הדרך לביתם של מאיס ונאאל בבאקה אל גרבייה (בתעתיק מדויק - אלע'רביה) מתפתלת; כביש ואחריו דרך עפר, פנייה ימינה ושמאלה, עוד שביל ועוד פנייה. בסופו של מורד קטן נגלה הבית, וליתר דיוק – חומה בנויה, פשוטה למראה, שמקיפה אותו ואינה מרמזת על הצפוי מאחוריה.
מאיס, בת כפר קרע הסמוך, היא רופאה, ונאאל הוא מהנדס, שנולד וגדל בבאקה. את מעונם המשפחתי בכפר הולדתו ביקשו לבנות אחרי כמה שנים של מגורים במעונות הרופאים בבית חולים העפולאי ''העמק'', שם התמחתה מאיס ברפואת ילדים. "היינו זוג צעיר עם תקציב מצומצם, וחיפשנו אדריכל. היה לנו חשוב למצוא מישהו שיעשה לנו סדר בכל הרעיונות והרצונות שהיו לנו, ויבין את הערכים ואת הפנימיות שלנו", היא מספרת.
החיפוש הביא אותם אל האדריכל פרופ' סנאן עבד אלקאדר, והמפגש היה כמו כפפה ליד; מאיס ונאאל חיפשו מישהו שיעשה להם סדר, ועבד אלקאדר הוא אדריכל שחותר לעשות ''סדר חדש'' בתפיסה האדריכלית הערבית המסורתית. "מבחינתי הפרויקט היה סוג של תהליך דידקטי ומסע שעברתי עם זוג צעיר, שהיה פתוח ללמוד ולהבין אדריכלות אחרת, כי התוכנית הייתה שונה מאוד מכל המוכר והרווח בחברה", הוא מסביר. "הפנימיות שעליה דיברו מאיס ונאאל מקורה בערכי האדריכלות הערבית המסורתית, שמתרחקת מהחצנה ומכוונת פנימה. כלפי חוץ חזיתות המבנים הן מינוריות וצנועות, נמנעות מניקור עיניים, והבתים מתכנסים כלפי פנים, עם חצרות פנימיות שמאפשרות ליהנות מפתיחות ומקשר עם החוץ, בלי להיות חשופים לסביבה".
"מה שמנחה אותי תמיד", מוסיף עבד אלקאדר, ''זה הרצון לקדם אדריכלות מודרנית בלי לוותר על הממד הרוחני-תרבותי. הבית לא נועד לצטט את המבניות המסורתית, אלא להביא את הערכים שעמדו בבסיסה ולהעניק להם פרשנות עכשווית".
שטח המגרש הוא 620 מטרים רבועים, והחומה הממסגרת אותו היא חלק בלתי נפרד מהבית – כ-400 מ''ר בנויים, שתוכננו כשתי תצורות L המשלימות ריבוע. אלה מכילות ריבועים נוספים, ומייצרות חוויה של בית בתנועה.
הריבוע הראשון והגדול ביותר הוא מסגרת של גינה הסובבת את הבית מכל עבריו, מעין מרחב ביניים בין החומה לפנים. הבית הוא ריבוע נוסף, שמקיף-תוחם חצר פנימית, מרובעת ומרוצפת. החומה איפשרה לעטוף את הבית במערך של ויטרינות שקופות, כולל דלת כניסה שקופה. גם את החצר הפנימית תוחמות ויטרינות שקופות, וכך, המרחב השקוף-פתוח שנגלה לעין עם הכניסה יוצר טשטוש מוחלט בין פנים וחוץ, עד כדי תחושת תעתוע, כשמכל פינה ניבטים שמיים כחולים וצמחייה ירוקה.
"בתחילת הדרך התקשינו להבין את התכנון ולדמיין את הבית, אבל סנאן ידע להוביל אותנו בתהליך והסביר כל פרט וכל שלב, כולל לבעלי המקצוע, שלא פגשו תכנון כזה", מספרים בני הזוג. "כמונו, גם המשפחה והסביבה הקרובה התקשו להבין את הרעיון האדריכלי. עכשיו הם רואים שעם כל השקיפות והפתיחות הבית 'עובד' ונוח מאוד, פונקציונלי ומתאים לצרכים שלנו. היום לדוגמה, כשיש לנו כבר שני ילדים, החצר הפנימית מספקת להם מרחב למשחק, והשקיפות מאפשרת לנו לשמור על קשרי עין ישירים איתם".
חלל הפנים נפרש על פני שני מפלסים, שנגזרו ממתארו המשופע מעט של המגרש, וצורות ה-L של המבנה קובעות את ציר התנועה בו. המרחב האוורירי למראה חף מקירות פנים, והתמיכה הנדרשת מגיעה מעמודי פלדה מעודנים, כחלק מצמצום חומרי הנשען על ריצוף של בטון מוחלק, זיגוג וחיפוי טיח בקירות החיצוניים המעטים. את החומריות המצומצמת משלימה צבעוניות מאופקת של גווני בז' ואפור, המספקת רקע נייטרלי לנוכחותם של החוץ ושל הצמחייה.
החדרים הפרטיים מרוכזים במפלס העליון, והמרחבים הציבוריים – סלון, פינת אוכל, מטבח ושירותי אורחים – במפלס התחתון. הסלון ופינת האוכל חולקים מרחב אחד, שבו רהיטים איקוניים שנבחרו בקפידה, כמו גוף תאורה בעיצובו של אריק לוי, המשתלשל מעל שולחן אוכל לבן בעיצוב מינימליסטי; כורסת void אדומה של המעצב רון ארד; או כיסאות הלאונג' הנמוכים של צ'ארלס וריי אימס בפינת הישיבה. כמה עבודות אמנות מוסיפות צבע, וכולן נקנו בגלריה מקומית בדלית אל-כרמל.
צדו האחד של אזור האירוח פונה אל רצועת הגינה החיצונית, ובצד הפונה אל החצר הפנימית תוכננה ספרייה שעוצבה כעין משרבייה. הספרייה חוצצת מעט בין הסלון לבין שאר אזורי הבית, ומגדירה אותו כאזור אינטימי בתוך המופע הפתוח. צדה השני של הספרייה תוחם מעבר שקוף, שנמשך במקביל לחצר הפנימית ובסופו כמה מדרגות גישה למפלס העליון.
בניצב לאזור האירוח, מול דלת הכניסה, ממוקם המטבח הארוך, הפונה לחצר הפנימית. עיצובו הנקי משלב יחידת אי עצומה, שבמשטחה מותקנים כיריים וחלק ממנה משמש כשולחן אוכל; וארונות גדולים בקו הקיר. הם מכילים נישה שבה כיור וכיריים נוספים, ומצניעים את כל אביזרי החשמל ושפע של מקומות אחסון.
את אזור המטבח חותמות שלוש ספק טראסות-ספק אדניות בנויות ומדורגות, שבהן חלוקי אבן וצמחייה. הטראסות ממשיכות מעבר לוויטרינת הזכוכית החוצה, לעומק החצר הפנימית, ובשני מקטעים ברצף שלהן שולבו ביניהן גושי עץ מלבניים המתפקדים כמדרגות נוספות אל המפלס העליון: האחת מהמטבח והשנייה מהפטיו.
החלק הפרטי למעלה חולק לשניים: אזור פרטי למחצה, שבו חדר המשפחה ושני חדרי עבודה, ואזור פרטי לגמרי, שבו חדר ההורים ושני חדריהם של הבנים, בני שש ושנתיים וחצי (חדרי השינה לא צולמו, לבקשת המשפחה).
חדר המשפחה ממוקם מעל המטבח, ומהווה מעין נקודת תצפית אל כל אזורי המפלס התחתון והגינה. "זה המקום שבו אנחנו מבלים הכי הרבה", אומרת מאיס. ממנו, ובמקביל לפטיו, נמשך מסדרון שקוף שלאורכו תוכננו חדרי העבודה של מאיס ונאזל, ובסופו החדרים הפרטיים. הקירות המגדירים את חדרי העבודה אינם בנויים, אלא תחומים במעין קוביית מעץ בגימור צבע בתנור, שאחת מדופנותיה חוצצת בינם לבין חדר המשפחה (ומכיוון זה מכילה קמין אינטגרלי ומזגן). בעוד חדרי העבודה שקופים כלפי יתר חלקי הבית, האזור הפרטי אינו נוטל חלק בהתרחשות הפתוחה. הוא אינו פונה אל החצר הפנימית, אך מכל אחד מהחדרים ישנה יציאה ישירה החוצה, אל הגינה.
ביציאה מחדר המשפחה ניצבת פינת אוכל חיצונית מקורה בפרגולה, ומשחקי אור שמש חודרים דרכה פנימה. כמה מדרגות עץ מובילות מכאן מעלה, אל פינת ישיבה המשקיפה אל נוף הסביבה ונושקת לגג, שמתוכנן להפוך גם הוא לגינה. כחלק דומיננטי בתכנון, הצמחייה נבחרה בקפידה, כך שתתאים לחילופי העונות, לסביבה, למקומות בהם היא משתלבת בבית ולאופיו המודרני, המצומצם.
"היום, אחרי שעברנו את תהליך הבנייה ואנחנו גרים בבית וחיים את הרעיון האדריכלי שלו", מסכם נאאל, ''אני מבין את גודל האתגר התכנוני שהיה ביצירת הפשטות הזו, שמכילה בתמציתיות את הערכים שלנו".
-----------------------------------------------------
לחצו על התמונה לעוד בתים יפים ומעניינים:
