ככה יפה? דוגמנית שלא מסתירה, טבחית שלא מסירה וסופרת מאפירה

אידיאל היופי הנשי בעשור הבא צריך להיות כזה שכל אישה בוחרת בשביל עצמה. פגשנו שלוש נשים שעושות בדיוק את זה:

דניאל קיציס: "לכל נים ושערה יש סיבה, וגם השיער בבית השחי לא נמצא שם סתם"

"הגוף הוא יצירת מופת", קיציס מסבירה, "לכל נים ושערה יש סיבה, וגם השיער בבית השחי לא נמצא שם סתם. למה שאני אעשה משהו אקטיבי ואשנה את זה?".

"באופן מפתיע דווקא לאנשים שלא מגלחים יש ריח פחות חזק מבית השחי. השיער צומח שם כדי לספוג זיעה. אני לא מוצאת סיבה להוריד. זה חלק ממני, כמו הקעקועים, ואני חושבת שזה סקסי ופראי".

"בן הזוג שלי לחלוטין מת על זה. מבחינתו אני יצור יפהפה והוא אוהב את כולי". דניאל קיציס(צילום: אביגיל עוזי)

"בן הזוג שלי לחלוטין מת על זה. מבחינתו אני יצור יפהפה והוא אוהב את כולי. אצל נשים לדעתי זה אולי מעורר קנאה, כי למה אני מרשה לעצמי לא לציית לנורמה ולעשות משהו שבעיני הרבה אנשים לא נחשב אסתטי ועדיין אני מרגישה יפה ומושכת? למה אני מרשה לעצמי כשכולן לא? ואני אומרת: תנסו גם".

"לא. יש דברים שאני מוצאת אותם יפים ויש שפחות. יכול פתאום להיות לי חשק להסיר שיער מהרגליים בעקביות, ואז אני אפסיק עם זה לחצי שנה כי שיניתי דעה וחשק. לא חייבים להיות כל כך רציניים לגבי כל דבר. כמו שיש בגדים ותסרוקות שהיו יפים בעיניי לפני שנה והיום פחות".

"לא בטוח. מודל היופי האמיתי הוא פנימי. המודל של האישה היפה הוא כבר לא הדוגמניות בפאשן טי־וי. נשים עם אינסטגרם מושלם, לוק מושלם וחיים מושלמים פחות מעניינות בעיניי. המודלים העכשוויים הם נשים אותנטיות, כל אחת עם האמת שלה. כבר אין זמרת אחת שכולם אוהבים, או משפיענית מרכזית שמרגשת את כולם. המפורסמים החדשים הם אנונימיים שיש להם מה להגיד או להראות, וכל אחד בוחר את המשפיען שמדבר אליו, ויש המון.

"אפילו לא ידעתי על זה. הייתי בכיתה ה' ורציתי להתחפש בפורים עם חצאית, ואז אמרתי: 'אה, אני לא יכולה ללבוש את החצאית הזאת כי יש לי שיער על הרגליים', ואחותי, שגדולה ממני בשבע שנים, הביטה בי במבט מזועזע על זה שאני לא מרגישה תקינה בגלל דבר שולי כל כך או שוקלת לשנות משהו בעצמי, והפנמתי את זה. היא והחברות שלה היו היפסטריות בקטע מודע כזה וזה השפיע עליי".

"מגלחת, כמובן. אני לא נזירה שנשבעה לפרישות מסכין הגילוח. אני אגלח, אצטלם ואז כנראה אגדל שוב".

מי־רן מנקס: "אני כבר שנים 'הדוגמנית/שחקנית עם האקנה' וכבר נמאס לי להסתיר"

"כן. אני בת 30, ובתקופות יותר לחוצות, כשאני ישנה או אוכלת פחות טוב ועמוסה, יתפרץ לי אקנה. זה המצב. אני עושה כל שביכולתי כדי לשמור על חיים מאוזנים כדי שהאקנה לא יתפרץ. לא תמיד זה מצליח. יצאתי עם הפוסט שלי לפני שטרנד האמת התחיל להיות פופולרי. אני כבר שנים 'הדוגמנית/שחקנית עם האקנה'. זה מלווה אותי המון זמן וכבר נמאס לי להסתיר ונמאס לי מהתגובות. עצבן אותי פסטיבל השקרים שמשתולל באינסטגרם. חשבתי שיש לי קהל גדול של אנשים שבחרו לעקוב אחריי ורוצים לשמוע מה יש לי להגיד ושאני חייבת להשתמש בכוח הזה באופן חיובי".

כבר לא נותנת להתפרצויות של אקנה לנהל אותי(צילום: ערן לוי)

"זה היה יכול להיות כישלון מוחץ. החשיפה יכלה לגמור לי את הקריירה כדוגמנית ויכולתי לקבל תגובות של גועל. למזלי, העולם היה מספיק פתוח כדי לקבל ולחבק את זה ואני מרגישה הקלה עצומה. אני אסירת תודה על זה שיש אינסטגרם ואפשר לתווך את המציאות באופן ישיר ואמיתי. הלוואי שכשאני הייתי נערה או ילדה, הייתה כוכבת ילדים שהייתה חושפת בפנינו את הבעיות שלה. זה היה מקל עליי. בלי להתכוון, הפכתי למישהי שמייצגת את הדבר הזה. אני מקבלת המון תגובות ופניות, ולעונג הוא לי. נערות כותבות לי שהפוסטים שלי מעודדים אותן להפסיק לשים מייק־אפ לבית הספר או ליד החבר. היום, כשיש לי אפשרות להשפיע בצילומי אופנה, אני מבקשת שיאפרו אותי במינימום, אם בכלל, כדי להראות שגם מי שיש לו אקנה הוא דוגמן לגיטימי, ויש הפקות שבהן משתפים עם זה פעולה".

דימויים של יופי מושלם מרגיזים אותך?

"ב־20-10 השנים האחרונות, בכל התכנים המסחריים שנחשפנו אליהם היו אידיאלים לא אמיתיים של יופי. כנערה גדלתי על יופי נחשק שעיצבו לנו עם פוטושופ. החזרה לאמת זאת התחלה של מהפכה מדהימה. הרי שלמות לא קיימת, אין טעם לשאוף אליה. אני מתחילה עכשיו לרוץ עם סדרת הרצאות לבנות נוער. נקודת הפתיחה של ההרצאה היא התמודדות עם אקנה, ומשם אני מדברת על כלים לקבל את עצמנו באהבה ולא להיות תלויים במספרה, בניתוחי פנים, בהזרקות והלבנת שיניים בשביל קבלה עצמית.

"אני מעריכה יופי טבעי ואנשים אמיתיים, ולכל אחד יש דברים שהוא פחות אוהב בצורה החיצונית שלו ואנחנו נחיה עם זה בקבלה. אני כבר לא נותנת להתפרצויות של אקנה לנהל אותי. אם שמתי מסכה, רצתי לקוסמטיקאית ושתיתי הרבה מים וזה לא עזר - אני עדיין רוצה להמשיך ליהנות, לצאת ולחיות גם כשרואים שהעור שלי במצב רע. רק ככה נוכל להתקדם לעידן הבא שהוא פוסט פוטושופ".

שלי גרוס: "מגיל צעיר הרגשתי חוסר הלימה בין המראה החיצוני הצעיר שלי למה שהרגשתי בפנים"

"ככל שנראה יותר נערות ונשים צעירות עם שיער מאפיר נפסיק לקשר את זה לזִקנה". שלי גרוס(צילום: עדי הלמן לאוננוקו)

גרוס מספרת על שיער שהתחיל להאפיר בכיתה י'. בשנים האחרונות היא הפסיקה לצבוע והשיער גולש על כתפיה בגוונים של אפור. "מגיל צעיר הרגשתי חוסר הלימה בין המראה החיצוני הצעיר שלי למה שהרגשתי בפנים. תמיד הרגשתי יותר מבוגרת מהגיל שלי. הרגשתי שאני ראויה לכבוד שאני לא מקבלת בגלל שאני נראית צעירה. שלא מקשיבים לי מספיק. עכשיו יש הלימה - אני גם חכמת השבט וגם נראית ככה".

חשוב לך להיראות סקסית?

"יש הרבה ערכים שחשוב לי שיראו אצלי לפני סקסיות – אנושיות, נחמדות, אינטליגנציה, איזון, שקט נפשי. חסר? יש לי רשימה ארוכה. אני דווקא לא רוצה שאנשים ברחוב יחשבו שאני סקסית. זה כוח שמעולם לא ידעתי להשתמש בו ומבחינתי שמחתי להיפטר ממנו. מעולם לא הייתי בר רפאלי או גל גדות, אז אולי קל לי יותר עם המראה שלי שמשתנה".

יש מסר בשיער האפור שלך?

"ככל שנראה יותר נערות ונשים צעירות עם שיער מאפיר נפסיק לקשר את זה לזִקנה. הרבה אנשים מאפירים בגילאים צעירים, ואם התפיסה תשתנה, הם יפסיקו להסתיר את זה. אבל יש גם סיבות טכניות. אם היו ממציאים צבע שאני יכולה לצבוע ולא להתעסק בזה שנה, אולי הייתי הולכת על זה. יפה לי שיער חום. אבל כשזו נהיית התעסקות שמתרחשת אחת לשלושה שבועות וכרוכה בבילוי של ארבע שעות במספרה כל פעם והוצאות, אני מוותרת".

מודלים עכשוויים של יופי שאת אוהבת?

"בעיניי הדבר הכי נכון בתקופה הזאת הוא להיראות אותנטי. ככה אני קוראת את רוח הדברים. כרגע העולם שייך לאנשים שמסוגלים להיות מי שהם, אם כי העולם שייך גם למי שנאבק בחבילת הקלפים שהוא קיבל. יש הרבה קולות וסגנונות וכל אחד עושה מה שנכון לו. אני רוצה שכל מי שיש לה בעיות עור או שיער לבן תרגיש נפלא עם עצמה ולא יהיה לה צורך להסתיר. אבל כן הייתי רוצה שבשבועות האופנה ובמגזינים, עולם הגלאם ימשיך להתקיים. אין לי עניין שכל הדוגמניות ייראו כמוני. אני לא צריכה אישור לזה שאני גלאם. אני יודעת שאני לא וטוב לי עם זה.

"אני מסתכלת על עולם האופנה בלי לחשוב שיש לזה קשר אליי ונהנית מיופי של דוגמנית יפה כמו שאני נהנית מיופי של חתול, נגיד. אפילו רוב עיתונאי האופנה בעולם הגיעו למצב של אוברדוז מהתעסקות יומיומית בסטייל ועברו למראה בסיסי ורגוע שמצמצם את ההשקעה האישית שלהם במראה ומפנה את האנרגיה והיצירתיות שלהם למקומות אחרים".

יודקביץ' חושפת את מחלת העור שלה, ויטיליגו(צילום: איתן טל, באדיבות מגזין לאשה)

עוד בגיליון האותנטי של גו סטייל: רונית יודקביץ': "אני לא מייפה את המציאות"