ג'וני מילר בסך הכל רצה מקצוע ביד, משהו להתפרנס ממנו. הוא לא דמיין שיתגלגל לעולם הדוקומנטרי, יזכה במלגה שתוביל אותו למגורים בדרום אפריקה, יישאב לנושאים חברתיים ויהפוך לאחד הדוברים הבולטים נגד חוסר השוויון בין בני האדם. לצילומיו מוקדשות תערוכות ברחבי הגלובוס (אחד מהם אף כיכב על שער המגזין TIME), וארבעה מהם מוצגים בימים אלה בתערוכה "אקסטרים", במוזיאון העיצוב חולון.
הוא נולד בארצות הברית. אביו היה איש הצי, ובמשך שנים נדדה המשפחה בעקבותיו מעיר נמל אחת לאחרת. את התואר הראשון עשה בחוג למדעי המדינה בדיקינסון קולג', מוסד אקדמי עם אוריינטציה חברתית, אבל עם סיום הלימודים לא המשיך בתחום. "לא היה לי מסלול קבוע. עשיתי הרבה דברים. בגיל 28 החלטתי להתמקצע כצלם וידאו". כדי להתפרנס צילם בהתחלה כל מה שביקשו ממנו. בהדרגה החל להימשך לעולם הדוקומנטרי.
ואז קיבל מלגת לימודים ממועדון רוטרי. תנאי המלגה היו לימודים לתואר שני בכל תחום שיבחר, אבל מחוץ לארצות הברית. "העדפתי ללמוד במדינה דוברת אנגלית, במקום שלא הייתי בו אף פעם, שהוא קצת מתפתח. ורציתי להמשיך את העבודה שלי, שהלכה והתמקדה בתחום הדוקומנטרי".
מילר בחר בדרום אפריקה. לפני שמונה שנים הגיע לאוניברסיטת קייפטאון, ללימודי מאסטר באנתרופולוגיה. בקייפטאון, הוא מספר, יש סצנה תוססת של תרבות ולייף סטייל, חיים נעימים ונוחים, "להיות באפריקה ולחיות כמו באירופה" – וגם סלאמס ענקיים, עוני חריף ופשע.
"כשאתה מגיע לדרום אפריקה כזר, הבעיות מאוד ברורות לעין. מאוד ברור עד כמה אי-השוויון החברתי גדול. בהתחלה הייתי בשוק. שדה התעופה מוקף סלאמס, ועשר דקות נסיעה משם הכל מקסים. כצלם אני מתעניין בלהבין את העולם וליצור דימוי אמפטי שלו. כתלמיד אנתרופולוגיה רציתי לחקור את אי-השוויון מקרוב, דרך הזווית שלי, שהיא צילום".
בהתחלה התבונן מילר בביטויים השונים של חוסר הצדק החברתי בעזרת מצלמות סטילס ווידאו ''מסורתיות''. ב-2016 רכש רחפן, מתוך מחשבה שכלי כזה יאפשר לו לצלם סרטונים תיירותיים וייתן לו יתרון מול המתחרים.
את התצלום הראשון עם הרחפן צילם כשיצא עם חבר לטיול בפארק הלאומי הר השולחן – שמורת הטבע המפורסמת שליד קייפטאון. ''כשהראיתי למייק את הצילומים, הוא אמר 'וואו, מעולם לא ראיתי את ההרים מזווית כזו'. זו הייתה בשבילי הערה מכוננת. כי כולם יודעים איך נראה הר השולחן, אבל בזכות האמירה הזו הבנתי שהרחפן הוא כלי עוצמתי, שיכול לשנות את נקודת המבט של אנשים, את הפרספקטיבה שלהם. וגם הבנתי שאני יכול לרתום אותו לתיעוד אי-שוויון באופן חדש".
בסופי השבוע הבאים העמיס מילר את הרחפן במכוניתו ונסע לצלם במרחק 20 דקות ממקום מגוריו. את אחד הצילומים העלה לפייסבוק. כשהתעורר בבוקר שלמחרת, גילה שהוא הפך ויראלי. "זה היה כל כך מיידי, וגם קצת מפחיד, אני חייב להודות, להתחיל שיח עם הרבה אנשים בנושאים כל-כך חשובים, ולשים את עצמי במרכז. מצד שני, זו הייתה הזדמנות לעשות משהו מקצועי חשוב, וגם לתרום לשיח על חוסר השוויון, שממש לא במרכז סדר היום".
מילר התחיל לנסוע ברחבי אפריקה, צילם בארבע הערים הגדולות במדינה, וכשהיו לו למעלה מ-30 צילומים יצר את האתר Unequal Sequence. החשיפה לא איחרה להגיע, ואתה הצעות לנסוע בעולם ולתעד. כך הגיע למקסיקו, לקניה, לטנזניה ולהודו – בה חשף הרחפן שלו את הגגות המנוילנים של מומבאי, במענה לגשמי המונסון העזים.
"לצילומים יש ערך במיוחד עבור קובעי מדיניות, ארגונים חברתיים וארגוני המגזר השלישי (NGO), אבל הם חושפים גם את מעמד הביניים למציאות, ומעוררים שאלות ומחשבות על הפוליטיקה, הכלכלה והחברה. אני מאמין שהרעיון שיש כאלה שיש להם יותר וכאלה שיש להם פחות אינו רע כשלעצמו, אבל ההבדלים צריכים להיות בגבולות. כשמדברים על אי-שוויון כלכלי קיצוני, זה מעבר למה שטבעי ומוסרי, זה סימפטום לקפיטליזם ללא גבולות, ויש לתת לזה מענה. אם רוצים לשנות, חשוב לרדת לפרטים הקטנים, המעשיים, של הבעיות שמנסים לפתור, ולהגדיר מהו האיזון שאיתו אפשר לחיות בשלום. לדעתי יש מגוון פתרונות. אבל כאשר 50% מהעושר באמריקה נמצא בידי אחוז אחד בלבד מהאוכלוסייה, זה בלתי מתקבל על הדעת''.
האימפקט גדול. העבודות מוצגות בתערוכות רבות במוזיאונים לאמנות, אבל לא רק. לפני כמה חודשים, למשל, הוזמן לרוסיה, שם הרצה בפני קהל של אדריכלים ומתכנני ערים. לפעמים, הוא מספר, הקהל מורכב מאקטיביסטים וחברי ארגונים לתועלת הציבור. "צלמים שרואים בעבודתם אמנות, שמחים כשהם מקבלים הזדמנות להציג במוזאונים לאמנות, אבל קהל המוזיאונים מאוד מצומצם, ולי יש מזל, כי אני מגיע לקהלים רחבים. זה מוכיח עד כמה אי-השוויון הוא נושא בוער".
במאי שעבר כיכב אחד מצילומיו של מילר מהעיר יוהנסבורג על שער המגזין TIME, כשהוא מלווה תחקיר גדול עם הכותרת "המדינה הכי לא שוויונית בעולם". מילר: "הגיליון יצא חודש לפני הבחירות בדרום אפריקה, וזה היה עניין גדול. הפוליטיקאים נדרשו לסוגייה, נדרשו לתת תשובות".
על שער מגזין TIME, לצד הכותרת ''המדינה הכי פחות שוויונית בעולם'':
"סצינות של אי-שוויון" הוא רק אחד מהפרויקטים שמילר מקדם, כזה שפתח לו דלתות אחרות. "הרבה מהעבודה שלי עוסקת בנושאים של צדק חברתי, אבל גם בדרכים מעניינות ואמנותיות להסתכל על העולם בעזרת טכנולוגיה".
ב-2018 יסד את AfricanDRONE – ארגון ללא כוונת רווח שמטרתו ללמד, להחליף מידע ולהבין את הפוטנציאל של הרחפנים. "זו קהילה שכל מי שמעוניין מוזמן להצטרף אליה. הרעיון המרכזי שלה הוא הקניית המיומנות המקצועית הנדרשת לשליטה ברחפן כדי ליצור מקור פרנסה, ובאותה עת לנצל את המיומנות הזו לא רק לעשיית כסף, אלא גם לחשיפת אמיתות על העולם".
------------------------------------------------------
ומה עם תוכניות ההרחבה של ג'סר א-זרקא? לחצו על התמונה לכתבה:
