רננה מאיר, שאמה נרצחה מול עיניה: הקב"ה נתן לי חושך גדול, ואז את אור

דווקא ביום האזכרה של דפנה מאיר, שנרצחה בביתה בעתניאל, החליט אור כהן, בן זוגה של רננה, להציע לה להתחתן. "אנחנו צוחקים שאמא היא השדכנית ששלחה לי אותו"

רננה מאיר מצטלמת לשער "לאשה"
כתבת: שרון רופא אופיר, צילום: הילה ספאק, עריכה דפי מקל
רננה מאיר. "התבגרתי השנה בחיים שלמים" (צילום: אלה אוזן, סגנון: תמי ארד-ברקאי)
רננה מאיר. "התבגרתי השנה בחיים שלמים" (צילום: אלה אוזן, סגנון: תמי ארד-ברקאי)

בחודש שעבר, שעות ספורות לאחר שעמדה ליד קבר אמה, מצאה עצמה רננה מאיר (18 וחצי) בסיטואציה שונה לגמרי. "השנה האחרונה לימדה אותי שרגעי העצב והשמחה מתערבבים, ודווקא ברגעי השמחה הכי קשה לי, אבל לעוצמות כאלה לא ציפיתי", היא אומרת.

 

בן זוגה אור כהן (19) בחר להציע לה נישואים בדיוק ביום השנה לרצח אמה, דפנה מאיר ז"ל, וכרע ברך על פסגת הר הזיתים, מול חומות העיר העתיקה. "אור אמר לי: 'דווקא ביום כזה, מול הר הבית, מול החורבן, אני רוצה שנבנה ונצמח יחד'. כשסיפרתי לאבא, הוא אמר שלא האמין שבסוף היום הקשה הזה יברך שהחיינו".

 

תמונת הזוג הצעיר רגע אחרי הצעת הנישואים הפכה ויראלית ברשת, ומסמלת יותר מכל את בחירתה של רננה בשמחה ובחיים. "גדלנו בבית שהיה בו המון צחוק, לתוך השמחה שלנו נכנס חושך גדול, ועדיין, גם היום, זה הבית הכי מצחיק שתראי. אני יודעת שזה מה שאמא הכי הייתה רוצה: שנצחק, נשמח, נמשיך הלאה".

 

הצעת נישואים מרגשת על פסגת הר זיתים (צילום: אלבום פרטי)
    הצעת נישואים מרגשת על פסגת הר זיתים(צילום: אלבום פרטי)

     

    דפנה מאיר, אמא לשישה (שניים מהם ילדי אומנה), נרצחה בביתה שבעתניאל בתאריך 17 בינואר 2016, יום ראשון. בתה רננה זוכרת היטב גם את ערב השבת שקדמה לרצח. "בשישי בערב היו כמה יציאות מוזרות של אמא. למשל, באמצע ארוחת השבת היא זרקה: 'גיליתי שלמות זה לא נורא כל כך'. אמא האמינה בגלגולים ותמיד אמרה שהיא נשמה עתיקה ושהיא עייפה כבר, לכן לא הגבנו ברצינות. כשאמרה: 'אני רוצה פוסטר שלי במטבח', כבר לא נשארתי אדישה, אמרתי: 'אללה יסתור, למה פוסטר במטבח?' שמים בבית פוסטר של אנשים שמתים, ואמא אמרה: 'אני רוצה תמונה שלי בבית'. באותו ערב היא גם הלכה לבית הכנסת, שזה היה ממש נדיר מבחינתה".

     

    איך מתמודדים עם הטראומה?

    "יש תהליכים שהמוח עושה אוטומטית כדי להגן עלינו. שנייה אחרי שהגיעו השב"כ והמשטרה לא זכרתי כלום, גם לא מה המחבל לבש. היום אני זוכרת במדויק. במשך כמה שבועות היה לי קשה לישון והיום אני צוחקת על זה שכשאני ישנה אני כאילו בקומה, זו הבריחה שלי. ואני לא זוכרת חלומות. כשאומרים: 'בטח קשה לך לישון' אני עונה: 'איזה קשה, עם שעון מעורר אני לא קמה'.

    "יש תמונת סלפי שעשיתי כמה שעות לפני הרצח. כשאור ראה אותה הוא אמר שאני נראית הרבה יותר צעירה. אני יודעת שהתבגרתי השנה בחיים שלמים".

     

    בולטת אפילו במכולת

    לעתניאל שבדרום הר חברון הגיעו דפנה ז"ל ונתן (40) מיד לאחר שנישאו, ב־1997. הם הכירו בעת שירותם הצבאי: דפנה הייתה תצפיתנית בחיל האוויר, ונתן, שלמד בישיבת ההסדר בעתניאל, שירת כחובש. חמישה חודשים לאחר שהכירו התחתנו.

     

    רננה, בתם הבכורה, נולדה ב־1998, ואחריה נולדו עקיבא (16.5), נועה (12.5) ואהבה (11.5). ילדי האומנה הצטרפו אליהם כשהגדול מביניהם (בקרוב בן שמונה) היה בן שנתיים והצעיר (בן שש) היה בן שלושה חודשים.

     

    "אבא הוא ילד טוב ירושלים מבית דתי חם. הוא נולד בשכונת רחביה,

    "כמה שבועות היה לי קשה לישון והיום אני צוחקת על זה שכשאני ישנה אני כאילו בקומה, זו הבריחה שלי. ואני לא זוכרת חלומות"

    ילד שמנת להורים יקים, הצעיר מבין חמישה אחים. אמא, לעומת זאת, הגיעה מרקע אחר לחלוטין".

     

    דפנה, בת 38 במותה, נולדה לאב ניצול שואה ולאם ילידת הארץ שעבדה כאחות. הוריה התגרשו כשהייתה ילדה, ומגיל צעיר הייתה בפנימיות. "היא שמרה על קשר עם אחותה הגדולה, והקשר עם אחיה הגדול התנתק. ראיתי אותו רק בשבעה. לפני כמה שנים התקשרו לאמא ואמרו לה שאבא שלה בבית חולים וצריכים אפוטרופוס בשבילו כי אין לו מכרים. אמא הופתעה, התייעצה עם אבא והם החליטו למלא את התפקיד. זה היה אחרי שלא ראתה אותו מגיל חמש. תוך זמן קצר הוא נפטר והיא ישבה שבעה על אדם שלא הכירה".

     

    נשמע שהורייך שונים מאוד זה מזה.

    "לגמרי. הרקע שבו גדלו, האופי. אמא הייתה טיפוס הישרדותי. היא אמנם לא באה מבית דתי, אבל למדה בפנימיית 'אחוזת שרה' בבני־ברק ובתיכון הייתה 'חברת נוער' בקיבוץ טירת־צבי, ובחרה באורח חיים דתי. כשהייתה נערה התארחה בשבתות וחגים אצל משפחת מואטי, ואנחנו עדיין בקשר טוב איתם. אי־אפשר היה שלא להתאהב בה. בכל מקום שאליו הגיעה ישר ידעת שהיא שם, היא הייתה מגיעה למכולת וצועקת: 'שלום לכולם, הגעתי', העיניים תמיד היו עליה. היא דאגה להתבלט".

     

    דפנה ז"ל ואיתן מאיר. "היום אבא הוא גם אמא" (צילום: אלבום פרטי)
      דפנה ז"ל ואיתן מאיר. "היום אבא הוא גם אמא"(צילום: אלבום פרטי)

       

       

      שריטות של ילדות קשה

      רננה מספרת שאמה תכננה לעזוב את בית החולים ולעבור לעיצוב אופנה. "היא ידעה לתפור והיה לה חוש לעיצוב. כאב לה שדתיות ומתנחלות נראות מוזנחות. היא התלבשה לפי מה שנוח, אבל בשנים האחרונות התחילה להשתמש באקססוריז - קשרה אחרת את המטפחת בשבתות, התאפרה בעדינות. אני התחלתי להתאפר בכיתה ח' - הייתי הראשונה שהתאפרה, ועשיתי את זה בתמיכתה. יש המון אמהות לא מטופחות

      "אמא הייתה רוחנית יותר ממעשית. אני זוכרת המון טיפים לחיים יותר מאשר כביסה מקופלת על המיטה, וזה יותר פרקטי לי עכשיו. יום אחד היא החליטה שלוקח לה המון זמן לקפל לכולנו את הכביסה, והיא פשוט חילקה לנו את הבגדים בלי לקפל. היום, כשהיא איננה, אני מבינה איזה כלים זה נתן לנו"

       ואני אומרת: חבל, את לא מכונה לייצור ילדים או עבד שלהם. את גם בן אדם בעצמך. את זה קיבלתי מאמא".

       

      מה נהגתן לעשות יחד?

      "היינו מדברות שעות, עושות קניות. הרבה פעמים היינו נוסעות לבאר־שבע, הולכות לאכול, והייתי מבקרת אותה במחלקה. שיתפתי אותה בהכל, היא הייתה מחטטת בווטסאפ שלי חופשי. התייעצתי איתה במיוחד בתחום המיניות והנשיות. את מה שהיא לא הספיקה להסביר לאחיות שלי אני אשלים, מהידע שהשאירה לי. ואם בעבר הלחיץ אותי לשתף את אבא, היום הוא לגמרי לקח את התפקיד של אמא. אני כבר לא נבוכה מולו, היום אבא הוא גם אמא".

       

      מה שמעת מאמא שלך על הילדות שלה?

      "היא לא דיברה על זה הרבה. היו לה שריטות של ילדות קשה, היא עצמה לא ידעה מה זה אמא. פעם רציתי לברוח מהבית, וכשהיא שאלה למה, נתתי סיבות מפגרות. אמא אמרה: 'את רוצה לשמוע על הקשיים שהיו לי בגיל ההתבגרות? לא היה לי בית, גרתי ברחוב עם אנסים וגנבים'. לא היה לי מה לענות. במבט לאחור, זה מה שהוציא אותי מהרחמים העצמיים".

       

      ועדיין, את אומרת שהיא ניהלה בית חם.

      "היא לא הייתה מהאמהות שיש בבית שלהן ריח של בישולים, החום אצלה התבטא בזה שיכולתי לספר לה ממש הכל, לצחוק איתה, היא אהבה לספר סיפורים עד השעות הקטנות של הלילה לי ולאחים, עד שאבא היה מתחרפן וגורר אותה למיטה. היא תמיד רצתה אותנו בבית והעדיפה שחברים יבואו אלינו. אני רואה חברות שבאות לשירות הלאומי עם קופסאות של אוכל, ואמא לא הייתה כזו, היא הייתה רוחנית יותר ממעשית. אני זוכרת המון טיפים לחיים יותר מאשר כביסה מקופלת על המיטה, וזה יותר פרקטי לי עכשיו. יום אחד היא החליטה שלוקח לה המון זמן לקפל לכולנו את הכביסה, והיא פשוט חילקה לנו את הבגדים בלי לקפל. היום, כשהיא איננה, אני מבינה איזה כלים זה נתן לנו".

       

      רננה ואמה דפנה. "הייתה מחטטת בווטסאפ שלי חופשי" (צילום: אלבום פרטי)
        רננה ואמה דפנה. "הייתה מחטטת בווטסאפ שלי חופשי"(צילום: אלבום פרטי)

          

        את אור כהן, בן השכנים המבוגר ממנה בשנה, הכירה מאז שעברו הוריו ליישוב, לפני תשע שנים. "הסתמסנו ובסוף הוא התחיל איתי, אבל חשוב להדגיש כי הדעות על זה חלוקות", היא צוחקת.

         

        לא קל לפתח זוגיות בתקופה כזו.

        "נכון. אמרתי לו: 'איך תצא איתי עכשיו, לא כדאי לך, אני על הפנים'. פחדתי

        "אני זוכרת שאמרתי לאמא: 'אני בחיים לא אתחתן עם מישהו מהיישוב', והיא אמרה: 'למה, דווקא הבן של כהן נראה אחלה'"

         עליו והוא אמר: 'אל תפחדי עליי, אני אוהב אותך ואני רוצה את זה'. אנשים סביבי אמרו: 'בגלל שאת יתומה, אף אחד לא יוכל להבין אותך'. יש בזה אמת, אבל אור מבין אותי הרבה יותר ממה שאני מבינה את עצמי".

         

        איך אביך קיבל את זה?

        "הוא ממש שמח. גם אמא אהבה אותו, אני לא חושבת שהם דיברו פעם,

        אבל היא לקחה אותו בטרמפים. אני זוכרת שאמרתי לה: 'אני בחיים לא אתחתן עם מישהו מהיישוב', והיא אמרה: 'למה, דווקא הבן של כהן נראה אחלה'. בתור נערה זה לא נראה לי מעניין לצאת עם מישהו שגדלתי איתו, כמה מרגש זה יהיה? ואמא אמרה: 'דווקא תתחתני עם מישהו מהיישוב, אין הפתעות ואין את כל הסרט של להכיר את המשפחה'. אמא צדקה. המשפחות מכירות, בשבתות עושים ארוחה אצלי או אצלו, אין לנסוע פעם להורים שלו פעם לשלי, ואם רוצים להיפגש, שולחים הודעה: 'אני בחוץ, צאי מהבית'".

         

        לאחרונה יצא בהוצאת "ידיעות ספרים" הספר "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר", שכתבה העיתונאית יפעת ארליך. הספר המרתק (שכבר נהפך לרב מכר) מגולל את סיפור חייה של דפנה ומשלב בין כתביה. "זה זיכרון חי שלה, כי כתיבה היא משהו שסימל אותה", אומרת רננה. "כשאור קרא בספר דברים בתחום המיניות הוא אמר: 'אני לא יודע אם אני צריך לדעת את זה עכשיו'. אמרתי לו: 'זה עוד כלום לעומת הפאדיחות שהייתה עושה לך אם הייתה בחיים'".  

         

        רננה ואור. אמא צדקה (צילום: אלבום פרטי)
          רננה ואור. אמא צדקה(צילום: אלבום פרטי)

           

          טבעת עם אבן ברקת

          בימים אלה עסוקה רננה בהכנות לחתונה שתתקיים בחודש סיון. "לפני אזכרת יום השנה לאמא הייתי שבורה. ביום רביעי בערב הייתה ההשקה של הספר, ובחמישי עלינו לקבר בירושלים. אני אמנם חשדנית והורסת הפתעות, אבל בגלל שנדנד

          "אנשים סביבי אמרו: 'בגלל שאת יתומה, אף אחד לא יוכל להבין אותך'. אבל אור מבין אותי הרבה יותר ממה שאני מבינה את עצמי"

          תי לאור הרבה זמן והוא ביקש שאתן לו שקט כדי שאופתע באמת, לא העליתי על דעתי שזה מה שהולך לקרות".

           

          איך הוא הצליח להפתיע אותך?

          "אחרי האזכרה הלכנו עם המשפחה המורחבת לבית קפה בקניון מלחה. אבא הציע שניסע לקיאקים בירקון, שנעשה משהו שיאחד אותנו ביום הקשה הזה. אור שמע שיש הצעה לצאת מירושלים ונבהל, אז הוא הציב אולטימטום ואמר שבשעה 12:30 אני והוא נלך לשבת איפשהו לבד. נסענו לגן הוורדים שליד הכנסת, ישבנו שם כמה שעות וקצת לפני ארבע הוא הציע שנראה את השקיעה בתצפית מהממת על הר הזיתים, רק שאף נהג מונית לא הסכים לקחת אותנו לשם. בסוף מצאנו מישהו, וכשירדתי ראיתי שביל עם פנסים סיניים. צעדנו והתחלתי לבכות, חיכו לנו שם חברות שלי וחברים שלו שניגנו לכבודנו. עוד לפני שעיכלתי, אור נעמד מול הנוף, הקריא לי קטע ששנינו אוהבים של הרב שלמה קרליבך, המדבר על זוגיות. הוא נתן לי טבעת שבתוכה חרוטות המילים 'צומחת שלי'. ככה אמא קראה לי, וגם הוא התחיל לקרוא לי כך. האבן בטבעת, ברקת (אמרלד) היא האבן של שבט לוי (אנחנו לויים והוא כהן), ולידה שני עלים שמסמלים צמיחה".

           

           

          עטיפת הספר "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר"
            עטיפת הספר "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר"

             

            מתי אמא חסרה לך במיוחד?

            "בעיקר ברגעי שמחה, כשאני רוצה לספר לה משהו או לשמוע את דעתה. התחלתי עכשיו הדרכת כלות, אני יודעת שאמא עסקה בעניינים של אמצעי מניעה ואני מרגישה בתחושת הגוף מה היא הייתה מייעצת לי. ולמרות שהשאירה לי כתבים ברורים, עדיין בא לי להתייעץ איתה. אחרי האזכרה של ה־30 נשברתי, ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שנתן לי חושך גדול, שייתן לי אור בדיוק באותה מידה ואפילו יותר. ועובדה, הקדוש ברוך הוא שלח לי את אור, וכמות האור שהוא מפיץ היא משהו שאני עד היום מנסה להכיל. אנחנו תמיד צוחקים שאמא היא השדכנית ששלחה לי אותו". 

             

             

             

             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד