לאחר שביום רביעי סגרה ישיבת גור את שערי בית המדרש הגדול בירושלים, ואלפי תלמידיה שבו לביתם, הצטרפה אליה אתמול (חמישי) גם הישיבה המפורסמת והגדולה ביותר בבני ברק, היא ישיבת פוניבז'.
השינויים בעולם החרדי בימים אלה מפליגים, לא פחות מאשר בעולם החילוני אך באופן שונה: זה מתחיל בתפילות שמתקיימות אך ורק במניינים מצומצמים; ה"חיידרים" – אותם גני ילדים ובתי ספר יסודיים המשמשים את ילדי העיר - נסגרו גם הם, כמו הישיבות. אפשר לדמיין את המתרחש בדירות הקטנות שבהן מתקבצות המשפחות מרובות הילדים.
> דן קורונה: מה מחכה לחולים שמאושפזים במלון דן פנורמה בתל אביב?
> האדריכל האיטלקי הנודע ויטוריו גרגוטי מת מקורונה
> כולנו עברנו לעבוד מהבית: כמה עצות טובות לפינת העבודה
החגיגה נגמרה
כאשר ביקרנו אתמול (חמישי) בבוקר בישיבת פוניבז' גילינו, כי אם עד לימים האחרונים היה עולם הישיבות אדיש ושידר עסקים כרגיל, הרי שהחגיגה נגמרה. רחובות בני ברק ריקים לא פחות מאלה שבערים אחרות. בחורים בודדים חוזרים בשעת בוקר מהמקווה כשמגבת על כתפם, ילדים צועדים ושקיות מכולת בידיהם.
על לוחות המודעות הודבקו כרזות, שאולי נראות כהיתוליות לעין שאינה מודעת לניואנסים, ובפרט בגלל השפה העילגת משהו: "הלכתם פרוצות ברחובות ללא לבוש, כעת תבוא הקורונה ותכריח אותכם להתעטף מכף רגל ועד ראש", זעקה מודעה אחת. "הבאתם את תרבות ואופנת אירופה לכאן, כעת הקב"ה עשה סגר אווירי אין כניסה לאנשים מחו"ל אלא אם הם יהיו בבידוד". מנסחי המודעה סיכמו אותה בחישובים מתמטיים ובגילויים מרעישים: "פאה ערוה – בגימטריא 'קורונה', 'מגפה' ראשי תיבות – מפני גילוי פאת הנשים".
מודעה אחרת מכריזה על איתור סיבה שונה לקורונה: "ביקשתם תחבורה ציבורית בשבת, בורא עולם סגר אותה גם בימי חול. ביקשתם חתונות עם גויים לא כדת משה וישראל – אין חתונות בכלל! עדיף קורונה מכפירה! עדיף קורונה מחילול שבת! תפסיקו לצער את בורא עולם!!"
כמו ציפור פורשת כנפיים
בראש הגבעה הגבוהה ביותר של בני ברק מתנשא בניין ישיבת פוניבז', כאקרופוליס שנשקף מחלקים שונים של העיר וגם מהערים השכנות מאז שנחנך אגפו הראשון ב-1945. לכאן נשואות העיניים ומכאן מורגשת תחושת השליטה וההגמוניה, גם אם המעמד הגיאוגרפי הועם בגלל צמיחת הבתים לגובה בעיר החרדית הצפופה.
את הבניין תכנן האדריכל יצחק שוסטר (1975-1895) בהתאם לתוכנית המזכירה ציפור הפורשת כנפיים: אגף מרכזי הכולל מבואה ובית מדרש עם עזרת נשים, כך שיוכל לשמש גם כבית כנסת, ומשני צדדיו אגפים לחדרי לימוד, לחדרי שירות ולמעונות.
כאשר עולים אל פסגת הגבעה, במדרגות ארוכות, אי אפשר שלא להתרשם עמוקות מכוחו של המבנה. זהו, ככל הנראה, הבניין הגדול ביותר שהוקם בארץ באותו עשור. האדריכל והיסטוריון האדריכלות ד"ר צבי אלחייני מוצא בבניין דמיון לפרספקטיבות המוקדמות, הדרמטיות והאוטופיות שנוצרו כמה עשורים קודם לכן, כמו זה שהציגו פטריק גדס, פרנק מירס ובנימין חייקין לאוניברסיטה העברית בהר הצופים. גם הם הציעו קמפוס חינוכי, שייראה כבית מקדש שעולים אליו לרגל.
