שלושה משירי הילדים המפורסמים ביותר של נעמי שמר עוסקים בחגי תשרי: "בראש השנה" ו"שניים-עשר ירחים" (בתשרי נתן הדקל) מזוהים עם ראש השנה, ו"שלומית בונה סוכת שלום" הוא שיר שאי אפשר לעבור בלעדיו את סוכות. השיר נכתב ב-1971, ובשנים שחלפו מאז, נהפך לאחד הסמלים הבולטים של החג, ונדמה שאין ילד ישראלי שאינו מכיר אותו.
השיר הוקלט לראשונה על ידי אילנה רובינא וצמד הדודאים, ושמר ביצעה אותו בתחילת שנות ה-70, בתוכניתה "נעמי שמר וידידיה מרחוב האוניברסיטה", ששודרה בטלוויזיה הלימודית (ראו סרטון בהמשך הכתבה). מילות השיר גדושות באופטימיות, ואת ההשראה להן שאבה שמר מילדה בשם שלומית, בתם של חבריה איה ורמי להבי. השם "שלומית" הסתדר עם המילה "שלום", ושמר תיארה כיצד אותה שלומית בונה "סוכת שלום":
שלומית בונה סוכה
מוארת וירוקה
על כן היא עסוקה היום
ואין זו סתם סוכה
מוארת וירוקה –
שלומית בונה סוכת שלום
היא לא תשכח לשים
לולב והדסים
ענף של ערבה ירוק
רימון בתוך עליו
וכל פירות הסתיו
עם ריח בוסתנים רחוק
וכששלומית תאמר:
הביטו, זה נגמר!
יקרה דבר נפלא פתאום:
יבואו השכנים
כולם בהמונים –
ולכולם יהיה מקום
ואז מתוך הסכך
יציץ לו ויזרח
כוכב בהיר כיהלום:
שלום סוכת פלאים
מה טוב ומה נעים –
שלומית בנתה סוכת שלום!
יבואו השכנים
כשהשיר הושמע לראשונה, איש לא העלה על דעתו מה צפוי בקרוב לקרות לחברה הישראלית, ואיזו מכה היא תספוג. ההתרברבות והיוהרה שהגיעו בעקבות הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, כבר התפוגגו אמנם במהלך מלחמת ההתשה, וכך גם הביטחון שחשו אזרחי ישראל בעוצמתו של צה"ל, אבל מלחמת יום כיפור, שפרצה ב-6 באוקטובר 1973, הייתה מהלומה קשה במיוחד. צה"ל אמנם ניצח בה, אבל ההפתעה, האבידות הרבות ובמידה רבה גם מה שכונה לימים "המחדל" – כל אלה הותירו את החברה הישראלית מצולקת, ובתחושה עמוקה של עצב קיומי.
שנתיים אחרי המלחמה, ב-1975, הוציאה שמר תקליט של שירי ילדים בשם "כיצד שוברים חמסין", שכלל גם את "שלומית בונה סוכת שלום". המילים, שבעבר נשמעו תמימות ומלאות תקווה, זכו לנופך חדש בעקבות המלחמה. הסוכה המוארת והירוקה שבנתה ילדה שעצם שמה מכיל את הכמיהה לשלום, נגעה לליבם של רבים. אותו "כוכב בהיר כיהלום", השלום המיוחל, קיבל משמעות חדשה ורבת עוצמה, כמו גם התיאור של השכנים שבאים לביקור, "כולם בהמונים". אין ספק שהמילים הללו עוררו מחשבות על השכנים הלאומיים, לא רק הפרטיים, שאולי יפסיקו להילחם ויגיעו סוף-סוף כאושפיזין להתארח בסוכה שבה מוצגים לא רק סממני החג, אלא גם אלה של עונת השנה המשותפת לכל מי שחי באזור: "פירות הסתיו/ עם ריח בוסתנים רחוק".
שלומית להבי, הילדה שהעניקה לנעמי שמר את ההשראה לשיר, סיפרה לימים כי השיר הביך אותה מאז שפורסם לראשונה, כשהייתה בת שש. "סוכה של ממש אף פעם לא בניתי", אמרה בראיון ל-ynet לפני חמש שנים. "הדבר היחיד שעשינו, הילדים של אז, זה לקחת שלוש שמיכות, לחבר עם אטבי כביסה, ובכך הסתכמה הסוכה שלנו". להבי, כיום בת 54, היא אמנית, וכבר שנים רבות חיה בחו"ל. מאז 2012 היא בברלין, וגם שם, סביר להניח, אינה בונה סוכות. כשנשאלה באותו ראיון מדוע אינה גרה בארץ, השיבה: "לא חשוב מה אתה עושה בארץ, אתה מוצא את עצמך כל הזמן מתגונן. אם אתה מושפע ממישהו – אתה מתגונן, אם אתה לא מושפע מאף אחד – אתה גם מתגונן. זה לבזבז אנרגיה לא נחוצה. לפני 20 שנה בערך נסעתי מהארץ, וחזרתי לשבוע רק כדי להצביע בבחירות שאחרי רצח רבין. אחרי הבחירות ההן אמרתי לעצמי שזהו, אם זה מה שקרה אחרי הכל, אז עם כל הפטריוטיות נשבר לי הלב. והלב שלי ממשיך להישבר מאז".
גם לצביקה פיק יש שיר שאותו מרבים לשמוע בתשרי. הקליקו על התמונה:
