השערים העוצמתיים של 2019: הנועזים, המתגרים והאפקטיביים
המצעד השנתי של עודד בן יהודה, עם עשרות שערים מבריקים של מיטב הצלמים, המעצבים והעורכים: גרטה טונברג ומדונה, טראמפ והאקלים הבוער, ועוד ועוד
רגע לפני פתיחת העשור השלישי של המאה, ולמרות כל נבואות הזעם של מספידי עולם הדפוס, נדמה שכוחם של שערי העיתונים המודפסים רחוק מלהיחלש. השער, כפלטפורמה ייחודית שבה עולמות התקשורת והעיתונות מתאחדים עם קריאייטיב ועיצוב, המשיכה גם ב-2019 לעורר כעס, לסקרן, להצחיק ולגרות מיליוני בני אדם. זו השנה השביעית ברציפות שאני סוקר ומרכז את השערים הטובים והמעניינים ביותר, וגם השנה הם משקפים היטב את הלך הרוח העולמי.
אז מה הכי הסעיר את האנושות השנה, ממבט חוזר בשערי המגזינים? משבר האקלים על רבדיו האקולוגיים, גל המחאה שהתחדש בהונג קונג, קתדרלת הנוטרדאם שנשרפה בפריז, 50 שנה לנחיתה על הירח, 30 שנה לנפילת חומת ברלין ו-50 שנה להמצאת האינטרנט. דאע"ש וסוריה היו אאוט, בניגוד להמשך התחזקותן של סין ורוסיה כמעצמות עולמיות, יחד עם גוגל, אפל ופייסבוק שכבר מושוות לאימפריות החדשות בעולם. וכמובן האניגמטיות של דור המילניאלז, שממשיך להטריד את מנוחת העורכים והמו"לים.
בגזרת הסלבז, נפרדנו מהצלם פטר לינדברג וממעצב-העל קארל לגרפלד שהלכו לעולמם וזכו להרבה שערי מחווה, שמעצימים את הגל הנוסטלגי האדיר שפרץ תחת כל מגזין רענן. סלין דיון, אלטון ג׳ון, קיאנו ריבס, טיירה בנקס, ביורק, ואפילו להקת אואזיס עשו קאמבק עם כמה מהשערים המדוברים השנה.
אבל חבורת שנות התשעים לא הייתה היחידה שהצליחה להרעיד את הפודיום המלכותי והיציב של מדונה, ריהאנה, ליידי גאגא, קייט מוס, קים קרדשיאן וג׳יג׳י חדיד, שכבר שנים שומרות על מעמדן המודפס. דווקא שתי נערות מילניאלז הצליחו להשאיר אבק כוכבים לכולם: הזמרת בילי אייליש, בת ה18, שכיכבה בכמעט כל מגזין נחשב, וזכתה לכמה מהשערים הנועזים ביותר, ומהצד השני של המגניבות, מי שגם זכתה בשבוע שעבר בתואר "אשת השנה" של המגזין טיים: גרטה טונברג בת ה-16, שסחפה את הצעירים - ולא רק אותם - במאבקה להפסיק את ההתעללות בכדור הארץ.
ולדימיר פוטין ודונלד טראמפ שמרו על מעמדם המפוקפק בחבורת המושמצים , אבל היי! יש מצטרף חדש לחבורת ה״באד בויז״: ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג׳ונסון, שגנב להם חלק מההצגה. להבדיל, הסנאטורית הניו יורקית הצעירה אלכסנדרה אוקזיו קורטז קיבלה השנה חיבוק אוהד מהעיתונות, וכיכבה בכמה שערים חריפים. המתקפה התקשורתית על ג'ונסון לא צלחה; מה זה אומר על האהדה שהסנאטורית הדמוקרטית הצעירה מקבלת מהתקשורת - נגלה בבחירות הקרובות בארה"ב.
עיצובית, נדמה שגם השנה אין בשורה חזותית דומיננטית, למעט מגמה צילומית של טשטוש, חוסר פוקוס, גליצ'ים ותזוזת רשתות דפוס, שהחליפו את המגמה של ״קריעות נייר״. מקרי או לא, העולם כנראה רוצה להתחבא או להסתתר, כי את עיניי צדו לא מעט שערים עם דמויות העוטות עליהן מסכות, או כאלו שמסתירות את פניהן.
כמה מלות הסבר על בחירת השערים לפרויקט: כמות השערים השנה הייתה הגדולה ביותר מאז שהחל בבלוג המצעד הראשון. לאורך השנה, 550 שערים נאספו מתוך יותר מ-100 מגזינים ועיתונים יומיים מ-20 מדינות. מהם סוננו בקושי רב 60 שערים, ששובצו בתשע קטגוריות: צילומי הפורטרט, העיצוב הגרפי, האיורים, הצילומים התיעודיים, צילומי החפצים, העיצוב הטיפוגרפי, צילומי הפוזות מול המצלמה, הסדרות הטובות ביותר, והשערים שאיתגרו את פורמט השער באופן היצירתי ביותר.
בואו נתחיל:
שערי הפורטרטים
״חולבים את זה״ הוא השער של "גרדיאן וויקנד" הבריטי בפברואר. הוא עסק בחמישה אנשים שמספרים מה קורה כשהם זוכים בכל הקופה - מחלב חינם לכל החיים ועד הר של משלוחי חינם מרשת KFC. צילום השער המהפנט של Barry J Holmes מראה את ברדלי בן העשר, שזכה באספקת חלב לכל החיים. שיהיה לו לבריאות.