אלחייני גם מוסיף השוואה לבניין גימנסיה הרצליה בתל אביב, שתכננו במשותף האדריכל יוסף ברסקי ומייסד "בצלאל" בוריס שץ, כמו גם לבניין הטכניון הישן בשכונת הדר הכרמל בחיפה, בתכנונו של האדריכל אלכסנדר ברוולד – כולם מבני חינוך מונומנטליים, שהוקמו כתשתית שאפתנית הרבה יותר מזו של מוסד חינוכי גרידא, ומהווים גם היום נקודות ציון תרבותיות ואדריכליות חשובות בבנייה העברית במרחב הארץ-ישראלי שלפני 1948.
בניין הישיבה הוא מבנה מודרני עוצמתי, שבו ניכרת השפעה של סגנון הבנייה הירושלמי, ומודגש בו האולם המרכזי והגדול. אלחייני מוסיף שבשונה מאקרופוליסים עתיקים, שנבנו בראשי גבעות והוקפו בשטחים פתוחים שהפרידו בין קודש לחול, הרי שהבנייה בהיקף בניין הישיבה הייתה אינטנסיבית. כתוצאה מכך, אין הוא נהנה מההדר שנוצר מתוך הניתוק, אלא מקושר ישירות לחיי היומיום העירוניים. חזיתותיו מטויחות בטיח, שהאפיר ואף השחיר מזיהום האוויר ומההזנחה לאורך השנים. בחזיתותיו הסימטריות רואים פתחי חלונות מקושתים, מרפסת גדולה הפונה מערבה, וטיח שבו נחרטו שקעים המדמים בנייה באבן.
פוניבז' חוסלה - ונולדה מחדש
הרב יוסף שלמה כהנמן, שייסד את הישיבה בבני ברק, חידש למעשה את פעילות הישיבה שהוקמה 40 שנה קודם לכן בעיר פוניבז' Panevėžys במרכז ליטא, עיר שהיהודים בה היו כמעט 40% מאוכלוסייתה. הרב כהנמן, שכיהן כראש הישיבה עוד בפוניבז', הצליח להגיע לארץ ישראל בעיצומה של המלחמה, ולהתחמק מהגורל שפקד את תלמידי ורבני הישיבה, שחוסלו ברובם בבורות שנחפרו בסמוך לעיר. במרוצת השנים נבנו בהיקף הגבעה מבנים נוספים למוסדות הישיבה, והם משמשים לבתי מדרש, למוסדות חינוך אחרים ולמגורי תלמידים ורבנים.
ארון הקודש העתיק, המצופה בזהב, בוהק בקצה אולם בית המדרש העצום. בשנות ה-50 הוברח הארון בחלקים, כל הדרך מבית הכנסת העתיק במנטובה שבצפון איטליה עד לישיבה בבני ברק. ביממה האחרונה קיפדו את חייהם 22 מתושבי מנטובה מנגיף הקורונה, שעושה שמות במחוזות הצפוניים של ארץ המגף; בבני ברק, להבדיל, דווחו עד כה שמונה חולי קורונה.
בבית המדרש המרכזי כבר תמה אתמול בבוקר תפילת השחרית, אך מבתי המדרש הסמוכים עלו קולות רמים של תפילה וקריאת פרקי תהילים. במבואה שבכניסה לבניין המרכזי התקבצה קבוצה קטנה של רבנים ותלמידים ודנה בעמידה במצב. לצדם תלויה מודעה שתלתה הנהלת הישיבה ושמבשרת על סיום הלימודים. ראינו תלמידים רבים נושאים את חפציהם המעטים ועוזבים את המקום.
תלמידים צעירים, שניכר כי אינם מודעים לחומרת התפשטות המגיפה, התקבצו לשיחות קצרות רגע לפני הפרידה, שאין לדעת מתי תסתיים. אחדים קיפלו את הטלית וחלצו את התפילין, לאחר שהאריכו בתפילתם. בודדים התקשו להיפרד ונותרו ישובים לצד הסטנדר, עם גמרא פתוחה, כשהם לומדים סוגייה אחרונה לפני שיסגרו את הספר וישובו לביתם.
הפסקת הלימודים היא אירוע דרמטי בחיי ישיבה, לא כל שכן ישיבת פוניבז'. ואולם, גם ללא הקורונה, ביום חמישי הבא (ראש חודש ניסן) אמור היה להסתיים "זמן חורף", ותלמידי הישיבה ורבניה היו מתפזרים לבתיהם בכל מקרה.
בתחתית המודעה שנתלתה בכניסה, מאחלת הנהלת הישיבה: "ויהי רצון שמלך עוזר ומושיע ומגן יסיר כל מחלה מעלינו ומעל כל עמו ישראל אמן כן יהי רצון".
בתי הכנסת נסגרים. זה הזמן להיזכר בכמה מהיפים ביותר בארץ ובעולם:
