ניקול ראידמן על הפרידה מצ'רנוי: "הבנתי שיש לי הכל אבל אין לי כלום"

ביום שבו פרסם אקי אבני פוסט שהכחיש רומן עם ניקול ראידמן, הייתה היא עצמה בעיצומה של ישיבת הפקה לקראת האירוע הגדול שבו השיקה טרילוגיית קליפים מושקעת ואת הקריירה החדשה שלה – כזמרת. ראידמן שמעה את ההכחשה והתפלאה. רכילויות לא הטרידו אותה אף פעם. נהפוך הוא, הבו לה שמועה מופרכת ומפומפמת היטב לתקשורת, והיא כבר תמנף אותה לטובת יחסי ציבור. "שמועות היו ושמועות יהיו, זו לא בעיה שלי, זו הבעיה של אלה שמפיצים אותן", היא מכריזה. "לעולם לא אפרסם פוסט שאומר אם שמועה נכונה או לא. אני מאחלת לאקי ולי רומן מקצועי של שנים רבות".

כשעוד רצית להכחיש את הפרידה ממיכאל צ'רנוי, בן זוגך, ואת השמועות על רומן עם אקי, גייסת את שניהם לצילום סטורי בסלון.

"מיכאל מאוד קול. הוא זורם ויודע שאני אדם עם עקרונות, שלא הייתי מתקרבת לגבר נשוי. הוא מכיר את אקי ויודע שהשמועות מצוצות מהאצבע".

עם אקי אבני. "אני מאחלת לאקי ולי רומן מקצועי של שנים רבות"(צילום: אלכס ליפקין, סגנון: נדב אליהו)

עכשיו כבר אפשר להכריז בלי הכחשות: בגיל 33, עם שני ילדים (מישל, בת תשע וריצ'רד, בן חמש) וחווילה מפוארת בהרצליה־פיתוח, ניקול ראידמן כבר לא בת הזוג של האוליגרך הרוסי מיכאל צ'רנוי, שאיתו הייתה במערכת יחסים ב־12 השנים האחרונות. לפי גרסתה של ראידמן, להחלטה להיפרד, שהתרחשה לפני כחמישה חודשים ושאחריה עזב צ'רנוי את הבית, קדמו שלוש שנים של יחסים מדשדשים ורצופי משברים, לינה בחדרים נפרדים, הצעת נישואים גרנדיוזית ביום הולדתה ה־32, שניסתה לאחות את השבר, נסיעה משפחתית לדרום אמריקה למטרות עסקים וגם הרבה דמעות. חלקן זלגו על לחייה היפות של ראידמן במטבח ביתה המפואר, כשהתראיינה לכתבה זו.

לא צריך להיתמם: את ההודעה על הפרידה תזמנה ראידמן כחלק ממסע יחסי הציבור לפרויקט המוזיקלי שלה, ובו מתארח אקי אבני כשחקן ובמאי. השניים הפכו לחברים קרובים, ונכון לעכשיו, למרות השער הזוגי וההצהרות על חברות אמת, הצטננו מעט היחסים מצדו של אבני. ראידמן מקווה שלא לתמיד.

צפו בקליפ של ניקול ראידמן עם אקי אבני 

אבל למה להתחיל מהסוף. כבר שנה מסתובבת ראידמן בתחושה שהיא רוצה יותר ממה שיש לחיים האלה להציע לה, וכידוע, החיים הציעו לה בעשור האחרון הרבה, ובמזומן.

"יום אחד התעוררתי בבוקר והתחלתי לעשות חשבון נפש", היא אומרת, "שאלתי מה אני, מי אני, מאיפה באתי, החל מהילדות שלי, המשקעים, ההתמודדות. הרגשתי מבוגרת פי עשרה ממה שאני. הסתכלתי אחורה והבנתי שבעצם יש לי הכל ואין לי כלום. מה שרדפתי אחריו במהלך השנים, שהיה קשור לכסף ולסטטוס, להוכיח שאני שווה משהו, בסוף לא שווה כלום, כי איבדתי את עצמי".

אלה היו הבחירות שלך, ונהנית מהן.

"נכון, גם בחיים האישיים שלי וגם בחיים המקצועיים. ניסיתי להדחיק את זה כמה שיותר, כי הבנתי שאני עומדת לעשות הרס מטורף של כל מה שבניתי. כדי לחיות עם עצמי בשלום הייתי צריכה לעשות דברים קטלניים בלי דרך חזרה".

בצילומי הקליפ בוונציה(צילום: אלכס ליפקין, סגנון: נדב אליהו)

כמו, למשל, להיפרד ממיכאל צ'רנוי.

"במשך תקופה ארוכה ניהלנו חיי משפחה נורמטיביים מבחוץ ואף אחד לא ידע שזה המצב, גם לא החברים הכי קרובים, כי מלכתחילה בקשר הזה נשבעתי לעצמי, שאני לא אתן לילדים שלי לחיות בלי אבא, כמו שאני גדלתי. עשיתי כל מה שיכולתי כדי שהילדים שלי יגדלו עם אבא, אבל הבנתי שהם רוצים לראות את אמא שלהם מאושרת וזה הרבה יותר חשוב מהתא הנורמטיבי.

"להיפרד ממיכאל הייתה אחת ההחלטות המורכבות שעשיתי, לא כי פחדתי, אוי ואבוי, איך אסתדר כלכלית. אני יודעת מה זה כשיש ומה זה כשאין. יש לי ידיים, יש לי רגליים, אני יודעת לעבוד. כדי לעזוב את מיכאל צ'רנוי, את צריכה להיות שלמה עם עצמך, וכמו שאנשים אומרים, יש לי ביצים. אני שורדת מגיל קטן ויכולה לשרוד הכל".

"כשבוחרים בזוגיות שיש בה פער גילים גדול ומנטליות שונה, זה קשה. אני אמנם נולדתי באוקראינה, אבל עליתי לארץ בגיל צעיר וספגתי את התרבות הישראלית. מיכאל לא דובר עברית, לא ספג ולא רוצה לקבל את התרבות הישראלית. אני לא אשת האוליגרך הקלאסית. לא רציתי להיות, לא הייתי ולא אהיה. מיכאל לא רגיל לנשים כמוני. רוב הנשים שהיו איתו הן נשים שמרכז החיים שלהן היה המשפחה, והיו תלויות בו כלכלית. ובמקום הזה הוא הרגיש בטוח כי הייתה לו שליטה. אבל אני לא בנאדם שאפשר לשלוט עליו.

"מיכאל בהתחלה אהב את הצבעוניות שלי, אבל הרגשתי שהוא לא מסוגל לקבל אותי כמו שאני. ויתרתי על 90 אחוז ממי שהייתי. איבדתי את היכולת שלי לחיות לפי הרצונות שלי. לא עשיתי מה שאני רוצה, אלא מה שמקובל במסגרת העיניים שלו. ויתרתי על קריירה מוזיקלית שרציתי, והתמסרתי לזוגיות הזו ב־200 אחוז. אבל לא יכולתי להיות שטיח. לא הסכמתי להיות אישה קטנה. ברגע שהגעתי לקו האדום, זה נגמר".

מה למדת?

"העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לנשים אחרות: תכירו את המשפחה שלו לפני שאתן מחליטות לחיות איתו. אני קיבלתי אותו עם ארבע בנות ונכדים, והחלום שלי היה ערב חג עם משפחה גדולה סביב שולחן. נלחמתי כמו נמרה עד הרגע האחרון, והרגשתי שהבנות שלו פשוט סירבו לקבל אותי. ניסיתי להיות חברה, והיה רגע שחשבתי שזה הצליח, אחרי שהילדים שלי נולדו, כי הבנות הקטנות יותר של מיכאל באו אליי. מיכאל אבא נהדר, ואני מאוד גאה בו, אבל לא משנה מה, מבחינתו הבנות שלו צודקות. זה התחיל לפתוח פער בינינו. אגב, כל מי שהייתה שם לפניי קיבלה את אותו היחס. אני פשוט שרדתי יותר זמן".

יש סיכוי לקאמבק?

"12 שנה זה מספיק זמן כדי לתת צ'אנס. יש דברים שנסלחים ויש שלא. עדיף לנו לחוד מאשר ביחד".

איזו אמא את?

"פעילה בחיים שלהם, למרות שאני עובדת כמו חמור. הם סולחים לי שאני לא האמא שרצה ומנגבת להם את האף בג'ימבורי. אני מדברת איתם 50 פעם ביום, נותנת להם ספייס, והם יודעים שאני לא עליהם כל הזמן כמו סבתא פולנייה. וכן, אני לא אמא של אסיפות הורים, כי אני מסובבת את הגב וכל האמהות שוטפות לי את העצמות ומה לבשתי ועושות לי רנטגן. אני גם לא אוהבת ימי הולדת של ילדים. המטפלת שלי הולכת לשם. יש שמועות בגן, שאני חרא של אמא. אני לא רוצה להיות בפה שלכן, חמודות".

הכסף הוא מכשול בדרך להכרה האמנותית שאת מייחלת לה?

"יכול להיות שהכסף וכל המעטפת מעלימים אותי. שיתפתי עם זה פעולה. היום אני עוברת תהליך ועשיתי דיליט קומפליטלי לאנשים שרואים אותי כארנק שאפשר לנצל. לפעמים הייתי מרגישה כמו קונדום, שמשתמשים בו ולפח".  

יש לך חבר או חברת נפש אחת, שאת סומכת עליהם ויכולה לספר להם הכל?

"אין לי. זה המון התמודדות לבד. בשנים האחרונות אני גם פחות בקשר עם אמא שלי, ואני לא בקשר עם אבא שלי. אין לי גב להישען עליו. אני מאוד בודדה".

• הראיון המלא עם ניקול ראידמן מתפרסם בגליון החג שלך "לאשה" , עכשיו בדוכנים