דויד גרוסמן אסף סטיקרים פוליטיים - והדג נחש עשו מזה להיט ענק

"שירת הסטיקר" כלל סיסמאות פוליטיות מימין ומשמאל ויצא נגד הפילוג והאלימות שמאפיינים את השיח בארץ. האם משהו עשוי להשתנות בעקבות הבחירות?

עופרה עופר אורןפורסם: 15.09.19 03:09
דויד גרוסמן. לשורות "קרבי זה הכי אחי" ו"אין ייאוש בעולם" נוסף נופך אחר, עצוב ומייסר (צילום: עמית שאבי)
דויד גרוסמן. לשורות "קרבי זה הכי אחי" ו"אין ייאוש בעולם" נוסף נופך אחר, עצוב ומייסר (צילום: עמית שאבי)
הדג נחש. השיר ממשיך לחיות בתודעה עד היום (צילום: אלעד גרשגורן)
הדג נחש. השיר ממשיך לחיות בתודעה עד היום (צילום: אלעד גרשגורן)

זמן מה אחרי רצח רבין החל הסופר דויד גרוסמן לאסוף סטיקרים פוליטיים. באותם ימים, לפני האינטרנט והרשתות החברתיות המאפשרים לכל אדם להביע בקלות את דעותיו בכל נושא ועניין, נהגו אזרחים רבים להדביק על החלון האחורי של מכוניתם משפטים ששיקפו עמדות חברתיות ופוליטיות. מכוניות דמו למצע של מפלגה, והנוסעים בדרכים יכלו לדעת בוודאות כמעט גמורה לאיזה צד של המפה הפוליטית שייכים הנהגים הנוסעים לפניהם ולצידם.

 

התופעה סקרנה את גרוסמן, ואחרי שהוא אסף כ-120 משפטים כאלה, החל לחבר אותם ולעבד מהם שיר ראפ, "שירת הסטיקר" שמו. הנה החלק הראשון של השיר (את הטקסט המלא אפשר למצוא כאן):

 

דור שלם דורש שלום

תנו לצה"ל לנצח

עם חזק עושה שלום

תנו לצה"ל לכסח

אין שלום עם ערבים

אל תתנו להם רובים

קרבי זה הכי אחי

גיוס לכולם, פטור לכולם

אין שום ייאוש בעולם

יש"ע זה כאן

נ נח נחמן מאומן

No Fear, משיח בעיר

אין ערבים אין פיגועים

בג"ץ מסכן יהודים

העם עם הגולן

העם עם הטרנספר

טסט בירכא

חבר, אתה חסר

הקדוש ברוך הוא אנחנו בוחרים בך

בחירה ישירה זה רע

הקדוש ברוך הוא אנחנו קנאים לך

ימותו הקנאים.

 

כמה רוע אפשר לבלוע

אבא תרחם, אבא תרחם

קוראים לי נחמן ואני מגמגם

כמה רוע אפשר לבלוע

אבא תרחם, אבא תרחם

ברוך השם אני נושם

ולכן...

 

הקשיבו לשיר:

 

 

הסולן נפל מהכיסא

 

גרוסמן הציב זה מול זה משפטים של "הימין" לעומת "השמאל" – חלקם פרי מוחם של אנשים מהרחוב שהגו אותם ונופפו בהם כדי לשכנע את זולתם; אחרים נוצרו על ידי קופירייטרים מפלגתיים. וכך, "דור שלם דורש שלום" ניצב מול "תנו לצה"ל לנצח", "עם חזק עושה שלום" לעומת "תנו לצה"ל לכסח" וכן הלאה, עוד ועוד קריאות, מתלהמות, זועקות – "מוות לבוגדים" לעומת "תנו לחיות לחיות", ובתווך כל העת הפזמון החוזר, "כמה רוע אפשר לבלוע".

 

את השיר הציע הסופר ללהקת הדג נחש, והסולן, שאנן סטריט, סיפר לימים שהוא ממש נפל מהכיסא מרוב התלהבות כשקיבל את השיר. חברי הלהקה הלחינו וביצעו את השיר, ובהקלטה אירחו את אהובה עוזרי, שניגנה בבולבול טרנג. ב-2004 יצא השיר לאור והצליח מאוד. המחאה הטמונה בו דיברה אל ליבם של ישראלים, ולא משנה עם איזה חלק מתוכו הזדהו: עצם הרעיון להשתמש בסטיקרים השונים שנראו בחוצות הארץ, הפתיע ועורר הזדהות. נראה גם שהטקסט התאים מאוד לראפ, שהוא סגנון מוזיקלי שהולם מחאות. במקרה הזה נראה כי המחאה היא בעיקר נגד הפילוג ונגד האלימות המובעת ברבים מהסטיקרים, ולכן הפזמון החוזר חשוב ומשמעותי כל כך.

 

גם כיום, 15 שנה אחרי שהשיר הפציע לראשונה בחיינו, אנו חשים בעוצמה גוברת והולכת את ההסתה שהחיים הפוליטיים בישראל רוויים בה. מילים כמו "מוות לערכים" (חברי הלהקה ביקשו מגרוסמן "לעדן" את השורה הזאת. במקור הוא ציטט את הסטיקר "מוות לערבים") או "לחסל, להרוג, לגרש, להגלות/ להדביר, להסגיר, עונש מוות" – אינן זרות לנו. גם אם אינן מופיעות עוד כסטיקרים על מכוניות, הן קיימות ומהדהדות בחוזקה בתודעה הציבורית.

 

השיר ממשיך לחיות בתודעה. הוא אפילו משמש כלי למשחק חברתי-חינוכי שנועד לפתח שיח וחשיבה בקרב בני נוער. זמן קצר אחרי שיצא, אמר גרוסמן כי אינו יודע אם יכתוב עוד שירים. שנתיים לאחר מכן נהרג בנו אורי במלחמת לבנון השנייה, והוא כתב את השיר שובר הלב "קצר פה כל כך האביב". לשורות "קרבי זה הכי אחי" ו"אין ייאוש בעולם" מ"שירת הסטיקר" נוסף נופך אחר, עצוב ומייסר.

 

האם יצליחו אזרחי ישראל, בתום סבב הבחירות הנוכחי, לשנות את השיח, אם לא את המציאות המובילה אליו? ימים יגידו.

 

 

     

    איך הייתה אהובה עוזרי בתור מורה? הקליקו על התמונה:

     

    "המוזיקה הייתה כל חייה: כל הבית שלה היה מלא בכלי נגינה ובתווים". הקליקו על התמונה (צילום: אביגיל עוזי)
    "המוזיקה הייתה כל חייה: כל הבית שלה היה מלא בכלי נגינה ובתווים". הקליקו על התמונה (צילום: אביגיל עוזי)

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עופרה עופר אורן
    |
    |
    נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וספר שירה אחד, "מה המים יודעים על צמא", וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים