סיפור אהבתם של זהר ונתן מאיר: "התחתנתי במבצע אחד פלוס שישה"

הם בהיריון שני, הורים לתינוקת משותפת, ומגדלים את ילדיהם של נתן ודפנה, שנרצחה בעתניאל ב-2016. עכשיו הם מדברים לראשונה על הבנייה מחדש של המשפחה

נתן וזהר מאיר. " "יש קשיים לא מעטים, אבל יש גם הרבה מאוד נקודות אור. אנחנו גדלים יחד, הבית עובר תהליך יפהפה" (צילום: אוהד צויגנברג)
נתן וזהר מאיר. " "יש קשיים לא מעטים, אבל יש גם הרבה מאוד נקודות אור. אנחנו גדלים יחד, הבית עובר תהליך יפהפה" (צילום: אוהד צויגנברג)

את המשפחה החדשה שלהם, הקימו זהר ונתן מאיר בזכות הפייסבוק. זו הייתה שנת האבל הראשונה של נתן על אובדן אשתו דפנה מאיר ז"ל, שנרצחה על ידי מחבל בפתח ביתם בעתניאל, והוא ביקש לברך בפייסבוק אישה שהכיר, שכמוהו, גם היא איבדה את בעלה בפיגוע ובאותה עת נישאה מחדש.

 

"הוא ציטט בפייסבוק מדברי חז"ל: 'קשה זיווגם כקריעת ים סוף' - ואני קראתי וזה הרגיז אותי", מספרת זהר. "חשבתי, על מה הוא מדבר? מה הוא יודע על קושי בזיווג? הרי הייתה לו אהבה ממבט ראשון. הייתי אז רווקה וחיפשתי את הזיווג הראשון שלי. אז עניתי לו, הוצאתי עליו את כל העצבים". 

 

שלוש שנים אחרי, זהר (40) ונתן מאיר (43) הם הורים לעיינה בת השנה ושלושה חודשים ומצפים לילד, נוסף על ששת הילדים שלו ושל דפנה (רננה בת ה־21, נשואה ואם לילדה, עקיבא, 19, נועה, 15, אהבה, 14 והבנים, ילדי אומנה, בני עשר ושמונה). "זה לא פשוט", מודה זהר, "יש קשיים לא מעטים, אבל יש גם הרבה מאוד נקודות אור. אנחנו גדלים יחד, הבית עובר תהליך יפהפה. צריך רק לזוז הצדה מדי פעם, להסתכל, להגיד 'וואו' ולאסוף כוחות לשלב הבא".

נתן: "במהלך השנה הראשונה לרצח שיתפתי את כל העולם במתרחש בחיי. סיפרתי הרבה מאוד על דפנה, על הזוגיות שלנו. כיום אני נזהר, שומר בקנאות על חלקת האלוקים הפרטית שלי"

 

דפנה, אשתו של נתן, נרצחה ב־17 בינואר 2016 על ידי נער בן 16 מהכפר הסמוך, שחדר ליישוב. הוא הבחין בה עומדת בכניסה לביתה, והרג אותה בדקירות סכין לעיני בתה הבכורה ובנה הקטן. שנה לאחר הירצחה יצא לאור ספרה של העיתונאית יפעת ארליך "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר", המגולל את סיפור חייה של דפנה, והשנה אוגדו כתביה של דפנה, שהייתה יועצת פריון אהובה ומוכרת, לספר "דרך אישה".

 

המילים שנשא נתן לאחר מות אשתו, הדאגה והיכולת שלו לעטוף את ששת ילדיהם היתומים - לא הותירו עין יבשה, וכל פוסט שהעלה זכה למאות תגובות ושיתופים. "במהלך השנה הראשונה לרצח שיתפתי את כל העולם במתרחש בחיי", הוא מודה. "סיפרתי הרבה מאוד על דפנה, על הזוגיות שלנו, על החיים. כיום אני נזהר, שומר בקנאות על חלקת האלוקים הפרטית שלי".

