מצד הרחוב הצר נראית חזיתו של הבית החדש כעוד חזית אופיינית לנווה צדק: חלונות קטנים, תריסי עץ, גג רעפים - מענה מדויק להנחיותיה של מחלקת השימור העירונית, הקובעות שגם המבנים החדשים בשכונה שהפכה את פניה צריכים לשקף את רוח האדריכלות ההיסטורית שלה מבחינת פרופורציות, מקצב וחומריות.
אך מאחורי החזית המסורתית הזו הסיפור שונה לגמרי. 380 מטרים רבועים של חללים כפולים, מפלסים, גרמי מדרגות ובטון. הרבה בטון. הניגוד כל כך מפתיע, עד שהחזית הממושמעת נראית כתפאורה.
ואכן, מבחינה מסוימת זו תפאורה: במרכז החזית רחבת כניסה, מוצלת במרפסת עליונה קטנה, ובקומה שמעליה אדנית בנויה לכל רוחב הבית. מאחורי האדנית, בנסיגה קלה, מבצבצים פתחי החדרים, שתוכננו מתחת לגג הרעפים המשופע. שתי שורות חלונות העץ האפורים מסמנות, כביכול, שתי קומות וחלוקה לחדרים. אבל רק כביכול.
בעלי הבית, היא בת 38, הוא בן 41, עלו בצעירותם, בנפרד, מבריטניה, נפגשו בתל אביב וכאן נולדו שלושת ילדיהם - שתי בנות (בנות שמונה ושבע) ותינוק. לפני שקנו את המגרש הריק שעליו בנו את ביתם החדש (מגרש בן 175 מטרים רבועים בין שני מבנים קיימים) התגוררו בכמה בתים בשכונה. את המתכנן והמעצב נוי כהן הכירו מפרויקטים קודמים שעשו יחד, כולל מעונם המשפחתי הקודם. בעל הבית - אמן שעוסק גם בעיצוב ובנדל"ן - היה הפעם שותף מלא לתכנון ולעיצוב הפנים הייחודי.
חדר מדרגות: פתוח ומפוצל
זהו החלק הדרום מערבי של השכונה. הבית יושב בקו אפס לרחוב, ומהמדרכה מובילות אליו שלוש מדרגות. דלת הכניסה הרחבה והירוקה (עבורה נדרש אישור מיוחד) נפתחת אל מבואה קטנה שקירותיה בטון חשוף. כמה מדרגות נוספות מובילות אל הקומה הציבורית - מרחב פתוח בגובה 4.20 מטרים. הקומה מוגבהת מעט מפני הרחוב; ולא רק מוגבהת אלא גם מנותקת מהחזית הקדמית בפיר מדרגות פתוח, היורד אל המרתף. החלל הריק שמעל גרם המדרגות עולה לגובה כל החזית ומדגיש את ההבדל בין חוץ ופנים ואת הניגוד הסגנוני ביניהם.
שני האלמנטים הבולטים בכניסה הם הבטון החשוף וגרמי המדרגות. "אין כאן חדר מדרגות סגור והמשכי לכל מפלסי הבית", מסביר כהן. "אלא גרם מדרגות פתוח ומפוצל, שמקבל בכל מפלס טיפול חומרי אחר".
ואכן, המדרגות בכניסה מרוצפות באריחים שמאפיינים את קומת הסלון והמטבח; בעלייה למפלס הראשון הן מדרגות קלות מברזל; בעלייה לקומת הגג ובירידה למרתף הן מכוסות במדרכים מעץ אלון, כשבחלקן התחתון נותר הבטון חשוף. "בכל הפרויקטים שעשינו יחד תמיד היה בטון חשוף", מודה כהן, "אבל בבית הזה יש הכי הרבה ממנו".
במטבח: חלונות ספינה בקיר בטון
אחרי עיצוב הכניסה האינטנסיבי, נפתח החלל אל קומה גבוהה ורחבה, המרוצפת באריחים מצוירים בדוגמה גיאומטרית, מבית העיצוב של טום דיקסון. החלל הפתוח מסתיים בקיר לבן שבו שלוש ויטרינות גדולות, מקושתות וממוסגרות פרופיל בלגי שחור, הפונות אל החצר האחורית הצרה. "באמצעות הקשתות", מסביר כהן, "ביקשנו להכניס לכאן עוד משהו מהאותנטיות של השכונה".
המטבח, בצד אחד של הקומה, פרוס לצד קירות בטון חשוף, הממשיכים את מערך קירות הכניסה ויוצרים הפרדה ברורה בין האזורים. פתחי ספינה עגולים מאפשרים מבט אל דלת הכניסה ואל המדרגות שמאחוריו. במטבח פס ארונות שחורים נמוכים וקיר ארונות גבוהים מפורניר אלון בהיר, שמרככים את מסת הבטון. שולחן האוכל המשפחתי, מאלון בהיר, ניצב במרכז, מול אחת מהוויטרינות.
בסלון: פינת ישיבה מוגבהת
בסלון, התופס את חלקה השני של הקומה - מהגשר שמעל המדרגות למרתף ועד קיר הוויטרינות - רהיטי וינטג' שעברו עם בני הזוג מביתם הקודם. הרהיטים מעטים וקלילים - כולם בגוונים של עץ טבעי ומרופדים באפור וורוד בהירים - ואינם מורידים מאווריריותו של החלל המואר והגדול ממילא.
בפינת הסלון חדרון מוגבה מבטון חשוף. מבחוץ זהו חדרון האשפה של הבית, ומבפנים - פינת ישיבה קטנה, שאליה מטפסים בסולם. על הקיר המרכזי צילום של תל אביב בתחילת ימיה, שנרכש בשוק הפשפשים ועבר עיבוד והדפסה מחדש. המנורות בקומה נבחרו בהתאמה לחומריותם של המטבח והסלון: פסי צבירה תלויים, אהילים דקיקים ומנורות רצפה עומדות - כולם מפורניר עץ בהיר, של המעצב אסף וינברום.
החצר האחורית מתפרסת לרוחב כל הקומה, ומסתיימת בקיר התוחם של המגרש. זו פרוסה צרה עם שני מפלסים: דק עץ שממשיך את מפלס הסלון ועליו פינת ישיבה, וממנו יש ירידה למפלס בטון נמוך, שבמרכזו בריכת רחצה קטנה.
אל המפלס השני של הבית מטפסים במדרגות ברזל שחורות, לצד קיר שחור. במפלס הזה חדר אחד בלבד (מעל החניה המקורה), המשמש כסטודיו של האב וכחדר המשחקים המועדף על בנותיו.
בקומה העליונה שלושה חדרי השינה ושני חדרי רחצה. על הקירות ברחבי הבית שובצו עבודות אמנות ופריטי עיצוב, חלקם בעלי גוון הומוריסטי, כמו מנורות הכובע השחורות במדרגות.
בחדרי הילדים, הסדורים לאורך המסדרון, הסגנון קליל וצבעוני יותר. התקרה המשופעת הגבוהה צבועה בלבן, הרצפה מכוסה בבטון מוחלק. חדר הבנות צבוע בתכלת בהיר והמיטות מרופדות בטקסטיל צבעוני. מחלונות העץ ה"אופייניים" אפשר לצפות לעבר גגות השכונה. בחדר הרחצה של הילדים שילוב צבעים נועז: הקירות והריצוף כחולים; המנורות והכלים הסניטריים ורודים; הברזים והמראות שחורים. "לא הלכנו כאן על הצד הבטוח", מודים כהן ובעל הבית, בחדר שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.
להורים: חדר רחצה בהשראה יפנית
יחידת ההורים שבקצה המסדרון אלגנטית. הקירות צבועים ירוק-אפור בהיר; דלתות העץ באפור כהה; וחדר הארונות הפתוח בגוון בז'. על הרצפה פרקט כהה בדוגמת שברון זוויתית. מעל הוויטרינה המקושתת ביציאה למרפסת הפרטית תלויים וילונות כחולים כבדים. מקורם של אריחי הבטון המצוירים במרפסת בבית ישן שפורק בשכונה, והם הותקנו כאן מחדש.
בחדר הרחצה הצמוד נמשך המגוון הסגנוני: "את ההשראה לחדר רטוב שכולו מחופה עץ הבאנו מביקור ביפן", מספר בעל הבית. החלום היפני הותאם לחומרים מעשיים יותר למציאות המקומית: על הרצפה והקירות אריחי קרמיקה דקים וארוכים דמויי עץ, בשילוב עם אריחי קיר שחורים, המשמשים כרקע כהה לשולחן תואם מעץ וברזל עם כיור כפול וברזים שחורים. מבעד לחלון הנמוך, מאחורי האמבטיה, מבצבצת הצמחייה שבאדנית הבנויה בחזית הקדמית, ומהחלון העליון בתקרה המשופעת חודר שפע של אור.
"חיבורים זה הסיפור"
בקומת המרתף יש חדר טלוויזיה משפחתי, ממ"ד המשמש כחדר כושר ביתי; חדר כביסה ויחידת אירוח. הקירות והתקרה נותרו בבטון חשוף, למעט קיר הטלוויזיה, שכוסה בטפט בדוגמת צמחייה ירוקה. את החלל הנמוך והכהה מאירים שני מקורות אור טבעיים: חלונות העץ של החזית הקדמית, המחדירים אור דרך גרם המדרגות הפתוח; וקיר ויטרינה המכניס אור מהחצר המונמכת שנמצאת בהמשך למרתף (מתחת לחצר הבריכה).
"חיבורים זה הסיפור של הבית הזה", מסכם המתכנן, "בחוץ זו נווה צדק על כל המשתמע מכך, ובפנים אדריכלות חשופה ותעשייתית, עם חיבורים בין חומרים טבעיים ומחוספסים לחומרים מהונדסים ומעודנים יותר, ואלמנטים אותנטיים ברוח השכונה".
- תכנון, פיקוח וניהול פרויקט: נוי כהן
- עיצוב פנים: נוי כהן, סמי קטן (noy.art@gmail.com)
- קונסטרוקציה: אמנון מיידד
- ביצוע: צביקה יריחובר
- נגרות: נגרית שחף , נגרית פילפל
- ריצוף, אריחים וכלים סניטריים: HeziBank
לחצו ועקבו אחרי xnet עיצוב ואדריכלות גם באינסטגרם:
