אף אחד לא יודע אם יש עתיד לספרייה, אבל זאת ספרייה מהעתיד

בספרייה חדשה של אוניברסיטה בבנגקוק, הספרים לא תופסים את המקום המרכזי, המסך הדיגיטלי הוא נתון מובן מאליו, והחללים המרהיבים קוראים לעבור בין הקומות

מיכאל יעקובסון

|

16.01.20 | 11:40

מחיצות זכוכית חלבית וכחלחלה מפרידות בין עמדות הישיבה לסטודנטים, ובתקרה משתקף - כמו במראה - המבוך (צילום: W Workspace)
מחיצות זכוכית חלבית וכחלחלה מפרידות בין עמדות הישיבה לסטודנטים, ובתקרה משתקף - כמו במראה - המבוך (צילום: W Workspace)
מבט מגובה הכיסאות. הספרים אמנם כאן, אך נדמה שהם פריט דקורטיבי שנדחק לשולי הפריים, כשאת מרכז הבמה מקבל המסך הדיגיטלי של כל תלמיד (צילום: W Workspace)
מבט מגובה הכיסאות. הספרים אמנם כאן, אך נדמה שהם פריט דקורטיבי שנדחק לשולי הפריים, כשאת מרכז הבמה מקבל המסך הדיגיטלי של כל תלמיד (צילום: W Workspace)
מקומות ישיבה שיוצרים כתמים פיקסליים באולם, שמשמש גם לישיבה רגועה וגם להרצאות ולהקרנת סרטים, לפי הצורך (צילום: W Workspace)
מקומות ישיבה שיוצרים כתמים פיקסליים באולם, שמשמש גם לישיבה רגועה וגם להרצאות ולהקרנת סרטים, לפי הצורך (צילום: W Workspace)
פיגומי פלדה אווריריים מלווים את המדרגות, המקשרות בין קומות הספרייה, ועל חלקם מונחים ספרים ומגזינים (צילום: W Workspace)
פיגומי פלדה אווריריים מלווים את המדרגות, המקשרות בין קומות הספרייה, ועל חלקם מונחים ספרים ומגזינים (צילום: W Workspace)
העמודים ותקרת קורות הבטון נותרו חשופים, ורצפת הבטון המוחלק משלימה את הרקע האפור ברוב קומות הבניין (צילום: W Workspace)
העמודים ותקרת קורות הבטון נותרו חשופים, ורצפת הבטון המוחלק משלימה את הרקע האפור ברוב קומות הבניין (צילום: W Workspace)
באולם שבקומת הגג מתחלף האפור בגוונים כחלחלים קרים, המובילים לאולם שנראה בתצלום הראשון (צילום: W Workspace)
באולם שבקומת הגג מתחלף האפור בגוונים כחלחלים קרים, המובילים לאולם שנראה בתצלום הראשון (צילום: W Workspace)

כל קומה בספרייה החדשה של הפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת צ'ולאלונגקורן בבנגקוק נראית כמו מקום אחר, אבל מטרה זהה משותפת לכולן: ליצור מקום ייחודי ללימוד ולעיון. האם בכלל נצטרך ספריות? האם בכלל נקרא ספרים מודפסים על נייר? זאת שאלה שמעסיקה כל אדריכל שמתכנן ספרייה בעידן הנוכחי, בכל נקודה אחרת על הגלובוס. את התשובה שנתנו האדריכלים התאים רואים בתוצאה מרהיבה, שמוכיחה כי הספרים קיבלו מהם מקום מכובד – אך לא את המקום העיקרי.

 

הפקולטה לאדריכלות באוניברסיטה של בירת תאילנד הוקמה ב-1939, ושוכנת בבניין שאגפיו הרבים נבנו לאורך השנים בסגנונות שונים וללא קשר עיצובי. גם באגף הספרייה החדש, לא נעשה ניסיון להשתלב. הבניין כלוא בין שני מבנים ותיקים, כששתי חזיתותיו הנותרות פונות לחצרות פנימיות. אף שנקרתה בפניהם ההזדמנות לפתוח את הבניין כלפי חוץ, בחרו האדריכלים ממשרד Department of Architecture המקומי לצמצם בפתיחות ושקיפות ולחזק את ההסתגרות, מתוך כוונה ליצור כאן "חממה של יצירתיות", כלשונם. שתי החזיתות הללו מתאפיינות בעיקר במסך לבן ואטום, שבו נפערים פתחים בודדים, אולי כדי לסכל תחושה של חנק בקרב יושבי הספרייה.

 

האוניברסיטה הוותיקה נוסדה בבנגקוק ב-1939 (צילום: W Workspace)
    האוניברסיטה הוותיקה נוסדה בבנגקוק ב-1939(צילום: W Workspace)

    הספרייה כלואה בין מבנים, עם שתי חזיתות. מעל המבואה, מדובר בקיר אטום ברובו (צילום: W Workspace)
      הספרייה כלואה בין מבנים, עם שתי חזיתות. מעל המבואה, מדובר בקיר אטום ברובו(צילום: W Workspace)

      הצד השני. החלונות מחדירים אור שמש, כשברוב המבנה הוא לא קיים (צילום: W Workspace)
        הצד השני. החלונות מחדירים אור שמש, כשברוב המבנה הוא לא קיים(צילום: W Workspace)

         

        סטודנטים לאדריכלות מבלים שעות רבות של עבודה על פרויקטים במסגרת הלימודים. "לילה לבן" הוא דבר שבשגרה במהלך חמש שנות הלימוד, והצורך במגוון של סביבות עבודה, לימוד ומנוחה הוא משמעותי. נדמה שחלקי הספרייה המגוונים מבקשים לתת את המענה המלא לצורך הזה, ככל הניתן.

         

        פיגומים בגרם המדרגות

         

        קומת הקרקע חריגה, ולמעשה אינה שייכת למכלול הספרייה. היא פתוחה לחצר, כשמסך החזית מורם מעליה וחושף את כל שטח הקומה, הכוללת שולחנות וספסלים שמזמינים את הסטודנטים לאכול בהם. בקומה הראשונה, שמעליה, יש אולם שמשמש לעבודה בקבוצות ולהגשות בפני סגל המרצים. הצבע האפור שולט בה, כמו בכל שאר קומות הבניין: העמודים ותקרת קורות הבטון חשופים, וכך גם רצפת הבטון המוחלק. דפנות האולם מכוסות בסבכת ברזל תלת-ממדית, היוצרת משחקים של אור וצל (בקומות העליונות מכוסים הקירות בארונות ספרים כהים), וגם הריהוט אפור כהה.

         

        אלמנט מרכזי באולם הוא המדרגות המקשרות בין קומות הבניין. הן מורכבות מאלמנט פלדה דקיק ורציף שאופנתי כעת, ומאפשרת תנועה חופשית בין הקומות השונות. לכל גובה הבניין מלווים את המדרגות פיגומי פלדה אווריריים, המהווים פרשנות למרכיב מרכזי של אתרי הבנייה, בבחינת רמז למקצוע שאותו לומדים הסטודנטים.

         

        קונסטרוקציית פיגומים היא אלמנט בולט (צילום: W Workspace)
          קונסטרוקציית פיגומים היא אלמנט בולט(צילום: W Workspace)

          חלקם הופכים רקע לספרים ומגזינים (צילום: W Workspace)
            חלקם הופכים רקע לספרים ומגזינים(צילום: W Workspace)

             

            מערכת מתכת תלת ממדית שמקיפה את האולם בקומה הראשונה (שרטוט: Department of Architecture co.)
              מערכת מתכת תלת ממדית שמקיפה את האולם בקומה הראשונה(שרטוט: Department of Architecture co.)

              שולחנות משותפים (צילום: W Workspace)
                שולחנות משותפים(צילום: W Workspace)

                הספרים לא תופסים את מרכז הבמה. להיפך (צילום: W Workspace)
                  הספרים לא תופסים את מרכז הבמה. להיפך(צילום: W Workspace)

                   

                  הקומה הבאה נועדה בעיקר לעבודה עצמית שקטה, הדורשת ריכוז גבוה יותר. אפשר להתיישב ליד אחד מהשולחנות הארוכים ולצלול לתוך ספר או אל מסך המחשב. בשולי האולם יש עמדה המיועדת לבניית דגמים, אבל כאן, בשונה משתי הקומות התחתונות, מתחילים כבר לראות ספרים. במערכת הפיגומים משולבים מדפים שעליהם מונחים ספרים ומגזינים, או כאלה שנקלטו כעת בספרייה. דפנות האולם אטומות, חלקן מכוסות במדפי ספרים. חריג הוא מסך זכוכית הפונה לחצר, כשלצדו שולחן צר ושורת מושבים המאפשרים עבודה מול נוף החצר ואור שמש.

                   

                  מהפך בטריבונה

                   

                  עיקר הספרייה משתרע על פני שתי הקומות העליונות, המקושרות זו לזו. הספרים נדחקו לדפנות, כשאת המרכז תופסות סביבות שונות של לימוד ועיון – כיסאות לצד שולחנות לישיבה הקלאסית, ספות עמוקות לאלה שמעוניינים לשקוע כמו בבית, או כריות רכות לישיבה על הרצפה. הקשר בין שתי הקומות נעשה דרך טריבונה עם מדרגות רחבות, שבשבילה עיצבו המתכננים ספות ניידות המתלבשות על המדרגות וחריגות בצבעוניותן.

                   

                  הטריבונה מאפשרת להסב את האולם מהשימושים השקטים שלו - ספרייה, מקום לעבודה בקבוצות קטנות - לאולם הרצאות והקרנת סרטים. הספרים אמנם מצויים בהיקף ומזמינים עלעול, אך שוב הם דחוקים לשוליים וכך גם הספרנים. מי שבעבר היו אלה שיודעים הכל, ספונים לצד דלפק קטן בקומה התחתונה, ונדמה שהגישה הזו מייצגת את הכניעה לסיפוק המהיר. ספרים שמתארים מהלכים עמוקים ליצירת ידע והשראה כבר אינם נגישים, ואת מקומם תופסת המדיה הדיגיטלית.

                   

                  Architecture Library, Chulalongkorn University from Department of Architecture Co. on Vimeo.

                   

                  מלמעלה: הטריבונה שמאפשרת לאולם להיות ורסטילי; האולם בקומה הראשונה (צילום: W Workspace)
                    מלמעלה: הטריבונה שמאפשרת לאולם להיות ורסטילי; האולם בקומה הראשונה(צילום: W Workspace)

                    קומות ושימושי הספרייה (לא כולל קומת הקרקע) (שרטוט: Department of Architecture co.)
                      קומות ושימושי הספרייה (לא כולל קומת הקרקע)(שרטוט: Department of Architecture co.)

                       

                      באולם העליון חרגו האדריכלים, אולי בעקבות צו מלכותי, מהשפה העיצובית נעדרת-הקישוטיות. הם שילבו בתקרת האולם מפה גדולה של בנגקוק, שבה מודגשים פרויקטי תשתיות שיזם המלך ראמה ה-9 המנוח בתחומי התנועה, הניקוז ומי השתייה.

                       

                      הספרייה עדיין לא נגמרת. גשרון צר עם פתחי תאורה מרהיבים מקשר אל אגף סמוך, זה שבקומת הקרקע שלו מצוי אולם המבואה לפקולטה. האולם שבקומת הגג הוא השקט והאינטימי ביותר בספרייה, מעין עליית גג נסתרת שמשאירה את המולת הפקולטה הרחק ממנה.

                       

                      למי שמעפיל לקומה הגבוהה מחכה האולם הזה (צילום: W Workspace)
                        למי שמעפיל לקומה הגבוהה מחכה האולם הזה(צילום: W Workspace)

                        חתך הספרייה (צילום: W Workspace)
                          חתך הספרייה(צילום: W Workspace)

                           

                          בקצה הגשרון מתגלה אולם, שעיצובו מזכיר סרט מדע בדיוני, עם גוונים כהים וקרים כבסיס, וכריכות ססגוניות של ספרים הממלאים את דפנות האולם מעל עבריו. מקומות ישיבה מאורגנים במרכז עם תשומת לב לפרטיות של היושבים, כשמחיצות זכוכית חלבית וכחלחלה מפרידות בין עמדה לעמדה. בתקרת האולם משתקף, כמו במראה, המבוך שיוצרים לוחות הזכוכית הזוהרים.

                           

                          ומה בישראל?

                           

                          מדובר אמנם בספרייה אקדמית של פקולטה לאדריכלות המרוחקת אלפי קילומטרים מישראל, אך ניתן לשאול ממנה רעיונות כדי להתמודד עם הצורך בגיבוש של מגוון סביבות עיון, לימוד, מפגש ויצירה. למרות השורשים התרבותיים המגוונים והעשירים של הישראלים, בוחרים מקבלי ההחלטות ונבחרי הציבור להימנע מלהשקיע במבני ציבור וקהילה חדשניים, כאלה שנותנים מענה לשינויים בהרגלי החיים. יש כאלה שבוחרים בנתיב המהיר ומעדיפים לאמץ דגמים קיימים; אחרים מעדיפים להשקיע באצטדיוני כדורגל (הפסדיים) ובאולמות מופעים בנאליים; ויש ראשי רשויות שלא עושים כלום.

                           

                          למעשה, מאז הקמת ה"מדיטק" בחולון לפני יותר מעשור, קשה להיזכר היכן הוקם מבנה ציבור כה עשיר בשימושים, כזה שהופך למוקד עירוני שמחזק מיידית את תדמיתה של עיר שלמה.

                           

                          וכך תיראה הספרייה הלאומית בירושלים, שעכשיו נבנית:

                           

                            (צילום: משרד הרצוג ודה מרון)

                           

                           

                           
                          הצג:
                          אזהרה:
                          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד