בקיץ האחרון, כמו נשים רבות, גם שירי מימון (38) הצטלמה להנאתה בביקיני. וכמו נשים רבות שמגלות שיצאה להן אחלה תמונה, עלה בה הרצון לשתף באינסטגרם. אבל אז התחילו התהיות. "אחרי הכל אני לא בר זומר", היא אומרת. "זה לא שאני מעלה כל הזמן תמונות שלי בביקיני כי זה המקצוע שלי. היה לי חשוב להסביר למה אני מעלה את התמונה".
אז היא הסבירה. "למה אני מעלה תמונה כזו?", כתבה בפוסט ארוך. "כי בשבילי זה ניצחון. ואסביר: כל חיי הייתי קטנה ורזה, יותר ופחות. אבל מעולם לא סבלתי מחוסר ביטחון בגוף שלי. אהבתי את עצמי כמו שאני. ואחרי הלידה השנייה הרווחתי שני אוצרות וצלקות לעד. גם את הצלקות אני אוהבת, אבל יש דברים שלא חייתי איתם בשלום. ובמשך שנתיים עבדתי ממש קשה ושמתי לי ליעד לחזור לביקיני. אז התמונה הזאת היא לא עוד תמונה של מישהי שעפה על עצמה, אלא תמונה של אמא אחרי שתי לידות שעפה על עצמה! וברור שיש דברים הרבה יותר דחופים לדבר עליהם כמו הבחירות, המצב בדרום, הדרת נשים, המצב הכלכלי, אבל מה שמעניין אותי כרגע זה מה אם ארצה עוד ילד/ה? לא בטוחה שאצליח לחזור לביקיני..."
לחוצה מגיל 40?
"אני חושבת שהמשבר אצלי תמיד מגיע שנתיים קודם. למשל, לא היה לי משבר בגיל 30, אבל כן היה לי בגיל 28. ביום ההולדת ההוא בכיתי המון כי הבנתי שהגיע הזמן לשחרר את החלום הגדול שלי להיות זמרת בינלאומית. אמרתי: 'שירי, חשבת שתהיי בריטני ספירס/ סלין דיון, אבל זה כבר לא יקרה'. מצד שני, היו גם תובנות מדהימות, כמו הידיעה שיוני הוא הגבר שלי ושאיתו אני רוצה להתחתן ולהקים משפחה. גם עכשיו, כשחגגתי 38, הגיע משבר. זה כלל טלטלה מסוימת בזוגיות שלי עם יוני ורגשות אשם של שילוב האמהוּת והקריירה".
במה התבטא המשבר?
"לראשונה בחיי עשיתי קעקוע. אני באה מבית מסורתי, אין אצלנו קעקועים במשפחה, אף אחד לא העז. אבל הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו סימבולי שישקף את התחושות שלי. אז קעקעתי על יד ימין את המילה Breathe (תנשמי). גם כי בדיוק עכשיו הוצאתי סינגל בשם 'נשימה', אבל בעיקר כדי להזכיר לעצמי לקחת נשימה ולקבל את מי שאני. בכוונה עשיתי את הקעקוע ביד שאני מחזיקה את המיקרופון, כדי שגם בזמן שאני שרה אוכל להציץ ולהזכיר לעצמי: 'תחייכי, תנשמי, הכל טוב חמסה חמסה'".
למה מסתכלים עליי? בגלל שאני אישה שהגיבה?
בימים אלו מימון שופטת ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" ומופיעה על מסכי הקולנוע ב"מחילה", קומדיית פשע של חנן סביון וגיא עמיר (יוצרי "עספור" ו"מכתוב"). בסרט היא מגלמת תפקיד משנה של דתייה אלמנה שמתאהבת בגנב לשעבר שחזר בתשובה.
את מגלמת בסרט בחורה דתייה. העולם הזה לא רחוק ממך.
"אני מגיעה מבית מסורתי אבל קליל. לא שמרנו שבת ובגלל זה אני מופיעה בשבת בלי רגשות אשם. מצד שני, אני מדליקה נרות שבת, עושה קידוש וצמה ביום כיפור. אני אוהבת את התורה, את הסיפורים, את החגים. אני מאמינה באלוהים, אבל האמונה שלי יותר פנימית. אני פחות מתחברת לטקסיות של הדת כי בעיניי זה המון תחפושת. ואני ממש נגד הדרת נשים".
חודש שעבר היא לא נמנעה מלהביע את דעתה בעניין. כשהתעוררה הסערה סביב מופע ההתרמה לאגודת "עזרה למרפא" של הרב אלימלך פירר, שבו הוזמנו להופיע רק גברים, כתבה מנחת הטלוויזיה קורין גדעון באינסטגרם שזכותו של הרב לקיים אירוע פרטי בהתאם לאורח חייו ושהיא בטוחה ש"אף קריירה של זמרת ישראלית לא תיפגע מזה שלא תופיע באירוע אחד". בתגובה מימון מיהרה לענות לגדעון וכתבה: "קל מאוד להיות לא זמרת ולכתוב. אם היו עושים לך דבר כזה בטלוויזיה מעניין אם את היית שותקת. אירוע אחד? בואי תעשי לי טלפון, אספר לך קצת על עולם הנשים בתעשייה בישראל".
מה גרם לך להגיב?
"דחף פנימי. זה נושא שאני מתעסקת בו על בסיס יומיומי, שאני חיה אותו בתור זמרת בישראל. ומה שקורין כתבה, ובכלל מה שכתבו בתקשורת, לחלוטין לא היה מדויק. זה לא היה אירוע דתי פרטי. הייתה אמורה להופיע בו התזמורת הסימפונית, היו אמורים להופיע בו זמרים חילונים, מול קהל חילוני ובמעמד נשיא המדינה. לי אין שום בקשה להופיע מול קהל דתי. אני מכבדת את אמונתו של כל אחד. אלא שכאן זה לא היה המצב".
את מצטערת על הסערה שעוררה התגובה שלך?
"אני לא מצטערת לרגע, למרות שקיבלתי בעקבותיה המון תגובות נאצה והייתי בשוק. אני כתבתי תגובה הולמת ומכבדת. לא באתי לרגע נגד הרב או נגד אף אחד אחר. בסך הכל אמרתי: 'חברים, תפקחו את העיניים. זה לא אירוע דתי ויש כאן הדרה'. מה שעוד יותר הדהים אותי זה שאחרי שהאירוע בוטל גם ספגתי לא מעט ביקורת: כאילו זה קרה בגללי. האירוע בוטל כי כמעט כל מי שהוזמן אליו החליט בסוף לבטל את השתתפותו. אלה שביטלו את השתתפותם, אמנים כמו עילי בוטנר ומוש בן ארי, עשו מעשה יותר פומבי ובעל אמירה ממני. אני רק הגבתי לפוסט שקורין כתבה באינסטגרם. אז למה מסתכלים עליי? בגלל שאני אישה? בגלל שאני אישה שהגיבה?"
אגב, קורין הרימה טלפון בסוף?
"לא. אם היא הייתה מרימה, הייתי אומרת לה שבעולם של פילוג והסתה, לפני שמתלהמים, כדאי לברר קודם את העובדות. מה עוד שהיא, אחת שנשואה לבן למשפחה חרדית (חילי סורצקין, י"מ) הייתה צריכה להיות המחברת ולא המפלגת. גם הצורה שבה היא התנסחה, הצורה שבה זלזלה בנשים, צרמה לי. היא לא מבינה עד כמה הבעיה עמוקה. זה ממש לא מסתכם ב'הופעה אחת'. הייתי מספרת לה למשל איך בפסטיבל התמר 2019 לא הופיעה אפילו זמרת ראשית אחת במופע משלה. על זה שבתחנות הרדיו משמיעים יותר גברים מנשים. או שאם יש חברת הייטק גדולה ששליש מהעובדים שלה דתיים, לא יזמינו אותי להופיע".
שמחת שההופעה בוטלה?
"ממש לא. אני חושבת שיכלו לחשוב על דרך יצירתית לקיים את המופע שהייתה מכבדת את כולם: למשל להזמין זמרות, ובזמן שהן היו עולות ומופיעות, כל מי שלא יכול לשמוע אותן, היה יוצא מהאולם. מה שעושים לי אגב בהופעות כל הזמן".
מה זאת אומרת?
"אני מגיעה הרבה פעמים להופעות של חברות או לאירועים ובקהל נמצאים גם חרדים. כשאני עולה להופיע הם קמים והולכים. וזה בסדר. כמו שאמרתי: אני מכבדת את אמונתו של כל אחד. הבעיה היא שבחברה שלנו זה לא המצב. אין הרבה קבלה של האחר. את רואה דתיים ששונאים חילונים, וחילונים ששונאים את הדת ובזים לה. או ימנים שלא סובלים שמאלנים ולהפך. ואני שונאת את השנאה".
אפרופו ימין ושמאל, לפני כחודש, בערב גאלה של קק"ל, שרת לשרה נתניהו "יום הולדת שמח" לרגל יום הולדתה ה־61.
"הוזמנתי בלי קשר להופיע באירוע של קק"ל. כשהייתי על הבמה מישהו ניגש אליי ואמר שלשרה יש יום הולדת. בסוף ההופעה, לפני ששרתי את 'התקווה', אמרתי שאני רק רוצה לציין שלשרה נתניהו יש היום יום הולדת ושרתי לה כמו שהייתי שרה לכל אדם אחר שהיה שם אם היה לו יום הולדת והיו מבקשים ממני לשיר. גם אם זה היה ליברמן או מישהו ממרצ".
רק שזו לא הפעם הראשונה ששרת עבור משפחת נתניהו.
"נכון. כל עוד הוא ראש ממשלה אכבד אותו, בלי להיכנס לפוליטיקה. אגב, אחת התגובות שכתבו לי לגבי התגובה שלי לפוסט של קורין הייתה: 'אשכנזייה מסריחה, שמאלנית, צפונבונית, תל־אביבית מגעילה'. שום דבר מזה לא נכון".
- הראיון המלא עם שירי מימון מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