עבודת תלת-ממד מדהימה של האמן Marcel C. Wilkens לשער של המגזין הגרמני ״ניילון״. גיליון ספטמבר של המגזין עסק בפלאים דיגיטליים, והציג את הזמרת בילי אייליש כשהיא נטולת שיער ובגדים. הדבר נעשה ללא ידיעתה, מה שהוביל גם לתביעה משפטית - וגם לאחד השערים הנמכרים של המגזין בשנה החולפת.
גיליון אוקטובר של מגזין InStyle הוקדש ליופי, והוא הבליט על השער את השחקנית ג׳ניפר אניסטון, בתצלום מסקרן מאוד. יד מטושטשת אוחזת במסרק, או שמא זו סכין המונפת אל מול פניה של הכוכבת. בעידן שבו מודל היופי מקודש על ידי אניסטון ובני ובנות המחזור שלה, צלם האופנה Michael Thompson לא משאיר כאן מקום לאדישות.
"העולם שלנו, העתיד שלנו״ נכתב על שער ״הגיליון של קול של דור״ של מגזין i-D הקיץ. בשער מככבת גרטה טונברג, שהפכה השנה לסמל המאבק הסביבתי. זהו אחד השערים המקוריים שהנערה השוודית כיכבה עליהם השנה, והוא נאמן למסורת של i-D, שבה המצולמים על השער מסתירים את אחת מעיניהם כמחווה ללוגו המגזין. טונברג עושה זאת באמצעות גלגל הצלה קטנטן, שמזכיר את מסעה המתוקשר מאירופה לארה"ב וגם את הצלת כדור הארץ. הצילום הוא של Harley Weir.
זו השנה העשירית ש״סטייליסט״ הבריטי מאתר ידוענים כאלה ואחרים, וממנה אותם לעורכים זמניים. הזמרת לילי אלן קיבלה את ההזדמנות לעשות זאת ביוני האחרון, כאחת מ-10 עורכים מתחלפים במרוצת השנה שהייתה. כותרת השער הייתה "חיים מבעד לעדשה דיגיטלית", מעשה ידיה של אלן עצמה, בשיתוף פעולה עם מנהל הקריאטיב Tom Gormer.
״כל הממים של הנשיא. עלייתו של סרטון הווידאו המזויף והאיום על הדמוקרטיה״, כתבו עורכי מוסף סוף השבוע של הגרדיאן בסוף יוני. עיצוב של Joan Wong והמנהלת האמנותית של המגזין, Maggie B Murphy.
השחקן חואקין פיניקס, גיבור הסרט המצליח "ג'וקר",על שער אוגוסט של מגזין הקולנוע ״אמפייר". פריים מבריק של צלם הקולנוע Niko Tavernise, כשהמעצב הוא Christopher Lupton.
בילי אייליש פתחה את הקטגוריה הזו וגם חותמת אותה, עם שער פברואר של מגזין Garage, שלרגע נראה כמו עבודת פוטושופ משוגעת. למעשה, השער הזה הוא עבודה של האמן היפני Takashi Murakami. אייליש יושבת במרכז, כשהיא עטופה במין מעטפת תלת-ממדית בדמותה, שיצר האמן. מהפנט.
השערים עם העיצוב הגרפי המעניין
בספטמבר הקדיש ״האקונומיסט״ את גיליונו למשבר האקלים. השער האינפוגרפי נשען על מדד שינויי הטמפרטורה הממוצעת בעולם מאז 1850 ועד ימינו, משמאל לימין. Stephen petch, מעצב גרפי וארט דירקטור שעובד בשנים האחרונות עם מיטב המגזינים הבריטיים, יצר שער מטריד ומושך כאחד.
״איך לא לרפא סרטן״, נכתב באותיות גדולות ובעיצוב שמזכיר אזהרה על קופסת סיגריות, על שער יוני של המגזין הכלכלי "בלומברג ביזנסוויק". השער הוא הפניה לכתבה, שעוסקת בהדחת מדענים סינים ממרכזי מחקר סרטן אמריקאיים. המלחמה של טראמפ בסינים לא פוסחת, מתברר, גם על תחומי הרפואה והמדע.
"האם זהו מרכז הכלכלה העולמית? סין חושבת שזה מה שיהיה", הכריז מגזין ניו יורק טיימס. השער, עם החץ הצהוב העוצמתי, שמסתיר אפילו את לוגו המגזין, מוקדש לכתבה שעוסקת בהתפשטות השפעתה של סין למדינות כמו קזחסטן (שם צולמה התמונה הזאת). אבל הצילום האנונימי של Andrea Frazzetta יכול היה להיעשות בכל מיקום על הגלובוס, כשמדובר בהשפעה הסינית שתופסת אחיזה בכל חלקי תבל, גם בישראל. עיצוב גרפי: Gail Bichler.
זו השנה השלישית ברציפות, שהמגזין הכלכלי ״פורבס" מכתיר את 100 האנשים היצירתיים ומעוררי ההשראה בעולם העסקי. השער של גיליון יולי-אוגוסט מתעתע עיצובית במי שמכיר את המגזין Toilet Paper, הידוע בשעריו הפרובוקטיבים. ואמנם, מדובר בשיתוף פעולה בין שני המגזינים. פורבס המעונב מוותר כאן על הלוגו הסריפי שלו לטובת חיקוי הלוגו של Toilet Paper. העיצוב הטוטאלי של Fer Vallespín לא נעצר בצילום ובלוגו - שימו לב לעיצוב הברקוד.
"תזוזה יבשתית - היכן למצוא את העתיד״, היא השאלה שהציב שער "בלומברג ביזנסוויק אסיה" בנובמבר. פיסות הפאזל של מפת כדור הארץ מאורגנות בסדר לא מוכר, כראוי להפניה לכתבה שעוסקת בסדר הכלכלי החדש שמתהווה בעולם.
״אנחנו מפוצלים - העשור של 2010, שאינו משאיר מקום לגוונים של אפור״. זה היה הכיתוב על שער מוסף הגרדיאן בנובמבר, ששינה את הביטוי המפורסם של ווינסטון צ'רצ'יל United we stand. Divided we fall והפך את משמעותו. הגיליון המיוחד החזיק 100 עמודים, שבהם גוללו כתבי המגזין את מה שקרה בעשור האחרון בעולם, ובפרט בבריטניה, שהפכה לממלכה הרבה פחות מאוחדת. השער המינימליסטי, פשוט ונוקב.
השערים המאוירים
״צריך לחיות גבוה״, קוראת כותרת המוסף של העיתון הגרמני Suddeutsche Zeitung בנובמבר האחרון. השער מתייחס לציון 50 שנות אינטרנט, ומוקדש ל-50 איש שחתומים על המהפכה הדיגיטלית ששינתה את האנושות (וגם את מעמד החתולים).
השפיגל הגרמני, מצדו, לא בוחל בהגדרות כשזה מגיע לראש ממשלת בריטניה (שזכה בסוף השבוע להישג אדיר בבחירות, על אפה ועל חמתה של הביקורת). כותרת השער ביולי הייתה ״משוגע באנגליה״, במשחק מלים שהוא גם ציטוט מהלוגו של מגזין הקומיקס האמריקאי MAD. הכותרת שואלת ״כיצד בוריס ג'ונסון מציב את אנשיו נגד אירופה״, והקריקטורה מציגה אותו בדמותו של הילד הידוע ממגזין הקומיקס. השער היה כה משכנע, עד שהרבה אנשים טעו לחשוב שזהו מגזין הקומיקס האמיתי. איור: Mona Eing & Michael Meissner.
אפרסק עצום מועך לרצפה את נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. הוא מוטל על הארץ כשלצדו חברו הקרוב - חשבון הטוויטר שלו - והכותרת "סוף סוף" לא משאירה מקום לספק. השער הפרובוקטיבי של מגזין "ניו יורק" באוקטובר התייחס להליך ההדחה הממשמש ובא נגד הנשיא, במשחק מלים שעוד עיתונים אמריקאיים השתמשו בו: Impeachment - במשמעותה כהדחה או העמדה לדין של נשיא מכהן - מכילה את המלה Peach - אפרסק. האיור החזק של Joe Darrow לא היה עובר היום בישראל.
האקונומיסט, באחד משעריו בחודש אפריל, התייחס לבריטניה העתידית אחרי הברקזיט, במהלך שהובילה (באותו חודש) ראש הממשלה אז, תרזה מיי. הכותרת היא ״האיים המטופשים - הברקזיט אחרי מיי״, והמאייר דיוויד פרקינס הציב את המלה ״כאוס״ במרכז המפה, כשהאיים הבריטיים נראים מבודדים באוקיינוס. כל ארבע רוחות השמיים אומרות: "דרום".
שוב האקונומיסט, הפעם בחודש מאי, בשער שמתייחס למשבר סין-ארה"ב. ״סוג חדש של מלחמה קרה״, אומרת כותרת השער, שאותו אייר נומה בר הישראלי. בשנינותו הוויזואלית, שהפכה לסמלו המסחרי עם משחקי צורות, חללים וכפלי משמעותם, מציג בר ספינה סינית (עם דגל מתנפנף), שהיא גם מקור הנשר - אחד הסמלים הכי אמריקאיים שיש.
כאן אין צורך בכותרת. מגזין New yorker הגיב לשריפת הענק, שכמעט כילתה את קתדרלת נוטרדאם בפריז. את האיור העוצמתי הכין Bob Staake.
השערים עם הצילומים התיעודיים
״סתיו 2014, איך לגרפלד הפך לקרל״, נכתב בשער מגזין M של "לה מונד" הצרפתי אחרי מותו של מעצב האופנה האגדי. בקלות ניתן לדמיין את מאות שערי המחווה שנעשו לו - עם הפרופיל המפורסם, הקוקו הכסוף והמשוח-משוך בקפידה לאחור, חמוש במשקפי שמש שחורים שהפך ללוגו הרשמי שלו בשנות חייו האחרונות. בכל זאת, השער הזה הוא המקורי ביותר, עם צילום תיעודי של Bertrand Rindoff Petroff שלקוח מתוך אחורי הקלעים של אחת מתצוגות האופנה, בשנה שבה הפך לאייקון עולמי ״בעידן מטורף של יוקרה וסלבריטאים״ כלשון העורכים.
הכותרת היא ״ההתנגדות״, וזהו שער חזק שצילם Kin Cheung למגזין "טיים אסיה" ביוני, אחרי פרוץ המחאה הענקית בהונג קונג. השער הוא המשך למחאה הקודמת בהונג קונג, שהתפרצה ב-2014 וזכתה לכינוי ״מחאת המטריות״. המטריות נועדו לא רק לחסום את הגז המדמיע, אלא גם כדי להסתתר מהמצלמות הפרושות ברחובות הכרך, שאנשיו ממאנים להיכנע לתכתיבים הסיניים במלואם.
"משחרור פריז לשיקום. נוטרדאם, תשוקה אמריקאית״. שער המגזין של לה מונד עוסק בהלם השריפה של קתדרלת נוטרדאם, מזווית מעניינת: יחסי האמריקאים עם בירת צרפת. משחרורה של עיר האורות במלחמת העולם השנייה ועד לימינו, כשהאליטה האמריקאית התגייסה בן לילה לשיקום ״הגברת״ (נוטרדאם). השער, עם הדגל האמריקאי שכמו מונף מעל הקתדרלה ועורר בוודאי בקרב הקוראים הצרפתים רגשות מנוגדים, איגד תצלומים של Danillo Cabrera Evangelista עם Getty Images .
״המשחק נמשך. כיצד Bernd Stange הגרמני מאמן את נבחרת סוריה בכדורגל, ומעל לכל - מדוע״. שער של מגזין "זידויטשה צייטונג" מינואר, שעוסק באופן עקיף בחיים בסוריה היום, דרך זווית גרמנית: מאמן נבחרת סוריה, מי שממשיך לשרת עם שעבר את אחד האסונות ההומניטריים האיומים של תקופתנו.
שוב בוריס ג'ונסון, והפעם במבט מהשכנה מדרום - צרפת - שם בדקו מה הן הדעות הפוליטיות של משפחתו. ״במשפחת ג'ונסון יש בוריס, ראש ממשלת בריטניה, תומך ברקזיט. אבל גם שלושה אחים ואחות שמתנגדים ליציאת האיחוד. הם נאספים סביב אביהם והם מהווים שבט שאפתני שבו הסולידריות גוברת על חילוקי דעות ופצעים״, נכתב בפתיח הכתבה של מגזין לה מונד. את הצילום סיפקה אחותו של בוריס, רייצ׳ל ג׳ונסון.
עתיד שוק העבודה הוא נושא שער הניו יורק טיימס מגזין, עם צילום נהדר של Justin Metz שעבר מניפולציה עיצובית. ״לעתים קרובות, מה שהופך עבודה ל'טובה' קשור פחות לעבודה עצמה, ויותר למטרה או לתחושת העובד״, אמרה Gail Bichler, העורכת הראשית של המגזין, על השער, שהמחיש בהומור את הרעיון של הפקת תחושת אושר והגשמה גם ממשימות קשות ולא זוהרות, למשל ניקוי חלונות.
בעקבותיו של בנקסי: השער הזה, שיצא לאור ביולי, הוא צילום של Steve Lazarides, מי שהיה סוכנו של האמן המסתורי ששומר על האנונימיות שלו - מבלי שאיש יידע כיצד הוא נראה ומה הוא שמו האמיתי - והפופולריות שלו גואה בהתמדה. Lazarides טוען כי האיש שמחזיק את מכל הספריי, בצילום הזה מ-2002, הוא הוא אמן הרחוב המפורסם והמסתורי.
השערים שהתבססו על פוזות
תחת הכותרת ״רק את״, נבחר הצילום המטריד-מעט של צלם האופנה Kim Yeon Gjun, שצילם את הדוגמנית הבלגית Hanne Gaby Odiele, לשער של Dazed הקוריאני בחודש יוני. זה היה חלק מסדרה בת שלושה שערים (יחד עם ״רק אנחנו״ ו״רק אני״), וכאן, במחווה לקולקציה החדשה של בית האופנה "בוטגה ונטה" - משהו בהעמדה של הדוגמנית עורר עניין מיוחד.
״ראש בעננים - האם נוכל לעצור את המגפה של צעירים אמריקאים שמעשנים בבריטניה?" שואל השער של מגזין סוף השבוע של האובזרבר הבריטי, והנה שוב הורדות הידיים הנצחיות בין האנגלו-סקסים. הבריטים לא ממש אוהבים את גל הצעירים ששוטף את הממלכה המאוחדת וממלא אותה במעשני וויד, אבל את השער המקורי והקליל, שצילם Alex Telfer ועיצבה Joanna cochrane, קל לנו לאהוב.
הכותרת "מפולת טראמפ" מעל כותרת המשנה, ושתיהן חורזות את שמו של הנשיא האמריקאי כדי לעורר עניין בשער מחודש ינואר של "בלומברג ביזנסוויק", שעוקץ את הנשיא על הקרדיט שלקח לעצמו על הגאות בוול סטריט. צילום של ג'סטין מץ שולב בצילומים של STEFAN ROUSSEAU/WPA POOL/GETTY IMAGES, ובפתיח הכתבה נטען: ״באמריקה סוף סוף יש שוק שתואם את האיש במשרד הסגלגל״. עכשיו, בסוף 2019, כאשר שוק המניות רק ממשיך לעלות ולשבור שיאים, אפשר לתהות אם עורכי המגזין היו חוזרים על אותו שער.
הקומיקאי האמריקאי פיט דיווידסון הפך לבובת קן עירומה על שער מגזין Paper בדצמבר. את פיט, שחי עם גל שמועות ותיק על אזור חלציו המבורך, צילם Tommy Dorfman - פריים שעשה כותרות ומשך תשומת לב, כמו רבים משעריו הפרובוקטיביים של המגזין.
״נישואים: חקירה״ הוא משפט פשוט על דימוי שער נהדר, שהתנוסס על גבי גיליון אפריל של מגזין ״ניו יורק״. הגיליון עסק במוסד הנישואים ובהיבטים עכשוויים שלו. המעצב Tom Alberty ובמאי הצילום Jody Quon יצרו 16 יחסים זוגיים על המיטה לטובת דימוי השער. האם בישראל השמרנית של 2019 העירום הזה היה רואה אור? לא בטוח. במדור שלנו כן.
שער דצמבר של מגזין האופנה "ווג רוסיה" מוקדש לזהב. ״פריט שלא יסולא בפז, שכל פשניסטה צריכה להתהדר בו״, מודיעה לקוראות כותרת המשנה של כתבת השער. לוקח זמן להבין מה קורה בשער, מעשה ידיו של צלם האופנה ניק נייט, שצילם את הדוגמנית הבריטית Erin O Connor - וזה מה שהופך אותו למיוחד, אחד הטובים השנה.
את השער של מוסף Volkskrant ההולנדי, שיצא במארס, צילמה Aisha Zeijpveld. זאת הפניה לראיון עם השחקן והאמן החזותי ההולנדי Michiel Romeijn. בפוזה, שמשתלטת על הפורמט, זרועותיו הארוכות של רומיין, שנשלחות לצדדים עד שהן מסתירות את לוגו המגזין, מושכות את תשומת הלב הראויה לשער מגזין.
כל שנה יש שער מתגרה (אחד לפחות) שעושה כותרות. הוא הגיע השנה מהטניסאית האגדית סרינה וויליאמס, שכיכבה על שער יולי של הרפר׳ז באזאר. וויליאמס תועדה על ידי צלם האופנה Alexi Lubomirski, כשהיא חושפת את ישבנה, תחת הכותרת: ״ללא ריטוש של האמת העירומה״ - וזה לא רק הישבן שמעורר פרובוקציה, אלא גם המצולמת מעוררת הסערות והאומץ ללכת נגד תעשיית הפוטושופ.
ואם מדברים על תעוזה: GQ הפורטוגלי ממשיך למתוח גבולות עם שער חודש מאי. העורך הראשי José Santana אמר, כי הצוות בחר את השחקנית Oceana Basilio, בהיותה אשה שבטוחה בעצמה ובנשיות שלה. Branislav Simoncik הוא צלם האופנה שיצר כאן תוצאה חזקה שאי אפשר להישאר אדישים כלפיה.
שערים המתבססים על חפצים וטבע דומם
״ביג דאטה. בעידן של קייל בסלט ותחליפי בשר, למקדונלד׳ס יש רוטב סודי״ - כך בישר "בלומברג ניוזוויק" בספטמבר, ולא מדובר ברוטב מתחום האוכל דווקא. אריזת ה"ביג מק" (ומכאן משחק המלים ביג דאטה), שהפכה בעצמה לסמל תרבות שכל אחד מכיר, היא הדימוי שנבחר כהפניה לכתבה על מנכ"ל ענקית הפאסט-פוד, סטיב איסטרברוק. הוא מעביר נתונים לחברות טכנולוגיה מתקדמות, ומי שישלם את המחיר יהיו כנראה הזכיינים. עיבוד ממוחשב: 731; צילום: EVAN ORTIZ
זה היה אחד המהלכים השאפתניים של השנה. המגזין של וושינגטון פוסט פנה ל-24 מעצבים, מאיירים ואמנים, שלרגל יום כדור הארץ התבקשו לעצב שער ייחודי לגיליון אפריל, שיעסוק בנזקי האקלים והסביבה. כל שער יוחד לנקודת מבט אחרת, שנבחרה על ידי צוות המגזין, והוקם מיני-סייט של הפרויקט. מתוך כל השערים, אני חושב שזהו המיוחד, הרגיש והחזק ביותר: יצירתו של האמן Bobby Dohert.
בניו יורק טיימס אוהבים לדוש את דימוי כדור הארץ. בגיליונות השנתיים של מגזין העיתון הניו יורקי, שמוקדשים לסוגיית האקלים, כבר ראינו לא מעט שימושים מקוריים לדימוי הזה בשנים האחרונות. הדיון האחרון לא נסוב סביב הנזק האקלימי עצמו, אלא התמקד במשמעויות הכלכליות של המשבר. ״שמים מחיר לסוף העולם״, נכתב בתחתית השער שראה אור באפריל, בכתב שמצטט פונט של חשבוניות קופה. על העיצוב הנפלא של כדור הארץ, העשוי מחירים, שצבעם מדמה את הגלובוס כשהוא עולה באש, יצר הצלם והמעצב Pablo Delcan.
במבט על העבר השני של האוקיינוס, ה"טיים" האמריקאי הקדיש את אחד משערי אפריל לאיחוד האירופי, תחת הכותרת "הפרימה של אירופה", והשאלה כיצד מנהיגי היבשת "מאוחדים לחלוקת היבשת" - היפוך משמעויות שלא מעט עורכים בחרו בו, כפי שכבר ראינו. Craig Ward, מעצב השער, בחר בבד נפרם של דגל האיחוד כדי להמחיש את הכותרת. שימו לב: גם לוגו המגזין נרקם כאן. על העיצוב אחראי Ben Fearnley.
״בתוך מאבקם של איוונקה וטראמפ ג׳וניור להמשיך את אביהם (ולשלוט באימפריית Make America Great Again)״ היא כותרת שער ״אטלנטיק״ מאוקטובר. מתחתיה מתבלט כתר מלכותי מצועצע, כראוי לנשיא הנוכחי, עם דחקה על רמת ההבעה שלו: "הכתר הכי גדול שהיה אי פעם". בין אבני חן, בד הכוכבים האמריקאיים, דגל ארה״ב והאות T בקודקוד הכתר, מוחבא גם הכוכב הקומוניסטי מתחת לאות T.
״לעולם לא?״ שואל, באותיות ענק, שער המגזין האמריקאי ״ניוזוויק״ מפברואר, ובמרכזו ממוקם כדור רובה ענק הצבוע בצבעי דגל ארה״ב. מי שאחראי לשער העוצמתי, שבמבט ראשון נראה כמו תוכן עניינים ששובץ על השער, הוא שון גלדוול. הוא מיקם סביב הכדור הקטלני את כל מקרי הירי ההמוני שאירעו בארה"ב ב-20 השנים האחרונות. מאז פברואר, הרשימה לא הפסיקה לצבור קרבנות חדשים, והפנקס פתוח.
אין ספור שערי מגזינים אהבו לעסוק ב"וולנטיינ'ז" במשך השנים. suddeutsche zeitung שוב איתנו, משום שהפיק את אחד המקוריים שבשערי חג האהבה הנוצרי - מהמניפולציה שנעשתה לראשי הגפרורים שהפכו ללבבות אדומים, דרך הקונספט שמדבר על מה שמצית ולא בהכרח על הדבר עצמו, ועד העיצוב המדויק שלא מפחד להסתיר מעט את לוגו המגזין. "חוברת של אהבה״ נכתב על השער המלבב, שעיצבו Brandl-Utzt, Esther Matusche.
תנו להופעה להתחיל: "בלומברג ביזנסוויק", באחד משערי אוגוסט, מתייחס למלחמת הבידור הענקית שנפתחה על מסך הטלוויזיה והמחשב של צופים בכל העולם, עם שש קסדות צבא מוכנות לקרב, ועל כל אחת מהן שמו של הלוחם - נטפליקס, דיסני, הולו, אמזון, אפל ו-HBO - השחקנים העיקריים בעולם הטלוויזיה המתחדש והתחרותי.
השער של ניו יורק טיימס מגזין, שהתפרסם ביולי, מספר על מדענים שהצליחו להחיות מוחות מתים של חזירי בר, ועל ההשלכות האפשריות של ההישג המדעי הזה מבחינת האדם, לטוב ולרע. השער החזק הוא עיצובו של Thomas Prior, שדואג לטפל לא רק בדימוי המצולם, אלא גם בפסקאות שלצדו. הן נראות כמו ענני מחשבות, שפורחות מן המוח מעלה ומעלה, עד שהן מסתירות את לוגו המגזין.
השערים הטיפוגרפיים
גיליון מס' 18 של המגזין האמנות FUKT עוסק ברעיון של "שיטה״ (System). השער הטיפוגרפי בנוי כמשחק, שניתן להזיז את חלקיו ובכך לשבש אותו. Ariane Spanier, מעצבת המגזין, אחראית ליופי ולתחכום הזה, והיא לא הסתפקה בכך אלא טיפלה גם בשער האחורי, תוך שהיא מותחת (ומעוותת) את הברקוד לאורכו. גם ברקוד הוא שיטה.
צריך להכיר את הרפרנס כדי להבין מה מיוחד בשער הזה, ומדוע הוא פה. המגזין הטכנולוגי של MIT עושה ג׳ון לנון ויוקו אונו ב-2019. ב-1971, ג׳ון לנון הוציא סינגל בשם (Happy xmas, war is over (if you want it. הסינגל לווה בקמפיין ענק בהפקת ג׳ון ויוקו אונו, אשתו, עם פוסטר טיפוגרפי שהפך לסמל של חופש ושלום. העיצוב של הכרזה הפך לכה זכיר, עד שבמגזין, בגילין שעוסק בגיל ובטכנולוגיה, החליטו לצטט אותו במדויק.
"תור הזהב של האוזניות" היא הכותרת של השער הטיפוגרפי והנפלא של ניו יורק מגזין, שבחודש מארס התייחס לאחד הטרנדים החזקים של השנה.במלאכת מחשבת, צולם ועוצב השער בידי Bobby Doherty ו-Tom Alberty, כך שנדמה שהאותיות מקבלות חיים ומוחצות את אוזנו של המצולם האנונימי.
״הניצחון של ג'וליה לואי-דרייפוס״ הוא שער "טיים" במארס, חודש הפרסים בהוליווד. בצורה משועשעת, שמתאימה לשחקנית הקומית, היא קוטפת לעצמה פרס גם על השער, ולוקחת לידיה את האות T של המגזין, כשהיא משבשת את הלוגו המפורסם. צילום ועיבוד: Ramona Rosales.
השער שחותם את הקטגוריה הזו מוכיח עד כמה אפשרי לייצר מסר חזק ושער עוצמתי, באמצעים טיפוגרפיים בלבד. גיליון סוף השבוע של הגרדיאן, באוגוסט האחרון, עוסק בתגובתו הרופפת של דונלד טראמפ לאלימות הלאומנית הלבנה שנרקמה תחת נשיאותו, וחוקר את עלייתה של רשת עולמית של טרור עליונות לבנה.
סדרות שערים
מעבר לחומות: שני שערים פשוטים לכאורה, ועוצמתיים, של טיים בפברואר. הצלם Davide Monteleone השתמש באופן מבריק בפורמט המגזיני כמחיצה. מצד אחד מצולמת נערה מהגרת המועמדת לגירוש מארצות הברית, ומהצד השני אמא שלה, והן מחזיקות ידיים.
ליידי גאגא כבר עשתה הכל והצטלמה בכמעט כל פוזה וסביב כל רעיון. בין אם זה טרנד ההסתרה שעלה בשנה האחרונה, גאגא מחוצה הפעם תחת ערימת חציר המסתירה את פניה - שער כזה איתה עדיין לא ראיתי. שני שערי מגזין האופנה V שיצאו במארס מציגים את הכוכבת כמעין מארי אנטואנט במלחמת הכוכבים. שניהם צולמו כעבור עשור בדיוק מאז השער הראשון שלה למגזין, אצל צלם האופנה JEAN-PAUL GOUDE.
בספטמבר מת צלם האופנה המשפיע Peter Lindbergh, שאחראי לכמה משערי האופנה הידועים בהיסטוריה של העיתונות. במחווה כלפיו, יצא "ווג" הבריטי בגיליון מיוחד על 15 נשים שהשפיעו על העולם. סלמה הייק, גרטה טונברג, המתאגרפת הסומלית Ramla Ali ואחרות - שאת כולן צילם לינדברג - מככבות על השערים. מי שערכה את הגיליון היא לא אחרת מאשר הדוכסית מסאסקס, מייגן מרקל.
שני שערים של "ווג איטליה" באוגוסט מתחו את גבולות הז'אנר.הגיליון הוקדש לתרבות הסלפי והפגיש שתי דוגמניות-על (ועבר) - קלאודיה שיפר וסטפני סיימור - שביימו וצילמו את עצמן בסטודיו של המגזין. עיצוב השערים נעשה בעבודה טיפוגרפית ותלת-ממדית, שהפכה את התוצרים לבולטים במיוחד.
ווג פורטוגל (המצטיין השנה מבין הווגים) השיק בנובמבר ארבעה שערים פיוטיים, שכולם עסקו בתאומים. Alessandro Esposito, David Ajkai, Vanessa Zican Feng הם שלושה צלמי אופנה שהיו אחראיים על ההפקות הללו. הנועזת והבולטת מכולן היא זו של Ajkai, שמאזכר את "האוהבים" של רנה מגריט.
סדרת שערים ל"ווג איטליה" בספטמבר חותמת את קטגוריית הסדרות, עם הפקה מיוחדת של שני צלמי האופנה Mert Alas and Marcus Piggott. הם יצרו קולאז'ים המשלבים טיפוגרפיה משתנה ותלת-ממדית.
קומפוזיציית הפורמט היצירתית
אימפריית ההשפעה של רופרט מרדוק היא נושא השער של הניו יורק טיימס מגזין, שיצא באפריל. דמותו של איל התקשורת החזק, שמחזיק בין השאר ב"פוקס" - מי שמציגה קו פוליטי הפוך לזה של הטיימס - מציצה, או שמא כלואה, בתוך גריד של מסכי טלוויזיה. בתחתיתם כתוב באותיות ענק: כוכב פוקס (כוכב במובן פלנטה). גם הלוגו של המגזין כלוא בתוך המסכים, שהופכים בעצמם למעין שער. מי שאחראים לצילום ולעיבוד העיצובי הם: Craig Cutler Rainer Hosch.
עוד עיסוק בהתפוררות האיחוד האירופי, והפעם בגיליון ה-400 של מגזין M של הלה מונד. השער מחודש מאי בנוי כפאזל, ובתצוגה שלו ברשתות החברתיות, Valentin Gillet המעצב של השער דאג לכך שהפאזל יתפרק באופן אנימטיבי.
״זה היה האסון הגדול ביותר בתולדות עולם המוזיקה, וכמעט אף אחד לא ידע״. כך נפתחת כתבת השער של מגזין ניו יורק טיימס שיצא ביוני, ושעוסקת בשריפת ענק שהתחוללה ב-2008 בענקית הבידור "יוניברסל", שריפה שכמעט והכחידה את האוסף המוזיקלי האדיר שהיה ברשותה של החברה. על השער: צ׳אק בארי, בצילום שנשרף באותה דליקה, ושמצטרף לשער שרוף. על העיצוב הטוטאלי אחראים: Sean Freeman & Eve Steben.
תראה-תראי את הזין שלי. אחד השערים הנועזים של השנה, בגיליון שעסק בנושא נועז - ויומיומי כאחד: תמונות של אברי מין גבריים שנשלחות ברשתות חברתיות ואפליקציות. את השער הבולט (והכמעט תלת-ממדי) של Volkskrant ההולנדי, שראה אור ביוני, צילם ויצר bischof beni.
2050 - איך העולם ישרוד. גם השער של TIME בספטמבר עוסק בסוגייה הכי בוערת שיש, ומותח את גבולות הפורמט עם צילום במבט-על של האמן Toshihiko Hosaka. הוסאקה, שמזוהה בפסי החול הענקיים שהוא יוצר, מסביר בסרטון וידאו מהפנט כיצד נוצר השער השאפתני, ואיך הצליח לשכנע את עורכיו לבטל באותו שבוע את צבעו האיקוני של לוגו המגזין.
אנחנו רגילים לראות לא מעט שערים חזקים של תקריבי צילום מטורפים (בשנה שעברה הצגנו כאן קטגוריה שלמה של תקריבים), אבל כזה עדיין לא ראיתי. ״מה אתה חושב״ היא הכותרת של שער מוסף suddeutsche zeitung magazin, שעוסק בסיפורו של פרופסור מטיבינגן שהפך לכוכב עולמי, לאחר שהצליח בניסויו לפענח מחשבות של חולים משותקים לחלוטין.
תקריב נוסף, הפעם של רמברנדט, הוא אולי אחד הקיצוניים שמגזין ניו יורק טיימס הוציא לאור מבחינת אומץ עיצובי. אם עד היום כבר הורגלנו לראות את לוגו המגזין מוחבא, נשרף, נחתך לגזרים, הפעם התקריב והעיצוב הלכו עד הסוף, כשהלוגו נחתך החוצה מתוך המגזין. רק התאריך שלו שומר על מידותיו הקבועות. מי שאחראים על התעוזה הם: René Gerritsen/Jan Six Fine Art
״עידן הזעם״, מבשר שער מוסף גרדיאן בחודש מאי, והוא מוקדש לתכונה שישראלים ירגישו איתה בבית: עצבים וכעס. כנראה שגם בריטים. זהו השער הראשון של המעצב Tomato Košir למגזין הזה, והוא בחר להמחיש את המושג "זעם" תוך שהוא מועך את הדף, ואז מצלם ומדפיס אותו. פשוט וחזק. יפה לראות את עמוד 3 מבצבץ מתוך הקפלים למטה. השער נעשה יחד עם Steven Gregor, Chris Clarke.
גם כאן הפורמט אותגר, בגיליון שיצא באפריל במגזין Suddeutsche Zeitung הגרמני. ״המתן עד שיחשיך״ עוסק בשינה, ומה שאנחנו רואים כאן היא כרית שינה, שעליה רקומה דמות של אשה ישנה. גם הלוגו וגם התאריך נרקמו באופן מקצועי ומקורי.
השער של מגזין הניו יורק טיימס מחודש יוני היה אחד המדוברים השנה. באופן אישי, זהו הפייבוריט שלי לשער השנה. כמחוות יום הולדת למדונה, שחגגה השנה 60, הפקד השער תחת ידיו של הצלם הצרפתי JR, והוא יצר דימוי מהפנט שעובד בכמה ממדים. הצילום הגדול בשחור לבן של דמותה של הזמרת משמש כקנווס, כשמתוכו מציצה במעין חרך האשה והאגדה, והפעם צבעונית ובולטת. חור ההצצה ממוקם בשלמות על עיניה בצילום השחור לבן, ובדיוק באמצע הפורמט, כמו עין בתוך עין. השער נטול כיתובים, מלבד האינפורמציה ההכרחית, שגם היא שינתה מיקום והפכה לאנכית. כמו חץ, היא מדגישה את העיקר בצילום, והופכת אותו לייחודי ולאלגנטי.
בואו להיזכר במצעדי השערים הקודמים:
טראמ-פוטין: השערים הטובים של 2018
מי טו, קטלוניה מתפרצת ותודה לך טראמפ: השערים הטובים של 2017
הו הא מי זה בא: כוכב הריאליטי נגד התקשורת: השערים הטובים של 2016
מקייתלין ג'נר עד מלך ספרד: השערים הטובים של 2015
מקרדשיאן עד שוקולד: השערים הטובים של 2014
נישואי להט"ב, מייקל דגלאס ואובמה (זוכרים נשיא כזה?): השערים הטובים של 2013
בוגר המחלקה לתקשורת חזותית של "בצלאל", ותואר שני בעיצוב ב-London College of Communication. בשנת 2007 הקמתי את Graphics & Words - סטודיו המתמחה בחשיבה קריאטיבית עיצובית מולטידיספלינרית, יצירת זהויות מותגיות ומחקרי טרנדים. כיום, בין השאר, אני זוכה להשתתף בתערוכות עיצוב, וגם לשמש מנהל קריאייטיב ויועץ למספר בתי סטודיו ומותגים מהמובילים בארץ. בעשור האחרון, אני מחלק את זמני כמרצה באקדמיות השונות - "בצלאל", "מנשר", "שנקר", "ויצ"ו חיפה" ואוניברסיטת תל-אביב.
להצטרפות לרשימת התפוצה של הטור שלי, שלחו לי מייל:
odedbenyehuda@gmail.com
