עץ מפירוק שיובאו לארץ. מהסלון יש יציאה לבריכה, המוקפת חצר פורחת ועצי פרי צעירים.

הפטיו. מסביב לבית חצר פורחת ועצי פרי(צילום: שי אדם)

במרכז הבית מתבלטת מעלית זכוכית וברזל שחור, הנחוצה לשני הבנים. בקומת הכניסה יש גם חדר שינה ורחצה לסבתא מצד האם, ובמרתף יש יחידת דיור לסבא מצד האב. הסב התאלמן במהלך הבנייה והצטרף לדורות הצעירים.

אל הקומה העליונה מובילות מדרגות עץ, ושם מתגלה סוויטת הורים גדולה עם חדר רחצה, חדר ארונות ומרפסת צמודה. מעין גשר מוביל לצד השני של הקומה, שם נמצאים חדריהם של האחים ושל שני המטפלים, המתגוררים אף הם בבית. בחדר הרחצה רחב הידיים עומדת אמבטיה במרכז החדר (Free Standing). מול פתח המעלית תוכננה פינה לשטיפת ידיים (ובה כיור וארון בסגנון כפרי).

תקרה שמעניקה אווירה כפרית(צילום: שי אדם)

כל החלונות בבית מבודדים, ומעל ראשי הדיירים נבנתה תקרה מקורות עץ, המעניקה אווירה כפרית מעודכנת. "זהו בית בסגנון אירופי־אנגלי מבחוץ, עם חום איטלקי מבפנים", סבור מרט, בוגר לימודי כלכלה וחקר ביצועים, שמדבר וכותב בשפה גבוהה. לאחיו, אגב, יש תואר שני במדעי המחשב, והוא הספיק להגיש את התזה תוך כדי חודש אשפוז בטיפול נמרץ, כאשר מצב בריאותו הידרדר.

לא מחכה לגמלאות של ההורים

"הכל התחיל מסיפור שסיפרה לי אמי", נזכר מרט. "כשלמדתי בחטיבה שמעתי ממנה כי אביה ז"ל, שהיה קבלן ומהנדס, חלם שכאשר יפרוש לגמלאות – יבנה לעצמו בית עם גינה מחוץ לעיר, ויגדל צמחים ודגי נוי. לצערנו, סבי נפטר טרם לידתי, וחלומו נגנז. כך חשבה אמי. מבחינתי, ממש לא. עם השנים החלטתי שאני לא ממתין לגמלאות של הוריי ומגייס כל משאב אפשרי לפרויקט. פיזית אין הרבה משאבים כאלה, אבל כפי שלמדתי, להרבה בעיות זה תירוץ נפלא בלבד – ולא מעבר".

הסיפור המשפחתי שלכם אינו שגרתי.

"נכון. הגענו בעלייה של שנות ה-90. ללא כלום, כמו הרוב. אבא רופא, אמא מהנדסת בתואר, מנקה בפועל. בבוקר בעבודה, ומטפלת של אחי ושלי ביתר הזמן. כשעלינו ארצה, אחי כבר היה בכיסא גלגלים, ואמי עבדה גם בערב. בגיל חמש, אני הייתי הידיים והרגליים של אחי. אנחנו מאוד-מאוד קרובים מאז, ומרגישים אחד את השני גם בלי מילים".

בעצם, גם כשהיית ילד היית המבוגר האחראי בבית.

"ההורים ואחי הגדול תמיד דאגו שאלמד כל דבר שהתעניינתי בו לעומק. ללא קשר ללימודים השוטפים בבית הספר ובאוניברסיטה, וגם בתקופות עם יותר או פחות קשיים בריאותיים. ועברנו הרבה. זה משפט נדוש, אך מהכל לומדים והכל מחשל".

על מה חלמתם כשניגשת לתכנן את הבית?

"בית קטן בערבה. זה לא יצא. אופי החיים שלנו לא מאִפשר לנו לגור בצריף קטן. העיקרון המנחה נשאר: אנחנו בונים לעצמנו ולצרכים שלנו, לא כדי שמישהו אחר יתלהב. הייתה עוד החלטה: אם לא עושים את זה מושלם – ואין כזה, אז נאמר קרוב למושלם – אז לא עושים".

ומבחינת הנגישות?

"גרנו בעיר, בדירה לא קטנה, יחסית, אך כזאת שלא הספיקה לנו. ההורים מתבגרים, אנחנו נחלשים והופכים לסיעודיים יותר ויותר, אחי מונשם במכונת הנשמה דרך הקנה ואנוכי באמצעים לא פולשניים. מקום לזוג מטפלים לא היה. אחי היה רואה את השמש רק כשיצא החוצה מסיבות רפואיות, בטח בשנים האחרונות. כיוון שלא היה בבית גיבוי חשמלי, כל הפסקת חשמל גרמה להורים שלי מיני התקף לב".

"היו חשובים לנו קרבה בין החדרים של אחי ושלי, חלונות עם ויטרינות שייכנס דרכן המון אור, חדרים לשני המטפלים שחיים איתנו, חדר מפנק להורים שכל כך השקיעו בנו כל השנים וכמובן, נגישות וצרכים שחלקם ייראו מוזרים מהצד, חלקם לא: מעברים רחבים, מעלית, מערכות בית חכם, גיבוי חשמלי, קמין, מערכות אודיו-וידיאו, חימום תת-רצפתי, מיזוג מתוחכם שלא נרגיש עלינו רוח, מקלחות רחבות, אמבטיה לרגליים. תוכננה בריכה נגישה ומותאמת לטיפולים, מחסן גדול יחסית לציוד רפואי וגינה שנוכל לרדת אליה. בכל זאת – זו היציאה היחידה שלנו מבין כותלי הבית. צריך לזכור שאנחנו חמולה שלמה עם המטפלים, וסבתא וסבא".

