ויטלי אזרין רצה להיות ליצן מאז שהוא זוכר את עצמו. זה התחיל בילדותו באוקראינה, כשמול הבית שלו בעיר חרקוב התמקם קרקס גדול. "זה לא כמו בארץ, שהקרקסים מופיעים באוהלים", הוא אומר. "שם זה היה מתחם ענק, בגודל כפול מזה של בית אופרה, ואני הלכתי לשם בתור ילד וראיתי את כל הליצנים הגדולים. ככה התחיל החלום להיות ליצן". את החלום הזה הוא נטש למשך תקופה ארוכה וחזר אליו כשברזומה שלו יש עלייה לארץ בגיל 15 עם אמו, לימודים באוניברסיטה, טיולים בעולם ועבודה כדי-ג'יי וכמדריך צלילה. רק אחרי שצבר את כל אלה, נזכר בחלום הישן ויצא לדרך שבסופה עלה לבמה.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- לומדת לרכוב על אופניים בגיל 80: "הנכדים חושבים שאני משוגעת"
"החומרים שמהם האמן עשוי הם החוויות שהוא עבר בדרך, כשכל חוויה מביאה עוד סיפור", אומר אזרין. "אני תמיד הייתי ליצן; כלומר, אדם שיש לו כמיהה שיאהבו אותו. זה סוג של השקפת עולם שיש לכל בן אדם, אבל יש כאלה שעשו מזה קריירה".
את הקריירה הזו הוא כבר לא עושה לבד: לפני חמש שנים הוא חבר ללושה גבריאלוב ולפיודור מאקרוב, וביחד הם יצרו את קבוצת DAVAI ("יאללה" ברוסית). השלושה עובדים בסטודיו בשכונת פלורנטין בתל אביב, ולאחרונה הם יצאו ממנו לחו"ל עם המופע האחרון שלהם, "Under Costruction", הצגה קומית ללא מילים, שהועלה השבוע בצוותא בתל אביב. "אנחנו שלושה כוחות טבע שונים לגמרי, והתאחדנו כדי להביא יחד בוסט על הבמה", הוא אומר. "המופע שלנו הוא לא חלק מהמוסכמות של התיאטרון. אנחנו לא מחפשים מוסכמות, אלא רוצים ליצור רגע אחד של חיבור ללב".
הכירו את DAVAI:
זאת המיתולוגיה שלי
אזרין (43, בזוגיות, ללא ילדים) נולד באוקראינה כשעוד הייתה חלק מברית המועצות, ואחרי עלייתו לארץ גר ברמת גן. כבן למשפחה של מתמטיקאים, לא היה לו ספק שאחרי התיכון והצבא יגיע לאוניברסיטה, וכך בדיוק היה. הוא למד תחומים שונים של מדעי הרוח, "אבל הרגשתי שמשהו לא מסתדר לי, כאילו הכל קרה בלעדיי", הוא משחזר. אחרי ארבע שנות לימודים עזב את האקדמיה והחל לחפש את הדבר הבא. "לקחתי שני חברים ונעלמתי לדרום אמריקה. מבחינתי, עזבתי את הארץ; עשיתי עוד הגירה". השלושה תכננו לצאת לטיול מסביב לעולם, אבל משהו בדרום אמריקה תפס את אזרין והשאיר אותו שם. "אני בעצם ברחתי בשביל להתחיל חיים חדשים. נעשיתי די-ג'יי וגרתי בבוליביה ובקולומביה".
בתקופת מגוריו בקולומביה עבר את אחת החוויות המשמעותיות של חייו. "עבדתי כמדריך צלילה, ובמהלך אחת הצלילות התחילה סערה, ונזרקנו לכל מיני מקומות. פתאום ראיתי עין, ופתאום ראיתי לווייתן בגודל של 30 מטר שכמעט דרס אותי. לכל אחד יש מיתולוגיה משלו, אז זאת המיתולוגיה שלי. מפגש כזה עם לווייתן, כשהוא כל כך קרוב, זה משהו שהוא מעבר למפחיד או המרתק: זה מין גילוי כזה. אני אף פעם לא ראיתי משהו כל כך גדול, כל כך קרוב אליי. כשאתה נמצא ליד משהו בממדים האלה, וזה חי, זה מרגיש כמו התגלות. אני מאמין שכל אדם שראה לווייתן מקרוב, לא נשאר אותו אדם אחר כך".
העיסוק הבא שלו קירב אותו אל חלום הילדות. "מישהו לימד אותי לירוק אש, שזה דבר די פשוט, עד שיש תקלות. זה היה אחרי שכבר הייתי די-ג'יי ורציתי לשדרג את עצמי – להיות להטוטן ולירוק אש. כבר אחרי הפעם הראשונה הבנתי שאין לי דרך חזרה: שרפתי את כל מה שעשיתי בעבר והתאהבתי בדבר הזה". הטריק שלמד נהפך לקריירה של ממש, ואזרין מצא את עצמו עומד על במות ומפגין פעלולי אש. "הייתי בזמנו בתוכנית של דודו טופז, וגם אצל טל ברמן, שסיים את התוכנית בלשרוף אותי. אני בא ממשפחה של מתמטיקאים, ותראי לאן הגעתי. אבל כשעושים פעלולי אש זה כמו לפגוש לווייתן – אין דרך חזרה".
מחוץ לחיים הנורמליים
עם חזרתו לארץ כבר היה אזרין אמן פעלולי אש, "וזה היה הצעד הראשון שלי בקריירה האמנותית", הוא אומר. כדי להתמקצע כליצן, עזב את ישראל שוב ונסע ללמוד בצרפת, אצל אחד המומחים הגדולים בתחום. "ליצנות היא תחום שהוא בדרך כלל מקופח", הוא אומר, "אין לו מקום בחיים נורמליים, אבל זה סוג של חופש. כשאתה ליצן, מקנאים בך, כי אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, וזו עדיין העבודה שלך".
בתחילת דרכו כליצן קיים מופעי רחוב רבים, והוא זוכר שהצופים היו נפעמים מהאופן שבו שיבש את סדרי העולם: למשל, הוא חסם את התנועה ברחובות וכיוון את העוברים והשבים על דעת עצמו. בהמשך הדרך הגיע אל עולם הליצנות הרפואית, שם פגש את מי שהיום הם שני שותפיו ליצירה. "אנחנו מגדירים את עצמנו כהרכב של אמני במה, אבל למעשה אנחנו ליצנים, רק שהכותרת הזו לא מושכת אנשים. אדם מבוגר לא יגיד שהוא רוצה הופעה של ליצן, למרות שליצנות היא תחום שמיועד למבוגרים. הבעיה היא שהוא סורסר למסיבות ילדים. ליצן הוא מי שלא מפחד לקום ולשאוב אנשים לחוויה רגשית חזקה, לבד. ככה אני עשיתי ברחוב: עיוותתי את החוקים כדי ליצור חוויה לא צפויה".
גם הדברים שהוא עושה מאז הם בלתי צפויים. כזה הוא מופע היחיד שלו, שבחודש הבא יועלה בברלין, וכזו היא ההצגה הנוכחית של קבוצת DAVAI. "ההצגה היא על שלושה אנשים שחיים בחלל צפוף ובסך הכל רוצים לשתות את כוס התה של הבוקר", מתאר אזרין. "הם רוצים לקום בבוקר ולשתות תה, אבל בלילה קרה משהו שהם לא מבינים אותו, ושום דבר לא מצליח להם. הם נלחמים על התה של הבוקר שלהם עד שהעולם נהרס".
הוא עצמו, מודה אזרין, נמצא במלחמה תמידית בתוך עצמו. "כל אמן במה מתעסק בזהות: מי אני, מה אני, מה עוד אני. אני אספתי הרבה זהויות: סובייטית, אוקראינית, ישראלית, לטינית ועוד. הדבר היחיד הקבוע שיש לנו הוא שאנחנו כל הזמן נמצאים בתהליך של השתנות. הסכסוך הפנימי של 15 איש שנמצאים בתוכי, הוא התמצית של אמנות הבמה. הסכסוך הזה מדבר לאנשים, ולכן הם מזדהים עם ההצגה".
סביר להניח שלשניים האלה יהיה על מה לדבר עם ויטלי אזרין. הקליקו על התמונה:
