חדר ילדים אצל בעלת מותג טקסטיל: הכל דורש אישור מראש של בת ה-8

ביקור בבית של מיכל תדהר, הבעלים של ndoto: "לבת שלי יש דעות מאוד מוצקות וברורות לגבי מה היא אוהבת ומה לא, וזה ממש לא חייב להיות תואם לטעם שלי"

"בגלל שלא ממש נותר תקציב, את החדר הזה לא עיצבנו ממש מחדש אלא רק עשינו לו מתיחת פנים קלילה".  מיכל תדהר (צילום: טל שחר)
"בגלל שלא ממש נותר תקציב, את החדר הזה לא עיצבנו ממש מחדש אלא רק עשינו לו מתיחת פנים קלילה". מיכל תדהר (צילום: טל שחר)

הבית בכלל וחדרי הילדים בפרט מקבלים בימים אלה חשיבות מיוחדת, כשהשהייה המוגברת בין ארבעה קירות גורמת לחלקנו לבחון אותם במבט ביקורתי חדש. איך נראה חדר הילדים של מי שעשתה קריירה מעיצוב עבור ילדים? ביקרנו אצל מעצבת צעצועים , מעצבת בגדים לקטנטנים ועוד כדי לגלות. כתבה שלישית בסדרה

 

מיכל תדהר, הבעלים של מותג הטקסטיל ndoto, בת 38, גרה בגבעתיים עם בן הזוג רון, הילדים אריאל (בת 8) וינאי (בן שנתיים) והכלב טוטו.

 

מה את עושה?

"אני בעלת מותג הטקסטיל ndoto, שמזה שש שנים מגשים חלומות איכותיים וממכרים לתינוקות ולילדים. הכל אצלנו מתחיל מהאיורים. עולמות קסומים נולדים באיורים ידניים ועדינים ומתורגמים להדפסים ישירות על הבדים. לאחר הדפסת האיורים ובחירת הצבעים אנחנו מייצרים מהבדים הללו מגוון מוצרים: מצעים, שמיכות, נחשושים, מזרני פעילות, סדינים, ריפודיות לעגלה ועוד. היום, לאחר שצמחנו, אנחנו כבר מייצרים ומוכרים עוד מגוון סוגי מוצרים לעיצוב חדרי הילדים: מדבקות קיר, אהילים, שקי אחסון ועוד.

 

איך הגעת לתחום?

"האמת היא שממש במקרה... יש לי תואר ראשון במדעי המדינה ובמשך כשש שנים עבדתי כמפיקת אירועים עסקיים בחברת הפקות גדולה (זה אחלה בית ספר לחיים). לפני זה ניהלתי מסעדות. אבל בשנים האחרונות היה לי ברור שהעצמאות קוראת לי. מעולם לא היה לי קל להיות שכירה, ותמיד מצאתי את עצמי בעבודות שואבות וטוטאליות, כך שהיה לי ברור שאני רוצה לנסות לעבוד בשביל עצמי, כי אם כבר להיות טוטאלית, אז שזה יהיה לביתי.

 

"אחרי שילדתי את בתי הגדולה, החלטתי שזו ההזדמנות להגשים חלומות. אני ועוד חברה החלטנו לשלב כוחות והתחלנו לחתור להקמה של עסק משותף עם רעיון שהיה לי בתחום אחר לגמרי. במשך כמה חודשים עבדנו קשה, השקענו כספים, מאמצים והמון שעות, עד שהבנו שהעסק הזה לא מתאים לנו מבחינת ההשקעה הכספית והזמן שיעבור עד שנוכל לקטוף ממנו פירות. לבי נשבר.

 

"אחרי שהתאבלתי, קמתי ושאלתי 'אוקיי, מה עכשיו?'. כבדרך אגב, שותפתי העלתה רעיון מתוך מחסור שזיהתה במוצרים מעוצבים ואיכותיים בתחום הטקסטיל לתינוקות. אמרנו 'אוקיי, יאללה בואי נראה אם יש פה על מה לדבר'. מתוך היכולות ההפקתיות שלנו העסק צמח עקב בצד אגודל. התחלנו בסיורים, בבדיקות של השטח. ביררנו מה קיים, מה חסר, כמה עולה. לאחר הבנת השוק הלכנו לחקור איך מייצרים, מה המשמעות, מה נדרש. אחר כך עברנו לשלב התמחור ובדקנו אם יש פה מקום לעשות עסק, ואם כן, מה תהיה האסטרטגיה השיווקית שלו. למדנו המון, טעינו המון, השקענו המון ובעיקר חלמנו המון.