 

הלוויה של דפנה. מדינה שלמה הזילה דמעה (צילום: עמית שאבי)
    הלוויה של דפנה. מדינה שלמה הזילה דמעה(צילום: עמית שאבי)

     

    זהר מורגנשטרן מירושלים שמעה גם היא, כמו כולם, על הפיגוע, ולבה נחמץ. "אני זוכרת שישבתי בדירה שלי, עבדתי על המחשב ופתאום התחילו לקפוץ מבזקים. היה בכך משהו חונק לב, זו הייתה טלטלה קשה. המשכתי לעקוב, ובאחת הידיעות נכתב שהנרצחת הייתה אמא לשני ילדי אומנה. מגיל צעיר חלום חיי היה לאמץ, ותמיד אמרתי שאם כבר, אז לאמץ שניים ולא אחד. כשראיתי את הידיעה הייתה לי דקירה בלב.

    זהר: "אחת הסיבות שהתארסנו מהר, מבחינתי לפחות, זה כדי שיֵרדו ממנו. בזמן הקצר שהכרתי אותו היו כל כך הרבה טלפונים סביבו והייתה המון פטרונות. לכן גם הייתה המון ביקורת על כך שהוא מתחתן"

     

    "זו הייתה שנה שהיו בה המון פיגועים. כמה חודשים קודם לכן הלכתי ללוויה של בני זוג שנורו על ידי מחבלים, וזה היה קשה מנשוא. הרגשתי שמה שקרה לדפנה גדול עליי. לא הייתי מסוגלת ללכת ללוויה, למרות שאני יודעת שרבים כמוני, שכלל לא הכירו אותה, הלכו. זה הרי נגע בכולנו. אחר כך שמעתי עליה מחברות שהכירו אותה בגלל שהייתה יועצת פריון".

     

    ואיך נוצר הקשר עם נתן?

    "עניתי לו בפייסבוק מה שעניתי, התכתבנו עוד קצת במסנג'ר, ואז הוא החליט באופן ספונטני להציע לי להיפגש איתו".

    נתן: "אחרי הרצח של דפנה החלטתי שאהיה יום או יומיים בשבוע לבד בירושלים. הייתי צריך שקט אחרי מה שקרה, רציתי להיות לבד, לנשום. באותו יום הייתי בירושלים והחלטתי להציע לזהר מפגש חברים. לא היה בזה שום אלמנט רומנטי".

     

    לא התכתבתם לפני כן על עניינים רומנטיים?

    זהר: "לא. רק כתבתי לו שאם הוא מתכנן להתחיל לצאת לדייטים, שיעשה זאת כשהוא באמת מסוגל לכך. זיהיתי שהוא לא בשל וכתבתי את זה כדי שלא יפגע באף אישה. הצעתי להיות יועצת הדייטים שלו..."

     

    ואיך הייתה הפגישה הראשונה?

    נתן: "זה היה בחנוכה. אספתי את זהר מהדירה שלה והלכנו למתחם הרכבת בירושלים, לא הרחק מדירתה. הדבר הראשון שבלט בה זה שהיא לא מנסה להידחף לחיים שלי. השקעתי אז הרבה אנרגיה בלהגן על עצמי".

     

     

    "יש בינינו סיפור אהבה גדול, והוא מעל הכל" (צילום: אוהד צויגנברג)
      "יש בינינו סיפור אהבה גדול, והוא מעל הכל"(צילום: אוהד צויגנברג)

       

      מה זה אומר "להידחף לחיים"?

      "עשרות נשים אמרו לי מה צריך לעשות עם הילדים. רוב העצות הגיעו מרצון טוב ומנכונות לעזור, ועדיין, כמה אנשים אתה יכול להכיל? יום אחד לקחתי טרמפיסט מצומת הגוש. הוא זיהה מי אני ודקה אחרי שעלה לרכב כבר התחיל לתת לי הרצאה איך נכון להינשא נישואים שניים. אחרי עשר דקות נסיעה, באמצע כפר פלסטיני עוין, האטתי את הרכב והודעתי לו: 'או שאני מוריד אותך כאן או שאתה מפסיק לדבר'. הוא שתק ואני הגברתי את המוזיקה".

      זהר: "אחת הסיבות שהתארסנו מהר, מבחינתי לפחות, זה כדי שיֵרדו ממנו. בזמן הקצר שהכרתי אותו היו כל כך הרבה טלפונים סביבו והייתה המון פטרונות. לכן גם הייתה המון ביקורת על כך שהוא מתחתן".

      נתן: "זהר באה ממקום אחר. זיהיתי שיש בה אכפתיות אמיתית. מה גם שבהתחלה לא הרגשתי שזה הולך להיות קשר רומנטי. היא הייתה מלאה בעדינות, ברגישות, במשהו שמחפש לראות אותי באמת, וזה היה מאוד נעים".

       

      על מה דיברתם בפגישה הראשונה?

      זהר: "הוא כל הזמן דיבר על דפנה. זה נראה כאילו בפגישה נכחו שלושה אנשים. הוא גם סיפר על השיפוץ של הבית בעתניאל ובכלל לא התעניין בי. לא נראה שזה מוביל לשום מקום. אפיזודה חולפת. אחרי זה התכתבנו מעט וזה נמשך על אש נמוכה".

       

      ידעתי שזה מבצע "אחד פלוס שש"

      זהר, בת שלישית במשפחה של שבעה ילדים, גדלה והתחנכה במשפחה דתית ציונית בשכונת קטמון בירושלים ("בעצם, ממש בשכנות לנתן, שגדל ברחביה"). היא עשתה תואר ראשון בחינוך מיוחד באוניברסיטת בר־אילן ותואר שני בלקויות למידה באוניברסיטה העברית בירושלים, החזיקה בכמה משרות בתחום החינוך, והייתה רווקה בת 37 כשפגשה את נתן.

      "אותה שנה הייתה זוועתית. התמודדתי עם הקושי שמזמן עולם הרווקות, והייתי עמוק בעולם הדייטים, עסוקה בלמלא את עצמי גם בעבודה וגם בחברה".

      נתן: "ידעתי שאתחתן שוב עוד לפני הטרגדיה. דפנה ואני סיכמנו שאם יקרה משהו לאחד מאיתנו, השני ימשיך"

      נתן: "אני ידעתי שאתחתן שוב. ידעתי את זה עוד לפני שקרתה הטרגדיה, כי דפנה ואני סיכמנו שאם יקרה משהו לאחד מאיתנו, השני ימשיך. כמה שבועות אחרי יום השנה הראשון של דפנה החלטתי שאני יוצא לדרך ברצינות. הבנתי שכמה מהר שאהיה בטוב, כך יהיה יותר טוב לבית, הוא יהיה יציב יותר. ביקשתי מאחת משכנותיי שתעזור לי לבחור נכון ובין שמות הנשים שנתתי לה היה גם שמה של זהר. ידעתי שהיא אופציה למרות שלא היה בינינו כלום".

       

      אז השכנה חרצה את גורלכם?

      זהר: "היא התקשרה אליי ואמרה שהיא רוצה להכיר לי את נתן. ידעתי מי זו כי היא מוכרת במגזר הדתי. שתקתי ואחר כך עניתי שאנחנו כבר מכירים והוספתי שאם היא חוזרת ומדברת איתו, שתגיד לו שני דברים: אחד, אני לא דפנה, והשני, אני לא מטפלת".

       

      למה הכוונה?

      "שיצא לנו להיפגש, אבל הוא לא באמת היה שם".

      זהר: "אם נתן לא היה שם כדי לתמוך בי ולא הייתה אהבה בינינו לא הייתי בבית הזה, הרי לא הגעתי מטעמי פטרונות. בהמשך לבי נמלא אהבה לילדים, עם כל אחד ואחת מהם פיתחתי קשר אישי שונה.

       

      ואז?

      נתן: "אחרי כמה שעות השכנה חזרה אליי ואמרה על זהר: 'יותר טוב מזה לא תמצא'. התקשרתי לזהר ואמרתי לה ישירות: 'אני רוצה לצאת איתך'".

      זהר: "ואני שאלתי אותו מה קרה, איזו תפנית הייתה בעלילה..."

       

      אחר כך הדברים כבר התרחשו מהר. "מהפגישה השנייה יצאנו מנקודת הנחה שממשיכים הלאה ועכשיו רק צריך לראות איך. זה לא היה סיפור של התאהבות לבבות, שנדלקתי עליו ואני לא ישנה בלילה. זו הייתה תחושה עמוקה ששנינו מבינים שזהו זה ועכשיו צריך לנשום, לראות איך עושים את זה. באותו ערב אמרתי לו שלושה משפטים ובהמשך אמרתי אותם גם לילדים: 'לעולם לא אעמוד בינך ובין דפנה, לא אעמוד בינך ובין הילדים, ולא בין הילדים ובין אמא שלהם', ועל זה אני נורא מקפידה".

       

      מתי שיתפתם את הילדים?

      נתן: "לכל אחד מהם סיפרתי בעדינות שפגשתי מישהי ושחשוב לי שיכירו אותה כי אני חושב שהדברים עתידים להתקדם".

       

      ואיך הם הגיבו?

      "חלק רצו לפגוש אותה וחלק הסכימו לפגוש אותה".

       

      זהר, מתי פגשת את הילדים?

      "הסכמתי להגיד לו 'כן' רק אחרי שפגשתי אותם. ידעתי שאם אני מתחתנת איתו, אני מתחתנת עם כולם, זה מבצע 'אחד פלוס שש'".

       

      המשפחה בהרכב מלא, מימין לשמאל: זהר, נתן, אהבה (מחזיקה את עיינה), עקיבא, רננה, אור (בעלה של רננה), נועה ושני ילדי האומנה (צילום: אלבום פרטי)
        המשפחה בהרכב מלא, מימין לשמאל: זהר, נתן, אהבה (מחזיקה את עיינה), עקיבא, רננה, אור (בעלה של רננה), נועה ושני ילדי האומנה(צילום: אלבום פרטי)

         

        עברתי טלטלה גדולה מאוד

        חמישה שבועות אחרי הפגישה השנייה שלהם, בראש חודש ניסן, שנה וחודשיים לאחר מותה של דפנה, הם הודיעו על אירוסיהם. חודשיים אחר כך נישאו בגן האירועים עין יעל בירושלים, "וכמות הביקורת שהוא קיבל על החתונה הורידה לו את הרייטינג ב־80 אחוז", צוחקת זהר.

         

        איך ההורים שלך הגיבו לקשר?

        "הם מאוד התרגשו. קיבלו את המציאות באהבה ובזרועות פתוחות".

         

        ומה השתנה בעולמך?

        "עברתי טלטלה גדולה מאוד. כל החיים הקודמים שלי נעלמו. הפכתי ברגע מרווקה שניהלה חיים עצמאיים בעיר הגדולה לאישה נשואה עם כיסוי ראש שמגדלת שישה ילדים, מתוכם שני ילדי אומנה, וגרה בעתניאל, שזה רחוק מאוד ממקום העבודה שלי. הרגשתי תחושת בדידות גדולה שהלכה והתעצמה. הייתי אבודה, ממוטטת, הבנתי שאני צריכה לבנות מחדש את החיים שלי מכל כיוון שהוא.

        זהר: "הפכתי ברגע מרווקה שניהלה חיים עצמאיים בעיר הגדולה, לאישה נשואה עם כיסוי ראש שמגדלת שישה ילדים, מתוכם שני ילדי אומנה וגרה בעתניאל, שזה רחוק מאוד ממקום העבודה שלי. הרגשתי בדידות גדולה שהלכה והתעצמה, הייתי אבודה, ממוטטת"

        "תחשבי על זה, לא עברתי שום הכשרה, לא לגידול ילדי אומנה ולא לגידול הילדים של נתן. הגעתי לתוך הבית שלהם והייתי צריכה להתמודד עם הילדים, עם הטראומה של הטרור ועם הנישואים לאלמן. התחלתי לנשום רק ברגע שהפכתי רשמית לאם אומנה. קיבלתי, על פי חוק, חופשת לידה של שישה שבועות, והתחלתי לבנות את המקום שלי בבית"

        .

        בד בבד, היא מספרת, חיפשה קבוצת תמיכה. "הייתי צריכה שיהיה לי עם מי לדבר. נוצר מצב שאחרי החתונה פנו אליי בנות שהיו בקשר זוגי עם אלמן או כאלה שנישאו לאלמנים וביקשו עצה. גיליתי שיש דברים שאפשר לדבר עליהם רק בקבוצה וזר לא יבין זאת, ואחרי כמה חודשים הקמתי לנו קבוצת ווטסאפ שנתן העניק לה את השם 'רק שנייה'.

         

        "לצד זה ניסיתי ואני עדיין מנסה לשמור על הגבולות של הבית. גם היום, שנתיים וחצי אחרי שנישאנו, אנחנו עדיין נמצאים בתהליך בנייה. אמרנו שבכניסה לבית צריך לשים שלט 'סכנה, כאן בונים. הכניסה אסורה'. פעם אמרתי לנתן שאני מרגישה כמו אדם שחזר בתשובה ובבת אחת אומרים לו מה מותר ומה אסור, כמו שמירת שבת, כשרות או טהרת משפחה. אצלי זה היה בבת אחת ילדים. הייתי צריכה ללמוד לבנות מציאות ושגרה".

         

        את מתארת קושי גדול מאוד. קורה לך שאת עוצרת לפעמים ושואלת אם היה שווה?

        "אם נתן לא היה שם כדי לתמוך בי ולא הייתה אהבה בינינו לא הייתי בבית הזה, הרי לא הגעתי מטעמי פטרונות. בהמשך לבי נמלא אהבה לילדים, עם כל אחד ואחת מהם פיתחתי קשר אישי שונה.

        "רק אחרי שהתחתנתי התחלתי לכאוב את הרווקוּת שלי. הבנתי שעם כל הטלטלות שאנחנו עוברים מדי יום, זה לא משתווה לכאב הרווקוּת. בבית יש כאבים של גדילה, רווקוּת זה רק לשרוד. זה ללכת לישון עם ריק ולקום לבד עם חלל. זה ההבדל הגדול".

        נתן: "יש בינינו סיפור אהבה גדול, והוא מעל הכל".

        זהר: "אם הזוגיות שלנו לא תהיה חזקה, לא נוכל להמשיך לתפקד. צריך גם הרבה הומור. בלעדיו לא היינו שורדים".

         

        נתן וזהר ביום חתונתם (צילום: אלבום פרטי)
          נתן וזהר ביום חתונתם(צילום: אלבום פרטי)

           

          אין אצלנו שמחה שלמה

          "ההשתלבות בבית הייתה כצפוי מאתגרת. "לפני שבאתי הבית עבר שיפוץ מן היסוד", אומרת זהר. "הוא לא דומה למה שהיה קודם לכן. היה רק אזור אחד שלא שופץ עדיין וזה המטבח, ושם הרגשתי את המשפחתיות שהייתה. אמרתי: זה המקום שלהם, אין לי שום רשות להיכנס ולשנות שם. אז הצעתי לבנות את המטבח החדש במקום אחר, ואת האזור שהיה המטבח בעבר הפכנו לחדר משפחה".

          נתן: "אני חושב המון על דפנה, היא חלק ממני, אבל לא דיברתי איתה בלב על החתונה עם זהר. לא ביקשתי רשות או סליחה. אני יודע בדיוק מה היא הייתה אומרת ושומע בבירור את הקול שלה"

           

          איפה דפנה נוכחת בחייכם?

          נתן: "אני חושב המון על דפנה, היא חלק ממני, אבל לא דיברתי איתה בלב על החתונה עם זהר. לא ביקשתי רשות או סליחה. אני פשוט מדבר איתה ולפעמים היא מדברת איתי, אני יודע בדיוק מה היא הייתה אומרת ושומע בבירור את הקול שלה".

          זהר: "גם לי יש את המקום האישי שלי מול דפנה. יש לי מערכת יחסים איתה, ברית כרותה בינינו. אני יודעת שדפנה עשתה הכל כדי שאני אבוא לבית הזה, הרגשתי שהיא מזמינה אותי להיכנס בזרועות פתוחות. אני חושבת שהעובדה שאמרתי לילדים שלא אעמוד בינם ובין אמא ובינם ובין אבא, נתנה לכל אחד מהם את המקום שלו. אני מאוד מאפשרת ומזמינה אותם להעלות את החיים שהיו, לספר, לשתף, לראות יחד אלבומים ותמונות, וגם שמעתי מהם על יום הרצח. כשעולים הגעגועים, יש לי מקום. אני יכולה לשבת, לחבק ולבכות איתם".

           

          מתי זה קורה?

          "סביב האזכרה, בשבתות ובחגים, ואנחנו כל הזמן מחפשים פתרונות. לומדים לזהות כשזה מגיע. מבחינתי, המחיר הכי גדול הוא שכל שמחה מלווה קודם כל במשבר. אין אצלנו שמחה שלמה. אבל אני יודעת שזה לא אישי נגדי, וזה מחזק. לא פעם אני אומרת לנתן: 'לך תהיה בערב לבד עם הילדים, כי אני מזהה שהם זקוקים לזה'. אני מעודדת אותו לשמור על התא הביולוגי שלהם כי אני יודעת שזה מקור של עוגן וכוח. כשמשהו שם מתערער, הבית מתערער".

           

          מאיפה מגיעות כל התובנות האלה?

          "אני לומדת את שיטת 'ימימה' כבר הרבה שנים והיא מדברת הרבה על הפרדות. צריך לדעת להפריד בין ההתרחשות ובין איפה אני מול זה. לא פעם אני מסתכלת מהצד ורואה שעכשיו צריך שיהיו אבא וילדים. כמה שהם ישמרו יותר על התא המשפחתי, כך לי יהיה יותר מקום בתוך הבית הזה ולא אהיה דמות מאיימת".

          נתן: "הכניסה של זהר לבית, הרכות שלה, ההצהרות שלה שלא תיכנס ביני ובין הילדים ולא תיתן להם לשכוח לעולם את אמא שלהם - כל זה נדיר ומיוחד מאוד. זהר היא הפלא האמיתי של הבית"

           

          איך הם מקבלים את עיינה, אחותם הקטנה?

          "וואו, באהבה גדולה. רואים שהיא מכניסה להם הרבה אור ושמחה לחיים. היא מאירה להם את הלב".

           

          בני הזוג מנהלים את חייהם בין עתניאל ליום אחד בשבוע בירושלים. זהר מלמדת כיום ביישוב גבעות, בבית ספר לילדים עם בעיות קשב וריכוז. "מדובר בילדים מכיתות ב' עד ו' מאזור גוש עציון, ירושלים, הר חברון ובית־שמש, שמאובחנים כהיפראקטיבים", היא מסבירה. "בכל יום מגיעים ילדים מבית ספר אחר. בעבר מילאתי תפקידים מגוונים בתחום החינוך, עשיתי אבחונים לילדים, ותמיד הייתה לי תחושה שאני מפספסת משהו. המערכת מחפשת מה הקושי של הילד ואיך אפשר לתקן אותו, וההסתכלות על הילד עצמו הולכת לאיבוד. כך מצאתי עצמי מגיעה לפני חמש שנים לגבעות".

           

          נתן, שעבד בעבר במשרה וחצי בתפקידי ניהול והדרכה במוסדות חינוך, לא עובד בצורה מסודרת מאז הרצח. "הייתי צריך לבנות בית ולהיות שם יום ולילה בשביל הילדים. ילדים שמתקשים לקום בבוקר, מתקשים לצאת מהמיטה, מתקשים לאכול ולנשום, ילדים שמתמודדים עם טראומה. את המרגוע שלי מצאתי בחריטה בעץ. יש לי בבית סטודיו ואני מלמד חריטה במועדון לנכי צה"ל בכפר־סבא. לאחרונה הצגתי עבודות שלי בתערוכה ואני פתוח להעברת חוגים וסדנאות".

           

          "אנחנו עדיין נמצאים בתהליך בנייה" (צילום: אוהד צויגנברג)
            "אנחנו עדיין נמצאים בתהליך בנייה"(צילום: אוהד צויגנברג)

             

            הפכת באותה שנה לאבא ולסבא.

            "הלידה של נכדתי טוּב, בתה של רננה, ריגשה אותי מאוד. נולד בי רגש חדש שלא הכרתי קודם. עם הילד שלך אתה בקדמת הבמה. כשמדובר בנכדה, אתה צופה מהקהל ומתמלא אושר ונחת וגם יכול לבחור מתי ללכת אל מאחורי הקלעים".

             

            זהר: "טוב בת שמונה חודשים ונתן נמס כשהיא על הידיים שלו. אני יכולה להגיד לך איזו רכות יוצאת ממנו. בכלל, זה בית של נשמות גדולות. מישהו שמכיר אותי הרבה שנים אמר לי: 'כל מעשה שעשית בחיים היה הכנה לבית הזה. הרי יש לך קשר עם ילדים ורקע בחינוך מיוחד', ואני אומרת שאולי הרקע נועד בשביל להיכנס לבית הזה, אבל מכאן והלאה זו עבודה משותפת של כולנו. מכאן זה ביחד. מכאן אין לי כלים".

            נתן: "הכניסה שלה לבית, הרכות שלה, ההצהרות שלה שלא תיכנס ביני ובין הילדים ולא תיתן להם לשכוח לעולם את אמא שלהם, האסרטיביות מחד גיסא והעדינות מאידך גיסא - כל זה נדיר ומיוחד מאוד. זהר היא הפלא האמיתי של הבית".

             

            הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: איתן טל, סגנון: קרן נפתלי)
            הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: איתן טל, סגנון: קרן נפתלי)
             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד