קרן פלס היא מוזיקאית, שופטת בתוכנית הריאליטי המוזיקלית "הכוכב הבא לאירוויזיון" והפרזנטורית של "דוקטור פישר". תשיק את האלבום "שקופים" ב־7 וב־8 במאי באמפי שוני. בת 41, נשואה לנועם טור ואם לשניים, מתגוררת במושב בעמק חפר .
למה החלטת לשתף את עוקבייך בסוגיית המשקל שלך?
"המון אנשים דיברו על כך שהשמנתי. הרגשתי את הלחשושים האלה כל הזמן. כשהדיבור הוא על המשקל שלך, את מרגישה. מה שהדליק אותי היה שפגשתי חבר וחברה, אנשים שאוהבים אותי, שהעירו לי שהשמנתי. במאמר מוסגר, אני יכולה לומר שהייתה לי בעיה רפואית בגרון, שטופלה על ידי סטרואידים. הרגשתי צורך להצדיק את העובדה שהשמנתי בגלל הסטרואידים, כשזה בכלל לא עניינו של איש. למה אנשים חושבים שיש להם לגיטימציה לנהל על כך דיון?"
מה בעצם רצית לומר?
"שאני אוהבת את עצמי ואני יודעת בדיוק איזה מכנסיים לא עולים עליי. אני לא זקוקה לעזרה שלכם. אתם לא מחדשים לי כלום, אני חיה עם עצמי. חשבתי על הבת שלי, שהיא מאוד קטנה וכבר עסוקה במשקל שלה. מהמקום הזה החלטתי שאני הולכת לדבר. התקשרתי לחברה טובה ואמרתי לה, 'אני חושבת על הבנות שלנו, אבל תעצרי אותי ותגידי לי לא לדבר על זה'. היא אמרה: 'אל תעשי את זה'".
ומה עשית?
"חזרתי הביתה, קילחתי והרדמתי את הילדים, התיישבתי מול התנור ופתחתי את הסטורי. התחלתי לדבר ולחצתי SEND".
צפית את הרעש שזה יגרום?
"לא. הלכתי לעשות דיקור סיני (צוחקת: כן, בלילה). כשיצאתי היה מבול אינטרגלקטי של תגובות שלא צפיתי אותו. היו גם מי שכתבו דברים שליליים והטרדות מיניות בוטות. כשמישהו כותב לי מה הוא היה עושה לי בלילה, זאת הטרדה ואלימות. מה שאני עושה, זה חופש הביטוי.
"ברור לכולם שאני צריכה לכתוב שירים, אבל אם יש לי כוח והשפעה, אני מרגישה שאני לא בסדר אם אני לא אומרת משהו שבוער בי. נשים מתות מאנורקסיה. זו מחלה הורגת. ובאשר אליי, אני לא מושלמת. מה שנהיה מושלם בי, זו הקבלה שלי את עצמי. אם בזכות הדיבור שלי על הנושא, מישהי תבחר לאהוב את עצמה, הרווחתי".
באיזה גיל התחלת להתעסק בענייני דיאטות?
"העיסוק שלי באוכל התחיל בתיכון. כשאת גרה ביישוב קטן כמו יבנאל, כולן מודדות אותך, ואני שנאתי את איך שאני נראית. לקראת כיתה ט' אני וחברה שלי עשינו דיאטת הרעבה, תחרות מי תהיה יותר רזה. בתקופה ההיא סבלתי ממש מאנורקסיה. שתיתי רק קפה, בלי חלב, ואכלתי שעועית ירוקה. היום כשאני רואה תמונות, אני חושבת לעצמי, איזו ילדה מהממת הייתי, מה רציתי מעצמי? הייתי מקליטה את עצמי על קסטה, שרה שירים ובין לבין אומרת לעצמי, 'את שמנה', 'את מגעילה'. הייתי האויב הכי גדול של עצמי".
האם תרחיבי את המעורבות החברתית שלך לתחומים נוספים?
"אנשים לא מבינים איך אני חיה. יצאתי עכשיו מאולפן ברמלה ואני נוסעת לאולפן בתל־אביב. אני עובדת כל כך קשה, אני בתוך עשייה ויצירה ויש לי גם ילדים. לו היה לי זמן, הייתי יותר פעילה בהמון תחומים, וגם מגשימה את החלום הכי גדול שלי להיות דולה".
יש לך מסר לנשים?
"המסר הוא לנשים וגברים: בואו ניתן אחד לשני לחיות, לגדול או להצטמצם, לפי רצונו ויכולתו. אני הצטלמתי עם בגד ים לשער 'לאשה' כשהתחשק לי לעשות את זה, ואם ארצה להשמין, אהיה בטטה ואגיע למצב שצריך מנוף כדי להרים אותי, ולאף אחד אין זכות להעיר לי על זה".
ומי השפיעה עלייך לטובה?
"אחת מחברותיי הטובות היא מיכל אנסקי. פגשתי אותה בדיוק כשלקתה בשיתוק בפנים על שם בל. היא יצאה החוצה באומץ עם הפנים המשותקות, ואמרה: 'תראו'. מיכל לימדה אותי איך את בונה לעצמך רשת חדשה של ביטחון עצמי, שאת יכולה לקפוץ אליה מכל גובה ולחזור ולקפוץ ממנה שוב".
לכל המשפיעות לטובה