 

"כעבור חצי שנה בערך הייתה לנו קולקציה ראשונה ביד למכור לשוק, ואז השותפה שלי הודיעה שהיא עוזבת את הארץ לרילוקיישן עם בעלה. נשבר לי שוב הלב, ונשארתי לבד עם העסק ביד ועם ים של חרדות ופחדים. אבל החלטתי להתגבר ולהיענות לאתגר, וזה היה השיעור של החיים שלי. מאז עברו המון מים מתחת לגשר. נדוטו, הבייבי שלי, צמח ופרח, ואני ביחד איתו".

 

איורים ידניים ועדינים ומתורגמים להדפסים ישירות על הבדים (צילום: עופרה רון מזור)
    איורים ידניים ועדינים ומתורגמים להדפסים ישירות על הבדים(צילום: עופרה רון מזור)

     

    מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?

    "הרגע שבו קולקציה חדשה יוצאת לאוויר העולם הוא גם הכי אהוב עליי אבל גם הכי מפחיד מבחינתי. חשוב להבין, קולקציה חדשה יוצאת בערך פעם בשנה, לאחר עבודה של חודשים על גבי חודשים. הרגע הזה, שבו התוצר יוצא החוצה והופך להיות של כולם ולא רק שלי, הוא רגע מדהים ומרגש בכל פעם מחדש. מצד אחד אני מלאה פחד וחשש: האם יאהבו ויבינו אותי? האם הקולקציה תימכר היטב? מהצד השני, הרצון והציפייה לאהבה של הלקוחות שלי, הרגע הזה של החיים החדשים האלה, מכניס המון אדרנלין והתרגשות. יש שיקראו לזה סוג של התמכרות".

     

    ומה את הכי פחות אוהבת?

    "בגדול כל מה שקשור למספרים. זה משהו שאני פחות אוהבת ויותר מתקשה להתחבר אליו. אני מעורבת בהכל בעסק, גם בצדדים האלו, כי הבנתי שאין ברירה וכדי לנהל עסק חייבים לדעת ולהתערב בכל. בגלל שאלו הצדדים הפחות חזקים שלי אני מקבלת בהם המון ייעוץ ועזרה".

     

    מה תהליך העבודה שלך?

    "יצירה של קולקציה חדשה מתחילה בשיחה שלי ושל מאי נאוס דוידוביץ', שהיא המאיירת, המעצבת הגרפית והלב שלי, ובעצם זו שיודעת לתרגם חלומות לאיורים. זו שיחה שמניעה תהליך אצל שתינו. אחריה אנחנו לרוב שוקעות למחשבות ולתהליך פנימי שכזה: משוטטות באינטרנט, מחפשות רעיונות, מתבוננות על דברים, חוויות, טרנדים, צבעים, איורים מהעבר שלנו, מנהלות שיחות - כל דבר שמפרה אותנו ומגרה את הדמיון. אבל אצלי התהליך הזה נעשה תמיד עם מחשבה והבנה של החשיבות של הפן המסחרי.

     

    "אחרי שאנחנו מגיעות לרעיון לקולקציה, מאי מתחילה לאייר את הדמויות ובתהליך של פינג פונג בינינו אנחנו מדייקות, מתקנות, מורידות, משנות, מוסיפות עוד דמויות ואלמנטים. אחרי שיש לנו את מכלול האלמנטים מגיע שלב הקומפוזיציה, שבו אנחנו לוקחות את כל האלמנטים ומייצרות מהם סיפור שמשלב את הכל ביחד. אז מגיע עוד תהליך ארוך של פינג פונג, תזוזות, התאמות, הדפסות, ניסיונות, תיקונים ועוד. עד שמגיע הרגע שבו שתינו מסתכלות על הקומפוזיציה ויודעות שזה מושלם. 

     

    מותג הטקסטיל ndoto. "הרגע שבו קולקציה חדשה יוצאת לאוויר העולם הוא גם הכי אהוב עליי אבל גם הכי מפחיד מבחינתי" (צילום: עופרה רון מזור)
      מותג הטקסטיל ndoto. "הרגע שבו קולקציה חדשה יוצאת לאוויר העולם הוא גם הכי אהוב עליי אבל גם הכי מפחיד מבחינתי"(צילום: עופרה רון מזור)

       

      "משם עוברים לשלב הצבעוניות: בוחנים צבעים, גוונים ותתי גוונים, מה משתלב עם מה, איך זה מתכתב עם כל יתר הקולקציות שלנו, איך זה יתקבל על הבד ומה המסר שאנחנו רוצות להעביר. לפעמים השלב הזה הוא דווקא הקשה ביותר: לבחור את השילוב המושלם של הצבעים. בטקסטיל הייצור הוא מורכב ולא הכל אפשרי, ולעתים הבחירות פה לא קלות. לאחר מכן אנחנו מתייעצות, מראות למספר מצומצם של אנשים שאנו סומכות עליהם ושואלות לדעתם, לפעמים מראות להם מספר ורסיות ואם צריך יוצאות משם לעוד מספר תיקונים. אחרי שכל זה הושלם יש לנו ביד קולקציה חדשה שהולכת לייצור, שזה עוד תהליך ארוך ומורכב בפני עצמו".

       

      ממה את שואבת השראה?

      "מהכל ומכולם! זה יכול להיות מטיולים בעולם, מהילדים שלי, משיטוטים באינטרנט, ממובילי דעת קהל בעולם, מבלוגרים, תמונות, טבע, אנשים. בעצם כמעט כל דבר יכול ברגע מסוים להצית לי את הדמיון ולתת לי איזה רעיון שייכתב באיזו מחברת רעיונות שתשמש אותי כבר מתישהו".

       

      ספרי לנו על הבית שלך.

      "ממש לפני מספר שבועות חזרנו לבית שלנו שעבר שיפוץ במסגרת תמ"א 38 של הבניין, אחרי כמעט שנתיים שלא יכולנו לגור בו. זו התרגשות עצומה מבחינתנו סוף סוף לחזור הביתה לפינה שלנו ולשכונה שלנו. מדובר בדירת 4 חדרים בת 100 מ"ר, משופצת דנדשה, ובקרוב גם הבניין ייראה ככה".

       

      "יש לילדים חדרים נפרדים, לבקשתה של אריאל" (צילום: טל שחר)
        "יש לילדים חדרים נפרדים, לבקשתה של אריאל"(צילום: טל שחר)

         

        מי ישן בחדר הילדים שבו הצטלמת?

        "אריאל, הבת שלי. בגלל שפער הגילאים בין ילדיי לא קטן (שש שנים, וכן, זה היה מכוון לגמרי) יש להם חדרים נפרדים, לבקשתה של אריאל. החדר של ינאי נמצא בממ"ד, אבל זה רק בכאילו, כי הוא ישן איתי".

         

        מי עיצב את החדר? והאם הילדים היו מעורבים בעיצוב?

        "את הבית כולו עיצבה ספיר לוי מאורי, מעצבת הפנים המחוננת שעשתה לנו עבודה מושלמת על הבית. בגלל שלא ממש נותר תקציב, את החדר הזה לא עיצבנו ממש מחדש אלא רק עשינו לו מתיחת פנים קלילה. חברתי המוכשרת אורי פישמן ואני עיצבנו את החדר בתצורה הנוכחית שלו. אריאל היא בעיקר על תקן המאשרת: לא נכנס כלום לחדר שלא עובר את אישורה, אבל אני זו שמגישה לה את האפשרויות לבחירה. יש לה דעות מאוד מוצקות וברורות לגבי מה היא אוהבת ומה לא, וזה ממש לא חייב להיות תואם לטעם שלי. אני מאפשרת לה חופש יחסי לבטא את עצמה ומשתדלת לא להגביל אותה לטעם שלי".

         

        מה את הכי אוהבת בחדר?

        "אני משוגעת על המיטה שקנינו בניחותא, שמייבאים את המותג המושלם ouef. בכלל, האזור של המיטה וסביבתה הוא זה שהספקתי הכי הרבה לטפל בו. יש פה בחדר שילוב של מותגים שאני אוהבת ומעריכה כל אחד ואחד מהם, בעיקר דרא ו־rico. אני מייחסת משמעות רבה למי ולמה שאני מכניסה לבית שלי מתוך כבוד לקולגות. אני מאוד אוהבת יצירה מקומית וייחודית, עסקים של נשים, אנשי עבודה כמוני שמביאים לעולם דברים מיוחדים".

         

        ומה הכי פחות אוהבת?

        "את שולחן הלימודים שבהמשך נחליף ואת טריליון הפיצ'פקעס שאריאל משוגעת עליהם: בובות פרווה, בובות לול, פליימוביל, לגו, ברביות. תנו שם והיא תמות על זה. אני תמיד במרדף של איך לארגן את כל הבלגן והצבע הזה בעיניים, ואחיה הקטן תמיד במרדף של איך לבלגן".

         

           ולמה הבת של מעצבת הצעצועים מסרבת לישון בחדר היפה שאמא עיצבה?

           

          אלכס חייקן-צור: בסוף כולם באים לישון  במיטת ההורים (צילום: טל שחר)
          אלכס חייקן-צור: בסוף כולם באים לישון במיטת ההורים (צילום: טל שחר)

           

           

           

           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד