סליחה, יש בגן אדריכל? לא בכל מוסד חינוך יש הורים שמתעקשים להילחם על העתיד שצפוי לילדיהם ולהכין תוכניות אדריכליות כדי לממש את מאבקם. השאלה היא מישהו מקשיב.
מאבקי הורים במערכת החינוך של עיריית תל אביב-יפו מורגשים כעת בפינות שונות של העיר - מביצרון במזרח העיר, דרך נוה שאנן (הריסת גינת לוינסקי), הצפון הישן (אשכול גנים חתם סופר) ועוד. בכל המקרים, לא נראה שההורים מצליחים להזיז את העירייה מהמשבצת. המקרה של אשכול הגנים ברחוב העבודה - שהוא גם הוותיק ביותר בעיר ומנוהל על ידי קהילת הורים מאז הקמתו, כולל הכנת האוכל - הוא יוצא דופן, בגלל המעורבות העמוקה של ההורים והרעיונות שבהם היא מאתגרת את העירייה. בינתיים, גם זה לשווא.
בצד השני של העיר: כך נראה התיכון היקר בישראל. לחצו על התמונה
לאחרונה התייצבה קבוצת ההורים בבניין העירייה ברחוב אבן גבירול, במטרה להציל את אחת מפיסות הקרקע היקרות שנותרו לדור ההמשך בעיר. מדובר בחצר המשחקים של אשכול הגנים הוותיק ברחוב העבודה. אותה חצר, ששטחה כדונם וחצי, משמחת היום 280 ילדים וילדות, ובעירייה רוצים לנגוס בה משמעותית כדי לבנות – אחרי בינוי מאסיבי על המגרש – רק עוד כיתת גן אחת.
אם המאבק של ההורים ייכשל, פי שניים ילדים יחלקו את שליש פיסת החצר שתישאר. ייתכן שהקלף המנצח שלהם הוא ערכו האדריכלי של בניין ישן אחד, שאין מחלוקת כי יישאר על המגרש.
לא נערכה בזמן
עיריית תל אביב-יפו לא התעוררה בזמן כדי להבין שהיא הופכת לעיר של ילדים. בשנים האחרונות יש בינוי מואץ של מוסדות חינוך, לנוכח הגידול המשמעותי במספר הילדים בעיר. לא שמדובר בהפתעה שנוחתת על מקבלי ההחלטות: הרי הנתונים ידועים כמה שנים מראש, מרגע שילדים נולדים ונרשמים כתושבי העיר. ועדיין, האסימון ממשיך לא ליפול, כל שנה יש הפתעה רבתי, וכיבוי שריפות מאולתר הוא התשובה. פרויקטי נדל"ן מוקמים בזה אחר זה, בשעה שהילדים נשארים מאחור מבחינת השטחים שמוקצים להם.
בלב העיר – אחת השכונות היקרות בעיר ובישראל בכלל – המצב קשה במיוחד. "המחסור בכיתות לגיל הרך באזור לב העיר הוערך על ידי היחידה לתכנון אסטרטגי ב-37 כיתות", התריע עודד גינוסר מהיחידה לתכנון אסטרטגי של העירייה, במכתב לסמנכ"ל התכנון ערן אברהמי רק לפני כחודשיים.
בניגוד לעמדת ההורים והגננות, שמפצירים להשמיש מבנים ומגרשים ריקים בשכונה כדי להקים עליהם גני ילדים חדשים, מנכ"ל העירייה מנחם לייבה מוביל תוכנית לבינוי אינטנסיבי באשכול הגנים ברחוב העבודה. המבנה לשימור בחלק המערבי של המגרש, שבו שוכנות שבע כיתות הגן כיום, יישמר לטובת שימוש ציבורי אחר, שהעירייה לא מגלה מה הוא יהיה; בצד המזרחי ייבנה מבנה ארבע-קומתי ובו 10 כיתות גן. חציו יונח על החצר הפתוחה, וחציו יחליף מבנה קטן וקיים שבו נמצאות שתי כיתות גן.
אל תגידו מרפסות, תגידו משטחי רצפה
למבנה החדש, שתכנן האדריכל אדר אופנהיים בהזמנת העירייה, יהיו שני חלקים: האחד יכיל את כיתות הגן, והשני יכיל מרפסות ממוסגרות כלפי הרחוב, שאמורות לפצות על היעדר החצרות. במקום להגדיר אותן כ"מרפסות", מוטב לקרוא להן "משטחי רצפה" – שטחים מקורים ללא קירות, שאינם מחוברים לקרקע ולשום דבר שצומח או זוחל עליה. ללא עצים שאפשר לחסות בצלם, מבלי להתבונן בנמלים ובחלזונות. תנאים סינתטיים, בהפרדה בין הגנים, בלי האיכויות שמציעה חצר החול שממנה נהנים הילדים היום כמכלול.
