אנה ארונוב: "לא התחתנתי ברבנות כי הייתי צריכה להוכיח שאני יהודייה"

אתמול (ראשון) שבה אנה ארונוב מברזיל, לאחר שהופסקו צילומי העונה השלישית של הריאליטי "זוג מנצח VIP". לדבריה, במקום שבו היתה, כפר קטן בשם צ'אקרה, ההיסטריה סביב הקורונה פחות מורגשת.

מוסר עבודה: "שמחה על החינוך הסובייטי שלי"

"הרבה פעמים אני מקבלת פידבק מהסביבה על דברים שמבחינתי הם מובנים מאליהם, כמו להגיע לסט בזמן או לדעת את הטקסט בעל פה. זה נובע מהחינוך שקיבלתי. קוראים לי 'סובייטית' בציניות, אבל אני סופר־שמחה על החינוך הסובייטי הזה. חלק גדול מההצלחה שלי הוא בזכותו.

"כשהייתי בת 11, למשל, הייתה פעם אחת ויחידה שאיחרתי לשיעור ריקוד. עד היום זה זכור לי כטראומה גדולה. לא איחרתי בגללי אלא בגלל אבא שהסיע אותי, והאיחור עצמו לא היה יותר משלוש דקות. ועדיין, אני זוכרת את עצמי עומדת מחוץ לדלת הסטודיו ובוכה, לא יודעת איך אני פותחת את הדלת ומה בדיוק אני אומרת. לעומת זאת, כשהיה לי סטודיו ריקוד, התלמידים שלי היו נכנסים בהתחלה באיחור של חמש דקות כאילו זה כלום. הם אפילו לא הצטערו על זה, אבל חינכתי אותם נורא מהר.

"אני כבר 20 שנה בארץ, ואם אני רוצה או לא רוצה, אני שילוב של החינוך שלי מהבית יחד עם הישראליות שרכשתי עם השנים. ועדיין, אם יש משהו שאני במודעות לשמור עליו, זה מוסר העבודה הגבוה שלי.

"ברוסיה תמצית החיים היא משפחה ופרנסה. אם יש משכורת בסוף החודש, זה אומר שהכל בסדר. לכן גם שנים רבות אחרי שעליתי לארץ פעל בי יצר הישרדותי: הרגשתי שאני חייבת לעבוד כמה שיותר ושאני חייבת עוגן. המשכתי לנהל את הסטודיו שלי תקופה ארוכה אחרי שהתפרסמתי, מתוך ידיעה שקמפיינים ותוכניות טלוויזיה הם לא דבר קבוע. רק ב־2016, אחרי תקופה ארוכה שהרגשתי שהוא לא גורם לי הנאה, התרגשות וסיפוק, החלטתי לסגור אותו. אני שמחה על ההחלטה כי זה פינה לי המון אנרגיה. פתאום אמרתי: 'שנייה, אפשר ללכת גם ימינה ושמאלה ולעשות דברים שאולי לא יצליחו, אבל את יכולה לנסות ולבדוק את עצמך'. וזו גישה מאוד לא רוסית".

"הרוסיוּת שבי מדברת"(צילום: אלה אוזן, סגנון: חיה וידר)

אייל: "קבלה של כל הפערים"

"ביני ובין אייל, יליד הארץ, יש הרבה פערי תרבות. חווינו ילדות ונעורים אחרים לגמרי. אבל יש משהו באייל שלא חוויתי אף פעם: קבלה והכלה של כל הפערים הללו. בעבר, כשהייתי בזוגיות עם ישראלי, הייתי נמנעת מלאכול אוכל רוסי בבית. היום אני ואייל אוכלים בבית המון אוכל רוסי. אני מבשלת, החך שלי מת על זה, ואייל שרוף על זה. בכלל, הבית שלנו הוא גם בית רוסי. יש בו גם ספרות רוסית, מוזיקה רוסית ואני יכולה לדבר בו רוסית. עם אמא שלי אני מדברת רק רוסית והיו לי בני זוג שפחות אהבו שאני מדברת שעה רוסית בטלפון. אייל פירק אצלי את כל המגננות.

"כשהכרנו, לאייל היה כלב, שלצערי כבר לא איתנו. אני לא יכולה לדבר אל כלב בעברית, כשאני רואה יצור קטן ומתוק ורוצה לעשות לו פוצי־מוצי, יוצאת לי אוטומטית רוסית. כל הזמן הייתי אומרת לו 'סלדקיה סבצ'קה' - כלב מתוק. כששואלים את אייל מה הוא יודע ברוסית, הוא אומר 'סלדקיה סבצ'קה'.

"אגב, אני לא מרשה לאייל לשרוק בבית. ברוסיה יש אמונה תפלה שאם שורקים בבית, זה 'משריק' את הכסף החוצה. אני יודעת שזו שטות, ועדיין. אמונה אחרת היא שאסור להתנשק בפתח הדלת כי זה יוביל לפרידה".

"בתעודת הזהות רשום שאני רווקה. זה מפריע לי בעיקר כי זה גורם לי שוב תחושה שאני לא כמו כל הישראלים"(צילום: אלה אוזן, סגנון: חיה וידר)

חתונה אזרחית: "רווקה בתעודת הזהות"

"האמירות שלי בעבר ש'חתונה זה לא בשבילי' נבעו מתוך פחד להישאר לבד. יכול להיות שגם זה קשור לאופי הרוסי שלי: אסור להיכשל, ואם אני לא רוצה משהו, אז לא נכשלתי בזה שלא הצלחתי להשיג אותו. זו הייתה מגננה.

"לא התחתנתי ברבנות כי הייתי צריכה להוכיח בשביל זה שאני יהודייה. זה תהליך ארוך, והדרישה הזו פגעה בי. שני ההורים שלי ספגו אנטישמיות נוראית בברית־המועצות. זו הסיבה שעלינו ארצה. ודווקא במקום שבו אני צריכה להרגיש בבית, שאני יהודייה כמו כולם, לא מאמינים לי. אם היו קוראים לי רותי כהן והייתי נולדת בארץ, אף אחד לא היה מבקש ממני להוכיח דבר. אז מבחינת מדינת ישראל אני לא נשואה, ובתעודת הזהות רשום שאני רווקה. זה מפריע לי בעיקר כי זה גורם לי שוב תחושה שאני לא כמו כל הישראלים.

"כמה שתמיד רציתי להפוך לאמא, לא ראיתי את עצמי מביאה ילד לבד. אני מניחה שגם אם הייתי לבד אחרי גיל 40, לא הייתי עושה את זה. אני מעריצה נשים שהביאו ילד לבד, אבל כשזה נוגע אליי, לפעמים הרצון להיות כמו כולם חזק ממני, הרוסיוּת שבי מדברת. זה כמו בניין: למרות שמעל 18 הקומות הראשונות שלו בניתי עוד קומות והארכיטקטורה השתנתה, הבסיס נשאר אותו בסיס, לטוב ולרע.

"אגב, עדיין כותבים לי בטוקבקים 'תחזרי לבוכרה'. פעם הייתי בוכה מזה. היום לא, אבל זה עדיין טיפה פוגע. זה לא שיר שמתנגן לי בראש, אבל זה כן כמו מיתר מתוח, וכל תגובה כזו יוצרת צליל קטן".

עם בן זוגה אייל אלגבי. לא מרשה לו לשרוק בבית(צילום: ענת מוסברג)

שגרת טיפוח: "עברתי לסניקרס"

"בניגוד להרבה רוסיות אני לא צובעת את השיער, לא מתאפרת ביומיום, ויוצאת החוצה עם סווטשירט. זה לא תמיד היה ככה, בגיל 21 נרשמתי לאוניברסיטה (למדה חינוך וספרות אנגלית ופרשה אחרי שלוהקה ל'רוקדים עם כוכבים', י"מ) וביום הראשון הגעתי ללימודים מאופרת, עם שיער אסוף ועגילים, לבושה בבלייזר, מכנסיים אלגנטיים ונעלי עקב. כל הסטודנטים הגיעו עם טרנינג או ג'ינס ולא הפסיקו לשאול אותי אם אני הולכת אחרי זה לחתונה. הבנתי שאני לא צריכה להתלבש ככה והתחלתי גם אני ללבוש ג'ינס וסניקרס. אבל לאמא שלי זה עדיין מפריע. לפעמים היא אומרת לי: 'פעם היית הולכת מאופרת, עם חצאית ועקבים. לאן זה נעלם?'"

• הראיון המלא עם אנה ארונוב מתפרסם בגיליון "לאשה, החדש, עכשיו בדוכנים