מרט בסלון. ''לא יודע לוותר''(צילום: ענבל מרמרי)

את דן הוא בחר בזכות התמחותה בסגנון "והצטיינותה בירידה אל הפרטים הקטנים, תכונה שמאפיינת גם אותי. זה כאב ראש לקבלן, כי אני פדנט וקפדן. למזלנו, בחרנו בקבלן חם ואנושי, שלא חיפש קיצורי דרך. היה לנו מזל שנפלנו על ספקים ואנשי מקצוע מעולים, כולל יועץ המשכנתאות".

ומבחינת הנגישות? על מה ויתרתם?

"על שום דבר", הוא מחייך. "אני לא יודע לוותר".

איך התקבלו ההחלטות?

"בעיקר דרך ווטסאפ. המפקח הפציץ בתמונות מהשטח. שירלי ואמא היו מעורבות. דרשתי לראות כל דבר, אפילו שהתמונות לרוב משקרות. הקפדתי לשמוע וגם להקשיב להמלצות של בעלי המקצוע עד כמה שניתן, תוך מתן אינפוט משל עצמי, לאחר שלמדתי כל תחום ונושא. ביום עבדתי בפיתוח תוכנה ואינטרנט כדי לממן את החלום, בלילה פרסתי אותו לאבני בניין שאחרים יוכלו לממש מהתוכניות שנרקמו בראשי. שירלי והקבלן טוענים שידעתי בדיוק מה אני רוצה. אחי דאג באותם לילות לעבוד מהמחשב בפיתוח תוכנה, כדי לממן את השיגעונות האלה שלי, כי לעבוד על המחשב רק ביום לא הספיק לנו".

"כולנו התאהבנו בו"

גם לדן, שהפרויקט הזה מתפרסם בספרה החדש ("בבית עם שירלי דן 2"), הייתה זו משימה ממושכת, מרגשת ומעמיקה. "כשמרט הגיע אליי לראשונה למשרד עם אמו", היא נזכרת, "פגשתי בחור מאוד חכם, ממוקד, מבין כל דבר. הפרויקט היה הבייבי שלו, והוא הסתמס איתי בכל שעה על כל דבר, גם באמצע הלילה. הוא אישיות וכולנו התאהבנו בו. היה מדהים לראות איך הוא לומד כל דבר ומבין אותו. הוא לא יכול לעשות שום דבר בכוחות עצמו, אבל המוח שלו עובד ללא הפסקה. בגלל המגבלה שלו, הוא לא היה יכול להגיע לאתר הבנייה עד שהבית היה מוכן, אך עדיין כל העבודה נעשתה מולו, כולל הסקיצות. כשהיה צריך להראות לו דברים, אמא שלו הביאה את הדברים בשבילו. בפעם הראשונה שהוא נכנס הביתה, זה היה רגע בלתי נשכח".

איך מתכננים בית עם חשיבה על נגישות?

"את הריהוט הקבוע יצרתי לפי הזמנה, תוך התחשבות בצרכים, ולכן לא שמתי שטיחים במעברים ובמקומות שיכולים להוות מכשול. בנינו מעלון (מעלית) והיה צריך קונסטרוקטיבית לחשוב איך מחברים אותו, כי אין תקרה אלא קורות עץ גלויות. מצאנו פתרון דרך חיזוקים מפלדה. המעלית תלויה בפני עצמה ולא מגיעה עד הגג הגלוי, אלא נעזרת בקורות תמיכה שהפכו לפרט עיצובי".

נגישות בחדרי הרחצה(צילום: שי אדם)

אין שום הפרעות למעבר עם כיסא(צילום: שי אדם)

"בחדר הרחצה היה צריך לאפשר כניסה לכיסא הגלגלים, נגישות לכיור ומרווח מספק בין הכיור לאמבטיה. שולחן המטבח נוצר כך שהאחים יוכלו לשבת עם הכיסאות שלהם. החללים תוכננו כך שלא יהיו שום הפרעות במעבר עם הכיסא, ופתחי הדלתות גדולים במיוחד. בחדרי האחים היה צורך להתחשב במכשור הרפואי ובמיטות המתרוממות המיוחדות.

"ובתוך כל זה, היה חשוב לשמור על אווירה ואסתטיקה שיעשו כיף ונעים. הייתי גם צריכה להשיג אישורים לכניסה הביתה, כך שלא יהיו מדרגות. החניה לרכב, שהוא לא רגיל, דרשה פתח רחב לכניסה וליציאה של כיסא גלגלים. גם הטמפרטורה בבית חשובה. אסור שיהיה חם או קר מדי, בגלל מכונות החמצן והמכשור הרפואי. איכות הרהיטים הייתה חשובה למרט. בחרנו מקטלוגים, ונסעתי לאיטליה להביא את כל הרהיטים. זה מילא את חייו".

מרט, איזה מסר יש לך לקוראינו?

"כל חלום ניתן להגשים, בכל מצב. מציבים מטרה, לומדים אותה, נעזרים באנשי מקצוע טובים, כמובן לאחר שלומדים גם איך לבחור אותם בתקווה ושאיפה לא ליפול למזל ביש ועין רעה; לא מוותרים ויהי מה. וזה מתגשם".

(צילום: שי אדם)

(צילום: שי אדם)

• ספרה של אורלי רובינזון, ''בבית עם שירלי דן 2'', יצא בהוצאת מטר
• טפטים: גולדשטיין גלרי טפט
  

בואו לראות מאות בתים ישראלים מרהיבים שיתנו לכם השראה:

 

השראה לשיפוץ ועיצוב הבית מהארץ ומהעולם. לחצו על התצלום (צילום: סוזי לוינסון)