"כאן באשכול החול הוא לא רק חול", כתבו גננות האשכול במכתב נסער לעירייה. "החול, העצים והחצר הם מהות הרציונל החינוכי שלנו. תפיסה המביאה את הטבע, היער, הפליאה, הגילוי, הסקרנות והחושים לפעולה יומיומית", במסמך, שכותרתו היא "אף אחד לא שאל אותנו", מחו הגננות על שהעירייה לא מצאה לנכון להתייעץ בהן או להשתמש בידע המקצועי שלהן, שנרכש ב-30 שנות פעילותו של האשכול הראשון בישראל.
הבינוי של "משטחי הרצפות", שצצים בגנים ובבתי ספר ברחבי העיר, נובע מדרישת משרד החינוך להצמיד את שטחי החוץ לכיתות. התוצאה: ככל שהעיר מצטופפת, וכיתות הגן נבנות בקומות, גם השטחים הפתוחים נערמים זה על גבי זה כמו בחניון רב-קומתי. עיון בתוכניות מלמד, כי 200 מ"ר של חצר פתוחה לא יספיקו למאות הילדים שיידחסו בה, ולכן מתבקש לשקול את האפשרות להציל חלק נכבד מהחצר המשותפת ולצמצם בהתאמה את המרפסות.
"הדבר המקומם הוא החלטת מינהל החינוך בעירייה להתיישר עם משרד החינוך, ולהעדיף מרפסות בנויות צמודות לגנים על פני חצר גדולה משותפת", טוען האדריכל עילם טייכר, תושב השכונה ומי שמשמש כרכז חינוך לגיל הרך של שדולת ההורים. "זוהי החלטה שמתעלמת מהיתרונות של החצר המשותפת עבור הילדים ועבור הקהילה, ומתעלמת מהניסיון המוצלח של 30 השנה האחרונות באשכולות הגנים שפועלים בלב העיר, ושמשתמשים רק בחצר משותפת. ההשלכה הנוספת של הנחיות בינוי אלו היא ניפוח תכסית הבניינים החדשים של האשכולות, על חשבון מעט השטחים הפתוחים שנותרו לנו. למרבה האכזבה, מינהל החינוך לא מוכן להיאבק בנושא הזה מול משרד החינוך".
ראש מינהל החינוך דוחה את הטענות
שירלי רימון-ברכה, ראש מינהל החינוך, דוחה את הטענות ומתעקשת כי הבינוי אינו נורא כפי שההורים והגננות טוענים שהוא. "היום יש תשע כיתות ויהיו עשר", היא אומרת.
יהיה מבנה חדש של ארבע קומות. ויש מסמך של המחלקה האסטרטגית שמראה שיש מחסור של 37 כיתות. אז רק מוסיפים כיתה אחת?
""אין לנו שום מסמך כזה. יכול להיות שזה לגילאי לידה עד 3 - לגילאים האלה חסרות הרבה כיתות. לגילאי 3-6 לא חסרות כל כך הרבה. המבנה הישן ישופץ, ועדיין לא החלטנו מה לעשות איתו. יכול להיות להריסה או לשימור".
להריסה? זה מבנה לשימור.
"לא להריסה, החלטנו להשקיע בו, יש אופציות. הוא לא נמכר לכריש נדל"ן. מבנה שעדיין לא יודעים מה לעשות איתו. משפצים את החזיתות. הייתה לנו מחשבה לפתוח פעוטון, כי זה מה שחסר שם. חמישה או שישה או שבעה פעוטונים. אנחנו כרגע לא מקבלים על זה החלטה, כי מדובר על שנתיים קדימה".
רימון-ברכה מדגישה, כי מספר הילדים באשכול לא יתפח מ-270 ל-350 בצפיפות גוברת, אלא תהיה זו תוספת של כיתת גן אחת בלבד. ואולם, היא נוקבת בהערכה מספרית של 300-350 ילדים.
אז כן יהיו 350?
"יכול להיות שלא כולם יירשמו. היום אין 35 ילדים בכיתה".
כל זה בשביל כיתה אחת, ואת אומרת שזה פחות איכותי. איך אתם מגינים על התוכנית הזו?
"אנחנו מגינים על זה כי אין לנו ברירה. אם היה פחות צורך בכיתות גן, אז בסדר. המבנה כרגע לא בטיחותי, הם לא יכולים להיות שם יותר. ארבע שנים דוחים את השיפוץ".
בנוגע להקטנת החצר, היא אומרת: "נכון, זה פחות חול, פחות קיבוצי. אני מבינה את הסנטימנטים של ההורים, והחצר היא באמת ייחודית לתל אביב". רימון-ברכה מדגישה כי היא ומנכ"ל העירייה ישבו ארוכות עם ההורים, וקיבלו את רוב ההצעות שלהם, כמו פתיחת החצרות של "מרכז לאזרחים ותיקים ע"ש צוקר" (שנמצא בעורף האשכול) ואת הגישה משם לגנים, כדי לשפר את המרחב של הילדים ולווסת את הפקקים שצפויים ברחוב העבודה. לטענתה, האדריכלית של מרכז צוקר, נילי פורטוגלי, "יודעת והיא הביעה את הסכמתה" (פורטוגלי אומרת אחרת, ועל כך בהמשך).
מה עם בנייה על האולם של בית צוקר, שבמקור היה שייך לאשכול הגנים? הקשישים והילדים יוכלו לחלוק מרחב משותף.
"זה אומר להקפיא את הפעילות לשנה".
אז תמצאו מקום לשנה אחת.
"מצאנו בית ספר קרוב, אבל זה טראומטי מדי לקשישים. באו בבכי ורעד. אי אפשר, יש סדרי עדיפויות. והחלופה של הרס האולם לא הייתה משאירה את החצר".
הייתה משאירה יותר ממנה. ומה עם להקטין את מרפסות הבטון לטובת החצר על הקרקע?
"יש לנו 300 מטר בכל קומה, ומשרד החינוך אומר שגם זה לא מספיק. ההורים הציעו 170 מטר בכל קומה".
אפשר לגשת למשרד החינוך, להסביר את המקרה הפרטני ולהגיש בקשה לשמור על שטחי החוץ.
"אנחנו בהחלט יכולים לעשות את זה, רק שבמשרד החינוך לא יקבלו את זה".
וזה יהיה הסטנדרט בכל תל אביב?
"זה הסטנדרט כבר בשנים האחרונות. אשכולות של 3-4 קומות על שטחים מצומצמים. שטחים חומים זה משאב שנעלם בעיר הזאת, וכמות הילדים גדלה".
''זה יפרק את הקהילה''
"הדבר הכי חשוב במאבק הוא החצר", אומר האדריכל ינון לוי אלטשול, תושב השכונה שסייע לתכנן את החלופות האדריכליות להצעת העירייה, "כי אנחנו ההורים מאמינים שזהו המקום שמייצר את הקהילה, בונה את הקשרים בין הילדים וההורים''.
''זה הסטנדרט כבר. שטחים חומים זה משאב שנעלם בעיר הזאת, וכמות הילדים גדלה'' (שירלי רימון-ברכה)
ההורים פיתחו שלוש חלופות, שמפרטות לעומק כיצד ניתן למנוע מהבינוי החדש לרמוס את החצר, למזער את כריתת העצים, לשמור על המרחב המשותף, ואף לשלב את הדור הצעיר והזקן יחדיו, בנוסח תוכנית הטלוויזיה "80 וארבע". הם גילו כי החצר של מרכז צוקר בכלל משמשת לחניית מכוניות, בשעה שהילדים מצטופפים בחצר קטנה כפליים. חלוקה של שטחים משותפים, ובעיקר חוויות משותפות, יכולה לקרב בין תושבי השכונה בכל גיל.
"מדובר באזור עם צפיפות גבוהה", אומרת סגנית ראש העירייה ציפי ברנד, שמופקדת על תיק החינוך לגיל הרך ומצהירה כי היא מבינה ללבם של ההורים. "עלינו להסתכל על השטחים החומים המעטים שנותרו במרכז העיר כיחידה אחת, ולבחון את ההיתכנות של המתחם לשימוש קהילתי רחב שישרת את כל תושבי השכונה מגיל לידה עד 120".
האדריכלית נילי פורטוגלי: למה שלא יחפשו מקום אחר?
אלא שהאדריכלית נילי פורטוגלי, שתיכננה את מרכז צוקר, אינה מחזיקה באותה דעה - לא של ברנד וכנראה גם לא של רימון-ברכה. "זה ניסיון לפתור את הבעיות שלהם על חשבון הקשישים", היא אומרת. "למה שלא יחפשו מקום אחר? יש המון בניינים של העירייה שאין בהם קבוצת אוכלוסייה שצריך לרמוס".
פורטוגלי מסתייגת מההצעה של ההורים לספח את האולם של מרכז צוקר (שהיה שייך היסטורית לאשכול הגנים), ולא מוכנה לשמוע על שימוש משותף בחצר המרוצפת של הקשישים – שהפכה למגרש חניה בפועל. והיא מבהירה: "אני האדריכלית עם כל זכויות היוצרים של מרכז צוקר, זו יצירת אמנות על פי הפרמטרים שמגדירים מה היא עבודת אמנות". זה המקום להזכיר, כי פורטוגלי לא היססה לתבוע בעבר - וגם זכתה - בתביעה מתוקשרת על שינויים שנעשו במבנה הספרייה למוזיקה שתכננה ברחוב ביאליק, בניגוד לדעתה.
לגדול ביחד: כך זה נראה בסדרה "80 וארבע", וגם בגן הילדים שנפתח בדיור מוגן ''בית יונה'' בבאר שבע:
האם השימור יבלום את המהלך
ומה עם המבנה הקיים שרוצים לשפץ לטובת שימוש חדש? הוא דווקא עלול להוות משוכה משמעותית מבחינת העירייה. כדי שהיא תוכל לקדם את תוכנית הבינוי, סביר להניח שהיא תנצל את תוכנית מתאר צ' (תוכנית למוסדות ומבני ציבור). אלא שתוכנית המתאר הזו אינה תקפה במבנים לשימור, וזהו מבנה לשימור.
מה ההורים הציעו? אופציה אחת היא שימוש משותף בשטחים הציבוריים לטובת הילדים והקשישים כאחד:
מהעירייה נמסר בתגובה: "אשכול העבודה מונה שבעה גנים הנמצאים במבנה לא בטיחותי, ישן וצפוף, ולצדו שני גנים צמודי קרקע, וחצר המשמשת את כל תשעת הגנים. התוכנית המדוברת קובעת שבמקום שני הגנים וחלק מהחצר ייבנה אשכול גנים ובו 10 כיתות גן (אחת יותר מ-9 הכיתות הקיימות), שתהיינה מרווחות יותר ותספקנה תנאים טובים יותר לילדים. בניגוד לנטען, הגנים החדשים ייהנו מחצרות תקניות ויגדילו את השטח הכולל של חצרות המשחק; 500 דונם חצר על הקרקע, כ-500 דונם חצר במרכז צוקר ועוד כ-700 דונם בחצרות המפולשות בכל קומה - הרבה יותר משהיה להם עד כה ומהנהוג ברחבי העיר כולה. בנוסף, המבנה ההיסטורי לא ייהרס אלא ישומר וישמש לצרכי הקהילה ובו יפעלו המטבח המשותף, המשרדים והמחסנים של העמותה הקהילתית.
"אנו מבינים את רצון ההורים לשמר עבור ילדיהם את סביבת הגן הנוכחית, אולם מדובר במבנה לא בטיחותי שניתן להכשיר בו 3-4 כיתות גן בלבד, בזמן שבעיר בכלל (ובשכונה בפרט) יש גידול מבורך במספר הילדים המצריך הקמת גנים נוספים, ולא צמצום. בהעדר שטחי ציבור, אלו מתאפשרים על ידי מבני אשכולות גנים המשלבים פתרונות כדוגמת חצרות בקומות או על הגגות.
"עמדות ההורים הושמעו במספר מפגשים עם הגורמים המקצועיים, לרבות עם מנכ"ל העירייה. הטענות וההצעות נבחנו לעומק וחלקן הגדול התקבל, אולם פתרון הבינוי שהציעו נפסל מאחר שאינו נותן מענה מספק לצרכים הציבוריים במקום. החלופה המתוכננת תאפשר את הפעילות במתחם האשכול הקיים, תוך שמירה מקסימלית על מאפייניו הייחודיים, כולל פעילות עמותת מקה"לת. העירייה קיבלה את הצעות ההורים ותאפשר כניסה נוספת מרחוב רש"י על מנת להפחית את העומס על המדרכה בכניסות, ובתיאום עם אדריכלית מרכז צוקר, המשרת קשישים מכל לב העיר, יתאפשר שימוש בחצרות המרכז לטובת ילדי הגנים. בנוסף, לא מדובר על מחסור של 35 כתות גן אלא כיתת גן אחת הכוללת 35 ילדים".
יצוין כי המסמך הפנימי של העירייה, המצוטט בכתבה, מתייחס במפורש למחסור ב-37 כיתות לגיל הרך בלב העיר תל אביב, ולא כפי שנאמר בתגובת העירייה.
